חברת NSO חשופה לביקורת ציבורית הולכת וגוברת בגין השימוש שנעשה בשירותיה וכליה בשירות ממשלים דכאניים ברחבי העולם – רדיפה אחר עיתונאים, פעילי זכויות אדם, אנשי אופוזיציה ועוד (ההאשמה במעורבות ברצח העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשקוג'י היא כנראה המפורסמת מביניהן). לאחרונה, תביעת ענק שהגישה פייסבוק נגד NSO בגין פריצה ל-1,400 חשבונות ווטסאפ שלפה שוב את חברת הריגול הפרטי מהצללים.
בחברת NSO מקפידים לשדר שאנשיה אחראים רק על ייצור ומכירת מערכאות הריגול – אך כפי שמציין עודד ירון ב"הארץ", המסתמך על מסמכים שצורפו לתביעה בגאנה, אנשי החברה גם מעניקים תמיכה שוטפת ללקוחותיהם, כלומר לוקחים חלק פעיל בדיכוי וברמיסת זכויות אדם (רמיסה שאותה הם ממשיכים להכחיש).
ב-NSO לא אוהבים לשתף פעולה עם התקשורת, אבל לפעמים המצוקה מחייבת. היום מדגמנת החברה יציאה מן הצללים באופי אחר, לא כפוי אלא יזום ומתוכנן, ויוצאת לביקור בטורו של נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות". ברנע מספר לקוראיו כי סייר במטה החברה בהרצליה פיתוח וקיים שיחות רקע עם שניים מבכיריה (שמותיהם לא נמסרים). נראה שהוא התרשם מהם לחיוב. "האנשים טובים, הכוונות טובות", הוא מסכם.
"אני יודע, ואני גאה בזה, להעריך ולשלם גם מחיר מסוים על נגישות", העיד ברנע לפני שנים אחדות בראיון לכתב "העין השביעית" אורן פרסיקו. הרקע היה היחס של "ידיעות אחרונות" לאהוד אולמרט, אבל העיקרון מתאים גם לביקורו הנוכחי בהרצליה. ברנע לא מתעלם מהביקורת והגילויים על פעילותה של NSO: הוא מגיש אותם בתמצות יוצא מגדר הרגיל, מלווים בדף המסרים של החברה, ובכך משרת את צמד הבכירים שהעניקו לו גישה לעולמם.
ברנע מסביר לקוראים שאנשי החברה נתונים לפיקוח של משרד הביטחון, ושהיא מוכרת את מוצריה ל"ממשלות בלבד – לא לגורמים פרטיים". בזכות "פגסוס", הרוגלה האימתנית של NSO, תפסו את ברון הסמים המקסיקני אל-צ'אפו, מציין ברנע. הוא מוסיף כי אנשי NSO נשמעים להוראות ארצות-הברית, האיחוד האירופי והאו"ם, וגם הקימו "ועדה שמפקחת על המכירות".
את התביעה שהגישה פייסבוק נגד NSO הוא מכנה "תעלול של יחסי-ציבור, לא הרבה יותר מזה". ברנע טוען שהבעיה היא בעצם פייסבוק עצמה, ש"הודתה בפגיעה בפרטיותם של מיליוני משתמשים". הוא מזכיר את ארגון Citizen Lab, ממבקריה העקביים של NSO, שאחראי לשורה של גילויים על פשעים חמורים שמערכות של NSO היו מעורבות בהם, אך ממהר להכתים אותו: "למרבה האירוניה", הוא טוען, "הארגון הקנדי משתף פעולה עם פייסבוק".
הנגישות שניתנה לברנע סיפקה ל-NSO שירות תקשורתי שלא יספקו גם מאה כתבות יחצנות קנויות. הקורא הסביר יקבל מברנע את הרושם שיש בעיות ואתגרים – אחרי הכל, ככה זה בביזנס, והרי "כולם חשודים" – אבל בסך הכל, אשפי המחשבים ההרצלייניים שלנו הם החבר'ה הטובים, והם מקדישים את מיטב מרצם ומוחם לתפיסת החבר'ה הרעים, ומי שרודף אותם הוא צבוע.
נחום ברנע הוא שועל פוליטי. אין חבר-כנסת, שר או חבר מרכז שיכול לעבוד עליו. הוא יודע לדבר אקסקלוסיבית עם מקורות בטחוניים, וגם לדובב את האזרח הקטן. אבל בכל הנוגע לסיקור כלכלי או טכנולוגי, נחום ברנע הוא טרף קל.
זה קרה לו כבר בשיא פולמוס הגז, כשנפגש וריאיין את גדעון תדמור, אז יו"ר דלק קידוחים. ברנע עצמו הודה אז שהוא לא ממש מבין בנושא. תדמור, שועל כלכלי, השתמש בעיתונאי הבכיר בדיוק באותו אופן שבו השתמשו בו אנשי NSO: הדיפת השיח השלילי באמצעות גיוס מגדלור עיתונאי שמחזיק בבימה מרכזית. באבחה אחת נעלם ברנע הביקורתי והחד מדיווחי עוטף עזה והגדה המערבית, וצץ מראיין תם שפשוט לא מסוגל לפרק את הספין.
אבל ברנע אינו טירון. הוא יודע שלעיתונאים יש דרכים לפצח נושאים מורכבים ולהשלים במהירות פערי ידע. האפשרות ההגיונית יותר היא שהוא פשוט לא רצה. הוא קיבל נגישות, ונתן שירות.