קראתי בעניין ובהשתוממות את המאמר "חפש את האינטרס" שפורסם כאן בשבוע שעבר. "טיפ לידיעות אחרונות"- היתה כותרת הפרומו שלו הלועג לסדרת הכתבות של איתי אילנאי המעולה ושלי על מומחי הסייבר ההתקפי היוצאים לעבוד בחו"ל תמורת ממון רב, "נשק סייבר מגיע למדינות עוינות גם מישראל".
מדובר בטקסט המוגדר כ"מאמר אורח" אך הוא שילוב של הבעת דעה ובעיקר קביעות עובדתיות, חלקן הגדול מופרך לחלוטין. הכותבת, חן בריל-אגרי, יודעת היטב לקבוע כי "אינטרס אחר לגמרי" - כלומר לא אינטרס עיתונאי ציבורי אמיתי - "יושב בבסיס התחקיר הזה" ואז קובעת, שוב, כי "לא צריך לחדור לטלפון של ברגמן ואילנאי כדי לנחש שמקור הכתבה הוא למעשה חברות הסייבר הישראליות, שלא הפכו פתאום לאקטיביסטיות החרדות לשלום הציבור אלא מנסות לבצר את המונופול שלהן בשוק תחרותי [...] החומרים שבבסיס הכתבה השיגו בכלל חוקרים פרטיים בשירות NSO" שהיא חברת האקינג ישראלית המפתחת מוצרים לפריצה לטלפונים ניידים.
ועל האשמה חריפה וקביעה עובדתית שכזו לא חושבת הגב' בריל-אגרי שהיא צריכה לבקש תגובה? לו הייתה מבקשת אולי היו נמנעות ממנה השטויות האלה, כמו רבות אחרות שכתבה. בסוף ה"מאמר" נכתב כי בריל-אגרי היא "קמפיינרית באמנסטי אינטרנשיונל ישראל" ואכן, כמו במקרה של הרבה קמפיינרים, כלומר אנשים שיוצרים קמפיינים, העובדות מעניינות פחות. העיקר שיהיה קמפיין (שאלה נפרדת היא בשביל מה בכלל צריך קמפיינר בארגון שאמור לחשוף עוולות ופשעים נגד זכויות אדם. לאמנסטי הפיתרונים).
"המשחקים המסוכנים של בוגרי 8200", שער מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", 18.10.19
את העובדות יכולה הייתה בריל-אגרי לברר בנקל - סתם חיפוש גוגל פשוט או הבנת הנקרא של הכתבה עצמה (או פנייה אלי לתגובה). או שסתם התעצלה או שגרוע מזה - ידעה והתעלמה כי ככה זה בקמפיינים. העובדות הן שאילנאי ואני שוחחנו עם עשרות אנשים במסגרת התחקיר, בארץ ובעולם - משרתים בפועל ולשעבר במערך הסייבר הישראלי, מדריכי קורס אר"מ של 8200, מפקדי היחידה לשעבר, אנשי משרד הביטחון וקהילת המודיעין שאמורים למנוע זליגת ידע, עובדים ובכירים בחברות סייבר בעולם, אנשי קהילת המודיעין האמריקאית ואלו של שתי מדינות במפרץ הפרסי.
בין השאר, שוחחנו כמובן גם עם בכירים בחברות סייבר בארץ. שתי פיסקאות בכתבה התייחסו לחומר שנכלל במסגרת דו"ח של חוקרים פרטיים שנשכרו בידי הבעלים (דאז) של NSO. החומר בדו"ח הוצלב עם עוד שלושה מקורות, בלתי תלויים, שלא קשורים בחברה. ולמרות זאת טרחנו לציין את קיומו של הדו"ח ומקורו, בדיוק כדי להדגיש שיש גם בעלי עניין. בריל-אגרי משתמשת במה שאנחנו פרסמנו כגילוי נאות - נגדנו, כמוצאת שלל רב.
היה זה דווקא "ידיעות אחרונות", בתחקיר שלי, שחשף את הרשיון של משרד הביטחון למכירה של מערכות NSO למדינות ערביות שאין להם קשרים עם ישראל
אבל זו עוד השגיאה הגסה הפחות חמורה. בכתבה עצמה נכתב אודות NSO כי "'פגאסוס' שימשה ממשלים למעקב אחרי עיתונאים ופעילי זכויות אדם. יש הטוענים בקהילת המודיעין שגם NSO השתמשה בתחילת דרכה בידע שנרכש במערכת הביטחון". צריך רק לקרוא. בריל-אגרי כותבת כי "מחקר מקיף ומעמיק של אמנסטי אינטרנשיונל מצא כי חברות סייבר ביטחוניות ישראליות, הנמצאות תחת פיקוח משרד הביטחון - מכרו את תוכנות הריגול המתקדמות שלהן למדינות ערב". זה הכל נחמד מאוד אבל היה זה דווקא "ידיעות אחרונות", בתחקיר שלי, שחשף את הרשיון של משרד הביטחון למכירה של מערכות NSO למדינות ערביות שאין להם קשרים עם ישראל.
ב"ידיעות אחרונות" הבאתי גם ראיון מקיף ובלעדי עם אדוארד סנודן, שהאשים את NSO במעורבות עקיפה ברצח העיתונאי חשוקג'י, ובפעם הראשונה, גם זאת באופן בלעדי ב"ידיעות אחרונות", עימתתי את מנכ"ל החברה עם צבר ההאשמות והביקורת נגד החברה.
בריל-אגרי שוכחת גם לציין שאמנסטי מסתמכת בפרסומים שלה, בין השאר, על תחקירים של ה"ניו יורק טיימס" על-אודות NSO, על חלקם אני חתום, חלקם פורסמו בעמוד הראשון של העיתון ועוררו תגובות רבות. אנחנו היינו בין אלה שחשפו את הפריצה לתוך וואטסאפ, שעומדת היום במרכז התביעה נגד NSO, וחשפנו את הסוכן החשאי, איש המוסד לשעבר, שחברת בלאק-קיוב הפעילה נגד קבוצת "סיטיזן לאב" המפרסמת דו"חות אודות NSO, בשליחות אחד מלקוחותיה של החברה. רשימה חלקית בלבד.
אז אני מבין שבריל-אגרי צריכה להוביל קמפיין ולהוכיח למעסיקיה שהיא עושה משהו, אבל למה על הגב שלנו?
