כמו כולם, גם ב"ידיעות חיפה" מסכמים שנה. אבל בין ראיונות על חינוך ובריאות, דת ורווחה, לא נמצא מקום לאיכות הסביבה, תעשייה וזיהום. כאילו לא היה השנה בחיפה אירוע חמור של דליפת גז מהצנרת בין דור לבז"ן. כאילו לא התחוללה לאחרונה שריפת ענק במפעל שמן, שהובילה לזיהום אוויר וים.
כאילו לא פורסם השנה דו"ח חמור של מבקר המדינה בנוגע לכשלים בניהול, בפיקוח ובאכיפה הסביבתית במפרץ חיפה עתיר התעשייה המזהמת. כאילו לא מתוכנן רציף דלקים חדש בנמל הסיני ומתחם חדש לאחסון ואולי גם לזיקוק דלקים בקרקעות הצפון, ואיתם עוד זיהום ועוד סיכון.
כאילו לא הוצגה השנה תוכנית חדשה למפרץ חיפה, תוכנית עמק החדשנות, הכוללת את הוצאתם של מפעלי התעשייה המזהמים מהאזור. כאילו לא יצאו פעם אחר פעם תושבים להפגין נוכח זיהום האוויר והתחלואה העודפת, ולא השיקו קמפיין ציבורי לספר לכולם את האמת על מה שקורה באוויר העיר והסביבה.
"טור אישי" של מנהל בתי-הזיקוק ב"ידיעות חיפה"
ב"ידיעות חיפה" לא מצאו לנכון להתייחס לשנה הסביבתית הסוערת והמאתגרת שעברה על העיר והאזור, אבל כן נתנו במה לממלא מקום מנכ"ל בתי-הזיקוק, שלומי בסון, שכתב על "הסערות והאתגרים של החברה". בסון לא הגיב לכתבת תחקיר או אפילו התראיין לכתבת מגזין על הבעיות והסיכונים הסביבתיים באזור חיפה, כי כאלו כאמור לא התפרסמו בעיתון. במקום זאת קיבל בסון טור אישי, שהתפרסם לצד טורים של נשיאי הטכניון, אוניברסיטת חיפה, מכללת גורדון והמכללה הערבית; מנכ"לי בתי-החולים רמב"ם ובני-ציון ושירותי בריאות כללית, ומנכ"ל בית-הספר הריאלי.
כך התאפשר לבסון לפנות לתושבי חיפה בנימה אישית, עם נתונים יחצניים והמנטרות הקבועות של החברה: בז"ן היא סמל התעשייה באזור, היא מקור הכנסה לעשרות אלפי אנשים, היא תורמת לכלכלת ישראל מיליונים ועוד ועוד. למעשה, כבר הכותרת שנבחרה לטור, "ריצה למרחקים ארוכים", הקורצת לדיבורים על סגירת בז"ן, מרמזת על ההטעיה וההטיה הצפויות בטור עצמו.
ומכיוון שב"ידיעות חיפה" בחרו להעניק למנכ"ל בז"ן בימה נטולת שאלות, הוא היה יכול להתעלם מהן. מדוע צריך בכלל את תשלובת המפעלים המזהמת כאשר המדינה עוברת לתחבורה ומשק אנרגיה מבוססי גז טבעי, וכבר כיום כמחצית מהתזקיקים של בז"ן הולכים לייצוא? וכאשר על-פי דירוג של המשרד להגנת הסביבה מפעלי הקבוצה הם מהמפעלים עם ההשפעה הסביבתית השלילית הגבוהה במדינה, וכאשר מתנהלים נגד החברה הליכים משפטיים בגין חריגות בפליטות מזהמים לאוויר, כמו גם חקירה בעקבות חשד לפליטות מזהמים למימי הנמל? בסון לא נשאל – וגם לא עונה.
למעשה, בטור של בסון צריך לקרוא לא את מה שהוא כותב, אלא דווקא את מה שהוא לא כותב, ובעיקר לשאול למה הוא מתכוון ולאן הוא מכוון. למשל, בסון מתהדר בחדשנות שבז"ן מקדמת בתחום הפלסטיקה. מאחורי הדברים עומד הניסיון של בז"ן להישאר רלבנטית בעידן שבו אין צורך בתזקיקי הנפט שלה – אך אין מי שיאתגר את המנכ"ל וישאל במה שונה תחום מזהם אחד ממשנהו.
מודעה של בז"ן ב"ידיעות חיפה". מפעל לאנרגיה בלתי מתחדשת מאחל שנה של אנרגיה מתחדשת
בסון מספר כיצד, בעקבות כללים בינלאומיים חדשים, החברה, בשורה אחת עם כמה מחברות הדלק הגדולות בעולם, הפחיתה את כמות הגופרית בדלק לאוניות, ולא שוכח לציין שבעיר נמל כמו חיפה ההשפעה של מהלך זה על איכות האוויר תהיה מיידית. אבל בסון לא מציין את פליטות תחמוצות הגופרית של קבוצת בז"ן ואת זיהום האוויר שהיא יוצרת במפרץ חיפה, ואין בעיתון מי שישאל אותו על כך. בסון מעלה שוב את הטענה שבז"ן מציגה לאחרונה, כאילו היא מפעילה את אחד מבתי-הזיקוק הנקיים באירופה, וב"ידיעות חיפה" אין מי שישאל מה הסימוכין של המנכ"ל לקביעה זו, והאם ה"מחקר" שקובע כך לא בוצע עבור בז"ן ובמימון בז"ן.
וכאשר באותו גיליון חגיגי של ראש השנה מופיעה גם מודעת פרסומת גדולה של קבוצת בז"ן (באותו הגודל של הטור), קשה שלא לעשות חיבור בין התשלום שהקבוצה משלמת לעיתון לבין המקום שהיא מקבלת כדי לעשות יחסי-ציבור במסווה של טור אישי (אגב, בפרסום הגלוי, כלומר במודעה, בז"ן מאחלת לתושבי חיפה שנה של אנרגיה מתחדשת. מה לבתי-זיקוק לנפט ולאנרגיה מתחדשת?).
כבר בתחילת הטור, ושוב בסופו, בסון מתייחס לאתגר הגדול של החברה: "להחזיר עטרה ליושנה, לחדש את הברית הבלתי כתובה עם הציבור שסביבנו, ולהחדיר את האמונה כי ניתן לקיים תעשייה בת-קיימא עם אוכלוסייה המתגוררת בסמיכות אליה". זה בהחלט אתגר משמעותי, ולבז"ן אין שום סיכוי לעמוד בו. לא כאשר היא מסכמת את השנה שחלפה מבלי לעמוד מול הראי ולהתייחס לכשליה הרבים, ופותחת את השנה החדשה בפרסומת ובטור יחסי-ציבור מתעתעים.
ולגבי "ידיעות חיפה", שבחרו לא להתייחס לסערות ולאתגרים בתחום הגנת הסביבה במפרץ חיפה ובמקום זאת נתנו במה לפרסום וליחסי-ציבור של בז"ן, נקווה שלקראת יום הכיפורים ישכילו, יחד עם בז"ן, לבקש מהציבור הרחב סליחה.
פרופ' עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ב-SCE, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)