מימין: בנימין נתניהו והעשיר שלדון אדלסון, בעליו של העיתון "ישראל היום", בכנס "תגלית" בירושלים, ה-12 לאוגוסטט 2007 (צילום: פלאש 90)
השאלה הבוקר, עוד לפני הדפדוף בגליונות העיתונים, לא היתה אם "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" שוב יקדישו מקום רב לענייניו של בנימין נתניהו ואשתו, אלא כיצד.
מסעות ביבי, פרק ב'
ב"ידיעות אחרונות" התשובה ברורה: פרשה חדשה. הכותרת על פני חציו השמאלי של השער היא "נתניהו ביקש והבונדס הזמין לו טירת יוקרה בריביירה". כותרת הגג: "מסעות ביבי - ועכשיו: מלון בפריז וטירת חלומות בניס". התמונה שנבחרה לידיעה משרתת יפה את השער - ביבי ושרה, ביחד כמובן. היא מחייכת, הוא סתם נראה מבסוט מהחיים.
את הסיפור עצמו מביא שמעון שיפר, שפותח את הטקסט בתזכורת כי הבונדס היא חברה ממשלתית (כדי שהקורא יוכל להבין שהחופשות דווקא כן על חשבונו). ושיפר ממשיך: "ממצאים שהועברו ל'ידיעות אחרונות' מגלים שח"כ בנימין נתניהו הפך, הלכה למעשה, את מפעל הבונדס למשרד הנסיעות הפרטי שלו וגם למממן של חלק מחופשותיו המשפחתיות". הפעם מדובר בשתי נסיעות, אחת לפריז ואחת לריביירה הצרפתית. שוב מלונות יוקרה של האלפיון העליון.
שיפר מראיין לצורך הידיעה את יהושע מצא, נשיא הבונדס, ובלב הטקסט נכתב גם כי "בשעה מאוחרת אמש יזם נתניהו שיחת ועידה שבה הוא השתתף, כתב העיתון ויהושע מצא", אך לא מובא כל ציטוט מנתניהו. עם או בלי קשר לשיחה בין הכתב לנתניהו, הידיעה עוסקת בו הרבה יותר מאשר באשתו. כן, מופיעה המכה הקטנה לכיוונה של שרה (בני הזוג נתניהו דרשו לקבל במלון שבריביירה הנחה של 50%, וכשנענו בשלילה אמרה שרה למנהלת המלון כי "הם מונעים אוכל מפי ילדיה"), אבל אפיזודה זו לא מובלטת כלל; לא בגוף הטקסט ולא בכותרות שסביבו.
חידושים נוספים בתגובת אופיר אקוניס, יועץ התקשורת של בנימין נתניהו, לידיעה. ראשית, התגובה כוללת את ההאשמה המפורשת: "כתבות כמו זו מונעות משיקולים פוליטיים ברורים במטרה לפגוע בסיכויי הליכוד ונתניהו לחזור להנהגת המדינה. הן מנסות להסיט את תשומת הלב מהבעיות הבוערות שעל סדר היום". שנית, היא מסתיימת בהבטחה של נתניהו לתיקון דרכיו: "עם זאת, מר נתניהו מבין את רחשי הלב של הציבור ובדעתו לנהוג בהתאם".
הידיעה על נתניהו דוחקת בשער "ידיעות אחרונות" למשבצת קטנה יחסית את מה שבאופן רשמי אמורה היתה להיות הכותרת הראשית של העיתון, על פיגוע מורנייה הצפוי ביום ראשון ("חשש: ישראלים ייחטפו בקפריסין").
זוג יונים בכלוב של תקשורת עוינת
"מעריב", לעומת זאת, הולך על ההכנות לפיגוע מורנייה בלב שלם יותר ("מתחילים למגן את המטוסים"), מן הסתם כי אין לו מידע חדש על נתניהו. את מקומו של נתניהו על השער תופסת תמונה של אהוד אולמרט (לא, זו לא הפניה לידיעה על נהנתנותו של ראש הממשלה ונסיעותיו הבזבזניות, אלא הפניה ל"מוסף שבת", שם מספר בן כספית כי אולמרט החליט לדחות את ניתוח הסרת הערמונית עד לתום הקדנציה שלו כראש ממשלה).
ראש הממשלה אהוד אולמרט, שלשום בירושלים (צילום: פלאש 90)
אבל ליקוט "מוסף שבת" של "מעריב" מתוך ערימת העיתונים מלמד כי הטור של כספית מוקדש ברובו, איך לא, לא לאולמרט הנלחם בסרטן, אלא לנתניהו ואשתו. למעשה שער המוסף הוא איור של השניים תחת הכותרת "זוג יונים". כספית כותב בטורו כי לטענות על רדיפת נתניהו "אין אחיזה במציאות. אולמרט הוא זה שנרדף בשנים האחרונות. ברק קיבל ומקבל עיתונות מחורבנת. לנתניהו היו שנתיים מצוינות בתקשורת", ואחר-כך שב ומקדיש מלים רבות לשרה נתניהו.
לאחר הטור של כספית, כתבה של שלום ירושלמי, המסכם את השבוע שעבר על השניים. בין היתר כותב ירושלמי כי "בחדרים סגורים מדבר נתניהו על הקונספירציות בין הון לעיתון. הוא משוכנע שברוני התקשורת והמו"לים הגדולים, בעלי העוצמה העסקית, מבקשים לשמור על המונופולים שבידיהם ולא רוצים לראות ראש ממשלה ליברלי כמוהו פותח את המשק לביזור והפרטה". ירושלמי מזכיר גם גורמים המקורבים לנתניהו המעריכים כי כל עניין "ישראל היום" התגלה כהימור כושל שגרם בעיקר לתגובת-נגד מצד העיתונים האחרים.
המוסף נפרד מנתניהו במיזם מיוחד [חן קוטס-בר], שבמהלכו פנה העיתון ל"שלוש משפחות ממוצעות" ושאל אותן מה היו עושים בכסף שעלו עיצוב השיער של שרה נתניהו או הצגות התיאטרון של הזוג.
ב"הארץ" אין התייחסות רבה לנתניהו. עמוס בידרמן מאייר לתפארת את הטור הפוליטי של יוסי ורטר ומציג מסיבת ריקודים פורימית שבה משתתפים כל ראשי המדינה, וכמה אורחים. דליה איציק רוקדת שם בכלוב כשהיא לבושה לבוש פרובוקטיבי. על עמדת הדי.ג'יי - שר המשפטים.
בעמוד המאמרים של העיתון יוצא ארי שביט למתקפה: "התקשורת בישראל שבה ומטה את התהליך הדמוקרטי". לשביט אין תלונות לערוץ 10, אבל טוען כי על התקשורת לברר "מה פשר החינגה שהשתוללה כאן ימים ארוכים". הוא מסיים בקביעה כי "במדינות פחות מתוקנות התקשורת משרתת את השלטון בכך שהיא מכוונת את עיקר כוח האש שלה כנגד האופוזיציה. תקשורת שכזאת אינה מקיימת את התהליך הדמוקרטי הראוי, אלא מסכנת אותו".
מלחמת דת באריאל (או פלילים, או כת השטן)
הכותרת הראשית ב"הארץ" מספרת כי "גרמניה תקדם ועידה בינלאומית על איראן" [ברק רביד]. בידיעה מתברר גם כי איראן העבירה לאחרונה לסוריה יותר ממיליארד דולר לרכישת נשק; מזל שהוא קצת נשחק לאחרונה.
אבל במרכז שער העיתון תצלום [ניר קידר] של קורבן משלוח מנות. מדובר בנער בן 15, תושב אריאל, שנפצע בפיצוץ בביתו. הוריו חברים בארגון נוצרי מיסיונרי, ואחד החשדות הוא שהנער קיבל משלוח מנות ממולכד [יגאל חי, יהונתן ליס ויאיר אטינגר]. הרחבה בנושא מציע העיתון בעמ' 10, שם נאמר כי במקביל לחשד במלחמת דת "נבחנת אפשרות שמדובר ב'אות אזהרה' של עבריינים כלפי אחד מבני המשפחה, המוכר למשטרה". ראש עיריית אריאל, רון נחמן, מצוטט כמי שאמר: "בזמנו פעלנו עם המשטרה לבדוק אם יש כיתות באריאל, ונמצא שאין לא כיתות ולא כנסיות ולא עניינים".
הסיפור מופיע גם ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". באחרון מופיע שמו המלא של הקטין; הכתבים אורון מאירי ונעם ברקן מוסיפים גם כי "במשטרה בודקים גם אפשרות שחברים בכת השטן הניחו את משלוח המנות הממולכד".
חנות תחפושות, השבוע בירושלים (צילום: פלאש 90)
ממלאי מקום
החלק החדשותי של "ידיעות אחרונות" בימי שישי תפח לאחרונה לממדים עצומים: 24 עמודי ענק, פי שניים מ"מעריב". אפשר להניח כי יש צורך להדפיס כמות גדולה של פרסומות, ואין ברירה אלא לעשות זאת על גבי נייר העיתון, אבל הפופולריות של "העיתון של המדינה" גורמת לכך שבימי שישי מתפרסמות בו לא מעט כתבות שגודלן עולה על ערכן החדשותי.
הבוקר, למשל, קוראי "ידיעות אחרונות" מוצאים בחלק החדשותי, בין היתר, כתבת מגזין על יתומים וילדים נטושים החיים במרכזי מעבר של משרד הרווחה, וזאת בלי שקרה בתחום זה דבר מה משמעותי ביממה האחרונה (עמוד שלם); ידיעה על כך שמותג תכשיטים ישראלי ישמש לסרט "סקס והעיר הגדולה" (עמוד שלם); וידיעה נוספת על אשה העובדת בעבודות בניין (חצי עמוד).
"מוסף הארץ" מקבל קרדיט. ב"הארץ"
עוד בשער "ידיעות אחרונות": דמותה של חן אורן, אחת החשודות בפרשת השוחד במפעל הפיס. היא צעירה ובלונדינית ונראה כי מעתה תלווה אותנו דמותה המצודדת עד תום הפרשה, ואולי גם אחר-כך. תמונת תקריב שלה תופסת מקום של כבוד בשער העיתון, תחת הכותרת "נערת הפיס", על אף שככל הנראה תפקידה בפרשה לא היה גדול יותר מזה של הגברים, שתמונותיהם הקטנות מופיעות בעמודים הפנימיים של העיתון.
אורן חשודה שניסתה לסחוט את עו"ד יעקב ברדוגו כדי להגדיל את חלקה בתשלומי השוחד. ב"הארץ" חושף גידי וייץ הבוקר פרשה נוספת הקשורה בברדוגו – עורך-הדין קיבל מהאגודה למען החייל עמלה של למעלה ממיליון שקל בנסיבות תמוהות.
זו אינה הפעם הראשונה שתחקיר של וייץ, כתב "מוסף הארץ", מופיע בימי שישי בעמודי החדשות של העיתון. הפעם מתנוסס לצד התחקיר הלוגו "תחקיר מוסף הארץ", אף שאין הרחבה בנושא במוסף. נראה שמדובר פשוט במתן קרדיט למוסף על שהשאיל לעמודי החדשות את הסיפור.
עוד בעיתונים
"מעריב" מדווח בתחתית עמ' 2 על מסר ממנהיג חמאס, חאלד משעל, לישראל: "הפסקה הדדית של הפעילות הצבאית". לא כתוב אם משעל דורש שישראל תפסיק את הפעילות גם בגדה או רק בעזה. בלי קשר לכך, כותרת המשנה לידיעה [בן כספית, אורי יבלונקה וג'קי חוגי] מבשרת כי "שר החוץ הרוסי לברוב מציע ועידה בינלאומית במוסקבה, אך ישראל מסרבת בנימוס". למקרה שתהיתם כיצד נראים, הלכה למעשה, נימוסיה של מדינה, הרי שבגוף הטקסט מצוין: "אולמרט אמר ללברוב כי ישראל נמצאת בעיצומו של מו"מ בילטראלי מול הפלסטינים, בקרוב תהיה פגישה בינו לבין אבו-מאזן ואין כרגע צורך בוועידה בינלאומית נוספת".
כוחות חמאס בתרגיל אימונים בעזה (צילום: פלאש 90)
ב"העיר תל-אביב" מגיב עורך "סופשבוע" שחר אלתרמן לטור שפירסמה שם בשבוע שעבר איילת זורר, והיה בעצמו תגובה לכתבה שפורסמה עליה ב"סופשבוע". זורר טענה כי הכותרת שניתנה לכתבה ההיא "גנבה לה את האמת". אלתרמן מביא את הציטוטים הרלבנטיים מתוך הראיון, שאותם לא הכחישה זורר, ואת הכותרות לכתבה, ואז טוען כי "הכותרות משקפות נאמנה את הציטוטים המדויקים בכתבה". הוא ממשיך וכותב כי הבעיה העיקרית כלל אינה זורר, אלא "כמה מקרתיסטים הפכנו להיות. כמה הצטמצם כאן בשנים האחרונות חופש הביטוי. כמה עמוקה טראומת ג'קו אייזנברג ודומיו".
במוסף "הארץ", במסגרת כתבה מעניינת על הצנזורה [אורי בלאו], אומר עורך מהדורת החדשות של ערוץ 2, גיא סודרי, שלא אכפת לו לשמש כלי בשירות מערכת הביטחון. סודרי מתייחס למקרים שבהם הצנזורה מאשרת ידיעה לפרסום, למרות רגישותה הבטחונית (צה"ל מרכז כוחות בכניסה לעזה), וזאת כדי שתשמש מנוף להפעלת לחץ על החמאס. הנה הציטוט המדויק, שאלתו של בלאו ותשובתו של סודרי: "'ולך אין בעיה לשמש כלי בשירות מערכת הביטחון?'. 'כל עוד המידע נכון, מה אכפת לי?'". מידע, ולא הקשר.