מניסיון אישי עם התקשורת הישראלית נתקלתי לא פעם בכל מיני מקרים שבהם ניסו להפוך ראיון שערכו איתי כשחקן ואמן לראיון פוליטי. לקח לי זמן להבין שעיתונאי שמחפש כותרת ורייטינג תמיד ינסה להוציא דווקא את הכותרת הפוליטית שתמשוך את הקוראים, אפילו אם זה אומר שתוך כדי הוא יבצע בי חיסול תדמית ואופי.

מה שאני לא מבין הוא מדוע תמיד מבקשים ממני ומאחרים שכמותי להביע דעה על חברי-כנסת ערבים, ובעיקר מדוע מנסים בכל הכוח להוכיח פעם אחר פעם שחברי-הכנסת הערבים לא תורמים לחברה הערבית. לא רק שאני לא מסכים עם האמירה הזאת, אלא שאני מתעסק באמנות וביום-יום שלי. אני לא מעודכן בכל הנעשה במערכת הפוליטית ואין לי את היכולת או הידע להיות פרשן פוליטי.

הייתי מאוד רוצה שהדגש בראיונות איתי יהיה עלי כאמן. על העבודות שלי, על התיאטרון שאני מנהל, על ההתפתחות שלי כשחקן קולנוע, על ההרצאות שאני מעביר בכל הארץ. אבל לצערי בדיוק ההפך קורה.

הישאם סלימאן (צילום: ינאי יחיאל)

לא מזמן הזמנו אני והסוכן שלי חיים שרגא את אחד מערוצי הטלוויזיה להכין אייטם על העבודה האמנותית שלי, כשהסיכום היה שבכתבה לא יתייחסו לכל מיני שאלות שקשורות לפוליטיקה. ומה התוצאה? הם עשו בדיוק ההפך. הם הכינו אייטם אחר והתעקשו לשאול את השאלות שסיכמנו מראש שלא מתייחסים אליהם, וכששאלנו למה - הם טענו שהעורך לא עידכן את הכתב.

לצערי, במקרה הזה פעלנו מאוחר מדי, אחרי שהכתב כבר שאל את כל השאלות והיה לו את כל החומר שרצה, ואחרי שהכתבה שודרה ונערכה כך שתספר בדיוק את ההפך ממה שקיווינו. נדהמתי לגלות שבעצם עשו עלינו תרגיל, כי הכול היה מוסכם בעל-פה ולא בכתב. כמובן שאחראית היחסי-ציבור עשתה טעות נוראה, אבל אני זה ששילמתי את המחיר. מאז, אני והסוכן שלי הבנו שאי אפשר יותר לסמוך על התקשורת בעניין הזה וצריך מראש להגביל אותם בסיכום בכתב, כך שאם הסיכום יופר נוכל להגיש תביעה.

במקרה אחר פנה אלינו אחד העיתונים וביקש לערוך איתי ראיון. מראש ביקשנו שהכתב יתייחס אך ורק לאירוע האמנותי שבו השתתפתי ושלא יהפוך את הריאיון, כמו תמיד, לעוד שיחה על הדעה הפוליטית שלי. התשובה היתה שבשבילם עיתונאי שפוגש שחקן ערבי ולא שואל אותו על המצב הפוליטי הוא לא עיתונאי.

אני יכול להבין את העמדה הזו אבל הייתי מאוד רוצה שהגישה הזו של התקשורת הישראלית תשתנה. שילמדו לתת במה וקול לדברים הטובים שמתרחשים כאן. שמצד אחד יתנו לאנשים להביע את הדעה שלהם בלי פחד, אבל עדיין ישמרו על מינימום כבוד ואתיקה מקצועית.

* * *

פרויקט "נוכחים נפקדים" של "העין השביעית" מתפרסם בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי ויחד עם יפעת מחקרי מדיה