הצהרת השותפות של יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, יצרה סחף בתקשורת הישראלית והוכיחה כי היא יכולה להתנהל אחרת. באופן יוצא דופן, העניקו כלי התקשורת השונים במה לאוכלוסייה הערבית ולנציגיה בכנסת. כך עולה מבדיקה מיוחדת שערכה חברת יפעת מחקרי מדיה במסגרת נוכחים_נפקדים, מיזם של העין השביעית בשיתוף ובמימון סיכוי.

בעוד באופן רגיל אחוז הייצוג של הערבים בתקשורת עומד על אחוזים בודדים, למרות שחלקם באוכלוסייה עומד על כ-20%, הפעם כלל העיסוק התקשורתי בסוגיה במהלך סוף השבוע (מיום חמישי ועד בוקר יום ראשון) ייצוג נדיר בסך 39%.

לא מדובר באחוז הייצוג בכלל סיקור הבחירות באותם ימים אלא רק בסיקור הצהרת עודה, אולם גם כך מדובר בהישג ביחס להתנהלות התקשורתית השגרתית ביחס לסיקור נושאים הקשורים ישירות לחברה הערבית. מה עוד שסיקור מסוג זה הוכפל בימים שאחרי הצהרת עודה, מ-8 ל-16 אחוז.

לא רק במה אלא גם פתחון פה: בעוד בדיקות לאורך השנים הדגימו שוב ושוב כי דוברים ערבים, במיוחד חברי כנסת, מתקבלים באולפנים בעוינות, הסנטימנט הכללי היה הפעם חיובי ברובו: 39% מהסיקור היה חיובי ורק 25% היה שלילי. גם הסיקור השלילי נבע ברובו מהבאת עמדותיהם של המפלגות האחרות, בעיקר הליכוד וכחול-לבן, ולא מעמדת העיתונאים עצמם.

בדיקות לאורך השנים הדגימו שוב ושוב כי דוברים ערבים, במיוחד חברי כנסת, מתקבלים באולפנים בעוינות, הסנטימנט הכללי היה הפעם חיובי ברובו: 39% מהסיקור היה חיובי ורק 25% היה שלילי

באופן מעניין עוד יותר, הייצוג הנאות והחיובי יחסית שניתן לחמישית מהאוכלוסיה ולנציגיה, לא היסה את המחלוקת: בדיקה של היחס הספציפי לתוכן ההצהרה של ח"כ עודה, "מוכן להצטרף לקואליציית מרכז-שמאל", מצאה כי רוב הסיקור הביע עמדה המתנגדת לכך - 66%, בין היתר משום שזו היתה עמדתם של מרבית נציגי הרשימה המשותפת שהתראיינו.

עם זאת, גם כעת, למרות שמדובר בסוגייה ערבית ולמרות שהשיח התקשורתי הכללי נתן ייצוג נאות לדוברים ערבים, בשפיץ היוקרתי של העיסוק האקטואלי, בפאנלים התקשורתיים מרובי המשתתפים, במיוחד אלו של מהדורות שישי, עדיין נרשמה הדרה כמעט מוחלטת: מתוך שבעה פאנלים שעסקו בנושא במהלך סוף השבוע, רק באחד מהם השתתף דובר ערבי - ח"כ אחמד טיבי, במהדורת שישי של כאן 11 (לצידו השתתף גם הכתב ריאד עלי).

העיתונאים יכולים כשהם רוצים

זו השנה הרביעית שפרויקט "מדד הייצוג" בודק את האופן בו מסקרת התקשורת את החברה הערבית, תוך מתן דגש לנתון מרכזי: מספר הדוברים הערבים המופיעים בשידורי האקטואליה. מאז החלה המדידה עלה אחוז הייצוג אולם הוא נותר עדיין נמוך באופן ניכר ביחס לחלקם של הערבים באוכלוסיה. כך למשל סיכום 2018 של מדד הייצוג העלה כי בתוכניות האקטואליה המרכזיות עומד הייצוג על 4.7% ושיעור הייצוג הכללי עומד על 2.9% בלבד. נזכיר שוב: הערבים הם כ-20% מהישראלים. סיכום החציון של 2019 העלה נתון דומה, שיעור ייצוג כללי של 2.7%.

ההדרה של הערבים מהתקשורת בולטת במיוחד כשהעיסוק התקשורתי הוא בחברה הערבית עצמה. כך למשל בדיקה של סיקור חג הרמדאן ב-2016 העלתה כי רובו המכריע (80%) כלל דוברים יהודים בלבד. או למשל מחאתה של השחקנית והדוגמנית רותם סלע במרץ האחרון על האופן בו סוקרו הערבים במערכת הבחירות הקודמת, עוררה דיון תקשורתי ער - שנוהל כמעט כולו על טהרת הדוברים היהודים.

אי אפשר לנתק את השינוי בהתנהלות התקשורתית מתוכנו של הנושא המסוקר: הצהרה של הפוליטיקאי הערבי הבכיר ביותר שאופייה, עם כל הסייגים והמורכבות, הוא של קריאה לשותפות

וכמובן - התקשורת אכן מדירה באופן מיוחד את המפלגות וחברי הכנסת הערבים. בדיקה מקיפה שערכו עבורנו חוקרי יפעת מדיה בסוף מערכת הבחירות הקודמת העלתה כי רק ב-13% מהאייטמים בחודש האחרון למערכה הוזכרה החברה הערבית, פחות מ-2% הוקדשו לסיקור מהותי של מפלגה או פוליטיקאי ערבי ורק 0.1% עסקו בעמדות פוליטיות.

הנתון לפיו התקשורת הישראלית יצאה מגדרה ושיתפה את נבחרי הציבור הערבים בשיח על הצהרתו של עודה בדבר אפשרות הצטרפות לממשלה, מעורר תקווה: ההדרה אינה גזירת גורל, העיתונאים הישראלים יודעים למצוא את הדרך להזמין את הקול הערבי לאולפן ומסוגלים להשמיעו מבלי להתייחס אליו בשלילה קבועה מראש, והציבור הישראלי אינו מכבה את המקלטים כשנותנים לערבים לדבר מבלי לצלוב אותם. וכמובן שאי אפשר לנתק את השינוי הזה מתוכנו של הנושא המסוקר: הצהרה של הפוליטיקאי הערבי הבכיר ביותר שאופייה, עם כל הסייגים והמורכבות, הוא של קריאה לשותפות.

המסר של "כחול לבן" שלט בשיח

לצד הבדיקה של הסיקור בתקשורת, נבדקה גם ההתייחסות להצהרה ברשתות החברתיות. התמונה כאן שונה: השיח ברשת היה שלילי הרבה יותר (25% חיובי, 64% שלילי), גם אם העמדה השוללת את הכניסה לקואליציה זכתה לאחוז מעט נמוך מזה שזכתה לו בתקשורת (64% ברשת לעומת 66% בתקשורת).

בעוד בתקשורת המרכזית המסגור הרווח ביותר לעיסוק בהצהרה היה זה של תגובת המפלגות האחרות ובראשן כחול לבן, ברשת הדגש היה על הדהוד תגובת הליכוד ומסרי הקמפיין שלו. ולעומת המקום המרכזי שתפס בתקשורת העיסוק בקולות מתוך הרשימה המשותפת, ברשת באופן טבעי חלק עיקרי מהשיח היה של תגובות מצביעים כלליות על ההצהרה.

ההעדפה של התקשורת את העיסוק בתגובת כחול-לבן לידי ביטוי במימד נוסף: המסר שתפס את הנתח המרכזי ביותר בתקשורת, 24%, היה כי ברשימה המשותפת ישנם חברים השוללים הכרה בישראל כמדינה יהודית, מסר שקידמה כחול-לבן

ההעדפה של התקשורת את העיסוק בתגובת כחול-לבן לעומת ההעדפה ברשת בעיסוק בתגובת הליכוד באה לידי ביטוי במימד נוסף: המסר שתפס את הנתח המרכזי ביותר בתקשורת, 24%, היה כי ברשימה המשותפת ישנם חברים השוללים הכרה בישראל כמדינה יהודית, מסר שקידמה כחול-לבן. זאת לעומת המסר המרכזי ברשת, שתפס נתח של 15%, שקשר בין המפלגה לטרור וקודם ע"י הליכוד ובעיקר השר גלעד ארדן.

מסרים נוספים שבלטו בעיסוק התקשורת המרכזית בהצהרה של עודה היו כי מדובר בתגובה למיאוס הבוחרים הערבים מחוסר ההשפעה של נציגיהם בכנסת, מיאוס הגורר אחוז הצבעה נמוך (ניתוח זה תפס 19% מהסיקור). מנגד, ב11% מהסיקור נטען כי מדובר במהלך אמיץ של עודה. ב-7% מהסיקור וב-5% מהשיח ברשת הופיע המסר לפיו התגובות הפוליטיות להצהרה, בעיקר של כחול-לבן, היו גזעניות. 9% מהסיקור במדיה הוקדש לטענה כי ההצהרה אינה אמינה או ישימה ונובעת מצרכי הקמפיין בלבד.

הבדיקה נערכה בסוף השבוע שאחרי הפרסום ב"ידיעות אחרונות", מיום חמישי ועד בוקר יום ראשון (22-25.8), וכללה 148 אייטמים בתקשורת המרכזית (עיתונות מודפסת, אינטרנט, רדיו וטלוויזיה) ו-2,985 שיחות ברשת (פייסבוק, פורומים, אינסטגרם, טוקבקים וטוויטר), שזוהו כעוסקים בהצהרה של ח"כ עודה. הייצוג בתקשורת המשודרת נמדד לפי מספר הדוברים הערבים שהופיעו או נשמעו. ייצוג בתקשורת הכתובה נספר כל אימת שדובר ערבי צוטט באופן שאינו אקראי.