חודשי הקיץ האחרונים שברו שיאים של טמפרטורות ברחבי הגלובוס, וגלי החום נעשו ארוכים מאי פעם. הקרחונים נמסים בגרינלנד בקצב מסחרר, ובאיסלנד ערכו הלוויה לקרחון. בסיביר יש שריפות ענק, והאמזונס בוער. דו"ח של הפאנל הממשלתי לשינויי האקלים של האו"ם שפורסם זה עתה קבע כי ההתחממות הגלובלית מאיצה את הבצורות, שוחקת את האדמה ומפחיתה את תפוקת היבול. גרטה טורנברג, הנערה השבדית שהפכה לקול הצלול והשפוי ביותר בנוגע למאבק במשבר האקלים, חוצה את האוקיינוס האטלנטי בסירה מונעת אנרגיה סולארית כדי לשאת נאום בפסגת האקלים של האו"ם בניו-יורק בסוף ספטמבר.
ההתחממות הגלובלית הפכה נושא חם, רותח, ואפילו בישראל נרשמת התעוררות ראשונית מתרדמת החורף בקרב כלי התקשורת. הקיץ הגיע סוף-סוף לעיתונות, אבל איתו גם מחלת הילדות העיקשת שמלווה אותו: התחממות גלובלית כן או לא, האם בכלל יש משבר אקלים ואולי בכלל חלמנו חלום, כלומר סיוט. סנונית אחת כזו, או אולי עורב, התפרסמה לאחרונה ב"הארץ", במאמר תגובה של פרופ' יונתן דובי, חוקר במחלקה לכימיה באוניברסיטת בן-גוריון, שכותרתו: "משבר האקלים? אל תמהרו להאמין ל'הוכחות'". סימן השאלה במקור, וגם המרכאות.
הכתבה שעליה מגיב דובי התפרסמה כבר במאי, הרבה לפני הקיץ, תחת הכותרת "משבר האקלים הוא לא תיאוריה אלא מציאות. הנה ההוכחות". הכותבים, כתבי "הארץ" צפריר רינת וניר חסון, פותחים בתיאור של מגוון אירועי אקלים חריגים מכל העולם, ומציינים: "הקונצנזוס המדעי קובע כי אירועי אקלים קיצוניים מעין אלו ימשיכו ויחריפו בשנים ובעשורים הבאים, ומגוון הדרכים שבהן אלה יבואו לידי ביטוי רחב", תוך שהם מביאים דוגמאות מדו"חות וממחקרים שונים בתחום האקלים, הכחדת המינים ועוד.
אנחנו רוצים שהתלמידים שלנו יהיו ביקורתיים, אבל בנושא כל-כך הרה גורל וחשוב לעתידם, נושא שאין עליו באמת ויכוח אמיתי, הצגה כזו של הדברים לא מעודדת לחקירה ובטח שלא לפעולה
השניים מציפים שוב את הקביעה כי "97% מכלל מדעני האקלים מסכימים כי בני האדם הם אלו הגורמים להתחממות הגלובלית", ומציגים נתונים וגרפים שונים לאישוש הקביעות הללו. לסיכום הם מציינים: "השורה התחתונה היא שאין באמת ויכוח; הקונצנזוס המדעי על תופעת שינויי האקלים והקשר שלה לפעילות האנושית הוא כמעט מוחלט".
יש קונצנזוס, אין ויכוח, ובכל זאת, שלושה חודשים אחרי פרסום הכתבה מחליטים ב"הארץ", כאמור, לפרסם את המאמר של פרופ' דובי. "לצערי", הוא כותב, "המאמר [של רינת וחסון] עמוס בשגיאות לוגיות, טעויות והטעיות".
פרופ' דובי – עם הכובע האקדמי והמדעי שלו, אף שאינו חוקר אקלים – מדקלם את כל הטיעונים של מכחישי ההתחממות הגלובלית, החל בכך שהנושא מורכב (הוא אכן כזה), המשך בעובדה שעדיין חסרים נתונים רבים ומדובר בהערכות לא מדויקות (גם זה נכון), שישנם מהלכים טבעיים של התחממות והתקררות (שוב, נכון), שכל גרף שהציגו רינת וחסון אפשר לנתח בצורה אחרת (נניח), שאין קונצנזוס מדעי בנוגע לכך ששינוי האקלים הוא מעשה ידי אדם ושיש נושאים אחרים שחשוב לטפל בהם.
ב"הארץ" מודעים לסתירה מניה וביה שבעצם פרסום מאמר ביקורת המכחיש את מה שהעיתון קובע כי אין להכחיש, ויום לאחר פרסום מאמרו של פרופ' דובי מפרסמים מאמר תגובה לתגובה, של חסון, המתעמת עם כל טענה וטענה של פרופ' דובי וסותר אותן אחת לאחת. לצד המאמר של חסון מתפרסם מאמר תגובה לתגובה נוסף, של ד"ר יונתן אייקנבאום מ"גרינפיס", שחוזר כמעט על כל הטיעונים שעלו בטור המקורי של רינת וחסון ובטור ההבהרה של חסון, כאילו שיש צורך להראות שיש יותר מצדדים (2) ממכחישים (1).
ההחלטה של "הארץ" לפרסם את המאמר של פרופ' דובי, כמו גם ההחלטה להקדיש לו שני מאמרי תגובה הדנים בטענות וסותרים אותן, מחייבת דיון בפני עצמה. נכון, חופש הביטוי והעיתונות, והחשיבות להשמיע דעות שאינן בקונצנזוס ואף לאתגר את הקונצנזוס, חשובים מאוד. יתרה מכך, התעלמות ודחיקה של דעות שאינן בקונצנזוס יכולה להוביל לכך שתבעבענה מתחת לפני השטח תוך שהן שולחות זרועות תמנון קונספירטיביות אל דעת הקהל.
ובכל זאת, אני סבור שההחלטה של "הארץ" לא היתה נכונה. אני לא מדען אקלים אלא דווקא קרוב יותר לפרופ' דובי בהשכלתי, אם כי גם אני יודע לקרוא גרפים ולהבין מורכבות של תופעות, כמוהו, ולהעלות תהיות והשערות. ברור גם שהשתכנעתי כי ההתחממות הגלובלית מתרחשת כאן ועכשיו וכי אנחנו האחראים לה. אם תרצו, אני בדעת הרוב. אני גם מסכים שיש עדיין ויכוח לגבי היקף הידע המדעי בנושא ולגבי יכולת ההבנה והניבוי של התהליכים הרלבנטיים – ולראיה, הערכות המדענים הרבים לא היו מדויקות אלא לקו בחסר, והמצב בשטח חמור מזה שתיארו כולם עד כה.
אולם לקראת שנת הלימודים שבפתח, אני רוצה לתת דוגמה אחת שאולי תמחיש בצורה פשוטה את הסיכון שבהתייחסות למשבר האקלים כאילו מדובר בנושא שנוי במחלוקת, נתון בוויכוח, שאולי הוא נכון ואולי בכלל לא.
אם תקלידו במנוע החיפוש גוגל את המלים "התחממות גלובלית" ו"משרד החינוך", תגיעו לדף באתר האינטרנט הממלכתי "פורטל עובדי הוראה/מרחב פדגוגי" של משרד החינוך. שם, תחת הכותרת "התחממות כדור הארץ" וסמל המדינה, תוכלו לקרוא את הדברים הבאים:
בסוגיית התחממות כדור הארץ אין תמימות דעים בקהילה המדעית. רוב מדעני האקלים סבורים שהיא נובעת מפליטה מלאכותית של גזי חממה. בגישה זו גם דוגלים חברי הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים IPCC, גוף בינלאומי הפועל בחסות האו"ם. מקצת מהחוקרים קוראים תיגר על דעה זו וטוענים כי התחממות כדור הארץ נובעת משינויים אקלימיים טבעיים או מגורמים אחרים".
כלומר, כבר במשפט הראשון, בפתיחה, ישנה שורה תחתונה, והיא שההתחממות הגלובלית היא תופעה שנויה במחלוקת. מה עוד מלמד אותנו משרד החינוך? ש"בשל הלחץ המופעל עליהם, פוליטיקאים בעולם נוקטים לא אחת צעדי חקיקה להפחתת חותם הפחמן, כלומר, כמות גזי החממה הנפלטים", או כי "קשה להוכיח קשר סיבתי בין ההתחממות העולמית לאירוע נתון". רוב המידע האחר הניתן בדף קובע שוב ושוב את ההפך, ומרחיב על הסכנות והאיומים שכרוכים במשבר האקלים שיצרנו במו ידינו, אך המשפטים מטילי הספק זרועים בתוכו והופכים את הכל לנתון בסוגריים.
אנחנו רוצים שהתלמידים שלנו יהיו ביקורתיים, שיטילו ספק, שילמדו לבד ויקחו את גורלם בידם, אבל בנושא כל-כך הרה גורל וחשוב לעתידם, נושא שאין עליו באמת ויכוח, הצגה כזו של הדברים לא מעודדת חקירה ובטח שלא פעולה, אלא מקדשת את עצם הוויכוח והטלת הספק. משרד החינוך אומר כאן למורים ולתלמידים: הנה הסבר ארוך ומפורט בקשר לתופעה עולמית שתכריע את גורל המין האנושי, אבל אולי בעצם לא. זה חינוך רע, חינוך לעצלות מחשבתית, ולמעשה אפילו לא חינוך להטלת ספק, אלא חינוך לפחדנות.
ולגבי התקשורת, אחרי שתגמור סוף-סוף לענות לעצמה על השאלה אם לספר את הסיפור של משבר האקלים, היא תהיה חייבת להתמודד גם עם השאלה איך ומה לספר, כי גם מלים בוראות מציאות.
* * *
"בסוגיית התחממות כדור הארץ אין תמימות דעים בקהילה המדעית", מתוך אתר משרד החינוך (צילום מסך, לחצו להגדלה)