לאחרונה, בצירוף מקרים מעניין, מסקנות ועדת שטרום חזרו לכותרות. בטווח של כמה ימים יכולנו לקרוא כי "העסקים הקטנים רק הרוויחו" (ערן בר-טל ב"ישראל היום"), שרפורמות זה פיכסה (סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות"), ש"אי-אפשר לעצור את הקִדמה" (רועי ברגמן ב"ידיעות אחרונות") ושרגולטורים זה איכסה (אלי ציפורי ב"גלובס").

מדוע צירוף המקרים מעניין? משום שהוועדה, שהמליצה להגביל את כוחם המונופוליסטי של הבנקים, הגישה את המלצותיה כבר לפני שנתיים וחצי, ויישומן המלא, כנהוג במקומותינו, עוד רחוק מלצאת לפועל. אז מה בדיוק קורה כעת שמסעיר את הפרשנים הכלכליים? ובכן, שני מהלכים ענקיים קורים כרגע במקביל, האחד גלוי – השני מאחורי הקלעים.

המהלך הגלוי שאליו מתייחסים הפרשנים הוא ההחלטה של בנק ישראל למנוע מהבנקים להציע אפליקציות אשראי חינמיות לבעלי עסקים. מהלך כזה יוזיל את עמלות הסליקה לבתי העסק, אבל ינחית מכה קשה על חברות כרטיסי האשראי, שאמורות להתחרות בבנקים. בנק ישראל מנע את ההוזלה לעסקים בטווח הקצר, מתוך מחשבה על הטווח הארוך, משום שברגע שחברות כרטיסי האשראי היו מחוסלות ולא תהיה לבנקים תחרות, האפליקציות כבר לא יהיו חינמיות. זאת הבעת תמיכה ישירה של הנגיד, של המפקחת ושל בנק ישראל ברפורמת שטרום.

מה בעצם המליצה ועדת שטרום? שני בנקים גדולים, הפועלים ולאומי, שולטים בשוק הבנקאות הישראלי. הוועדה המליצה להגביל את כוחם ולייצר תחרות, כדי להיטיב עם הציבור הרחב. אחד הצעדים המשמעותיים היה הפרדת חברות כרטיסי האשראי, ישראכרט ולאומי-קארד, מהבנקים והפיכתן לגופים עצמאיים. גם זה צעד חשוב לקידום התחרות וקשה ליישום, אבל מעבר לו היתה קיימת המחשבה שהחברות הללו יוכלו להיות גרעיני צמיחה לבנקים חדשים שיחזירו את האיזון לשוק המונופוליסטי.

בניגוד לרפורמת שטרום, רפורמת בכר כבר קרתה, ולכן אפשר לבחון את השפעתה והשלכותיה. במלים אחרות, בעוד פרשנים כלכליים יכולים ללהג כאוות רצונם על ההשפעות העתידיות של המלצות ועדת שטרום, את מה שהם כותבים על רפורמת בכר אפשר פשוט לבדוק

ובחזרה להווה: ההחלטה של בנק ישראל בנוגע לשוק האשראי לעסקים תפגע ברווחיות העצומה של הבנקים, אבל מאחורי הקלעים מתגבש מהלך משמעותי פי כמה, שיכול לשנות את שוק הבנקאות המונופוליסטי שלנו באופן דרמטי: מתן רישיון לבנק חדש הולך ומתקרב. רישיון כזה לא ניתן מזה 50 שנה, ולכן הקמת בנק חדש עשויה להיות לשוק הבנקאות מה שמתן הרישיון לגולן-טלקום היה לשוק הסלולר: חשיפת הבלוף של ה"תחרות העזה" בין חברות הסלולר (ובמקרה שלנו: הבנקים), צניחת מחירים דרמטית והתייעלות ניכרת.

לבנקים, אשר יודעים כי מתקרב הרגע, יש אינטרס לקבע בזיכרון הציבורי את השר משה כחלון כשר אוצר כושל, שהוביל רפורמות מזיקות. דבר זה ישרת מטרה משולשת: החלפת שר האוצר לאחר הבחירות הקרובות בשר נוח יותר, יצירת הרתעה מול הפוליטיקאים (מי שמתעסק עם הבנקאים יחטוף מהפרשנים), ועין צופה קדימה אל בחירת המפקח הבא על הבנקים, שזהותו תיקבע בשנה הקרובה.

אם נחזור למקבץ הטורים שפורסמו כמעט באותו יום נגלה טור אחד חריג. בעוד בעלי הטורים השונים נתנו ביטוי לעמדות מנומקות פחות או יותר בעד ונגד הגבלת הבנקים בתחרות בחברות האשראי (מה עדיף – הוזלה בטווח הקצר או תחרות בטווח הארוך?), סבר פלוצקר ביטא בטורו ב"ממון" של "ידיעות אחרונות" עמדה השוללת מכל וכל לא רק את רפורמת שטרום, אלא גם את רפורמת בכר. שתיהן, לפי הפרשן הכלכלי הוותיק של "ידיעות אחרונות", "גבו מחיר צרכני כבד".

קפיצה לעבר: רפורמת בכר, בדיוק כמו רפורמת שטרום, נועדה להפחית את הריכוזיות בשוק ההון ולהקטין במעט את כוחם של הבנקים, הדינוזאורים הגדולים השולטים בשוק. בעקבותיה, לפני 14 שנה, נאלצו הבנקים להיפרד מהשליטה בשוק החיסכון הפנסיוני ולמכור את קופות הגמל ואת קרנות הנאמנות שניהלו. עד אז, הבנקים גם ייעצו לציבור באיזה מכשירי השקעה להשתמש – וגם מכרו לו את אותם מכשירים עצמם. בניגוד לרפורמת שטרום, רפורמת בכר כבר קרתה, ולכן אפשר לבחון את השפעתה והשלכותיה. במלים אחרות, בעוד פרשנים כלכליים יכולים ללהג כאוות רצונם על ההשפעות העתידיות של המלצות ועדת שטרום, את מה שהם כותבים על רפורמת בכר אפשר פשוט לבדוק.

אז עד שב"ידיעות אחרונות" יתחילו להעסיק בודקי עובדות, או סתם עורכים עם ידע כלכלי שיעברו על הטורים של פלוצקר לפני שהם מתפרסמים, ביקשתי מד"ר הראל פרימק וברק גונן, אנשי "צדק פיננסי", לעשות זאת עבורם. האם המצב ששרר טרם רפורמת בכר היה עדיף, כפי שפלוצקר קובע, או שהוא דווקא השתפר לאין שיעור? כדי לא לגרום למתח מיותר אצל הקוראים, נגלה לכם כבר עכשיו את התשובה: הציבור הרוויח ובגדול מרפורמת בכר, אם כי ייתכן שקומץ טייקונים ומנהלים בכירים נאלצו לוותר על קניית יאכטה שלישית. להלן הפרטים.

רפורמת בכר גבתה מחיר צרכני כבד? להפך

פלוצקר נגד רפורמות. הקורא יכול לנחש זאת מכותרת מאמרו ("הרפורמות ושברן"), או הקביעה כי "הנזק" מרפורמות מבניות במשק "היה ויהיה גדול". פלוצקר שם במרכז הכוונת את רפורמת בכר, רפורמה שמומשה החל מ-2005 על פני מספר שנים, עת הופרדו הבנקים ממכשירי החיסכון ארוך הטווח וההשקעה (קופות הגמל וקרנות הנאמנות וההשתלמות). רפורמת בכר "גבתה מחיר צרכני כבד", מוסרת לנו כותרת המשנה למאמר.

עד כאן מטורו של פלוצקר. מה קרה במציאות? דמי הניהול על החסכונות הפנסיוניים ירדו בשל הוצאתם מידי הבנקים. אמנם הירידה בדמי הניהול של הפנסיות שלנו לקחה זמן, אך כיום ריבוי הקופות והאפשרות המהירה והקלה לניוד כספים גורמים לכך שהשוק תחרותי ודמי הניהול נמוכים יותר. כדי להבין את גודל החיסכון די לבחון את דמי הניהול של ביטוחי המנהלים, שהיו ונשארו בחזקתן של חברות הביטוח, שם אין תחרות והלקוחות משלמים מחיר כפול ומכופל. ללא רפורמת בכר, דמי ניהול כמו אלה הנהוגים בביטוחי המנהלים היו הנורמה, לא החריג.

רפורמת בכר "גבתה מחיר צרכני כבד", מוסרת לנו כותרת המשנה למאמר של פלוצקר. מה קרה במציאות? דמי הניהול על החסכונות הפנסיוניים ירדו בשל הוצאתם מידי הבנקים

הציבור גם הרוויח ממניעת שערוריות פיננסיות, שערוריות שמי שנדרש לשלם את מחירן הוא הציבור. כדי להבין את הרווח הציבורי ממניעת שערוריות כאלה צריך לחזור לרקע ההיסטורי של רפורמת בכר, הכולל שתי קטסטרופות כלכליות-פיננסיות: התמוטטות מערך הפנסיה, והפרשה הפלילית של "ויסות המניות" של הבנקים, שהביאה להתמוטטותם ולהלאמתם.

התמוטטות המערך הפנסיוני שהיה נהוג בישראל גררה אחריה שינויים מרחיקי לכת בשוק: הלאמת קרנות הפנסיה ההסתדרותיות שהפכו חדלות פירעון, מעבר מפנסיה תקציבית לצוברת והפחתת המחויבות הממשלתית בקרנות הפנסיה (שיעור האג"ח המיועדות). כך נוצר שילוב של החיסכון הפנסיוני בשוק ההון. כספי הציבור נשפכו לבורסה, שגם בה שלטו הבנקים דרך קופות הגמל וקרנות ההשתלמות שהיו בבעלותן, והם נעשו חזקים עוד יותר.

עוד קודם לכן אירעה פרשת ויסות מניות הבנקים, שהתפוצצה בשנת 1983 וגרמה להפסדי ענק (יש המעריכים את הנזק לציבור בכ-10 מיליארד דולר). הקשר הרעיל בין ייעוץ השקעות לבין בעלות על מכשירי ההשקעות יצר ניגוד עניינים מובנה, שאליו התווספו מצגי שווא ותיאום בין הבנקים. אפשר לפשט את הפרשה כך: הבנקים מכרו לציבור את המניות של עצמם וניפחו את המחירים באופן מלאכותי, עד שהבועה התפוצצה וגרמה להפסדי עתק לציבור, שאיבד את חסכונותיו ושילם שוב כשהמדינה נאלצה להלאים את הבנקים.

ועדת בייסקי, שהוקמה בעקבות המשבר, לא חסכה שבטה מהבנקים ומהבנקאים, ובסופו של דבר הם גם הורשעו בפלילים. רפורמת בכר, שבאה לבטל את ניגודי העניינים ההרסניים, איננה אלא הרפורמה שעליה המליץ השופט משה בייסקי, שהוגשמה באיחור של 20 שנה. אילולא רפורמת בכר, המציאות הישראלית היתה כזו של שליטה מוחלטת של הבנקים בפנסיות, בחסכונות ובשוק ההון, תוך ניגוד עניינים מובנה ורגולציה נעדרת. התוצאה המסתברת היתה משבר כלכלי בסדר גודל של המשברים העולמיים המפורסמים.

נכון, לכל תרופה יש תופעות לוואי, גם לרפורמות וגם לרפורמת בכר, אבל התוצאה הסופית קובעת. דמי הניהול בקרנות הפנסיה ירדו, ודמי הניהול בקרנות ברירת המחדל הפנסיוניות נמוכים; שוק ההון מגוון ונגיש יותר; העסקים הגדולים נהנים מגיוון של אשראי זול מהבנקים ומהגופים המוסדיים, מצב שתורם לירידת יוקר המחיה; שוק האג"ח הקונצרני הניב ערך רב לחוסכים (תשואות גבוהות במובהק מאלו של אג"ח ממשלתי) למרות הקשיים והתספורות שחווינו. ולא פחות חשוב – נמנענו ממצב שבו כל השוק הפיננסי בישראל נשלט על-ידי שתי מפלצות ענק ריכוזיות, בנק לאומי ובנק הפועלים. הרפורמה הצליחה מאוד. עובדות, לא פרשנויות.

סטנלי פישר התנגד לרפורמת בכר? ממש לא

"שני נגידים של בנק ישראל נטשו קריירה מזהירה באמריקה. עם כניסתם לתפקידיהם מצאו, לאכזבתם, שתי עובדות מוגמרות שלא היו לרוחם. פרופ' סטנלי פישר מצא את הרפורמה שהפקיעה מהבנקים את קרנות הנאמנות (וקופות הגמל)", קובע פלוצקר.

ובכן, הנה ציטוט מההודעה לעיתונות של בנק ישראל מ-30 במאי 2005: "בנק ישראל תומך ברפורמה המתוכננת בשוק ההון, על-פי המסגרת שנקבעה בהמלצות 'ועדת בכר'. הריכוזיות בשוק ההון גבוהה מאוד ואינה מתאימה למשק מפותח ומודרני. אי-אפשר לקדם מדיניות של רפורמות כלכליות מבלי לטפל בנושא זה בצורה מקיפה. המלצות 'ועדת בכר' נותנות תשובה טובה לבעיות אלה. כאשר מדובר ברפורמה כה נחוצה, ברור לנו שאחריה המצב של שוק ההון יהיה טוב יותר מאשר לפניה, למרות הקשיים שבדרך היישום – וטבעי שיהיו קשיים". איפה מצא כאן פלוצקר אכזבה?

ולא מדובר במקריות או במס שפתיים. הנה ציטוט של פישר מדברים שנשא בכנסת ב-5 ביולי 2005: "קודם כל, אני רוצה לומר שאני תומך ברפורמה של 'ועדת בכר' [...] אני מסכים שמטרות הרפורמה חשובות מאוד ליכולת של המערכת הפיננסית לתמוך בצמיחה בישראל, והן: לצמצם את הריכוזיות של המערכת הפיננסית ולהגביר את התחרות בשוק ההון, להקטין את האפשרויות לניגודי אינטרסים במערכת הפיננסית, ליצור אלטרנטיבה משמעותית למקורות מימון מחוץ למערכת הבנקאות. אני בעד ההפרדה בין הבנקים לקופות הגמל וקרנות הנאמנות, משום שזאת דרך להשיג את כל שלוש המטרות של הרפורמה".

בקיצור, דעתו של פישר הפוכה ב-180 מעלות מהדעה שפלוצקר מייחס לו. כיצד מעז פלוצקר לכתוב על דמות כה מרכזית כסטנלי פישר ולעוות את דבריו באופן כה בוטה? לא ברור, אבל לא נראה שלזה הכוונה כשמדברים על אומץ עיתונאי.

פוליטיקה אנטי-בנקאית יצרה את הרפורמות. הו, האימה

"שני הנגידים גיששו בשקט דרכי נסיגה מהשינויים, אך נתקלו בחומה בצורה של פוליטיקה אנטי-בנקאית, ולא נותר להם אלא לנסות למזער את נזקי הרפורמות כפי שיושמו", כותב פלוצקר.

רפורמת בכר היא תוצר של ועדה מקצועית, ועדת בייסקי, שופט ולא פוליטיקאי, שהוקמה כתגובה להתנהלות פלילית והרסנית של הבנקים. לרפורמת שטרום קדם דו"ח של בנק ישראל, באמצעות המפקח על הבנקים דאז, דודו זקן. דו"ח שדומה ברוחו לדו"ח שטרום. לא פוליטיקאים, לא פופוליסטים, לא מומחים ללינץ', לא היפים. על הרפורמות המליצו ועדות ממשלתיות מקצועיות, שלבנק ישראל היה חלק משמעותי בהן. הן צמחו מלב לבו של הממסד, זה שרגיל לעבוד בצמוד ובידידות עם הבנקים הגדולים. הן הגיעו כשכבר לא היתה ברירה, אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה – לא לפני זה.

נגידי בנק ישראל לא ניסו "למזער את נזקי הרפורמות" – שהבנק שלהם תמך והעביר – אלא דווקא מתגאים בהן ובתוצאותיהן. רק לאחרונה, בכנס של הפיקוח על הבנקים, בנק ישראל פירט בגאווה את הצעדים שנקט לצורך הגברת התחרות בבנקים, בעקבות חוק שטרום. פלוצקר יכול למצוא את המצגת באתר הפיקוח על הבנקים. לא בדיוק התנהגות של מי שמתביישים בחטא קדמון נוראי.

ירידה בפריון העבודה מביאה להתמוטטות בנקים? מה לעזאזל

"ישראל [...] סובלת בכל אותה תקופה מירידה מתמשכת בפריון העבודה בענף הפיננסים, ההופכת למפולת של ממש אחרי יישום מלא של הרפורמות […] ירידה בפריון עבודה אובחנה, מלבד בארץ, רק במדינות שבהן המערכת הבנקאית חטפה מכות, ונזקקה לחילוץ ממשלתי יקר – יוון, ספרד, פורטוגל, איסלנד".

מאיפה להתחיל? המערכות הבנקאיות במדינות שפלוצקר מזכיר לא "חטפו מכות ונזקקו לחילוץ ממשלתי יקר" בגלל בעיות פריון. פלוצקר אולי שכח, אבל היה הדבר הקטן ההוא, שנקרא "המשבר הכלכלי העולמי", שהתחולל במידה רבה בגלל האופן המופקר שבו פעלו אותן מערכות בנקאיות. למעשה, אולי היה עדיף שהיו מפגינים קצת פחות פריון. מי יודע, אולי הקטסטרופה היתה פחות נוראית.

קשה באמת להתיר את הפקעת שפלוצקר מסבך כאן, כשהוא מערבב מושגים ואירועים שאין שום קשר ביניהם. אבל אפילו אם נפריד את החוטים – לא נמצא שום היגיון

אז קשה באמת להתיר את הפקעת שפלוצקר מסבך כאן, כשהוא מערבב מושגים ואירועים שאין שום קשר ביניהם. אבל אפילו אם נפריד את החוטים – לא נמצא שום היגיון. בישראל הפריון דווקא עולה – במגזר הפיננסים היתה ירידה קטנה, אבל במגזר מונופוליסטי כמו זה של הבנקים בישראל, השומן וחוסר היעילות נובעים מחוסר התחרותיות.

מה הקשר בין הכנסה לשעת עבודה (שלפיה נמדד פריון) לבין תחרותיות? פלוצקר לא מגלה לנו. האמת היא שתחרות תוביל בסופו של דבר לעלייה בפריון, גם אם בדרך אליה ייתכן שנחווה דווקא ירידה במדד הפריון. מדוע? בשווקים מונופוליסטיים, כמו שוק הבנקים בישראל, התייעלות כתוצאה מהכנסת תחרות צפויה להוביל לירידה במדד הפריון עקב ירידת המחירים והפגיעה ברווחיות הנגרמת כתוצאה מהתחרות.

בתיאוריה, אפשרי שמספר העובדים והוצאות השכר דווקא יעלו, אך ההכנסה לפי שעה תרד. במלים אחרות, להסיק מהנתון של פריון עבודה מסקנה נחרצת על הצלחת הרפורמות ויציבות הבנקים בשוק מונופוליסטי ובלתי יעיל יהיה דבר מטופש וכלל לא פורה.

ואגב, אנחנו מכירים עוד מדינה שבה המערכת הבנקאית חטפה מכות ונאלצה לחילוץ ממשלתי יקר. אתם אולי זוכרים, הזכרנו אותה לפני כמה פסקאות. קוראים לה ישראל, והיא – כלומר אנחנו – נאלצה להלאים את הבנקים אחרי התמוטטותם. הרבה לפני הרפורמות שפלוצקר כל-כך אוהב לשנוא.

החקיקה היתה נחפזת? מיותרת? ללא אח ורע בעולם? לא, לא ולא

לפי פלוצקר, "חקיקה נחפזת ומיותרת, ללא אח ורע בעולם", היא "שהצמיחה כאן תעשיית פיננסים בלתי יעילה ויקרה, שתרומתה לתוצר המקומי הולכת ופוחתת. עובדים רבים יותר, מייצרים תפוקה מעטה יותר".

"נחפזת"? חקיקת רפורמת בכר ארכה 20 שנה – מדיוני ועדת בייסקי ועד להשלמת העברת החוקים בכנסת, ולאחר מכן עוד ארבע שנים של תקופת מעבר. לא בדיוק תהליך "נחפז". בזמן הזה פלוצקר הספיק בטח לכתוב כמות של מאמרים שאפשר היה לכנס בכרך גדול הרבה יותר מזה של הוועדה. רפורמת שטרום החלה, כאמור, עוד בדו"ח ועדת זקן, שהחלה לפעול ב-2012.

"מיותרת"? הרוב המוחלט של חברי-הכנסת, קואליציה ואופוזיציה, ניאו-ליברלים וסוציאליסטים – חשב אחרת והצביע בעד רפורמת בכר. מה שהיה מיותר היתה התמוטטות הבנקים. נכון שבשביל רפורמת שטרום הכנסת לא חיכתה שהמערכת הבנקאית תתמוטט בשנית. סליחה פלוצקר.

"ללא אח ורע בעולם"? רפורמת גלאס-סטיגל, שהפרידה בין בנקאות קמעונאית לבין בנקאות השקעות בארצות-הברית התקבלה בשנת 1932, כתגובה לשפל הגדול של שנת 1929, וזאת רק דוגמה אחת, מפורסמת, שכל תלמיד כלכלה שנה א' מכיר ויודע. חוץ מזה, ברוב העולם חברות כרטיסי האשראי פועלות בנפרד מהבנקים. איפה זה ואיפה "ללא אח ורע בעולם"? מה שאין לו אח ורע בעולם הוא היכולת המדהימה של פלוצקר לכתוב דברים שאין להם שחר.

העמלות קפצו? דמי הניהול התייקרו? כאמור – ממש לא

"זה המחיר המקרו-כלכלי של ה'רפורמות'. אבל נוסף לו המחיר הצרכני. עמלות קפצו, דמי ניהול התייקרו, אפיקי חיסכון פופולריים נאטמו", חוזר וקובע פלוצקר.

רפורמת בכר אכן גררה התייקרות זמנית של העמלות הפנסיוניות בשנים שמיד לאחר כניסתה לתוקף, אולם לאחר מכן חלה ירידה ניכרת, וכיום החיסכון הפנסיוני בישראל הוא ברמת עמלות נמוכה מאוד למי שחוסך לפנסיה באופציה של קרנות ברירת המחדל.

אפיק החיסכון של קופת גמל הונית הופסק שלוש שנים לאחר כניסת רפורמת בכר לתוקף בגלל שיקולים אחרים שאין להם שום קשר לוועדת בכר – והם הרצון של האוצר שהעובדים יחסכו את הפנסיה לקצבה, ולא לסכום הוני.

האמת היא שכולנו יודעים מדוע אופי החיסכון הישראלי השתנה. זה קשור למשבר העולמי ולהתאפסות הריבית, ולכך שאנשים עברו משמירת הכסף בבלטות להשקעתו בבנק, ואז חזרו להשקיע אותו בבלטות כשקנו עוד ועוד נדל"ן, או פשוט הפסיקו לחסוך. להאשים בכך את רפורמת בכר זו קפיצת עקלתון מחשבתית שיכולה לגרום נקע גם למוח מעוקל במיוחד.

היעוץ הפנסיוני נעלם? הבורסה ננטשה? הכסף זורם לחו"ל? מאיפה הוא לוקח את הדברים האלה?

"ייעוץ פנסיוני לאזרח הקטן נעלם כלא היה, הבורסה ננטשה, קרנות נאמנות מקומיות הצטמקו, וכסף גדול, משפחתי ומוסדי, החל לזרום לחו"ל", קובע פלוצקר.

הייעוץ הפנסיוני וייעוץ ההשקעות קודם הרפורמה היה שם קוד להטעיה מכוונת. הרי אותו "ייעוץ" שפלוצקר מקונן על היעלמותו היה נגוע בניגודי עניינים רעילים, והיה גורם ישיר להתרסקות הבנקים ולהלאמתם. הבנקים פשוט ייעצו ללקוחות לקנות את המניות שלהם. טוב שזה נעלם!

אבל רגע, הייעוץ הפנסיוני נעלם? אם ברשותו של פלוצקר מכשיר טלפון, הוא מוזמן להתקשר לבנק ולבקש ייעוץ פנסיוני. מניסיון, ישמחו לקבוע לו פגישה ואפילו ישמרו לו חניה. בבנקים פועל מערך ייעוץ משומן, ובניגוד למצב שלפני הרפורמה – גם אצל יועצים עצמאיים. ייעוץ שתועלתו עולה לאין ערוך על הפייק-ייעוץ טרם הרפורמה.

הבורסה ננטשה? אכן, היא ננטשה על-ידי הרמאים שגרמו למשבר, אבל כל אינדיקטור כלכלי מצביע על גאות. הרבה מכשירי השקעה, כגון תעודות סל (כיום קרנות סל) נכנסו לשימוש, וזכו לפופולריות עצומה בציבור. כספי הפנסיה הופנו לשוק ההון, שחווה גאות מאז.

כסף החל לזרום לחו"לֹ? לאחר שהחסכונות הפנסיוניים, שמצטברים כיום לכ-1.8 טריליון שקל, הרוו את הבורסה המקומית והפכו לגורם מרכזי. כן, אותה בורסה ש"ננטשה".

אג"ח תאגידי הוא דבר שלילי? הנייר סובל הכל

"העסקים הגדולים עברו ממימון בנקאי להנפקות מסיביות של איגרות חוב תאגידיות, הנחטפות בלא מחשבה בידי בתי השקעה מוסדיים; לישראל יצאו מוניטין של מעצמת אג"חים פרועה", קובע פלוצקר.

אכן, העסקים הגדולים עברו מהבנקים למוסדיים – בגלל שנוצרה תחרות, שוק חופשי, והעסקים לקחו אשראי היכן שהיה זול, מה שתורם בסוף לירידת יוקר המחיה עבור כולם. גם החוסכים רוו נחת מעליית מדדי האג"חים הקונצרניים, למרות התקלות שהיו בדרך. אז מה רע במעצמת אג"חים? כלום. בואו נוסיף "פרועה" ונקווה שאף אחד לא שם לב.

אפילוג עצוב

אחרי שנחשפנו לשלל הטעויות העובדתיות המביכות של פלוצקר – המצליחות להצטופף כולן בטור אחד! – יש להזכיר לקוראים כי אין זו הפעם הראשונה, אולי גם לא הפעם האלף, שפלוצקר מציג עמדות המשרתות את הבנקים ואת התאגידים הגדולים תוך כדי עיוות האמת. פלוצקר הוא זה שטען כי הריכוזיות במשק היא "תרגיל סמנטי שאין בו דבר. לא צריך ועדת ריכוזיות", וגם כתב שיש "פחות מדי נוחי דנקנרים". הוא עושה זאת באכסניה של "ידיעות אחרונות" – מעצמת תקשורת כוחנית, שבנק הפועלים מחזיק בכשליש מהמניות שלה, ואף נתן הלוואה פרטית למו"ל מוזס, שעבר שימוע לפני כתב אישום פלילי. כל קורא יכול להסיק את המסקנות בעצמו.