עורכת "כלכליסט" גלית חמי מקדישה כמה מלים במדור הפותח את המוסף השבועי של העיתון לתוכנית הכלכלית-חברתית שהציגה השבועה רשימת העבודה-גשר. "מקור המימון העיקרי [של התוכנית] הוא מה שבמפלגה קראו 'מס עושר'", כותבת חמי, ומדגישה כי "השם מטעה".
לפי חמי, "הם מדברים על העלאת המס השולי לבעלי הכנסה של 44 אלף שקל בחודש ויותר. זה לא מס עושר. מס עושר אמור למסות עושר, והעושר לא נמצא אצל השכירים. הוא נמצא בהון – בירושות שמנות, בנכסים מניבים, בחשבונות בחו"ל. לשם צריך לכוון. אבל שוב ושוב הפוליטיקאים לא עושים את זה. הם מעדיפים לירות במטרה קלה, השכירים, במקום לחפש איפה מסתתר הכסף הגדול, זה שבכל תוכנית כלכלית חומק מתחת לרדאר, בחסות לוביסטים ויועצים עם קשרים. הון-שלטון זה לא רק שחיתות, הון-שלטון זה גם 'מס עושר' שלא נוגע לעשירים".
ההון הגדול כמובן נמצא במקומות שחמי מכוונת אליהם, אולם הטענה כאילו בעלי הכנסה של מעל 44 אלף שקל בחודש אינם עשירים מוזרה. איך אפשר להגדיר אחרת את מי ששכרו פי שישה מהשכר החציוני בישראל? נכון, עשיר פחות מהעשירים מדי, ובכל זאת – עשיר. הכפילו את שכרכם פי שישה ושאלו את עצמכם האם מי שזו הכנסתו הוא עשיר. כך נראה עבור מחצית הישראלים מי שהכנסתו מעל 44 אלף שקל.
כדי לחשוב שמי שמרוויח מעל 44 אלף שקל בחודש אינו עשיר – ועוד יותר מכך, כדי לכתוב זאת במפורש בעיתון בעל תפוצה ארצית – צריך מידה גדולה של ניתוק מכמחצית הקוראים הפוטנציאליים שלך.
עמיר פרץ משיק את המצע הכלכלי של העבודה-גשר, 12.8.2019 (צילום: פלאש 90)
אגב, התוכנית הכלכלית של עמיר פרץ ואורלי לוי זוכה לביקורת שליליות גם בשאר כלי התקשורת הכלכליים. בפתח "דה-מרקר" כותב סמי פרץ: "הוגי התוכנית רואים בה סוג של מודל סקנדינבי. אלא שהיא מביאה לכאן רק חלק ממודל מדינת הרווחה. את החלק החשוב לא פחות – שוק עבודה משוכלל, גמיש ותחרותי – פרץ ויועציו לא מביאים לכאן. הם לא רוצים להסתבך עם ועדי עובדים, ההסתדרות והמגזר הציבורי, ולהכניס בו יעילות ותחרותיות. זה כמו להביא לכאן מדנמרק רק את הבלונד ואת הסיומת סון ולהגיד שאנחנו מאמצים את השיטה הדנית".
בכפולה הפותחת של מוסף "ממון" כותב רועי ברגמן כי "צריך להחמיא" למפלגת העבודה-גשר על עצם חשיפת מצע כלכלי, "רק חבל שהמפלגה בחרה להציג מצע שנראה מנותק מהמציאות". ברגמן כותב כי "בתקופה שבה הגירעון חורג מהמסגרת, יקשה על כל ממשלה להוציא אל הפועל תוכניות, על אחת כמה וכמה כאלה גרנדיוזיות וקיצוניות כפי שהציעה העבודה-גשר".
ב"מעריב" כותב יהודה שרוני כי המצע הכלכלי של העבודה-גשר "מתאים לבית היוצר של מרצ במקרה הטוב או של הרשימה-המשותפת במקרה הגרוע. מדובר במצע סוציאליסטי למהדרין, הכולל הכבדת מסים על עשירים ונטל המס על הבורסה, העלאת שכר המינימום והוצאה תקציבית נוספת של 30 מיליארד שקל".
ב"גלובס" מתייחסת לתוכנית העבודה-גשר סטלה קורין-ליבר (שהשבוע נודע על פרישתה): "ראשי העבודה-גשר, עמיר ואורלי, הציגו השבוע תוכנית כלכלית-חברתית נעימה ומתחשבת. לפי הערכתם, עלותה 30 מיליארד שקל. בפועל, כנראה תעלה 300 מיליארד, בשנה. מאיפה הכסף? מהטלת 'מס עושר' ועוד כמה זנבות מיסוי. הבעיה היא שלכל מי שצבר הכנסות ונכסים המצדיקים גביית 'מס עושר' יהיה כדאי לרוץ אל הררי עורכי-הדין ורואי-החשבון המדופלמים שיסדרו לו 'תכנון מס' ראוי ואף חוקי, והלכה התוכנית".
כך בעיתונות הקפיטליסטית על גווניה. כיצד קיבלו את המצע הכלכלי של פרץ-לוי בעיתונות הסוציאליסטית בישראל? ובכן, זו אינה קיימת. כלי התקשורת הלא-מסחרי המרכזי היחיד במדינה הוא תאגיד השידור הישראלי. ביום שני השבוע, היום שבו השיקו פרץ ולוי את המצע הכלכלי שלהם, תוכנית הרדיו הכלכלית "צבע הכסף", בהגשת יאיר ויינרב, נפתחה בדיווחים על עימותי סמוטריץ'-נתניהו, השביתה בנתב"ג ונושאים אחרים. רק אחרי כ-37 דקות הגיע תורו של עמיר פרץ, שעלה לראיון לא מחניף במיוחד על התוכנית הכלכלית.
מהדורות "חדשות הערב" של התאגיד באותו הערב (עורך: עילי לוין) נפתחה בלי כותרת אחת על ההצעה הסוציאליסטית למהדרין, כנוסח שרוני. הדיווח הפוליטי במהדורה עסק קודם כל בעדכונים על התככים האישיים האחרונים בגוש הימין, כמו מרבית הסיקור הפוליטי בישראל, ורק בהמשך הובאה התייחסות קצרה לתוכנית של פרץ ולוי, אף כי גם היא מוסגרה כעניין פוליטי-תככני ולא כלכלי, וכללה בסך הכל שני משפטים שאמר פרץ במסיבת העיתונאים שבה השיק את התוכנית, אחד מהם ביקורת ישירה על רשימת כחול-לבן.