בשנת 2010 הגיע פרופ' נועם חומסקי, בלשן בעל שם עולמי ואחד המבקרים החריפים של ממשלות ישראל וארצות-הברית, למעבר הגבול בין ירדן לישראל, בדרכו לשאת הרצאה באוניברסיטת ביר-זית. הוא תושאל על תוכניותיו ועמדותיו הפוליטיות עד שהוחלט לאסור עליו את הכניסה לישראל. במשרד הפנים מיהרו להבהיר אז שמדובר באי-הבנה של פקידה נמוכת דרג, אך מעניינת יותר התגובה שמסר אז מארק רגב, שכיהן באותה תקופה כדוברו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לתקשורת הזרה.

רגב דיבר עם ה"ניו-יורק טיימס", וכפי שהזכיר הבוקר סגן עורך ה-Times of Israel, אמר לעיתון כי "הרעיון שישראל מונעת כניסה מאנשים שמותחים עליה ביקורת הוא מגוחך. זה לא נכון. קרתה תקלה. מישהו במעבר הגבול חרג מסמכויותיו". תשע שנים בלבד חלפו מאז. נתניהו הוא עדיין ראש הממשלה, רגב הפך לשגריר ישראל בבריטניה, והרעיון שישראל מונעת כניסה מאנשים שמותחים עליה ביקורת הפך לחוק רשמי ומדיניות מוצהרת.

"אין כניסה לשונאי ישראל" היא הכותרת הראשית הבוקר ב-400 אלף גליונות החינם של "ישראל היום", שמחולקים ברחבי המדינה. הפעם לא פקידה נמוכת דרג אלא ראש הממשלה נתניהו עצמו הוא שקיבל את ההחלטה, בהתייעצות עם שר הפנים אריה דרעי, לאסור על כניסתן של חברות הקונגרס האמריקאי אילהן עומאר ורשידה טליב (בינתיים אושרה כניסת טליב לביקור סבתה כמחווה הומניטרית, תוך התחייבות שלה לא לקדם חרמות נגד ישראל במהלך הביקור).

המשך הציטוט של נתניהו, לפיו "בניגוד לכל חברי הקונגרס הדמוקרטיים והרפובליקניים עד היום, הן נמנעו מלבקש פגישה כלשהי עם גורם ישראלי רשמי - הן בממשלה והן באופוזיציה", נשמט מהמהדורה המודפסת של "ישראל היום", אולי מפאת מחסור במקום ואולי מפני שהוא שגוי

"החוק בישראל אוסר על כניסת אנשים הקוראים והפועלים להטלת חרם על ישראל, כפי שמקובל גם בדמוקרטיות אחרות", מצוטט ראש הממשלה נתניהו בידיעה המרכזית של "ישראל היום" (משפט זה מבליע בתוכו את הטענה שישראל היא מדינה דמוקרטית, טענה שחשוב לחזור עליה במיוחד בימים כמו היום, כשהמדינה מסרבת להכניס לתוכה שתי חברות קונגרס בגלל התבטאויותיהן האנטי-ישראליות).

עוד מצוטט נתניהו ב"ישראל היום" כמי שהסביר את מניעת הכניסה של חברות הקונגרס בכך שהשתיים "תכננו מסע שכל תכליתו חיזוק החרם ושלילת הלגיטימיות של ישראל. כך, למשל, הן הגדירו את יעד הביקור שלהן כ'פלשתין' ולא 'ישראל'". המשך הציטוט של נתניהו, שלפיו "בניגוד לכל חברי הקונגרס הדמוקרטיים והרפובליקניים עד היום, הן נמנעו מלבקש פגישה כלשהי עם גורם ישראלי רשמי – הן בממשלה והן באופוזיציה", נשמט מהמהדורה המודפסת של "ישראל היום", אולי מפאת מחסור במקום ואולי מפני שהוא שגוי.

ציוץ של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הקורא לישראל שלא להכניס לשטחה חברות קונגרס אמריקאיות ביקורתיות (צילום מסך)

ציוץ של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הקורא לישראל שלא להכניס לשטחה חברות קונגרס אמריקאיות ביקורתיות (צילום מסך)

בכל העיתונים מתוארת ההחלטה של נתניהו כהיענות לדרישת נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ, שצייץ אתמול את עמדתו בבוטות אופיינית וטען כי הכנסת השתיים לישראל תהווה סימן לחולשה. ברוב העיתונים מוצגת דווקא ההיענות לדרישת טראמפ כחולשה של נתניהו.

"הארץ" מפנה משערו למאמר של חמי שלו, בעבר הרחוק יותר משנה לעורך "ישראל היום" ובשנים האחרונות אחד העיתונאים העקביים ביותר בהתנגדות לטראמפ ונתניהו. "אויבי ישראל בוודאי מתמוגגים מנחת על ביצועי ממשלתה", מעריך שלו, ומוסיף: "הפגיעה במעמדה של ישראל בדעת הקהל הליברלית באמריקה תהיה מיידית, אך עוצמתה תתברר רק בעתיד, הקרוב והרחוק גם יחד".

לפי שלו, לו היתה מסכימה ישראל לכניסת שתי חברות הקונגרס, היא "עלולה היתה לשבש את מסע ההסתה המתוכנן והמתוזמר של טראמפ נגד מיעוטים בכלל, וכהי עור כמו טאליב ועומאר בפרט, שנועד לסלול את דרכו חזרה לבית הלבן בנובמבר 2020", ועל כן חשוב היה כל-כך לטראמפ למנוע את כניסתן. "מעתה תצטייר ישראל כמי שמוכנה אפילו לפגוע בעצמה ובאינטרסים שלה כדי לשרת את האגו של הנשיא וכדי לקדם את קמפיין הבחירות המאוס שלו", כותב פרשן "הארץ".

ב"ידיעות אחרונות" מבליטים בשער מאמר מאת נחום ברנע, שטוען כי נתניהו גרם לנזק של ממש בטווח הקצר, ובטווח הארוך מקרב את ישראל לקטסטרופה. "נתניהו נכנע, וחתם סופית על הדימוי שלו כעבד נרצע של ממשל טראמפ", כותב ברנע בכפולה הפותחת של העיתון. באותו העמוד מוסיפה שמרית מאיר: "אחרי אינספור זגזוגים, בבחירה בין מה שנכון לישראל לבין מה שנכון לטראמפ, נתניהו בחר בטראמפ". בן-דרור ימיני מחרה מחזיק אחריה: "בין האינטרס של ישראל לאינטרס של טראמפ, החליט נתניהו לבחור בידיו הנשיא".

בשער "מעריב" טוען בן כספית כי החלטת נתניהו "שוברת שיאים קודמים של קוצר ראות ועליבות". במאמר המלא שבפנים העיתון מתאר כספית כיצד שגריר ישראל בארצות-הברית, רון דרמר, הודיע לפני שבועות אחדים שישראל תאשר לחברות הקונגרס להיכנס לתחומה – "אלא שאז הגיע הנשיא טראמפ".

אפילו ה"ג'רוזלם פוסט" השמרני מעדיף לשמור על קשר טוב עם יהדות ארצות-הברית הליברלית, ולא רק עם לשכת ראש הממשלה, ומפרסם שני טורי פרשנות: האחד נגד ההחלטה ("מדוע ישראל שוגה בחסימת חברות הקונגרס") והשני ניטרלי ("טליב ועומאר מערימות על ישראל").

יעקב אחימאיר, 5.5.15 (צילום: הדס פרוש)

יעקב אחימאיר, 5.5.15 (צילום: הדס פרוש)

אבל לא ב"ישראל היום". העיתון שפועל כבר למעלה מעשור בשירותו של נתניהו, משרת גם היום את החלטת הראש. זהו העיתון היחיד שבשערו מתפרסמת הפניה למאמר התומך לחלוטין בהחלטת נתניהו. בשער "ישראל היום", מייסודם ומימונם של שלדון וד"ר מרים אדלסון, מופיעה תמצית מאמר מאת חתן פרס ישראל לתקשורת ופובליציסט העיתון יעקב אחימאיר. "החלטה דרמטית, היסטורית – ומתבקשת", מתומצת המאמר.

לפי אחימאיר, "יחסיו האישיים של נתניהו עם נשיא ארה"ב טראמפ הם אולי הנכס המדיני, הפוליטי, החשוב ביותר שבידי נתניהו למען ישראל. טראמפ, כידוע, הרעיף על ישראל מתנות בלתי צפויות: העברת השגרירות האמריקנית לירושלים והכרת ארה"ב בריבונות ישראל על רמת הגולן. המסקנה: נתניהו לא היה רשאי לנהוג אחרת, ואם היה נוהג אחרת, היה גורם לזעזוע קשה ביחסים עם ארה"ב ונשיאה".

כן, כותב אחימאיר, ייגרם נזק ליחסים עם המפלגה הדמוקרטית, אך שיחות שקיים עם מנהיגי הסיעות בבית הנבחרים האמריקאי הובילו אותו למסקנה כי "השניים, בראש סיעותיהם, מאוחדים בתמיכה בישראל" (בהמשך הוא מתגולל על התקשורת שלא סיקרה כראוי את ביקוריהם של חברי קונגרס פרו-ישראליים).

אריאל כהנא, הכתב המדיני של "ישראל היום" ומי שמסקר דרך קבע את המאבק ב-BDS, הוא לכאורה סמכות עיתונאית מובהקת יותר לסיכום פרשני של החלטת נתניהו. אמנם גם הוא מפרסם מאמר שתמציתו מופיעה בשער העיתון, אך מקריאת התמצית קשה להבין מה דעתו של כהנא. אף שהוא מונה סיבה אחת להימנע מלהכניס את חברות הקונגרס ושתיים לאפשר זאת, בשורה התחתונה שלו שתיים אינן דווקא גדולות מאחד.

כהנא אינו נוקט עמדה חד-משמעית לגבי החלטת נתניהו, ומסכם את המאמר בטענה כי "בחיים יש דילמות שקשה לצאת מהן טוב". משפט זה נקרא כאילו הוא מתאר לא רק את הדילמה של נתניהו אל מול דרישת טראמפ, אלא גם את הדילמה של כהנא עצמו אל מול הדרישה (מפורשת או לא) לתמוך בהחלטה של נתניהו כשהוא מיישר קו עם טראמפ, שני הפוליטיקאים האהודים ביותר על העיתון שבו הוא עובד.