אופס, הופתענו. בניגוד למה שכתבנו בשבועות האחרונים, אלי טביב רוכש בסוף את הפועל תל-אביב. חשבנו, כמו שטיפטפו לנו "מקורביו", שהוא רוצה להיפטר מהמועקה הזו, לקבל את הכסף ולברוח מהסאגה שליוותה אותו ואותנו כל העונה. אלפי מלים שפכנו על המריבות שלו עם השותף, מוני הראל, ידענו לצטט כל חירוף וגידוף שלהם, אבל חוש הריח בגד בנו בזמן אמת. מצד שני, גם צה"ל לא ידע שהסורים יפרצו את הגבול במג'דל שמס, אהוד יערי לא ניחש שמובארכ ייפול והיפנים לא העלו בדעתם שהכורים שלהם יתמוטטו. ובכלל, היום להיות מופתע זה בון-טון.
המונולוג הזה מתאים לכל עיתונאי שמסקר את הפועל תל-אביב בכדורגל. מה מרגישים הכתבים האלה אחרי שטביב, אחד משני הבעלים של הקבוצה, האכיל אותם במשך שבועות בצפרדעים, והם הגישו אותם לקוראים מתובלים במונוסודיום גלוטמט?
הסכסוך בין טביב להראל פירנס היטב את מדורי הספורט. חילופי הדברים ביניהם לא היו מביישים בעלי באסטה מתחרים בשוק. התקשורת היתה מרוצה מהסחורה. ביום שני הוכרז הליך "במבי" (BMBY, "קנה אותי או שאקנה אותך"), שבמסגרתו הגיש הראל תג מחיר בסך שישה מיליון שקל על הקבוצה. טביב היה צריך לבחור אם לקבל את הסכום ולעזוב, או לשלם אותו להראל ובכך לרכוש ממנו את חלקו. בשבועות האחרונים לא היה לעיתונאים ספק כיצד יפעל.
נדב צנציפר, "ידיעות אחרונות", יום שני השבוע (16.5.11): "טביב צפוי להשיב היום בחיוב להצעתו של מוני הראל ולמכור לו את חלקו בבעלות". בכתבה גם צוטט מקורב לבעלים: "טביב החליט ב-99% שהוא לא ממשיך בהפועל. הראש כבר בבית"ר ירושלים". לכתבה צורף תצלום כותרת מהעיתון המבשרת שהראל הציע לטביב שבעה מיליון שקל עבור חלקו בבעלות. מה זאת סטייה של מיליון כשהפיאסקו האמיתי עוד בדרך.
ב"הארץ" היו נחרצים יותר. הפניה בשער המדור ביום שני: "אלי טביב הסכים למכור את חלקו בהפועל תל-אביב למוני הראל תמורת שישה מיליון שקל ונימק: עייפתי". בכתבה, מאת משה הרוש, הובאו ציטוטים מפי טביב המכוונים להראל, כפי שנאמרו למקורביו: "שיביא את הסכום שהציע וניפרד לשלום, אין לי כוחות יותר, עייפתי". כיתוב התמונה לא הותיר אף הוא מקום לספק: "אלי טביב, בקרוב הבעלים לשעבר של הפועל תל-אביב".
יתר העיתונים והאתרים נפלו גם הם בפח של טביב ואנשיו. היו פה ושם דיווחים זהירים, כמו זה של רון עמיקם ב"מעריב", שהדגיש כי ייתכן שמדובר בהסחת דעת, אבל הרוב לא הטילו ספק בחומרים שמקורבי טביב הזרימו לאינפוזיות שלהם על בסיס יומי. ביום שני אחר הצהריים התגלתה ההטעיה. "החלטתי לקנות את הפועל, מעכשיו אני הבעלים", הכריז טביב. אתרי האינטרנט נדהמו: "טביב הפתיע בענק". הפתיע? את מי שהופתע.
"הארץ", 16.5.11
למחרת ב"ידיעות אחרונות" סיפרו בשער על המהלך הדרמטי. הפעם נעדרה ההתרברבות שאיפיינה את תצלומי הכותרות הנבואיות מלפני שבוע. ב"ידיעות" התעלמו מכך שהוטעו בעצמם והטעו את קוראיהם. ב"הארץ", לעומת זאת, היו מספיק הוגנים ושיגרו מעין התנצלות. משה הרוש כתב: "את התרגיל המחושב והמתוכנן עד הפרט האחרון, שהגיע לשיאו אתמול במסיבת העיתונאים, בלעו כולם (כולל הח"מ)".
את הגרוטסקה האמיתית ניפק ONE. כשמסיבת העיתונאים היתה בעיצומה, כבר עידכנה הכותרת הראשית באתר על ההתפתחות החדשה: "אלי טביב הודיע: קניתי את הפועל, אנהל אותה לבדי". אבל הטקסט בידיעה עצמה נותר במשך דקות ארוכות כפי שהיה לפני תחילת המסיבה.
מתברר שאפילו ב-ONE, שאנשיו היו מקורבים לטביב יותר מכולם והתפרנסו ממנו היטב בכותרות בלעדיות, לא צפו את המהלך: "אחרי סכסוך ארוך ומתוקשר בן כשמונה חודשים, בזמן הקרוב להפועל תל-אביב יהיה סוף-סוף בעלים אחד. על-פי ההערכות, לאחר מסיבת העיתונאים שמכנס בשעה זו אלי טביב ביחד עם נציגו דורון אוסידון, יהיה זה מוני הראל, שהגיש לטביב הצעה על סך 6 מיליון שקל על חלקו בדאבליסטית, כפי שפורסם לראשונה ב-ONE".
בדיעבד, טביב ניצל את העיתונאים והמידע ש"מקורביו" פיזרו היה מוטעה ומניפולטיבי. טביב השתמש בעיתונות כדי ליצור מצג שווא, להרדים את השותף הראל ולגרום לו להגיש הצעה נמוכה ככל האפשר. תקשורת הספורט נחשפה בפרשה הזאת בחולשתה. מתברר שאפשר להשתמש בה לקידום עסקאות ולזרוק בגמר השימוש.
אלא שבמקרה הזה אל החולשה מצטרפת רשלנות. העיתונאים מכירים היטב את עברו של טביב: מאחוריו כמה הרשעות על התחזות, הונאה וקבלת דבר במרמה. כשטביב רכש ב-1995 מחצית מהבעלות על הפועל כפר-סבא, הוא לא התבייש לשקר בטופס רשמי של ההתאחדות לכדורגל, שבו כתב כי מעולם לא הורשע בפלילים. היחס של העיתונאים כלפיו היה צריך להיות מלכתחילה כזה של חשדנות גדולה.
ניתן היה לצפות לפחות לטורי וידוי והכאה על חטא שבהם יציגו כתבי הספורט את ההונאה הזו בהקשר הנכון. שיודו כי לא השכילו להציג לקוראים את התמונה המלאה. הרוש ב"הארץ" (שכאמור, היה אחד המרומים בפרשה) הוא היחיד שתיאר את ההתנהלות הבזויה: "את הקינוח הזה רקח טביב במשך שבועות. ספין על גבי ספין הוא יצר, עד שקשה היה להבחין בין תום לב למניפולציה. את הקלפים שמר קרוב ללב. נציגו בהנהלה, דורון אוסידון, ידע גם ידע. אפילו דקות לשחרור ההודעה הרשמית דאג לרמוז כי לא יהיו הפתעות".
כעת השאלה היא כיצד על העיתונאים להתייחס לאיש שהונה אותם וגרם להם להונות את הקוראים. במושגים ספורטיביים, עונש ראוי למי שגזר קופון על חשבון האינטגריטי שלהם צריך להיות רדיוס ללא קהל. פשוט, לא להתייחס אליו במשך חודש ימים. מצד שני, אם יחרימו אותו, יפגעו בקוראיהם, ומהחומר הזה כבר יש להם מספיק. מה גם שאין שום ארגון אמיתי המאגד את עיתונאי הספורט, כך שאין מה לדבר על מהלך משותף. ובכל זאת, כשהם מקבלים מעתה מידע מטביב ומאנשיו, כדאי שיזכרו שאולי שוב יש מי שמשתמש בהם, וינקטו גישה של חשדהו – בלי כבדהו.
3 קטנות
באו לבקר. עיתונות הספורט איננה משופעת בתחקירים. השבוע עשו לה את העבודה ובגדול: דו"ח מבקר המדינה חשף התנהלות בעייתית וליקויים חמורים בשיפוץ היכל-הספורט ביד-אליהו. באתרים המובילים הסיפור הפך לכותרת ראשית. אתר ערוץ הספורט העלה שעתיים אחרי כולם ידיעה מוקטנת במיקום צדדי (בהמשך הרחיבו אותה). בחדשות הספורט של אותו ערב (19:00) עסקו בעיקר בחגיגות האליפות של מכבי חיפה, ואף מלה על האייטם הלוהט. מקרה, או יד רוחצת יד של היכל-הספורט, מכבי תל-אביב וערוץ הספורט?
ביקור פתע. באותו עניין: בוואלה פירסמו כתבה גדולה על דו"ח המבקר תחת הכותרת "מחדלי נוקיה". אלא שמחדל נוקיה הפך למחדל עיתונאי שלהם: הם היו היחידים בעיתונות הספורט שלא טרחו לפרסם את תגובותיהם של המבוקרים.
ברגע שהתברר שהפועל תל-אביב ומכבי חיפה יתמודדו בגמר הגביע, בערוץ הספורט לא ביזבזו זמן והזדרזו לצלם פרומו לערוץ ה-HD שלהם. לפני כשבוע התברר שגילי ורמוט סיים את העונה בגלל פציעה ולא ישחק בגמר. למרות זאת, הפרומואים של הערוץ ממשיכים להציג אותו כמי שישחק (בתצלום: ורמוט בחדר ההלבשה במדי קבוצתו כשהוא מלטף בקבוק שמפניה, שאיתו יחגוג אחרי הניצחון).
[עדכון: הניתוח נדחה. ייתכן שוורמוט ישחק אחרי הכל. לפרומו שלום]
לתגובות: yegerm9@walla.co.il