תביעת דיבה שהגיש איש העסקים וולטר סוריאנו נגד הבלוגר ריצ'רד סילברסטיין לא תידון בישראל, כך החליט לפני ימים אחדים השופט משה סובל מבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו. סוריאנו הגיש בשנה שעברה תביעה נגד סילברסטיין, בלוגר המתגורר בארצות-הברית ומרבה לכתוב בבלוג שלו, "תיקון עולם", על הנעשה בישראל.

התביעה הוגשה אחרי שסילברסטיין פרסם פוסט ובו תואר סוריאנו כ"בריון של ביבי". סילברסטיין הסתמך בכתיבתו על תחקיר שפורסם בתאגיד השידור הישראלי, אך סוריאנו טען כי הבלוגר סילף את ממצאי התחקיר והכפיש את שמו. באמצעות עורכי-הדין אילן בומבך ואסף אברהם דרש סוריאנו לחייב את סילברסטיין לפצותו ב-300 אלף שקל.

בתגובה טען סילברסטיין, באמצעות עורכי-הדין שלומי זכריה ומיכל זיו, כי כלל אין מקום לדון בתביעה של סוריאנו בבית-משפט ישראלי. לדבריו, סוריאנו הוא תושב בריטניה, ואילו הוא עצמו תושב ארצות-הברית שפרסם את הפוסט שלו בכלי תקשורת אמריקאי בשפה האנגלית. הגשת התביעה בבית-משפט ישראלי, טען, אינה אלא "תיירות דיבה", כלומר ניצול לרעה של ההבדלים בין מערכות המשפט השונות בעולם בהתאם לצורכי התובע.

לטענת באי-כוחו של סילברסטיין, בעקבות ריבוי תביעות הדיבה בבריטניה נגד תושבי ארצות-הברית נחקק חוק המגביל אכיפת פסקי דין מתחום לשון הרע שניתנו במדינות זרות. משום כך, טען סילברסטיין, סוריאנו לא יכול היה להגיש את תביעתו בבריטניה, חיפש את המקום הנוח לו ביותר והעדיף את ישראל על פני המקום הטבעי לניהול התביעה, ארצות-הברית. "אין זה ראוי כי בית-משפט של מדינה שלישית ידון בתביעת לשון הרע בין אזרחיהן של שתי מדינות אחרות ויישם על המקרה את דיניה של המדינה השלישית, המשקפים את ערכיה של החברה הישראלית, שאף אחד מן הצדדים לא נמנה עליה", נטען.

סוריאנו טען בתשובה כי דווקא ראוי שבית-משפט ישראלי ידון בתביעתו. חרף היותו תושב בריטניה, הוא בעל אזרחות ישראלית ו"זיקה עמוקה ושורשית למדינת ישראל". עוד טען בין היתר כי בבעלותו נכסים בישראל ושהוא מבלה בה את החגים ותורם רבות לארגוני צדקה ישראליים.

"אין ספק כי ישראל היא הפורום הטבעי לדון בתובענה זו", טען סוריאנו, "בפרט נוכח העובדה כי האתר עוסק ברובו בנושאי מדיניות פנים הקשורים לישראל בלבד, חלק ניכר מהנזק נוצר בישראל, מדובר בהפרות של חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות בישראל, הפרסום מתבסס על תחקיר תאגיד השידור הישראלי, ואף מפנה לאתרים ישראליים בעברית".

לפי סוריאנו, הוא בחר לנהל את תביעתו מחוץ למדינת מגוריו "לא משיקולי נוחות, אלא מסיבה אחת ויחידה, הזיקה העניינית החזקה של מדינת ישראל לעניין". לדברי באי-כוחו, "ישראל היא המקום היחיד שבו התובע יקבל משפט הוגן, ובו יבינו באופן ברור את ההקשר המכפיש ואת נזקי הפרסום הכוזב".

בתגובה טען סילברסטיין כי בכל הטענות של סוריאנו בדבר זיקתו לישראל, גם אם הן נכונות, אין די כדי לקבוע כי יש לדון בתביעתו בישראל. אם יקבל בית-המשפט טענה כי יש לדון בתביעה בישראל כי הפרסום עסק באקטואליה ישראלית, מדינת ישראל תהפוך ל"זירת קרב משפטית בכל אימת שנושא כלשהו העוסק במדינת ישראל או בישראלים יפורסם בעיתון או באתר אינטרנט כלשהו בעולם".

הטענה של סוריאנו כי רק בישראל יקבל "משפט הוגן", הוסיף סילברסטיין, היא הוכחה כי סוריאנו "בחר את הפורום שבו הגיש את תביעתו בכוונת מכוון, כפורום שבו לשיטתו יזכה ליתרון דיוני".

השופט סובל קיבל את טענת סילברסטיין, וקבע כי אף שאין מקום לקבל את טענתו בדבר "ייבוא של תביעות דיבה אשר אין להן קשר" לישראל, ואף שהתביעה עצמה ראויה לבירור ודיון, בית-המשפט בישראל אינו הפורום הראוי לכך.

"אף לא אחד מהצדדים איננו אזרח ישראלי או תושב קבע בישראל, האחד מתגורר בבריטניה והשני בארצות-הברית, ומדוע תתברר התובענה דווקא בישראל?", תוהה השופט סובל, ומשיב בסרקזם: "ודאי שלא בשל מיקומו של משרד בא-כוח התובע בישראל". בנוסף קבע כי "אין שום מניעה לברר את הסכסוך הנוגע לפרסום שברקע שלו אירועים בישראל בארצות-הברית, ולא נטען כי התובע לא יזכה למשפט צדק שם".

סוריאנו, הוסיף השופט סובל, "אינו מבקש לקיים את ההליך במקום מגוריו, וממילא יוצא מתחום המושב שלו, וגם מטעם זה לא ברור מדוע סבור שראוי לברר את התביעה בישראל ומדוע לשיטתו הפורום בארץ הוא הפורום הנאות והטבעי. על פניו נראה בדיוק ההפך מכך. האקטואליה אשר ברקע הדברים אינה סיבה ונימוק לקיים את הדיון בארץ ולקבוע כי הפורום הישראלי הוא הנאות ועדיף על הפורום הזר. לא שוכנעתי כי הפורום הישראלי עדיף על הפורום הזר וכי תיפגענה זכויותיו של התובע אם ינהל את תביעתו שלא בישראל".

יצוין כי תביעה נוספת של סוריאנו, נגד רביב דרוקר, עודנה תלויה ועומדת במערכת המשפט בישראל.

54630-05-18

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 479KB)