אלירז שדה, א-גרויסע עיתונאי, חנך אמש (3.2) את אולפן הטלוויזיה של הליכוד, בראיון בלעדי עם ראש הממשלה. הישג מקצועי מרשים. כצפוי, דמו הראיון, נימתו, משחק התפקידים המתוכנן מראש בין השניים, החנחונים וכל השטיקים המוכרים האחרים לראיון שנתן בזמנו נתניהו לערוץ 20, שממנו זכורים בעיקר הנהוני הראש המתרפסים של שמעון ריקלין.

מנקודת מבט עיתונאית, זה היה ראיון מיותר, מביך למי שניהל אותו. נתניהו זימר את זמירותיו ושדה שימש לו שחקן חיזוק שהרים לו ללא הפסק להנחתה. בכך לא היתה שום הפתעה. זה כנראה אופי ערוץ הטלוויזיה שמנהיג הליכוד שואף להשליט במדינה כולה, לא רק במצודת זאב. אפשר להתנחם בכך שהמשת"פ שלו לא היה עיתונאי מקצועי, אלא ידוען מתחומים אחרים.

זה זמן רב שאני תוהה מדוע כלי תקשורת מחזרים אחרי ראש הממשלה ומתחננים לראיון עמו. הם מניחים שפינג-פונג מילולי בינם לבינו יניב כותרות, רייטינג, תהילה – ובעיקר יספק הזדמנות לדחוק אותו לפינה ולחלץ ממנו איזושהי אמת, או גילוי לב. זו הנחת שווא: לטעמי, נתניהו איבד מזמן את אמינותו. אני הקטן איני מאמין לשום מלה היוצאת מפיו – ולכן המרדף העיתונאי אחר ראיונות עמו נראה לי חסר שחר ומיותר.

נתניהו סיפר על המזימה (כביכול) שרקח גדעון סער כדי למנוע ממנו את הסיכוי להרכיב את הממשלה הבאה. אלירז שדה, איזו הפתעה, לא הציג שום שאלה בעניין, לא ביקש ראיות לגרסתו של המרואיין, ואפילו לא הזכיר את הכחשותיו של סער

הראיון המלוקק שהשיק את שידורי "ליכוד TV" הוכיח פעם נוספת את נכונותו של ראש הממשלה להפיץ, ללא עכבות, גרסאות מתעתעות של המציאות שאותה חווים אזרחי המדינה ביומיום שלהם. התוצאה לא תהיה שונה בהרבה גם בעימותים בין נתניהו לעיתונאים של ממש שלא בתנאי חממה של אולפן מפלגתי חנף.

ובכל זאת, מתבקשת אזהרה: על העיתונות ההגונה להיזהר שלא להפוך לאידיוטית השימושית המפיצה את כזביו ומריחותיו של ראש הממשלה. הפרקטיקה החדשה הזו, של אולפן טלוויזיה המשועבד מלכתחילה ובאופן מוצהר לאינטרסים של ראש הממשלה, מציבה אתגר לעיתונות המקצועית: כיצד לא להפוך לערוץ תקשורת נוסף המהדהד את דבריו ומעצים את חשיפתם לציבור הרחב. עניין אחד הוא סרטונים תעמולתיים המופיעים בדף הפייסבוק של נתניהו, ועניין שונה לחלוטין היא הפצתם בכל כלי התקשורת המרכזיים.

הערב סיפק דוגמה ראשונה לדילמה: נתניהו סיפר למראיינו על המזימה (כביכול) שרקח גדעון סער כדי למנוע ממנו את הסיכוי להרכיב את הממשלה הבאה. אלירז שדה, איזו הפתעה, לא הציג שום שאלה בעניין הזה, לא ביקש ראיות לגרסתו של המרואיין, ואפילו לא הזכיר את הכחשותיו של סער. הוא אִפשר לנתניהו להפיץ את גרסתו במלואה – ועבר לשאלה (המתוכננת) הבאה.

התקשורת דיווחה מיד על הקנוניה שמייחס נתניהו לסער, ובדין דיווחה: בדברים הללו יש עניין ציבורי מובהק. העיתונאים ששידרו וכתבו על כך הביאו בד בבד את הכחשתו של סער, ומן הסתם יוסיפו לעסוק בכך, ולברר את אמיתות הטענה, גם בימים הקרובים.

כך יש לנהוג גם בשבועות הקרובים: להיזהר שלא להפוך לתיבת תהודה של נתניהו, לדעת להבחין בין מידע לגיטימי שמופרח בחלל האולפן של הליכוד לבין תעמולה או בדיות, וללוות כל טענה או גרסה שמשדרים נתניהו ועושי דברו בבדיקה עיתונאית מהימנה וזריזה ככל האפשר. אין מקום להחרים את נתניהו, אך גם אין לאפשר לו למחזר את גרסאותיו באמצעות כלי התקשורת המרכזיים.