העיתונאית העצמאית שרון שפורר נחקרה ביום ראשון (23.12) בבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו במסגרת תביעת דיבה שהגישה נגדה חברת נדל"ן. החברה, אורבן נדל"ן (שבעבר נקראה ד.ד. מיזמים), דורשת משפורר לפצותה בכ-1.7 מיליון שקל בעקבות סדרה של פרסומים בחשבון הפייסבוק הפרטי שלה, שבהם הזהירה את הציבור מלעשות עסקים עם חברת הנדל"ן. את החברה ניהל בעבר דודו דיגמי, סוחר נשים מורשע שהפך לעד מדינה ומאז שינה את שמו.

דיגמי עמד במרכזן של כתבות תחקיר של שפורר שפורסמו ב"הארץ", שבהן נטען כי הוא ממשיך לפעול באופן אלים גם בקריירה החדשה שלו בתחום הנדל"ן. בתביעת הדיבה טענה החברה, באמצעות עו"ד עמוס ון-אמדן, כי הפרסומים של שפורר בעמוד הפייסבוק שלה הסבו לה נזק אדיר. שפורר טענה בין היתר, באמצעות עורכי-הדין אורי קידר ועמוס נוה מהמטה למאבק בסחר בנשים, כי התביעה שהוגשה נגדה היא תביעת השתקה (SLAPP – תביעה אסטרטגית נגד השתתפות ציבורית).

החקירה של שפורר נמשכה כארבע שעות, ובמהלכן ניסתה להשיב בנונשלנטיות לשאלות של עו"ד ון-אמדן. לפני הדיון אמרה כי היתה מעדיפה להיות באולם אחר של בית-המשפט, שם נחקרה באותה השעה מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק-עמינח במסגרת משפט "באים לבנקאים". את ימי החקירה הקודמים של רוסק-עמינח סיקרה שפורר עבור אתר "המקום הכי חם בגיהנום" ובמהלכם התרשמה מיכולתה של המנכ"לית לשלוט בדיון. "הייתי רוצה להיחקר כמו רקפת", אמרה.

שרון שפורר בבית-משפט השלום בתל-אביב, 23.12.2018 (צילום: אורן פרסיקו)

עו"ד ון-אמדן, מנגד, ניסה במהלך החקירה של שפורר להוציא אותה משלוותה, כמו גם את בא-כוחה עו"ד קידר. פעם אחר פעם העיר כי עו"ד קידר אינו יודע על מה הוא מדבר וצריך לחזור ללימודי משפט, ופעם אחר פעם זרק לשפורר הערות על איכות תשובותיה, עד כדי כך שהשופטת רחל ערקובי קטעה את דבריו כמה פעמים במהלך הדיון כדי לקרוא אותו לסדר. ון-אמדן, מנגד, התווכח גם עם השופטת.

"אני מנסה לשמור על שקט יחסית למה שוון-אמדן עשה לי", אמר עו"ד קידר לפני אחת ההתנגדויות הראשונות שלו לקו החקירה של ון-אמדן. "גם אני מנסה", הוסיפה שפורר. "תאמינו או לא", אמרה השופטת ערקובי, "גם ון-אמדן מנסה". "הוא לא מנסה", העירה שפורר, "הוא מחמם, הוא מחמם". ואכן, במהלך החקירה של שפורר טען עו"ד ון-אמדן כי שפורר היא עדה נואשת שחוזרת במצוקתה על נאומים לא רלבנטיים, התלונן על כך שבמקום להשיב לשאלותיו שפורר "יושבת ונועצת בי עיני עגל", התרה בשפורר שלא תשיב לו "כאילו את לא אינטליגנטית" והגדיר את אחת התשובות שלה כ"ברברת".

לפחות פעמיים עצרה אותו השופטת ערקובי ונזפה בו. "אני לא מוכנה שתשפיל עדה", אמרה לו בשלב מסוים, ובהמשך הבהירה לעו"ד ון-אמדן כי טקטיקת החקירה הזו אינה מסייעת לו אלא להפך. ואולם, הוא המשיך בשלו, עד שהשופטת ערקובי עצרה אותו פעם נוספת והעירה: "אני מבינה שאין לך יכולת להתגבר על היצר הזה". "אין לי שום יצר גברתי", אמר עו"ד ון-אמדן, "מותר לאפיין...", "לא", קטעה אותו השופטת ערקובי, "לא מותר. מותר לך רק להתייחס בצורה מכבדת לעדה". "אני מתייחס בצורה מכבדת", התעקש עו"ד ון-אמדן.

מוכחש כל האמור לעיל

החקירה עצמה התמקדה בתחילתה בעניין טכני. במקור הגישה חברת הנדל"ן את התביעה בגין שני פרסומים בחשבון הפייסבוק של שפורר ודרשה פיצוי בסך כ-274 אלף שקל. בשלב זה יוצגה שפורר על-ידי עו"ד טל ליבליך, מטעם ובמימון עיתון "הארץ", שבו פרסמה את כתבות התחקיר על דיגמי. בהמשך, לאחר ששפורר פרסמה בחשבון הפייסבוק שלה פרסומים נוספים המזהירים את הציבור מעשיית עסקים עם חברת הנדל"ן, תיקנה החברה את כתב התביעה, הוסיפה את הפרסומים החדשים והעלתה את סכום הפיצוי הנדרש לכ-1.7 מיליון שקל.

חילוקי דעות שנתגלעו בין שפורר למו"ל "הארץ" עמוס שוקן לגבי זכותה להמשיך ולפרסם בפייסבוק פוסטים נוספים על חברת הנדל"ן הביאו להיפרדות דרכיהן של שפורר ועו"ד ליבליך, וייצוגה עבר לעורכי-הדין קידר ונוה.

במהלך חקירתה הסבירה שפורר כי חשה חובה להמשיך ולפרסם בפייסבוק פוסטים המתריעים מפני חברת הנדל"ן דווקא בגלל שזו האחרונה הגישה נגדה תביעת דיבה. "אני לא מוכנה להשתקה הזו", אמרה. "מה, ברגע שאתה מגיש תביעה אני אפסיק לכתוב? זה סותר בעיני את כל מה שחשוב בחופש הביטוי".

בשני כתבי ההגנה, הן זה שהגישה עו"ד ליבליך והן זה שהגישו עו"ד קידר ונוה, נפתחו הסעיפים שהתייחסו לכתב התביעה במלים "מוכחש האמור בסעיף [...] לכתב התביעה". ביטוי זה הופיע גם בסעיפי כתבי ההגנה שהתייחסו לסעיפים בכתב התביעה שציטטו את הפוסטים של שפורר. במשך דקות ארוכות חקר עו"ד ון-אמדן את שפורר על ביטוי זה, ותהה מדוע היא מכחישה את עצם הפרסום של הפוסטים בחשבון הפייסבוק שלה.

"את גאה בפוסטים שפרסמת על חברת אורבן?", שאל עו"ד ון-אמדן. "כן", השיבה שפורר. "את חושבת שהיה חשוב מבחינה ציבורית לפרסם אותם?". "כן", השיבה שפורר. "את חושבת שהפרסומים שירתו תפקיד ציבורי חשוב?". "כן, אני מקווה", השיבה שפורר. אם כך, שאל עו"ד ון-אמדן, פעם אחר פעם, בכל פעם בניסוח מעט שונה, מדוע הכחשת את הפרסומים?

"אני לא מבינה מה אתה רוצה", השיבה שפורר בשלב מסוים. "אתה מתעסק בטפל. אני מאשרת לך את את כל הפרסומים, ואתה אוכל כאן את המוח. מישהו הכחיש את הפרסומים?".

"את, בכתב ההגנה", אמר עו"ד ון-אמדן.

"אני לא יודעת, אולי הכחישו לך את הניסוח והפרשנות", אמרה שפורר. "אני לוקחת אחריות לגבי כל הפוסטים שמופיעים בעמוד הפייסבוק שלי".

"יש לך אצטלה עצמית, וגם בעיני החברים שלך, כאילו את איזה סוג של עיתונאית אמיצה, שלא מפחדת מאף אחד. שלא מפחדת מנוחי דנקנר, שלא מפחדת מרני רהב, והנה בא מי שלפי דעתך הוא פושע, חלאת המין האנושי, ותובע אותך על פוסטים שפרסמת, ובמקום לבוא ולהגיד 'הנני. זו אני אני. כתבתי את הדברים!' את מסתתרת בשני כתבי הגנה. למה לא אישרת מהיום הראשון שאת זו שפרסמת את הפוסטים?".

"מוכחש האמור לעיל כל השאלה שלך", השיבה שפורר.

"הרגשתי מאוד מאוימת בשיחה עם דיגמי"

חלק נכבד מהחקירה של שפורר הוקדש למעשיה טרם פרסום הפוסטים על חברת הנדל"ן ובמהלך הגנתה במשפט. היא, מצדה, הסבירה פעם אחר פעם כי היתה מוגבלת בשל הפחד שמשליט דיגמי. שפורר סיפרה כי מנסיונה מול דיגמי התרשמה שהוא פועל בצורה מתוחכמת, תמיד באיומים מרומזים לפגיעה אישית לצד איומים משפטיים רשמיים.

כשהכינה את אחת הכתבות עליו ל"מוסף הארץ", אמרה, פנה דיגמי באמצעות עורכי-דינו לעיתון ו"איים לעצור את הפצת המוסף אם הכתבה תתפרסם". בנוסף, ציינה, "היתה לו שיחה עם אחד העורכים הבכירים ב'הארץ'". לדברי שפורר, "בן אדם כמו דיגמי, מספיק שהוא מרים לך צלצול. זה לא נעים לעורך ב'הארץ' לקבל שיחה כזאת".

בהזדמנות אחרת, כשפנתה אל דיגמי לקבלת תגובה, הקליטה שפורר את השיחה עמו. עו"ד ון-אמדן ציטט כמה משפטים מתמליל השיחה המוקלטת וטען כי דיגמי לא נשמע בה כמו אדם מאיים. "לא הייתי אומר שדודו מתחנן בפנייך שתעזבי אותו, אבל זה מאוד קרוב לזה", אמר עו"ד ון-אמדן. "אני הרגשתי מאוד מאוימת בשיחה עם דיגמי", הבהירה שפורר. "אני חושבת שאפילו שלחתי את ההקלטה הזו לסגלוביץ' (יואב סגלוביץ', לשעבר ראש אגף החקירות במשטרה; א"פ) וכתבתי לעורכים שלי שאני מרגישה מאוימת".

"פחדתי ממנו. היו דברים שהגבירו לי את החששות שאי אפשר לקשר ישירות לדיגמי, אבל היה לי חשש גדול"

בהמשך עדותה אמרה שפורר כי סדרת הכתבות שהכינה ל"הארץ" על דיגמי היתה "הפעם הראשונה שהתעסקתי עם עבריינים בסדר גודל כזה". בדרך כלל, הסבירה, הקדישה את עבודתה העיתונאית לאנשי צווארון לבן. המקרה של דיגמי היה שונה. "פחדתי ממנו", שבה והדגישה. "היו דברים שהגבירו לי את החששות שאי-אפשר לקשר ישירות לדיגמי, אבל היה לי חשש גדול. [...] היו דברים מוזרים בכתבות שפרסמתי עליו שלא היו לי אף פעם לפני כן. פחד זה דבר מאוד סובייקטיבי, אני פחדתי מאוד. כשאתה כותב על נוחי דנקנר או טייקונים זה גם פחד, אבל סוג אחר של פחד".

חרף הפחד, הדגישה, היה לה חשוב להמשיך ולכתוב, הן ב"הארץ" והן, בהמשך, בדף הפייסבוק שלה. בכל פעם שפרסמה כתבה חדשה, אמרה, ידעה כי דיגמי מבין שלא "הארץ" אלא היא אישית סימנה אותו כמטרה, ובכך היא היא מושכת אליה את האש. משום כך, ציינה, פעלה באחת ההזדמנויות לצרף את כתב "הארץ" יניב קובוביץ לעבודה על אחת הכתבות שעסקו בדיגמי. בשלב הזה, אמרה, "כבר ממש פחדתי".

עו"ד ון-אמדן שאל את שפורר איזה תחקיר ביצעה על חברת הנדל"ן לפני שפרסמה את הפוסט הראשון בעניינה. שפורר השיבה כי התבססה על העבודה העיתונאית שעשתה ב"הארץ". עו"ד ון-אמדן ציין כי חלפה למעלה משנה בין הכתבה האחרונה שפרסמה על דיגמי ב"הארץ" לבין הפוסט הראשון שפרסמה על חברת הנדל"ן, ושאל: "איזה תחקיר עשית בתקופה הזו?". "אני לא זוכרת", השיבה שפורר.

"בין פרסום הכתבה האחרונה לפרסום הפוסט הראשון, האם בדקת עוד כמה פרויקטים?", המשיך עו"ד ון-אמדן. "אני לא זוכרת", השיבה שפורר. "בכמה מקרים עשית פעולת תחקיר של לגשת לדיירים, למוכרים, לגשת לתיק הבניין, לבדוק איך אורבן נדל"ן מתייחסת אליהם?". "לא זוכרת", השיבה שפורר. "בדקתי, אבל אני לא זוכרת לגבי כמה".

ון-אמדן: "עשית תחקיר וגילית שמבין הקונים של החברה יש אנשים שמאוימים. אין על זה לא כתבה, לא פרסום, לא תחקיר ולא עד אחד כאן. איך את מסבירה את זה?". שפורר: "הלקוח שלך מפחיד, בן אדם"

"אם אני רואה שלא הבאת עדים מהקונים של הדירות בפרויקטים האלה, אני מבין שלא מצאת אף אחד שיגיד משהו רע על אורבן", אמר עו"ד ון-אמדן. "לא", השיבה שפורר. "אתה מבין שהיו כאלה שפחדו לבוא. ואני לא נוהגת להכריח להביא אנשים שפוחדים". "את לא מסוגלת לנקוב בשם של אף אחד", העיר עו"ד ון-אמדן, "את אדון מור לא פחדת להביא (דוד מור, שהורשע בסחר בבני אדם בפרשה שבה הפך דיגמי לעד מדינה והעיד בדיון קודם; א"פ), אבל את הדיירים את מפחדת להביא. את ממציאה אנשים שלא היו קיימים".

"אני לא אוהבת לגרור קורבנות לבית-המשפט, או להכריח אותם לדבר איתי בעיתון", השיבה שפורר. בהמשך הוסיפה כי חסה על לקוחות של אורבן נדל"ן "כי הם שיקשקו מפחד".

"יש כאן חברה שאת טוענת שהיא מפוקפקת, את נתבעת תביעת דיבה, את לכאורה, על-פי כזבייך עכשיו, עשית תחקיר מאוחר יותר וגילית שמבין הקונים שלה יש אנשים שמאוימים. אין על זה לא כתבה, לא פרסום, לא תחקיר ולא עד אחד כאן. איך את מסבירה את זה?", שאל עו"ד ון-אמדן.

"הלקוח שלך מפחיד, בן אדם", השיבה שפורר.

"רציתי להזהיר אנשים"

עו"ד ון-אמדן שאל את שפורר האם הפוסטים שלה בפייסבוק קראו בפועל לחרם כלכלי כולל על חברת הנדל"ן. "אני מעדיפה להגדיר זאת שאני קוראת לאנשים להיזהר מאוד מחברת מיזמים ולא לעשות איתה עסקים", השיבה שפורר. "אתה יכול להגדיר את זה חרם. אני התכוונתי אל תעשו עסקים עם האיש הזה, הוא מפוקפק, אל תכניסו אותו הביתה".

שפורר: "כשאני כותבת כתבות אני לא חושבת על מה להשמיד, אני חושבת את מי לחלץ כדי שלא יושמד"

"לא אמרת 'לא להכניס אותו הביתה', אלא אמרת שאף אחד שלא יעשה איתם עסקים", אמר עו"ד ון-אמדן, ושאל האם הכוונה של שפורר לא היתה "להשמיד כלכלית" את חברת הנדל"ן. "אני רציתי להזהיר אנשים מלעשות עסקים, ועוד באחת העסקאות הכי חשובות בחייהם, עם האיש המופקפק הזה".

"מה חשבת שיקרה לחברת נדל"ן שעוסקת בתמ"א 38 אם אף אחד לא יסכים לקחת אותם בתור היזמית ואם אף אחד לא יקנה מהם דירות?", שאל עו"ד ון-אמדן. "לא דאגתי לחברת הנדל"ן, יותר דאגתי לאנשים הפשוטים שעושים איתם עסקים", השיבה שפורר. "כשאני כותבת כתבות אני לא חושבת על מה להשמיד", הוסיפה. "אני חושבת את מי לחלץ כדי שלא יושמד. צר לי, זו המחשבה שלי. גם אם אני חושבת לרגע על הנזק שיכול להיגרם לחברה, אני חושבת יותר על הנזק שעלול להיגרם לאנשים הפשוטים שעושים איתו עסקאות".

22755-06-14

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 741KB)