קולה של סבתא

בשבועות האחרונים, כשהתקשורת סערה וגעשה בכותרות ופרשנויות על אפליית נשים בציבור החרדי, היה נוח לעיתונאים להתעלם מהאפליה המגדרית הקבועה בציבור החילוני ומהעובדה שאף אשה, לדוגמה, אינה עומדת בראש כלי תקשורת מרכזי בישראל.

לא רק זהות העומדים בראשי הפירמידות של התקשורת נוטה מגדרית לכיוון הגברי, גם הטון השולט. הכותרות הראשיות בעיתונים מדברות דרך קבע בקולו של הממסד (צה"ל, גזירות כלכליות, רשויות אכיפת החוק), והממסד הוא אב גדול, לא אם. באופן מעניין, דווקא "ישראל היום", העיתון שמדבר יותר מכל כלי תקשורת אחר בישראל בקולו של הממסד, מציע מדי פעם גם קול אלטרנטיבי, נשי יותר. למרבה הצער, אין זה קול הוליסטי, או כזה שמתמקד בתחומי חברה ורווחה. זהו קולה של דודה טרחנית, ולפעמים של סבתא הגאה בנכדיה.

"4 שופטים חדשים לעליון", קוראת הכותרת הראשית של "מעריב" הבוקר. "נבחרו ארבעה שופטים חדשים לעליון", לשון הכותרת הראשית של "הארץ". ב"ישראל היום" יש לנוסח המובן מאליו של הכותרת הראשית תוספת מדושנת עונג: "4 שופטים לעליון, וכל הצדדים מרוצים".

לא מקומם

עדנה אדטו מדווחת בעמ' 5 של "ישראל היום" על הבחירה המפתיעה בנעם סולברג, צבי זילברטל, אורי שוהם ודפנה ברק-ארז לכהונה בבית-המשפט העליון. "שני הצדדים צבטו כל אחד בלחיי עצמו כדי להיראות שבע רצון ולרמוז לנצחונו תוך כדי ציון כי אין מפסידים בקרב הגדול שידעה מערכת המשפט מעודה. מפסידים נבונים לעולם אינם מתנדבים להציג את תבוסתם לאור השמש", כותב דן מרגלית בטור פרשנות נלווה, ולרגע נדמה שבניגוד לקביעה בכותרת הראשית, לא כל הצדדים מרוצים מהבחירה. אך מיד בהמשך מרגלית מסייג וכותב: "מה גם שייתכן כי אין בתוצאה הפסד. שלושה הם שופטים במחוזי ואחת באה מהאקדמיה; שלושה גברים ואשה, ויש מזרחי. לא אידיאלי, לא מקומם".

תומך נלהב יותר בבחירה ניתן למצוא ב"מעריב", שם טוען בן כספית כי "זה היה דיל מוצלח, כי כל הצדדים הרוויחו ממנו". בן דרור ימיני, לעומתו, מחזיק בדעה הפוכה. "למרות הבחירה המגוונת משהו, מעמדו של בית-המשפט העליון, בעיקר בשבתו כבג"ץ, נותר מעורער", הוא כותב. "שנים של ביקורת לא הובילו לשום שינוי. גם הרביעייה שנבחרה שלשום היא פועל יוצא של 'דיל'".

בעוד שב"ישראל היום" וב"מעריב" נותנים לפרשני הבית להביע דעה על השופטים החדשים בעליון, ב"הארץ" ניתנת זכות הדיבור לפרופ' אוריאל פרוקצ'יה. "המינויים כולם", הוא קובע, "קל וחומר אם מתבוננים בהם כעסקת חבילה, אינם רעים כלל ועיקר, ומותר לנו לצפות כי בית-המשפט העליון ימשיך במסורתו המפוארת של עשיית צדק בירושלים".

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת בעמודי החדשות רשימה מאת שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן תחת הכותרת "סוף עידן ביניש". פרידמן עוסק בביקורת על ביניש ומדיניותה בכל הנוגע למינוי שופטים יותר מאשר במועמדים שנבחרו שלשום.

אלה עומדים במוקד מאמר של בעז אוקון, המתפרסם במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "מינויים מצוינים", קובע אוקון. בהמשך גם הוא כותב על שיטת המינויים: "החלשת המונופול על תהליך הבחירה של השופטים, שנעשה על-ידי פרידמן, הוכיח את עצמו. [...] צפוי, אם כן, בית-משפט רציני, יעיל וענייני, עם הרכב מאוזן המעורר כבוד ואמון. בית-המשפט יכול לחזור לתקופת הזוהר של הנשיא שמגר. אקטיביסטי, אבל בלי התרסה ומחנאות, ובעיקר בלי עבודה מזיקה של יחצנים. צפויים פסקי דין עקרוניים ולא כותרות בעיתונים, עבודה שיפוטית ולא דיבורים ונאומים".

מזג שיפוטי

השופט שבעיקר סביבו התמקדה תשומת הלב התקשורתית במהלך תהליך הבחירה היה נעם סולברג. ב"הארץ" עמד סולברג במוקד של סדרת פרסומים שיצאה נגד בחירתו, אם בשל העובדה שהוא מתגורר בהתנחלות ואם בשל פסיקותיו בעבר בענייני ערבים ותקשורת (ותקשורת שעסקה בערבים, כמו כתבתה של אילנה דיין ב"עובדה" על סרן ר' ומותה של אימאן אל-האמס).

גם הבוקר, בתיבה המוקדשת לו בעיתון "הארץ", הכותרת היא "מועמדות שנויה במחלוקת". אוריאל פרוקצ'יה, לעומת זאת, כותב עליו ב"הארץ" כך: "השקפת עולמו של סולברג, על-פי כל הידוע לי, אינה חורגת מן האני-מאמין הנסתר של שופטים שקדמו לו בבית-המשפט העליון, כמו למשל, אך לא רק, סגן הנשיא לשעבר מנחם אלון. מי שמכיר את פסיקותיו של סולברג ואת התנהלותו בכס המשפט לא יכול להתכחש לרמתו המקצועית המרשימה, ואינו יכול שלא להתפעל ממזגו השיפוטי המכבד (ועל כן גם המכובד), תכונה הנמצאת במחסור חמור במחוזותינו".

ב"דה-מרקר" צובט עידו באום בלחיי שיטת המינויים. "אין סיבה להיות מופתעים", הוא טוען, "המנגנון הזה עובד טוב כבר הרבה מאוד שנים, ולכן זכה להתעניינות בינלאומית. הוועדה, שבה מיוצגים שרים, חברי-כנסת, עורכי-דין ושופטים, היא מנגנון ישראלי ייחודי שהוכיח את עצמו".

ברשימות נפרדות מרחיב באום על השופטים ברק-ארז וסולברג. באשר לאחרון מדגיש באום את היחסים המורכבים בין סולברג לתקשורת הישראלית. "כמעט בכל פסקי הדין ניכרות חריצותו ודקדקנותו כשופט: סולברג מתעמק בכל עובדה ועובדה בכתבות ובפרסומים שבמחלוקת", כותב באום על פסקי הדין בתביעות לשון הרע שבהן דן השופט סולברג.

"הבעיה היא שהוא דורש מהתקשורת רמת דיוק של בית-משפט. [...] מפסיקתו של סולברג עלולה לעלות תפיסת עולם שלפיה התקשורת ובית-המשפט הם תחליפיים זה לזה – כלומר אדם יכול להישפט בתקשורת או בבית-המשפט, אך לא בשניהם. אם כך, זו תפיסה שגויה. דעת הציבור מושפעת מהתקשורת, אבל ההכרעה המשפטית מסורה לשופט ולא לעיתונאי. הערעור של דיין על פסק הדין קרוב להכרעה בבית-המשפט עליון. עמיתיו של סולברג ישפיעו בוודאי בהכרעתם על האופן שבו ימשיך השופט שלא פונק בתקשורת את הרומן הדוקרני שלו עימה".

ב"ידיעות אחרונות" מאנישים את סולברג. במקום להרחיב בענייני פסיקותיו, מרחיבים בענייניו האישיים. הוא היחיד מבין ארבעת השופטים החדשים בעליון שבשער העיתון, תחת תצלומו, מופיע טקסט קצר. וזהו לשונו: "ההתמודדות הקשה של השופט: נעם סולברג מטפל במסירות בבת אוטיסטית". בעמ' 9 מדווחת טובה צימוקי כי "בין בני המשפחה שחגגו בסוף השבוע עם השופט נעם סולברג את המינוי לבית-המשפט העליון היתה גם בתו, הסובלת מתסמונת רט". לידיעה נלווה תצלום [אלכס קולומויסקי] של "בנות משפחת סולברג חוגגות את מינוי האב". הבת שלוקה בתסמונת אינה מסומנת בעיגול אדום. אולי אינה מופיעה כלל בתצלום.

לא מיליונים, מיליון

"ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד הבוקר שאינו מקדיש את כותרתו הראשית למינויי השופטים החדשים בבית-המשפט העליון. תחת זאת, הכותרת הראשית עוסקת בעד המדינה בפרשת הולילנד. "הסכם המיליון", נכתב באותיות גדולות ולבנות על רקע שחור, ולצדן חותמת צהובה הקוראת "חשיפה". "כמה משתלם להעיד נגד ראש הממשלה לשעבר?", נשאל בפתח כותרת המשנה לראשית.

כזכור, ביום שישי האחרון נדחקה מהכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" ועיתונים אחרים העובדה שהוגש כתב אישום חמור נגד ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד אולמרט, וזאת לטובת דיווח בעניין האיום על כרטיסי האשראי הישראליים. ההסכם שנחתם בין המדינה לעד מטעמה דווקא כן מקבל את הכבוד ב"ידיעות אחרונות" ומשתלט על מרכז שער העיתון.

ברקע הבחירות הללו עומדת התמיכה של "ידיעות אחרונות" באולמרט בתקופת כהונתו כראש ממשלה. גידי וייץ ציין ב"הארץ" ביום שישי האחרון כי בפתח המשפט הצפוי תעמוד למבחן אמינותו של עד המדינה. עוד לפני הדיון הראשון במשפט יצא לדרך ב"ידיעות אחרונות" מסע נגד העד המרכזי. ידיעה אחת על עברו המפוקפק התפרסמה בגליון יום שישי, ידיעה שנייה הופכת הבוקר לכותרת הראשית.

בעמ' 6 של "ידיעות אחרונות" מדווח יורם ירקוני על תנאי ההסכם: קצבה חודשית של יותר מ-11 אלף שקל למשך כשש שנים, הלוואה שתקוזז מהקצבה החודשית, סגירת תיקי מסים, אי-העמדה לדין ותשלום שכר טרחה עבור הגנתו, במקרה שיוגשו נגדו תביעות אזרחיות כתוצאה מעדותו. השורה התחתונה היא יותר ממיליון שקל, וזו גם השורה העליונה בדיווח של "ידיעות אחרונות". "לא הסכמתי להעיד בתמורה למיליוני שקלים מהמדינה", צוטט העד ב"הארץ" לפני יומיים. לא מיליונים, מיליון.

אפשר, כמובן, למצוא הצדקות לטיפול שמעניק "ידיעות אחרונות" לעד המדינה. עברו ככל הנראה אכן מפוקפק ביותר, ומיליון שקלים הם אכן סכום גבוה וחריג תמורת עדותו. אך האם העניין ראוי לכותרת ראשית? ובאופן עקרוני יותר, האם הטיפול הביקורתי מאוד של העיתון בעד ובהסכם עימו מושפע מאהדה לראש הממשלה לשעבר או לא?

לפני 15 שנה שילמה מדינת ישראל יותר ממיליון שקל לעד יעקב צור. עדותו של צור בפרשת האזנות הסתר בעיתונים סייעה בזמנו להרשיע את מו"ל ועורך "מעריב" דאז עופר נמרודי, ולשלוח אותו לכמה חודשים בכלא. האם גם אז הקדיש "ידיעות אחרונות" פרסומים לפגמים באופיו של העד? האם גם אז הזדעזע העיתון בכותרת הראשית מהמחיר הגבוה?

אם כן, הרי ש"ידיעות אחרונות" מגלה עקביות ראויה לציון ביחסו להסכמים הנערכים עם עדי מדינה. כך או כך, היום "ידיעות אחרונות" אינו טורח להזכיר את התקדים של ההסכם עם עד המדינה צור.

הנושא המסוקר והמדובר ביותר לשעבר

ב"דה-מרקר" מסכם נתי טוקר את השנה החולפת בתקשורת הישראלית על בסיס נתוני חברת יפעת מחקרי מדיה. "המחאה החברתית היתה הנושא המסוקר והמדובר ביותר בישראל ב-2011, עם כ-200 אלף אזכורים בסך-הכל בתקשורת וברשתות החברתיות", כותב טוקר. "עם זאת, מי שהוביל את הטיפול בנושא היו הגולשים ברשתות החברתיות, עם נתח של 57% מכלל האזכורים, לעומת 30% בעיתונות, בטלוויזיה וברדיו".

אמש נערכה הפגנה בשכונת התקווה בתל-אביב במחאה על הפינוי הצפוי של "מאהל התקווה". "ישראל היום" הוא העיתון היחיד שמדווח על כך בעמוד השער. "אמש: סתיו שפיר נעצרה במאהל התקווה", נכתב בתחתית שער העיתון, לצד תצלום [גיא נתן] של שפיר בניידת המשטרה. בעמ' 11 מדווחים אבי כהן ויהודה שלזינגר על ההפגנה. גם כאן תצלום של שפיר נעצרת. סך העצורים בהפגנה: 23. סך המלים בידיעה: 80, מהן 0 מלים המוקדשות לעמדת המפגינים ו-28 מלים המוקדשות לתגובת עיריית תל-אביב.

בתחתית עמ' 6 של "הארץ" ידיעה מאת אילן ליאור על ההפגנה. העובדה ששפיר היתה אחת מבין 23 מפגינים שנעצרו מוזכרת בכותרת המשנה. הידיעה ארוכה יחסית לזו של "ישראל היום", ולהבדיל מהאחרונה, מאפשרת זכות דיבור לא רק לעיריית תל-אביב, אלא גם למוחים.

בראש עמ' 19 של "ידיעות אחרונות" מדווח תלם יהב על אירועי אמש בשכונת התקווה תחת הכותרת "אמש בשכונת התקווה: סתיו שפיר נעצרה". לידיעה נלווה תצלום [תמר אביה] של שפיר מובלת למעצר.

ב"מעריב" הדיווח הקצר ביותר. שני תצלומים מתפרסמים בתחתית עמ' 8 [רענן כהן], אחד מהם של שפיר מובלת למעצר. כיתוב התצלומים, מאת נתיב נחמני, כולל 71 מלים.

ערך מוסף

על פני כל שער "המגזין", המוסף היומי של "מעריב", תצלום [מוטי לבטון] של שני מתמודדים מתוכנית המציאות "המירוץ למיליון". בכפולה המרכזית של המוסף ראיון נרחב [מיקי לוין] עם השניים.

על פני כל שער "ז'ורנל", מוסף התרבות היומי של "מעריב", תצלום [ספלאש] של השחקנית סקרלט ג'והנסון. בכפולה המרכזית של המוסף כתבה מאת רעות ענבר על בלונדיניות. "קווים לדמותו של הזהוב העולה", נכתב בין תצלומים של עשר נשים בלונדיניות, וטקסטים קצרים על המהות הבלונדינית של כל אחת מהן.

בשולי החדשות

עמוס הראל מדווח ב"הארץ" כי סא"ל (מיל') בועז הרפז חזר בו לאחרונה בפני אנשי מבקר המדינה מהודאתו במשטרה בזיוף המסמך שנקרא על שמו.

חיים לוינסון מדווח ב"הארץ" כי בני קצובר, מראשי המתנחלים בשומרון, העניק ראיון ל"בית משיח", בטאונו של פלג התנועה המשיחית של חב"ד, ובו אמר, בין היתר, כך: "כיום לדמוקרטיה הישראלית יש תפקיד אחד מרכזי והוא להיעלם מהשטח. [...] הדמוקרטיה הישראלית סיימה את תפקידה, והיא חייבת להתפרק ולהתכופף בפני היהדות".

ועוד ב"הארץ", ידיעה מאת גילי כהן, ולפיה הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, האלוף אביחי מנדלבליט, תקף את יוזמת נתניהו לשפוט פורעי חוק מהימין בשפיטה צבאית. "אני חושב שזה לא נכון שצה"ל יטפל באזרחים", אמר. כמו כן העיר הפצ"ר לשעבר כי "אף אחד לא רוצה לראות ילדים הרוגים, אם הם פלסטינים או לבנונים. זה מאוד מצער, אבל לא חייבים לפתוח חקירה על כל דבר".

ב"כלכליסט" ממשיכה ענת רואה לעקוב אחר החלטותיה של השופטת ורדה אלשיך בתיק אגרקסקו. בשבוע שעבר נענתה סגנית נשיאת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב לבקשת "כלכליסט" והתירה עיון במסמכי התיק שהיו חסויים. תוך כדי החלטתה תקפה בחריפות את רואה באופן אישי על האופן שבו סיקרה את הפרשה.

רואה מדווחת הבוקר על הממצא האחרון בבדיקתה. במסמכים החסויים שנחשפו קיוותה למצוא את האישור המוקדם שנתנה השופטת אלשיך על תשלום של כחצי מיליון שקל למשרד נשיץ-ברנדס, אך "משרד נשיץ-ברנדס כלל לא מוזכר בחומר שנחשף". גם מעיון במסמכים אחרים לא נמצא האישור שניתן לתשלום.

"מכל הבדיקות שערך 'כלכליסט' עולה כי בקשה לאישור מראש של נשיץ-ברנדס מעולם לא הוגשה או אושרה על-ידי בית-המשפט, וכי המשרד קיבל למעשה אישור בדיעבד לתשלום חצי מיליון שקל, לכאורה בניגוד לחוק ולפסיקה", מסכמת רואה. מדוברות בתי-המשפט נמסר לעיתון: "אין מה להוסיף על החלטותיה הברורות והחד-משמעיות של סגנית הנשיאה, השופטת ורדה אלשיך".

כל קשר לנעשה בישראל על אחריות הקורא

כל העמוד הראשון במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מוקדש לארה"ב. גם הידיעה הראשית בעמוד השני של המדור מוקדשת לארה"ב. במדור חדשות החוץ של "מעריב", לעומת זאת, הידיעה המרכזית עוסקת במעצר הרמטכ"ל לשעבר של טורקיה. ידיעה מרכזית אחרת מדווחת על למעלה מ-3,000 איש שנהרגו בשבוע החולף במדינה החדשה דרום-סודאן. אלו גם שתי הידיעות היחידות במדור חדשות החוץ המצומצם של "ידיעות אחרונות".

אגב, הידיעה הפותחת את מדור חדשות החוץ של "ישראל היום", עיתון הבית של ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה, עוסקת במישל אובמה, רעיית נשיא ארה"ב. יוני הרש מדווח בידיעה ארוכה יחסית על "הסודות של הגברת הראשונה". לפי הרש, "ספר חדש שצפוי להתפרסם השבוע בארה"ב מגלה טפח חדש באישיותה של אשת הנשיא, וחושף מעורבות גדולה בנעשה בבית הלבן וסכסוכים מרים עם יועציו הבכירים של בעלה".

הספר, כך נכתב, "מתאר התנגשויות רבות בין הגברת הראשונה לחברי צוותו הבכירים ביותר של הנשיא, ובהם בראש ובראשונה דובר הבית הלבן לשעבר רוברט גיבס וראש הסגל לשעבר רם עמנואל". ועוד מדווח הרש כי על-פי הספר, "בשלב מסוים מישל דחקה בבעלה להחליף את השניים, שלתחושתה היו 'מנותקים וחסרי ראייה אסטרטגית'. אף על פי שלא התעמתה ישירות עם הבכירים, העביר הנשיא את המסר שלה ליועציו ואמר להם כי אשתו 'מרגישה שההגה שלנו לא מכוון לכיוון הנכון'".

ענייני תקשורת

במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחת מיה מנע כי רון לאודר, מבעלי ערוץ 10, יגיע לישראל בתחילת השבוע וייפגש עם בעל המניות בערוץ יוסי מימן ועם מי שמתעניין ברכישת מניות הערוץ חזי בצלאל, בניסיון להבטיח את המשך פעילות הערוץ.

תמר רותם כותבת במוסף "גלריה" של "הארץ" על עיתוני הילדים של שנות ה-50 וה-60, לקראת כנס על עיתונות ילדים שיתקיים באוניברסיטת תל-אביב ב-18 בחודש.

ב"מדד ההדרה" (מספר הפעמים שנעשה שימוש במלה "הדרה" בכותרות הידיעות בעמודי החדשות) מוביל הבוקר "מעריב" בפער ניכר: שתי כותרות לעומת אפס בעיתונים האחרים.