העיתונאי יגאל סרנה מערער על פסק דין שהורה לו לשלם 25 אלף שקל למתנחל מחברון שהגיש נגדו תביעת דיבה. התביעה הוגשה ב-2016 לאחר שסרנה פרסם בעמוד הפייסבוק שלו תצלום של התובע, אהרן (אשי) הורוביץ, מצלם גופה של מחבל פלסטיני. בפוסטים כינה סרנה את הורוביץ "חלאה" ו"בין נאצי לקוזאק", וכתב שהוא "זורח ארוטית" בעת צילום הגופה. כעת טוען סרנה כי מדובר ב"ניתוח פוליטי" מתבקש של מעשה מבחיל שביצע התובע.

בבקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגיש סרנה לבית-המשפט המחוזי בירושלים באמצעות עו"ד אביגדור פלדמן נטען כי מדובר ב"מקרה מיוחד ביותר" שבמסגרתו "נפסקו פיצויים גבוהים לאדם שביצע ניתוח פוליטי (מדויק למדי לטעמו של הח"מ [עו"ד פלדמן]) של סצנה מזעזעת שבה עומד המשיב [הורוביץ] מחויך וזחוח אל מול גופתו של פלסטיני המוטל על הארץ".

בהליך המקורי, שנוהל בפני בית-משפט השלום בירושלים, טען הורוביץ כי כלל לא צילם את הגופה אלא רק חלף על פניה בעודו מעיין בטלפון הסלולרי – ושלא חייך תוך כדי כך. לדבריו, מה שנדמה לסרנה כחיוך היה למעשה "הבעה אינסטינקטיבית" שהוא עוטה כשהוא משתמש בטלפון הנייד שלו. השופט גד ארנברג פקפק בטענות האלה של התובע, בין היתר בשל סרטון וידיאו שבו תועד בעודו מצלם את הגופה. בערעור, שהוגש בשבוע שעבר, סרנה טוען שהתובע "שיקר לבית-המשפט במצח נחושה" וכי לא ראוי לפסוק פיצוי ותשלום הוצאות לזכות "תובע שקרן".

יגאל סרנה: "כאשר עוצמת ההתנגדות, והבחילה והזעזוע ממעשה המשיב [התובע] מגיעה לרמה כזו שאוצר המלים הרגיל אינו מספיק כדי לבטא אותה, יש מקום לחפש גם מעבר לרגיל ולמותר – ביער המלים האפלות, המזכירות לנו כי התעללות סימבולית הופכת מהר מאוד להתעללות מעשית"

השופט ארנברג אמנם לא קיבל את הטענות העובדתיות של התובע, אך בכל זאת החליט להטיל על סרנה לשלם פיצויים בגין כינויי הגנאי שהטיח בו, ובראשם הכינוי "חלאה. בין נאצי לקוזאק" – וגם משום שסרנה לא ציין בפני עוקביו בפייסבוק כי "מדובר בגופה של מי שניסה זה עתה לרצוח יהודים בשל יהדותם".

בערעור שהגיש, סרנה טוען כי הכינויים שהצמיד להורוביץ מבטאים "שאט נפש הגובל בבחילה", ושמדובר ב"ביקורת הגונה בתום לב". בנוסף, הוא מבקש להדגיש כי לא כינה את האיש "נאצי", אלא רק המשיל אותו ל"דמות בדיונית בין קוזאק לנאצי". לדברי סרנה, "גם הביטוי נאצי אינו אסור כשלעצמו. כאשר עוצמת ההתנגדות והבחילה והזעזוע ממעשה המשיב מגיעה לרמה כזו שאוצר המלים הרגיל אינו מספיק כדי לבטא אותה, יש מקום לחפש גם מעבר לרגיל ולמותר – ביער המלים האפלות, המזכירות לנו כי התעללות סימבולית הופכת מהר מאוד להתעללות מעשית".

צילום הגופה, טוען סרנה בערעור, משול ל"מנהג הברברי של תקיעת ראשי האויבים על חומת העיר עד שיבואו הנשרים וינקרו את עיניהם". לדבריו, הורוביץ "הוציא עצמו מבני התרבות כשסבר שצילום הגופה שווה ערך לשזירת גולגולת על שרשרת לצוואר, ומעניק לו את הערכת בני שבטו אוכלי האדם". הדת היהודית, נטען בערעור, דוחה בתוקף התעללות בגופות – וצילום של גופה וחשיפתה לעולם הרחב, "לרבות אולי הורי ההרוג", היא בגדר "התעללות דיגיטלית שאינה נופלת משרשרת הגולגלות של בן תרבות המאיה".

סרנה גם מטיל ספק בטענה שהמחבל ההרוג ביקש "לרצוח יהודים בשם יהדותם". לדבריו, מדובר בקביעה "שקרית לחלוטין" – והוא אף רומז שהדבר מלמד על "הלך מחשבתו, שלא לומר האידיאולוגיה" של השופט ארנברג. לשם כך מנסה סרנה להיכנס אל תוך ראשו של הפלסטיני הירוי: לדבריו, באותה מידה ניתן היה לתאר את המחבל כ"מי שביקש לרצוח או לפגוע" ב"מי שכובשים את אדמתו, ממררים את חייו ומונעים ממנו חירויות בסיסיות מזה כחמישים שנה".

אשי הורוביץ (צילום: מרים אלסטר)

סרנה מדגיש כי אין בכך כדי "להצדיק או לא להצדיק" פגיעה בחיילים – אלא שהדבר ממחיש כי בית-המשפט אינו יכול להיכנס למוחו של מחבל מת ולקבוע בכוחות עצמו מה היו מניעיו. "מניין לו לבית-המשפט כי דווקא יהדותם של מי שביקש לפגוע בהם היא שעמדה בראש מניעיו, ולא היותם חיילים של המדינה הכובשת, שנטלה מכל תושבי השטחים הכבושים – כשלושה מיליון וחצי תושבים – את היכולת לנהל חיים חופשיים ותקינים, לפתח את עצמאותם, ללמוד לימודים גבוהים, לבחור בנציגים לבתי-נבחרים, מנעה מהם אפילו זכות דמוקרטית אחת, הכריחה אותם לעמוד שעות ארוכות במחסומים, להתחמק מגדרות וחיילים כדי להביא אוכל למשפחתם, לחיות בתנאי רעב ומצוקה", נכתב בערעור.

לפי סרנה, השופט ארנברג "היה רוצה כי ייכלל בפוסט של המערער [סרנה] גם המשפט 'דעו לכם קוראים יקרים כי הגופה שייכת לאדם שבא לרצוח יהודים באשר הם יהודים'. אין כל ראיה לכך, זו אינה דעתו של המערער, הוא אינו סבור כי תושב האזור בא לרצוח יהודים באשר הם יהודים, ואם יתכבד בית-המשפט עצמו ויכתוב פוסט משלו (דבר שנאסר על שופטים), יכתוב כי זו דעתו על הגופה, ומן הסתם המערער ואולי אף הח"מ [עו"ד פלדמן] יחלקו על דעה זו ויעלו תגובה נוקבת וצינית לפוסט שכזה".

לדברי סרנה, העובדה שבתצלום נראה מחבל מת ברורה לכל – ומי שחושב אחרת מתייחס למשתמשי פייסבוק כאל "אידיוטים חסרי תקנה". "המתבונן הסביר", הוא טוען, יבחין בקלות בסכין שמוטלת לצד הגופה. "האם סבור בית-המשפט קמא [השופט ארנברג] כי הקורא הסביר צריך הסברים נוספים ויסבור לפי תומו כי המשיב צילם גופת אדם שניסה בסערת רגשותיו לפגוע במאהבה של אשתו, וכי התמונה צולמה בנאפולי או בסיציליה ומדובר למעשה בחיסול חשבונות בין דון קורליאונה לדון צ'יצ'ו?".

הערעור נחתם בביקורת אישית נוספת על השופט ארנברג: "הדרך המשפטית שבה בחר בית-המשפט קמא לקבל את תביעת הדיבה והצגת הגווייה כמי שבאה להרוג יהודים באשר הם יהודים מטילה ספק של ממש שמא לא משפט אלא אידיאולוגיה הנחו את בית-המשפט קמא". מבית-המשפט המחוזי מבקש סרנה לבטל את תשלום הפיצויים וההוצאות שהוטל עליו, ולחייב את הורוביץ לשלם לו "הוצאות לדוגמה" בגין שני ההליכים המשפטיים.

28952-09-18
8207-04-16

* * *

לעיון בערעור שהגיש סרנה

להורדת הקובץ (PDF, 452KB)