"בכל מקום שעיתונאי ישראלי סבור שהוא-הוא זה שגילה את אמריקה או אירופה, או חשף, כתב ופִרשן שחיתות או כל עניין לאומי עקרוני, אבנרי היה שם לפניו. מהדתה עד שחיתות, מהסדר מדיני כזה או אחר, מזיהוי מדינאות אפרטהייד פשיסטית למחצה או לרביע – זה היה אבנרי שהרים את הכפפה, שהמוסר הפשוט השליך לפניו" / רן אדליסט
"הוא היה פרלמנטר מצוין. בשונה ממני, הוא לא העריך את עבודת ועדות הכנסת ומיעט לקדם חקיקה פרטית. הוא היה אמן המליאה. יחד עם עו"ד זכרוני הוא ידע להמציא כלים פרלמנטריים חדשים. אחרי קדנציה אחת שלו בכנסת, היו צריכים לשנות לגמרי את התקנון כדי לחסום את הפרצות שהוא גילה" / דב חנין
"הצתת 'העולם הזה' היתה במקום חוזה לחיסולו של אבנרי והעיתונאי רן (וכסלר) כסלו בגין סדרת כתבות שפגעה בעסקיהם ובכבודם של מי שנחשבו בסוף שנות השישים לראשי העולם התחתון. המצית ש', איש העולם התחתון שהפך לנרקומן, נרצח בידי נרקומן אחר. מי שהציעו את החוזה לחיסול ושוכנעו שלא להוציאו אל הפועל ובמקום זה לפגוע במערכת 'העולם הזה' נפטרו גם הם. ש' קיבל תמורת ההצתה 3,000 לירות. חייהם של אבנרי וּוכסלר, שעבר לעבוד בעיתון 'הארץ', ניצלו" / נתן זהבי
"אבנרי היה העורך הראשי, העורך האחראי והמו"ל של 'העולם הזה'. לגישתו, בזכות העובדה שאבנרי העורך ראה מול עיניו שיקולים עיתונאיים בלבד ויכול היה להכפיף אליהם את אבנרי המוציא לאור, התאפשר לצד המערכתי לפעול בחופשיות מלאה, בלי לקחת בחשבון כלל שיקולים עסקיים של מחלקת המודעות. ו'העולם הזה' סבל לאורך השנים מחרם מודעות מתמשך, גם בשל תחקירים כלכליים גדולים של העיתון וגם בשל עמדותיו הפוליטיות של אבנרי כאיש ציבור" / בן-ציון ציטרין
"בשיאו הוא היה דמות מרתקת, והיקום הישראלי יהיה עני יותר בלעדיו. הלוחמנות העיתונאית הבלתי מתפשרת שלו תרמה ללא שיעור לחופש העיתונות וחופש הביטוי בישראל. בכך פתח את הדמוקרטיה הישראלית ופרץ את חומת המבצר של מפא"י" / אמנון לורד
"פורץ דרך בעריכת העיתון. מה שנראה היום מובן מאליו התחיל על שולחן העץ של עורך 'העולם הזה' עוד בשנות החמישים, כשהחליט לחבר בתוך אותה כריכה את הכבד והקל, את המדיני והרכילותי, את הרציני והצהוב. כל מדורי הרכילות, הברנז׳ה, הסלב, התמונות, הפפרצי – כל אלה התחילו בין דפיו של שבועון 'העולם הזה'. ומצד שני, כל התחקירים החשובים ביותר שהיו כאן בארץ התחילו גם הם בשבועון 'העולם הזה'. הוא לא עשה חשבון לאיש, ולא התחשב בדעה פוליטית כזו או אחרת. ויותר מכל הוא היה איש חזון אופטימי" / ענת סרגוסטי
"גיליתי את אורי אבנרי העיתונאי בגיל 12: כ'בייבי-סיטר' בירושלים בבית דודתי ודודי גיליתי את 'העולם הזה', עם שער אחורי מגרה, תרתי משמע… מ'בדיקת' הצעירות הערומות עברתי לקריאת 'הנדון', מאמריו הראשיים, שנכתבו תחת סיסמת השבועון 'בלי מורא, בלי משוא פנים'. גיליתי את כל מה שהממשלה לא רצתה שנדע: על העולם הערבי וערביי ישראל, וההכרח להגיע עמם לשלום; דרך ההשפלה שגרמו ה'אשכנזים' ל'מרוקאים'; ועד השחיתות של בכירים בשלטון" / נפתלי רז
"אריה הדר, 'פשוש' מהשב"כ, גילה לי פעם בשיחה כי השב"כ החזיק סוכן מיוחד בבית-הדפוס של העיתון, שהעביר אליו בואכה השולחן של בן-גוריון עותק מוקדם. 'איסר היה בטוח שאורי אבנרי יהרוס את המדינה. הוא והעיתון שלו היו כל הזמן במעקב. אחר-כך איסר הוציא לאור מהכסף של השב"כ עיתון מתחרה. המטרה היתה להרוס את אבנרי, אבל העיתון ההוא פשוט לא היה מעניין ואף אחד לא קנה אותו'" / רונן ברגמן
"אני ההוכחה ששיטת שני השערים אכן עובדת: תן לקורא נבוך את הרגליים של פינצ'י מור, וסופו שיגיע לראש של אבנרי" / ב. מיכאל
"כל העלילות האלה, בסופו של דבר, התגמדו ליד הישגו הגדול והחשוב ביותר של אבנרי – הראיון עם יאסר ערפאת בביירות הנצורה, במלחמת לבנון של קיץ 1982, שאז עוד לא כונתה 'הראשונה'. זה היה מהלך משנה תודעה ופורץ דרך – שהפך בהדרגה, תוך עשור וקצת, את ערפאת ממחבל נורא וצורר לשותף לשלום" / אלוף בן
"כדי למנות את כל מעשיו הטובים של אורי, אדם יזדקק לא לספר כי אם לאנציקלופדיה שלמה. בשנים האחרונות הקפדתי לקרוא את מאמריו השבועיים, בהם מצאתי הזדמנות פז ללמוד היסטוריה מזווית אחרת לגמרי, מפרספקטיבה שונה" / אליאס זננירי
"אבנרי לא היה פראייר ולא גלגל עיניים אף פעם. הוא ידע שקורעים אותו לגזרים בגלל השער האחורי ב'העולם הזה' והסקס והצהוב בישראל מעמידת הפנים של אז. אבל היה לו גם הסבר: ל'העולם הזה' היתה שליחות. הוא ידע שאם ירצה לא להיות תלוי בשלטון ובגופים ציבוריים, כלכליים ופוליטיים, אם יפרסם עליהם הכל ללא מורא וללא מושא פנים, הוא לא יקבל מודעות אלא חרם" / אלדד יניב
"אבל עם כל הכבוד לפוליטיקה, בראש וראשונה השפיע עלי הסגנון של אבנרי: סגנון עברי תכליתי, ענייני, נטול קישוטים, מוקפד, מנופה, מדויק. עברית ששילבה, ממש כמו הכותב עצמו, איזו ענייניות גרמנית מהוגנת עם זיק צברי מחוספס ובלתי אמצעי" / דורי מנור
"אבנרי היה חייל, עיתונאי, פוליטיקאי, אבל יותר מכל היה ראוי לתואר נביא. כמו נביאי ישראל המקראיים, הוא הקדים והרחיק לראות, בדיוק כמותם רק מעטים שעו לו והוא נרדף כמותם. הוא היה נביא בעירו: מעולם לא עזב את המדינה ואת חזית המאבק" / "הארץ"
"החריצות וההתמדה של אורי אבנרי, שכתב כמעט בכל שבוע, היו מרשימות. המאמרים תמיד מהוקצעים, ותמיד בסגנון הקצבי של אורי אבנרי. משפטים קצרים. שמעתי פעם משהו שהוא אולי אגדה ואולי אמת, שאורי קבע כלל עריכה: משפטים קצרים. אסור שמשפט יכלול יותר מאשר שמונה מלים" / מאיר עוזיאל
"אפשר היה לא להסכים איתו, אפשר היה אפילו לכעוס עליו, אבל אי-אפשר היה שלא להעריך אותו. אבנרי לא הותיר אחריו צאצאים, אבל רבים מאיתנו שבחרו לעסוק בעיתונות – אם בזכותו ואם רק בהשראתו, אם משמאל ואם גם מימין – כולנו היינו בניו" / דורון כהן
"כל מה שנאמר ונכתב בהספדים על אורי אבנרי, שנפטר הבוקר, או לפחות רוב הדברים, הם אמת. אבל לא כל האמת. אבנרי היה ללא ספק דמות מפתח בעיתונות שלנו, אבל לא תמיד לחיוב. הוא בחר לעיתונו 'העולם הזה' את המוטו 'בלי מורא, בלי משוא פנים'. לא תמיד עמדו העיתון ואבנרי בהתחייבות זו. העולם הזה חי לא רק ממה שפורסם בו, אלא גם ממה שלא פורסם" / מתי גולן
"אורי אבנרי עליו השלום היה אחת מנקודות הייחוס שלי בכתיבה. איש האצ”ל לשעבר ולוחם אמיץ ב'שועלי שמשון', אבל גם פרובוקטור שמאלני בחסד עליון. כל מאמר שלו בשנים האחרונות נועד להרגיז אנשים כמוני, לפגוע בכל מה שמקודש עבורי. אחריו באו חקיינים, אבל הוא היה הראשון" / יועז הנדל