המלה "משטרה" היא נגזרת של המלה "משטר": המשטרה היא הזרוע של המשטר שבידיה מפקידים האזרחים את המונופול על שימוש בכוח סביר שיבטיח הגנה על זכויותיהם. בהיעדר זרוע כזו, אנו עלולים להיקלע למצב הנורא שבו חזקים יתעללו בחלשים ומעשי הפשע ישתוללו. כלשונם של המקורות היהודיים: "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעהו".
תפקיד המשטרה, כך מלמדת ההיסטוריה המודרנית, הוא פועל יוצא של אופי המשטר. כשמדובר בדיקטטורה, תפקיד המשטרה הוא להפחיד את האזרחים, לפגוע בזכויות היסוד שלהם (כדוגמת חופש ההפגנה נגד השלטון), לשלול מהם זכויות יסוד (כדוגמת חופש הביטוי נגד השלטון) ואף לשלול את חירות התנועה של מתנגדיו הפוליטיים של השלטון (כלומר: לעצור אותם). מברית-המועצות הקומוניסטית ועד ממשל הגנרלים בארגנטינה. מאיטליה הפשיסטית ועד הדיקטטורה הצבאית בברזיל. ממשטר הקולונלים ביוון ועד הממשל הקנאי בערב-הסעודית. מסין הקומוניסטית ועד הדיקטטורה הצבאית בגדה המערבית. הדוגמאות אינן נגמרות, לדאבון הלב.
אך כשמדובר בדמוקרטיה, תפקיד המשטרה הוא הפוך: להעניק לאזרחים תחושת ביטחון. להימנע מפגיעה בזכויות היסוד שלהם. לשמור על זכויות היסוד הללו בקפידה. ולפעול כנגד כל מי שמנסה לשלול אותן. במדינת ישראל הריבונית ישנם רכיבים דמוקרטיים רבים, להבדיל מהגדה והרצועה. אך הרכיבים הללו מצויים תחת מתקפה כבדה. המתקפה הכבדה על המשטר הדמוקרטי הישראלי מגיעה, למרבה הדאגה, מצד גורמים בכירים בשלטון הישראלי: ראש ממשלת ישראל, חלק משריו וחלק ניכר מחברי הרוב הפרלמנטרי שעליו נשענת ממשלה זו.
הכרסום במרחב הדמוקרטי בא לידי ביטוי מטריד, אלים ובוטה במיוחד רק לאחרונה
הכרסום במרחב הדמוקרטי בא לידי ביטוי מטריד, אלים ובוטה במיוחד רק לאחרונה: ג'עפר פרח הוא מזכ"ל מוסאוא, המרכז למען זכויות המיעוט הערבי. הוא אזרח ישראלי שפועל כל חייו למען המשטר הדמוקרטי, זכויות האדם והאזרח, שוויון לאזרחים הערבים, דיאלוג יהודי-ערבי אנושי ושוויוני, מניעת אפליה של אזרחים יהודים מקבוצות מודרות (עולי אתיופיה למשל) וסיום הדיקטטורה הצבאית בגדה וברצועה.
שלשום יצא פרח מביתו כדי לחפש את בנו שנמצא בהפגנה סוערת בחיפה, שבמהלכה נעצרו מפגינים רבים. פרח הגיע למקום ונעצר בלי שום סיבה. הוא ראה את בנו מוכה וחבול. הוא ביקש לדבר עמו. בתגובה היכה אחד השוטרים בברכו ושבר את רגלו. הדבר הזכיר בצורה מטרידה את הלילה שבו נעצרו מפגינים רבים בכיכר גורן בפתח-תקווה על לא עוול בכפם. זה היה במוצאי שבת, 20 במאי 2017. בדיוק לפני שנה.
מני נפתלי נעצר אז תוך שבירת ידו. הוא נעצר בשמונה בערב. מאחר שייצגתי אותו ואת ראשי המחאה, הייתי עם מני בתחנת המשטרה. רק בארבע לפנות בוקר הוא פונה לבית-החולים. הוא הוסע כשידיו כבולות (!) חרף הכאב העז ועל אף החשש שידו נשברה.
חודשים אחדים לאחר מכן נאסרו ההפגנות בכיכר גורן בידי משטרת מחוז המרכז. עתרתי לבג"ץ נגד ההחלטה בשם מני יחד עם אנשי התנועה לאיכות השלטון ועורכי-דין נוספים. בג"ץ קיבל את העתירה והורה למשטרת ישראל לאפשר הפגנות בכיכר גורן גם ללא צורך ברישיון, תוך שעל המפגינים להסתפק בתיאום בטיחותי עם המשטרה.
בג"ץ קבע אז מפורשות שחופש הביטוי וחירות ההפגנה הן זכויות יסוד חוקתיות שיש לשמור עליהן מכל משמר. הוא הדגיש שהן מהוות עקרונות יסוד המונחים בתשתית המשטר הדמוקרטי. הוא הטעים שיש לצמצם ככל הניתן את משטר רישוי ההפגנות מטעם משטרת ישראל, ואף קרא למחוקק לפעול לביטול סעיפי פקודת המשטרה שמחייבים הוצאת רישיון מטעם המשטרה להפגנות בעלות "אופי מדיני", כלשון החוק. בג"ץ הדגיש שאין גוף בדמוקרטיה שנהנה מחסינות מפני ביקורת ציבורית. גם לא היועץ המשפטי לממשלה.
נדמה שמשטרת מחוז חיפה התעלמה כליל מפסיקת בג"ץ בפרשת כיכר גורן, כמו גם מהוראות היועץ המשפטי לממשלה ומההנחיות שפרסמה היועצת המשפטית של המשטרה בעקבות הפסיקה
נדמה שמשטרת מחוז חיפה התעלמה כליל מפסיקת בג"ץ בפרשת כיכר גורן, כמו גם מהוראות היועץ המשפטי לממשלה ומההנחיות שפרסמה היועצת המשפטית של המשטרה בעקבות הפסיקה. המשטרה הפחידה את מארגני ההפגנה. היא התקשרה אליהם מראש והזהירה אותם לבל יעזו להפגין. היא עצרה בברוטליות 21 מפגינים. 19 מתוכם הובאו להארכת מעצר בתום חג השבועות. בית-המשפט הורה לשחררם באופן מיידי, והדבר מלמד כי מעצרם של המפגינים הללו למשך 48 שעות החג היה משולל כל הצדקה. ומעל הכל: קיים חשד ממשי שמי מאנשי המשטרה שבר את רגלו של ג'עפר פרח לאחר שהוא נעצר, וכשברור שהוא אינו מסכן איש. אלימות ברוטלית וחמורה מאין כמוה מטעם שוטר שאמור להגן על זכויות האדם והאזרח כנגד אזרח שלא חטא בדבר.
הימים קשים, אך חשוב לזכור: אפשר לשלול זכויות אדם ואזרח לאורך תקופה ממיליוני אנשים. למשל: מהפלסטינים. במקביל, אפשר להפלות מיעוט במשך שנים. למשל: האזרחים הערבים במדינת ישראל. אפשר גם לנסות לצמצם את המרחב הדמוקרטי ולהרתיע אזרחים רבים מלהפגין ולהתבטא. אפשר לנסות להרתיע אזרחים ערבים מיציאה להפגנות. אפשר גם לנסות להפחיד יהודים רבים מהבעת דעותיהם בחופשיות, כמו הרדיפה אחרי שוברים-שתיקה ובצלם או ההסתה נגד הקרן החדשה.
אבל בסופו של דבר זה יקרוס. בסופו של דבר יהיה כאן משטר דמוקרטי של ממש. ללא דיכוי. ללא הפחדות. ללא פגיעה בזכויות יסוד. ללא מעצרי שווא של מפגינים. וללא שבירת ידיים ורגליים. ג'עפר פרח הוא אחד ממובילי הדרך לשם. את רגלו שברו. לא את רוחו. גם לא את רוחם של כל מוקיריו.
עו"ד דניאל חקלאי מייצג את מני נפתלי ואת ראשי מחאת כיכר גורן בפתח-תקווה. הוא בעל משרד עריכת-דין שמתמחה בתחומי המשפט הפלילי, עבירות צווארון לבן, עתירות לבג"ץ וייצוג בוועדות חקירה