אמת לשעתה
"עכשיו זה רשמי וסופי: הבחירות לכנסת ה-19 יתקיימו ביום שלישי, י"ז באלול, 4 בספטמבר", נכתב הבוקר ב"מעריב", בפתח ידיעה מאת אריק בנדר. "עכשיו זה סופי – הבחירות לכנסת יתקיימו בעוד כארבעה חודשים מהיום, ביום שלישי, 4 בספטמבר, בעקבות הצעת חוק שהוגשה בהחלטת הממשלה", נכתב הבוקר ב"הארץ", בפתח ידיעה מאת אופיר בר-זהר ויהונתן ליס. בהמשך מופנים הקוראים לעיון בעדכונים המתפרסמים באתר "הארץ".
בשעת כתיבת שורות אלו העדכון המתפרסם בראש שער "הארץ" קורא: "הבחירות בוטלו, מופז ימונה לשר בלי תיק בממשלת אחדות". עוד מעדכן האתר כי "רגע לפני הצבעת הכנסת על פיזורה וקביעת מועד הבחירות, רה"מ ומופז סיכמו כי קדימה תספק לממשלה רשת ביטחון תמורת העברת חוק טל".
כלי התקשורת המודפסים נסמכים על טכנולוגיה מיושנת. מי שיקיש באצבעו על שער העיתון המודפס יגלה כי לא מופיע יש מאין כפתור "רענן". בשל כך, העיתונים נמנעים באופן מסורתי מדיווח עובדתי על מאורעות שיתרחשו לאחר ירידתם לדפוס. אך דווקא בשל התחרות עם כלי תקשורת המתעדכנים למעלה מפעם ביממה, נוטים העיתונים בעשורים האחרונים לדווח על הצפוי להתרחש תוך סייגים הולכים ופוחתים.
הידיעה של בר-זהר וליס ב"הארץ" מופיעה תחת כותרת מדויקת – "הממשלה החליטה סופית: בחירות ב-4 בספטמבר". ודוק: הממשלה, ולא הכנסת. אכן, הממשלה החליטה להגיש הצעת חוק לפיזור הכנסת, אך בסופו של דבר ההצעה נמשכה והכנסת לא התפזרה. כותרת המשנה לידיעה של בנדר, לעומת זאת, נפתחת במלים: "הכנסת ה-18 החליטה על פיזורה". זו טעות.
לפחות שלושה עיתונים הדפיסו במהלך הלילה מהדורה שנייה: "מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". בעמוד השער המקורי של "מעריב" הכותרת הראשית קראה "מלכוד שכונת האולפנה", ותחתיה הופיעה כותרת נוספת שבישרה כי "חברי הכנסת ה-18 פיזרו את המליאה". כותרת זו הפנתה לדיווח של בנדר. השוואה למהדורה השנייה של העיתון מגלה כי הכותרת הראשית הוחלפה ל"מגעים לממשלת אחדות ליכוד-קדימה". כמו כן, נמחקה מהשער ההפניה לידיעה של בנדר על פיזור הכנסת. יחד עם זאת, למעט עמוד השער, העיתון נותר זהה, כולל הנוסח השגוי על פיזור הכנסת.
לו היו העורכים ב"מעריב" נמנעים מחיזוי העתיד, לא היתה שום בעיה להחליף רק את עמוד השער או אפילו להתגאות במהדורה הראשונה. הכותרת בשער המקורי של ב"ישראל היום", לדוגמה, קראה: "הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את פיזורה".
מהדורה שנייה
בראש שער המהדורה השנייה של "מעריב" מדווחים אריק בנדר ומזל מועלם על הקפאת הבחירות והקמת ממשלת אחדות של הליכוד וקדימה. בידיעה מצוטטת יו"ר סיעת קדימה, דליה איציק, שאמרה: "ראיתי את נתניהו מסמן בראש למופז, בוא אלי. מופז ביקש ממני להגיש מיד הסתייגויות לחוק הבחירות כדי לעכב את ההצבעה". בדיווח נכתב עוד כך: "נראה שהגישושים הראשונים למהלך החלו כבר אתמול בבוקר, במקביל למהלך לפיזור הכנסת".
כל שער המהדורה השנייה של "ידיעות אחרונות" מוקדש לביטול הבחירות. "ממשלת אחדות", לשון הכותרת הראשית, המודפסת בגופן ענק. "נתניהו חזר בו: הבחירות בוטלו", נכתב בכותרת הגג. בכותרת המשנה מתואר כיצד זימן נתניהו את מופז לפגישה, ומדווח בה כי יו"ר קדימה עתיד להתמנות לשר יחיד מטעם הסיעה, בלי תיק. "ליברמן שותף במהלך", נכתב עוד בכותרת המשנה. "הושגו הבנות על תקציב המדינה, חוק טל ושינוי שיטת הממשל". רצועה דקה בתחתית השער נראית כאילו נלקחה ממדור סאטירי. עד אתמול הסבירו פרשנים (ארי שביט, אמנון אברמוביץ') כי הקדמת הבחירות נועדה להקל על תקיפת ישראל באיראן. הבוקר נכתב בתחתית שער העיתון, שהיה ממובילי ההתנגדות לפעולה צבאית כזו, כך: "הערכה: לממשלת אחדות קל יותר לפעול נגד איראן".
למרות השינוי המקיף בשער, בעמודי הפנים של "ידיעות אחרונות" השינוי מינורי, ואף די מוזר. הכפולה הפותחת, שבמקור עסקה כולה, ככל הנראה, בפסיקת בג"ץ בנוגע לשכונת האולפנה בבית-אל, שונתה בחלקה. "מסתמן: ממשלת אחדות", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית בכפולה. צביקה ברוט מדווח בשתי הפסקאות הפותחות של הידיעה על המהלך הפוליטי המפתיע שנעשה פומבי באישון לילה, אך כל יתר הכפולה הפותחת נשארה בעינה. מרבית הידיעה של ברוט עוסקת בשכונת האולפנה (מעצמה עולה השאלה: האם הוא אכן כתב את יתר הטקסט?), שני מאמרי הפרשנות בעמוד מתייחסים לפסיקת בג"ץ, והכותרת המעודכנת, על ממשלת האחדות במקום הבחירות, מתנוססת בין תצלום של נתניהו לתצלום של הבניינים בבית-אל שמיועדים להריסה.
גם השער של "ישראל היום" שונה מהיסוד במהדורה השנייה. תחת הכותרת "מהדורה מיוחדת. שעה 02:30. דרמה פוליטית חסרת תקדים", מדווחת הכותרת הראשית כך: "נתניהו ומופז סיכמו: אחדות וביטול הבחירות". כל עמ' 5 במהדורה זו מוקדש לדיווח מאת מתי טוכפלד ושלמה צזנה על התפנית במערכת הפוליטית.
זו הידיעה המפורטת והמעודכנת ביותר בכל העיתונים המודפסים (אם כי לא ידוע כמה מ-281 אלף העותקים של "ישראל היום" שהודפסו הלילה כללו את העדכון). הידיעה של טוכפלד וצזנה כוללת מסר מהשותף הקואליציוני החדש של נתניהו ("קדימה נכנסת לממשלה כששני הדגלים שלה יקודמו: שינוי שיטת הממשל וגיוס שוויוני"), עדכונים על שיתוף הפעולה ("סוכם שהחלופה לחוק טל תוצג עד יולי, ושקדימה מתחייבת לתמוך בהמשך כהונת הממשלה עד נובמבר 2013") ותגובות של אנשי האופוזיציה (יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון: "מגה תרגיל מסריח").
ברם, ברור כי כמה מעמודי העיתון לא עודכנו. בעמ' 7 של "ישראל היום", לדוגמה, מדווחים מתי טוכפלד, יהודה שלזינגר וגדעון אלון כי חבר-כנסת אלמוני בסיעת קדימה מעיד על קניית קולות בפריימריז של המפלגה. עוד מדווח בידיעה כי "במסיבת עיתונאים שכינס אתמול, האשים מופז את נתניהו כי רקם קומבינה עם יו"ר העבודה שלי יחימוביץ', שתכליתה לדחות את הדיון על חוק טל". על-פי הידיעה, מופז הגדיר את התיאום בין נתניהו ליחימוביץ': "תרגיל מסריח שכמוהו לא ראה הבית הזה מעולם".
בדיעבד
"עם כל הכבוד לוויכוח בעניין חוק טל, החוצה את הקואליציה, להתחייבות לפנות את מגרון, שאינה פופולרית בחוגי הימין, לחשש מפני הנשיא ברק אובמה אם ייבחר שנית ולתנועות המחאה של הקיץ – הנושא הכלכלי הוא שהכריע את הכף", מסביר נחמיה שטרסלר במאמר המתפרסם הבוקר במדור הדעות של "הארץ".
"ידיעות אחרונות" הבליט אתמול רשימה מקיפה מאת גדעון עשת שפורסמה בפתח המוסף "ממון" תחת הכותרת: "זו הכלכלה, טמבל: אז למה הולכים לבחירות?". בשער "ממון" נכתב אתמול: "האבטלה נוסקת מחודש לחודש. בור אדיר נפער בתקציב המדינה. והפער בין הייבוא ליצוא גובל בקטסטרופה. כל הסיבות שבגללן היה דחוף לנתניהו להקדים את הבחירות".
נתניהו הוצג כתכסיסן מיומן שהביא להקדמת הבחירות רגע לפני שכלכלת ישראל נקלעת למצוקה נוראית. יש להניח כי בגליון "ידיעות אחרונות" של מחר נתניהו יוצג כתכסיסן מיומן שהביא לביטול הבחירות משום שהבין כי הקדמתן תזיק לו.
כאמור, בידיעה שבראש השער המעודכן של "מעריב" מוזכר כי "הגישושים הראשונים למהלך [ביטול הבחירות והקמת ממשלת אחדות מורחבת] החלו כבר אתמול בבוקר, במקביל למהלך לפיזור הכנסת". יש להניח כי אכן מהלך כזה אינו יוצא אל הפועל בתוך שעה או שעתיים. אם כך הדבר, יש לתהות כיצד הכתבים המכסים את התחום לא ידעו או לא דיווחו על המהלך המתגבש. בכישלון זה מהדהד כישלון מהעבר הקרוב, כאשר התקשורת הופתעה מאוד מהמהלכים החשאיים לפיצול מפלגת העבודה וכניסת אהוד ברק לממשלה.
עיתוני הבוקר עמוסים בידיעות לא רלבנטיות שהעבירו כתבים פוליטיים. כמה מהידיעות עוסקות בנעשה בתנועת קדימה. כך, לדוגמה, מדווח על ועדה מסדרת שאמורה לקום בקדימה כדי לבנות את רשימת המועמדים לכנסת ועל תוכן סרטון תעמולה שמכינה קדימה נגד שלי יחימוביץ'. נראה, אם כן, כי הכתבים הפוליטיים עבדו אתמול במרץ, אך לא ידעו אל נכון מה מתחולל מתחת לפני השטח. "נתניהו שוב עשה לכולנו בית-ספר", מתוודה יוסי ורטר במאמר שמתפרסם הבוקר באתר "הארץ".
"מעריב" נמנה עם קבוצת אי.די.בי
בפתח "עסקים", מוסף "מעריב", מתפרסמת טבלה תחת הכותרת "תגובת הבורסות באירופה על בחירתו של הולנד לנשיא צרפת". על-פי הטבלה, הבורסה בפריז עלתה ב-1.23%, הבורסה במילאנו עלתה ב-2.13%, הבורסה בפרנקפורט ירדה ב-0.14%, הבורסה בלונדון ירדה ב-1.93%, והבורסה באתונה ירדה ב-6.67%.
גדעון קוץ מדווח כי "עם היוודע תוצאות הבחירות בצרפת ירדו הבורסות ברחבי העולם ב-2%-3%, אבל בהמשך היום חזרו הבורסות ועלו, עד שבסופו של דבר ירדו רוב הבורסות בשיעורים קלים בלבד, והבורסה בצרפת אף עלתה ובניו-יורק נפתח המסחר במגמה מעורבת". הבורסה הבולטת ששיעוריה ירדו בחדות גם בסוף יום המסחר, כאמור, היא הבורסה באתונה. בניגוד לכותרת הטבלה "תגובת הבורסות באירופה על בחירתו של הולנד לנשיא צרפת", יש להניח כי מחזור העסקים בבורסה היוונית הושפע יותר מתוצאות הבחירות שנערכו במדינה זו, ולא מתוצאות הבחירות שנערכו במקביל בצרפת.
"יוון הרעידה את הבורסות בעולם", נכתב בכפולה הפותחת במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". מעל כותרת זו מובאים נתוני חמש בורסות בעולם: ספרד, צרפת, גרמניה, יפן ויוון. שלוש מהן עלו אתמול בשיעורים קלים.
ב"דה-מרקר" מופיעה ידיעה תחת הכותרת "אנליסטים: הולנד יצטרך לפעול מהר כדי לא להפיל את השווקים". "בחירתו של נשיא צרפת החדש, שתומך בהכבדת נטל המס על העשירים ומתנגד למדיניות הצנע", מוסבר בכותרת המשנה, "מדאיגה את המשקיעים". גם בפנים הידיעה [ליז אלדרמן, "ניו-יורק טיימס"] מדווח על החשש הגובר בקרב "המשקיעים". לצד "המשקיעים", מתוארים "השווקים" כישויות בעלות רצון עצמאי. "השווקים יעניקו להולנד תקופת חסד", מעריך אנליסט אחד. "השווקים לא יתקפו את צרפת מיד", מצוטט אנליסט אחר.
מה הקשר בין דאגת "המשקיעים" ו"השווקים" לאזרחי אירופה (וישראל)? יותר מהרצוי. מאז שכספי החסכונות של הציבור הועברו לבורסה, התנודות החריפות בשוק ההימורים הבורסאי משפיעות לחיוב ולשלילה על היכולת של עובדים שחסכו במשך עשרות שנים לכלכל את עצמם לאחר צאתם לגמלאות.
"לי נראה הגיוני לבטל את הרעיון שהמוסדיים פועלים למטרות רווח ונמצאים בבעלות פרטית", כותבת ח"כ זהבה גלאון ברשימה שפורסמה אתמול ב"גלובס". גלאון מציעה שכספי הציבור ינוהלו בקרנות בבעלות העמיתים, בשיטה קואופרטיבית. "מבנה בעלות כזה מבטיח השקעה מוכוונת לטובת העמיתים, ויכולת עמידה מול גופים עסקיים גדולים, שלווים כסף מהציבור", היא טוענת.
אחד הגופים הגדולים שלווה כסף מהציבור וככל הנראה מתקשה כעת להשיב את חובותיו הוא תאגיד הענק הישראלי אי.די.בי. גם אתמול ירדו ערכי אגרות החוב של קבוצת אי.די.בי בשיעורים חדשים. ב"דה-מרקר" וב"כלכליסט" מדווחים על כך בהרחבה.
"חשש כבד בשוק ההון מהידרדרות האג"ח של קבוצת אי.די.בי", נכתב בכותרת בכפולה האחרונה של "דה-מרקר". "מדוע דנקנר, מנור או לבנת לא קונים אג"ח אי.די.בי", תוהה עמי גינצבורג בשער האחורי של העיתון. שתי הכפולות הפותחות במוסף "השוק" של "כלכליסט" מוקדשות למצב אגרות החוב של אי.די.בי. בין היתר תוהה גם יניב רחימי מדוע בעלי הבית בחברה לא קונים את אגרות החוב. "איפה הדוגמה האישית?", הוא שואל.
בפתח "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", מסביר סבר פלוצקר כי "נוחי דנקנר הוביל את אי.די.בי להישגים מרשימים [...] אבל, כמו כל בן-אנוש, נוחי דנקנר גם טעה לא פעם, ובשנה האחרונה הטעויות מתרבות". בין היתר מציין פלוצקר כי דנקנר השקיע מאמץ גדול מדי בניסיון לסכל את המלצותיה של "ועדת התחרותיות". את האצבע המאשימה מפנה פלוצקר לא רק לדנקנר, אלא גם, ואולי בעיקר, למנהליו. לדבריו, חברי ההנהלה של החברות בקבוצה "הלכו בעיניים עצומות אחרי נוחי דנקנר, גם אם בעומק לבם לא שבעו נחת". בשער "גלובס" דווח אתמול כי "נמשכת הנפילה בני"ע של אי.די.בי", ושלושת העמודים הראשונים של המוסף "שוק ההון" הוקדשו למצב הקבוצה.
"מעריב", העיתון שנמנה עם קבוצת אי.די.בי, לא דיווח אתמול כלל על הנפילה בערך אגרות החוב של הקבוצה. גם הבוקר השוואה בין הסיקור שהוא מעניק לחברת-האם לזה שעולה מכל יתר עיתוני ומוספי הכלכלה מלמדת כי עורכי העיתון סובלים מצנזורה קשה בכל הקשור לדיווח על עסקי בעל השליטה.
לעומת כותרות מרכזיות, טורי פרשנות וידיעות בולטות המתפרסמות ביתר העיתונים, המוסף "עסקים" של "מעריב" מצניע מאוד את מצבה של חברת-האם. בתחתית עמ' 17, בפסקה השנייה של המדור "סקירת המסחר" מאת גידי ליפקין, מדווח על הירידה בערך אגרות החוב של קבוצת אי.די.בי. ירידה זו, דרמטית ובעלת השלכות נכבדות, אינה מוזכרת בכותרת הידיעה, בכותרת המשנה או בפסקה הראשונה. בסיום הדיווח מובהר כי "'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי".
חדשות חוץ
בועז ביסמוט מדווח מפריז ל"ישראל היום" על תוצאות הבחירות בצרפת, ומכריז פחות או יותר על מותה של הרפובליקה. "הייתי שם בין מאות האלפים בכיכר הבסטיליה", כותב ביסמוט. "[...] ראיתי הרבה מאוד דגלים. חלקם, גם צרפתיים [...] דגלי אלג'יריה, מרוקו ותוניסיה כיכבו במהלך החגיגות. גם דגל לוב החדש בלט היטב. העולם כולו ראה את הדגלים בטלוויזיה. [...] גם מוזיקה ערבית כיכבה במזרח העיר, אבל גם בשאנז-אליזה. צעיר עטוף בדגל אלג'יריה רקד ממש ממול למסעדת פוקטס היוקרתית כשהוא אוחז בידו נרגילה. באותו מקום, רק לפני חמש שנים, חגג סרקוזי את נצחונו; יש שיגידו, יופיה של הדמוקרטיה, אחרים יגידו ש'אביב העמים' הערבי הגיע גם לפריז".
הטון ב"הארץ" שונה בתכלית. אבירמה גולן, שליחת העיתון לפריז, מדווחת כמו ביסמוט כי "רבים מהצעירים שיצאו לחגוג ברחובות היו בני הדור השני או השלישי למהגרים מארצות המגרב", אך נראה כי התחושה שעלתה בה לא היתה של ברברים המשתלטים על הציביליזציה המערבית. "קשה היה שלא להתרגש", היא כותבת.
ב"מעריב" מדווח על השלכות הבחירות בצרפת מנקודת מבט יהודית צרה. אלי ברדנשטיין מדווח בראש עמ' 12 כי בעקבות בחירת פרנסואה הולנד והתחזקות הימין הקיצוני, מצפים בסוכנות-היהודית לזינוק במספר היהודים שיבקשו לעלות לישראל. שלשום, כך מדווח, נערך בפריז כנס של הסוכנות שאליו הגיעו כ-5,000 יהודים מכל רחבי צרפת, "מספר שיא של השנים האחרונות". לפי ברדנשטיין, "ביריד שלשום רכשו 100 משפחות דירות בישראל".
בתחתית העמוד מתפרסם דיווחו של גדעון קוץ, שליח העיתון לפריז. אף דיווח זה נושא כותרת שנקודת מבטה יהודית צרה ("מסתמן: שר החוץ בממשלה החדשה בצרפת יהיה יהודי"). קוץ מדווח כי בכיכר הבסטיליה התקיימו חגיגות ניצחון בליווי הופעות. "בין האמנים שהופיעו היתה גם יעל נעים שלנו", מציין קוץ. לפי ויקיפדיה, נעים נולדה בפריז ליהודים ממוצא תוניסאי, עלתה לישראל בגיל ארבע, שירתה בצה"ל ובבגרותה פיתחה קריירה מוזיקלית מצליחה בצרפת. קוץ אינו מדווח אם נעים הניפה דגל תוניסיה ואם המוזיקה שלה היא מוזיקה ערבית.
בשולי החדשות
בתחתית עמ' 18 של "מעריב" מתפרסמת ידיעת תצלום מאת יובל גורן ונתיב נחמני. בתצלום [אלי דסה] נראית דייזי יחזקאל משכונת התקווה אוחזת בידה בתרסיס גז מדמיע. "בדרום תל-אביב לא מחכים לממשלה", מסבירה כותרת הידיעה. "על רקע האירועים האחרונים בדרום תל-אביב, החלו תושבי האזור לרכוש גז מדמיע", מדווח, "מחשש שיותקפו על-ידי מהגרים ופליטים זרים".
בכיתוב התצלום של "מעריב" מוזכרים כאמור "האירועים האחרונים בדרום תל-אביב". בהקשר זה יש לציין כי אתמול לא דווח בעיתון כי בלילה שבין שבת לראשון שוב הושלכו בקבוקי תבערה על בית שבו מתגוררים אפריקאים. האירוע הזה לא התרחש בשכונת שפירא, אלא בשכונת התקווה.
על פני כל עמ' 3 ממשיך "הארץ" לעקוב אחר המשפט שבו מואשמים שוטרים על שהשליכו לצד הדרך שוהה בלתי חוקי בשם עומר אבו-ג'ריבאן, שהתייבש ומת. חיים לוינסון מביא את עיקרי עדותו של אחד השוטרים. אלון עידן מוסיף רשימה משלו. שתיהן מומלצות לקריאה. במקביל, בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות", מתפרסם הבוקר כבכל יום שלישי מדורו של גדעון מרון "תיק פלילי". הפעם מדווח מרון על עו"ד יעל דסטה-יאסו ומאמציה לעזור למיקאל יוהנס בן-סלומון, נתין אריתריאי המואשם בפריצה לרכב.
ענייני תקשורת
אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" על עצומה הקוראת לרשות השידור להחזיר את התוכנית "מהיום למחר".
ב"דה-מרקר" מדווח ערן אזרן כי שכר הבכירים בחברת ענני-תקשורת יופחת.
אולגה ויניאר מדווחת ב"כלכליסט" כי רעיית נשיא צרפת החדש, ואלרי טרירוויילר, אינה עתידה לחדול מעיסוקה כעיתונאית.
דרור אידר מבקר ב"ישראל היום" את היחס של "ידיעות אחרונות" לבנימין נתניהו.