אם היה צריך להמציא סיפור מעשה על החלטה שיפוטית שאולי תשנה סדרי עולם בתחום העיתונות החוקרת, לא בטוח שהכוכבים המיידיים היו אמא לתשעה ילדים ויבואן של מותג בינלאומי של מנשאי תינוקות. ובכל זאת, פסיקה אמיצה ותקדימית שניתנה לפני ימים אחדים בבית-משפט השלום בפתח-תקווה מוכיחה שהתרחיש המרענן הזה דווקא אפשרי.
רבקה שמס, אותה אם לתשעה, מנהלת בפייסבוק קבוצה שעוסקת במנשאי תינוקות, תחום שבו עברה השתלמות בבית-ספר גרמני לנשיאת תינוקות (יש דבר כזה). במסגרת פעילות הקבוצה נשאלה שמס מה דעתה על מנשאים של המותג בייבי-ביורן, ובתשובה הביעה דברי ביקורת: "בייבי-ביורן הוא אולי אופנתי, אך בפירוש אינו מנשא ארגונומי, הוא לא תומך היטב לא בתינוק ולא בהורה", כתבה בתשובה אחת. בהזדמנות אחרת כתבה כי "בייבי-ביורן כפי שכבר ציינו כאן לא מומלץ בשום גיל". על מנשא ספציפי כתבה כי "בייבי-ביורן מציגים אותו גם כמנשא מלידה, בפועל זה מנשא שאפילו בגיל שמונה-תשעה חודשים אני לא חושבת שילד ייהנה לשבת בו".
בחברת בוגבו-ישראל בע"מ, יבואנית מנשאי בייבי-ביורן, החליטו להגיב לאמירות הללו באמצעות מכתב התראה ובו איום בהגשת תביעה על סכום עתק של 1.8 מיליון שקל. מחשש לפתיחת הליך משפטי, גברת שמס מחקה את הפרסומים מקבוצת הפייסבוק.
השופטת: "תביעה כזו מהווה גם ניצול לרעה של בתי-המשפט, שזמנם הינו בגדר משאב ציבורי שיש לנצלו באופן מושכל ולא לאפשר לבעלי ההון לעשותו ככלי להתעמרות במי שמשאביו הכלכליים מוגבלים"
לאחר מכן התברר לה שהמחיקה לא הועילה: היבואן בכל זאת הגיש נגדה תביעת דיבה, אם כי בדרישה לפיצויים בסכום "צנוע" יותר של 300 אלף שקל. השופטת שדנה בתביעה, ניצה מימון-שעשוע, החליטה לסלק את התביעה על הסף וחייבה את יבואנית המנשאים לשלם לגברת שמס הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל.
בהחלטה דנה השופטת בתופעה של גופים מסחריים גדולים וחזקים שמשתמשים בתביעות לשון הרע כדי להשתיק ביקורת לגיטימית, ובמיוחד כזו שמתפרסמת ברשתות החברתיות. "כל הפרמטרים לעניין פערי הכוחות בין הצדדים – הגשת תביעה על סכום נטול אחיזה במציאות המשפטית, העדר בסיס משפטי ועובדתי סביר, ומגמה ברורה להשתיק הבעת דעה ביקורתית – קיימים כאן באופן מובהק", כתבה על המקרה שהונח לפניה. "תביעה כזו מהווה גם ניצול לרעה של בתי-המשפט, שזמנם הינו בגדר משאב ציבורי שיש לנצלו באופן מושכל ולא לאפשר לבעלי ההון לעשותו ככלי להתעמרות במי שמשאביו הכלכליים מוגבלים", הוסיפה.
בקביעות אלה, השופטת מימון שעשוע עשתה צעד שלא נעשה עד היום – היא סילקה תביעה על הסף לאחר שסיווגה אותה כתביעת השתקה. זו הפעם הראשונה שבית-משפט ישראלי נשען על טעם של מניעת השתקת ביקורת לגיטימית כשיקול אופרטיבי לסילוק תביעת לשון הרע ללא כל דיון בתביעה לגופה.
השופטת ניצה מימון-שעשוע (צילום: אתר בתי-המשפט)
עד היום, גם כאשר בית-המשפט קיבל טענות שלפיהן תביעה מסוימת היא תביעת השתקה, הדבר לא הוביל לצעד כה דרסטי של סילוקה על הסף. במציאות שבה גופים חזקים משתמשים במשאביהם הכלכליים כדי לשלוט בשיח ולחנוק ביקורת אזרחית, ולשם כך מאיימים בהליכים משפטיים ארוכים ויקרים – מדובר בצעד ראוי ומבורך.
החשש מפני היגררות להליך משפטי ארוך ויקר, ללא קשר לתוצאה הסופית, מביא לצנזורה עצמית לא רק אצל משתמשי הרשתות החברתיות, כמובן, אלא גם אצל ציבור העיתונאים. בדומה למשתמשי פייסבוק, לא כל כלי התקשורת נהנים מגב כלכלי רחב שמאפשר להם להתמודד עם הליכים משפטיים מפרכים המאיימים להפיל עליהם מכה כלכלית קשה. ניצול מאזן הכוחות הזה בידי גופים עתירי ממון וכוח פוגע פגיעה קשה באינטרס הציבורי.
מהחלטתה של השופטת מימון-שעשוע עולה שהיא מעוניינת לשים קץ לתופעה הזאת, ולעודד אנשים להשמיע ביקורת עניינית באופן חופשי וללא מורא. ההחלטה שלה עשויה להתברר כסנונית הראשונה של פסיקות דומות שיבואו בעתיד, ולהשפיע על מערך התמריצים של גופים ואישים שנוהגים להשתמש בשוט המשפטי לצורכי השתקת ביקורת.
ובכל זאת, יש גם כוכבית. ההחלטה לסלק על הסף תביעות השתקה היא מעשה מבורך, אך ראוי לה, לעניות דעתי, להיעשות במשנה זהירות ורק במקרים מובהקים. השופטת מימון-שעשוע ויתרה למעשה על כל דיון שעשוי היה לבסס בראיות את המסקנה שלפיה אכן מדובר בתביעת השתקה שעונה לפרמטרים שנסקרו בהחלטה. ייתכן שהיה ראוי לנהל דיון מקדים בשאלה האם בכלל מדובר בתביעת השתקה, תוך בחינת הראיות הרלבנטיות לסוגיה זו. ככל שהראיות היו מצביעות, במאזן הסתברויות מניח דעת, כי אכן מדובר בתביעת השתקה – או אז ראוי היה לסלק את התביעה על הסף.
לפיכך, המהלך שעשתה השופטת בתיק זה, אף שעל פניו הוא נראה מבורך, עלול לא להספיק כדי לשכנע את ערכאת הערעור. התובעים מיהרו לזהות את נקודת החולשה הזאת, ויומיים לאחר מתן ההחלטה כבר הגישו ערעור לבית-המשפט המחוזי.
לירן בן-עמי הוא עורך-דין
12217-12-16
21687-05-18
* * *
לעיון בהחלטה