"הייתי עבריין. עזבתי לחלוטין את עולם הפשע. חזרתי בתשובה", כך מכריז דודו דיגמי, מי שהיה אחד מגדולי סוחרי הנשים בישראל, בתצהיר שהגיש במסגרת תביעת עתק נגד העיתונאית שרון שפורר.

בשנת 2014 הגישה חברת אורבן נדל"ן (שנקראה אז ד.ד. מיזמים) תביעה בסך כ-1.7 מיליון שקל נגד שפורר בגין פוסטים שפרסמה בחשבון הפייסבוק הפרטי שלה. שפורר כינתה את החברה "מפוקפקת" והזהירה את עוקביה מלעשות עמה עסקים. באותה תקופה מי שניהל את החברה והיה מבעליה הוא דודו דיגמי, סוחר נשים מורשע שעמד במרכז כתבות תחקיר של שפורר שפורסמו ב"הארץ", שלפיהן דיגמי ממשיך לפעול באופן אלים.

בתביעתה טענה החברה, באמצעות עו"ד עמוס ון-אמדן, כי הפרסומים של שפורר בעמוד הפייסבוק שלה הסבו לה נזק אדיר. שפורר טענה בין היתר, באמצעות עורכי-הדין אורי קידר, עופר שכטר ועמוס נוה מהמטה למאבק בסחר בנשים, כי התביעה שהוגשה נגדה היא תביעת השתקה (SLAPP – תביעה אסטרטגית נגד השתתפות ציבורית).

אתמול (18.2) הגיש דיגמי תצהיר עדות ראשית. לדבריו, הוא חזר למוטב עוד לפני שחברת ד.ד. מיזמים הוקמה ומאז לא שב לעולם הפשע. "מאז הקמתה", מוסיף דיגמי, "לא נקטתי שום פעולה 'עבריינית', לא במסגרת החברה ולא מחוצה לה [...] כל מי שהיה או הינו חלק מהחברה – בעל מניות, מנהל, דירקטור, עובדים וכו' – הם אנשים ללא עבר פלילי; כולם אנשים נורמטיביים".

דיגמי מסביר בתצהירו כיצד נהפך מלכתחילה לעבריין. "אני יליד 1976", הוא כותב. "גדלתי בשכונת כפר-שלם בדרום תל-אביב – שהיתה שכונת מצוקה, עוני ופשע. מדובר היה בעולם הפוך מבחינה נורמטיבית: הפשע נחשב כדרך חיים ראויה; חיים נורמטיביים נחשבו עלובים; לנוכח האווירה הכללית בשכונה התדרדרתי, כמו רבים מבני השכונה, לפשע מגיל צעיר".

בהמשך מצהיר דיגמי: "נעצרתי בשנת 2006 באשמה של סחר בנשים; הייתי אז כבן 30, נשוי (התחתנתי ב-1999), עם שני ילדים קטנים: בת שנולדה ב-2002 והיתה אז כבת 4, ובן שנולד ב-2004 והיה אז כבן שנתיים. הבנתי שאם לא אשנה את חיי מהיסוד ואעזוב את חיי פשע ילדי יגדלו למעשה ללא אבא. לכן קיבלתי את הצעת הפרקליטות להפוך עד מדינה, [אף] שהדבר חשף אותי לסכנת חיים מאת 'חברי' לשעבר, העבריינים שנגדם העדתי כעד מדינה — שאכן נשפטו לשנים ארוכת בכלא; הגעתי לכלל החלטה שיהיה הסיכון אשר יהיה, אני עוזב את עולם הפשע".

לדברי דיגמי, מאז שחתם על הסכם עד המדינה שינה את דרכו לחלוטין. בין היתר הוא מכחיש את הטענה כי איים על שפורר בשיחה טלפונית שקיים עמה, אף כי מודה כי היה "נסער". "תחושתי הברורה היתה שהנתבעת החליטה לרדוף אותי ולהרוס אותי ויהי מה, ולהוריד לטימיון את כל מה שבניתי בעולם הנורמטיבי מאז שעזבתי את עולם הפשע, עזיבה שכאמור היתה כרוכה בסיכון ממשי לחיי שלקחתי עת הפכתי עד מדינה", מסביר דיגמי. "בהחלט הייתי נסער בשיחה, אולם ברור מהשיחה שלא איימתי עליה אלא התריתי בה – כפי שעשיתי בזמנו עם אלוף בן – בנקיטת הליכים משפטיים".

אשר לפעילותה העיתונאית של שפורר באתר "המקום הכי חם בגיהנום", שם היא ממשיכה לכתוב עליו, דיגמי כותב כי "לא ברור מי מזמין מהנתבעת את התחקירים ואילו אינטרסים עומדים מאחורי פעילותה של הנתבעת. האם – למשל – אלה הם תחקירים המוזמנים ממנה על-ידי פלוני עבור שכר".

22755-06-14