מפת הבעלויות בתקשורת הישראלית בשפה הרוסית, חלק מפרויקט מפת הבעלויות בתקשורת הישראלית, חושפת שלושה סוגי בעלות: כלי תקשורת שנמצאים בבעלותם של טייקונים או אילי תקשורת ישראלים, כלי תקשורת שנמצאים בבעלותם של אוליגרכים רוסים ואוקראינים, וכלי תקשורת שנמצאים בבעלותם של אנשי עסקים קטנים או של העיתונאים המפעילים אותם. מקום מיוחד על המפה תופסת תחנת הרדיו רק"ע (רשת קליטת עלייה) השייכת לכאן – תאגיד השידור הישראלי.

בחלק ה"ישראלי" של המפה הדברים ברורים למדי – אנשי עסקים כמו נוני מוזס, שאול אלוביץ' או אלי עזור, המחזיקים בכלי תקשורת גדולים בשפה העברית (קבוצת "ידיעות אחרונות", "וואלה" וקבוצת "ג'רוזלם פוסט"/"מעריב", בהתאמה), רוצים להיות "גם שם". כלומר, לשמור על נוכחותם גם בשוק התקשורת הרוסית, הפונה באופן פוטנציאלי לקהל רחב המונה כמיליון ישראלים. סביר להניח שהם מונעים על-ידי האינטרס הכלכלי, וכנגזרת מכך גם על-ידי השאיפה לשמור על יכולת השפעה במגזר.

החלק ה"רוסי" של המפה, לעומת זאת, ברור הרבה פחות. אוליגרכים למיניהם משתמשים במקלטי מס כדי להחזיק בשרשור בכלי תקשורת בישראל, ולפחות שני בעלים של כלי תקשורת בשפה הרוסית מצליחים להסוות את זהותם האמיתית, גם אם היא ידועה באופן בלתי רשמי. נראה שמדובר במי שמעדיפים שבמדינה שבה הם עושים את עסקיהם לא יידעו על כך שהם מחזיקים בכלי תקשורת בישראל – כדי למנוע האשמות בנאמנות כפולה. האחזקות שלהם בישראל נגזרות מתפיסתם אותה כעיר מקלט פוטנציאלית, "מנחת חלופי" למקרה של הרעת מצב רדיקלית ברוסיה או באוקראינה.

ומה לגבי כלי התקשורת הקטנים יותר? לא ברור עד כמה רווחי יכול להיות כלי תקשורת קטן בשפה הרוסית בארץ. הדבר מעורר כמובן שאלה לגבי האינטרס האחר של בעלים של כלי תקשורת כאלה והגורמים השונים שיכולים להסתתר מאחוריהם – כוח פוליטי ישראלי או אוליגרך שאינו מעוניין בפרסום שמו. ניתן גם לציין שרוב כלי התקשורת שאליהם פנינו בבקשה להעביר לידינו מידע על הבעלות עליהם התעלמו מפניותינו. למעשה, רק האתר Newsru סיפק תשובה מלאה ומהירה.

עצם העובדה שלכמה מהבעלים של כלי תקשורת ברוסית בישראל ישנה אזרחות כפולה או משולשת (ישראלית ורוסית, ישראלית ואוקראינית או שלושתן גם יחד) מעוררת תהיות לגבי הקשר האפשרי בינם לבין שלטונות המדינה שבה הם עושים את הונם או אף מבלים את ימיהם. סביר להניח שכמה מהם יכולים לפעול לשיפור תדמיתם של מי ששולטים במדינה שבה מונחים האינטרסים הכלכליים שלהם.

להיות גם שם – הטייקונים הישראלים

אנשי עסקים ישראלים הבחינו בפוטנציאל הכלכלי של כלי תקשורת בשפה הרוסית עוד בתחילת גל העלייה הגדולה מברית-המועצות. ב-1990 רכשו שלושה עיתונאים יוצאי העיתון "חדשות", אלי עזור, אילן כפיר ואפרים גנור, את העיתון "נובוסטי נידיילי" שהחל לצאת לאור שנה קודם. באותה תקופה החל לפעול בישראל איל העיתונות הבריטי רוברט מקסוול, שרכש את "מעריב" ופעל להקמת עיתון חדש בשפה הרוסית, "ורמיה", שגליונו הראשון ראה אור במרץ 1991.

מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס (צילום: פלאש 90)

עם מותו של מקסוול בנובמבר 1991 הועבר "ורמיה", כמו עיתון-האב "מעריב", לשליטת עופר נמרודי, שהסתכסך עד מהרה עם צמרת העיתון בשל דרישתו לקצץ בשכרם. באוגוסט 1992 עברו מיטב העיתונאים מ"ורמיה" לקבוצת "ידיעות אחרונות" והקימו את העיתון "וסטי", שלאחרונה עבר ממתכונת של יומון לשבועון בלבד והעביר את פעילותו היומית לרשת. בעבר כתבנו כאן על האופן שבו שולט קונצרן "ידיעות אחרונות" ב"וסטי" ורותם אותו לטובת האינטרסים של המו"ל.

בשנת 1993 מכר נמרודי את השליטה ב"ורמיה" לאלי עזור. "ורמיה" המשיך לצאת לאור עד שנת 2004 ונסגר, ואילו "וסטי" ו"נובוסטי נידיילי" הם גם היום שני העיתונים הגדולים בשוק התקשורת בשפה הרוסית בארץ. לקבוצת "נובוסטי נידיילי" עוד שלושה שבועונים בשפה הרוסית – "לוץ'", "אכו" ו"סקרט". אילן כפיר, שותפו של עזור ב"נובוסטי נידיילי", הקים שבועון משלו – "גלובוס".

איש העסקים הישראלי דוד בן-בסט, המחזיק בתחנות הרדיו האזורי רדיוס ולב-המדינה, הוא גם הבעלים של פרוויה-רדיו, תחנה בשפה הרוסית המשדרת באזור המרכז. לשאול אלוביץ', שהפך לטייקון עם רכישת בזק וכעת מסובך בחשדות פליליים, שייך גם הפורטל האינטרנטי "זהב.רו", שהוקם ב-2002 על-ידי אינטרנט זהב ו-MSN ישראל. אלוביץ' רכש את הפורטל ב-2011. בידיים ישראליות נמצא גם האתר הליברלי "רלבנט", שהוקם בשנת 2013 ומוחזק על-ידי עמותת מורשתנו.

רדיו רק"ע הוקם בשנת 1991 על-ידי רשות השידור על בסיס מערכת קול-ישראל בשפה הרוסית, והוא ממשיך לפעול במסגרת תאגיד השידור הישראלי כאן, שהחליף את רשות השידור בעקבות הרפורמה בשידור הציבורי בשנה שעברה. לאחרונה עסקנו בתהליך שעברה התחנה, מרדיו לקליטת עלייה למכשיר שנועד להנציח את הבידול של קהילת העולים, ולשרת את הכוחות הפוליטיים שנהנים ממנו. עם זאת, תחת כאן נראה שהתחנה עוברת שינוי לטובה.

מרוסיה בעניין רב – האוליגרכים באים לארץ

גם האוליגרכים הרוסים והאוקראינים הופיעו בזירת התקשורת הישראלית בסוף שנות ה-90, יחד עם העולים מברית-המועצות. בתחילת שנת 2000 הקים האוליגרך האוקראיני ואדים רבינוביץ' את המגזין השבועי "מיגניוז" ואתר חדשות בעל אותו שם. כעבור שנה הפך המגזין לבעל אוריינטציה אקטואלית יותר, ואילו האתר פועל באותה מתכונת עד עצם היום זה. ב-2014 מכר רבינוביץ' את "מיגניוז" לחברה הרשומה במקלט מס, שזהות בעליה אינה ידועה.

אתר אחר, "קורסור", הוקם ב-1997 על-ידי העיתונאי אלכסנדר ציסר, אז עובד במערכת הרוסית של ערוץ 7. ב-2003 רכש את האתר יזם התקשורת הישראלי-רוסי אנטון נוסיק, שהיה מקורב למספר אוליגרכים רוסים. העיתונאי אנטולי מוטקין, שעם השנים הפך לאיש עסקים ומקורב גם הוא לאוליגרכים, מונה למנכ"ל "קורסור" ובהמשך רכש את האתר מנוסיק. ב-2016 רכשה את האתר חברה קפריסאית עלומה, בבעלותו של אוליגרך אוקראיני שזהותו אינה ידועה.

ולדימיר גוסינסקי (צילום מסך)

גם אוליגרכים ידועים יותר פעלו ופועלים בשדה התקשורת הישראלית. ב-2001 הקים האוליגרך הרוסי ולדימיר גוסינסקי בישראל שלוחה של ערוץ הטלוויזיה הרוסי NTV International, שכעבור שנה שינה את שמו ל-RTVi. ב-2005 הרחיב גוסינסקי את אחזקותיו בתחום התקשורת והקים את אתר החדשות Newsru.co.il – שלוחה הישראלית של האתר Newsru.com.

אחרי שב-2006 נאסר על ערוצי טלוויזיה זרים למכור פרסומות בישראל צומצמה המערכת הישראלית של RTVi לעובדים בודדים, וב-2013 מכר גוסינסקי את הערוץ לאיש העסקים הרוסי רוסלן סוקולוב. אתר Newsru נמצא עד היום בבעלותו של האוליגרך, שלמשך מספר שנים החזיק גם חלק בבעלות על "מעריב", כשעוד היה עיתון בעל השפעה בציבוריות הישראלית.

ב-2002 הצטרף לכלי התקשורת הישראלים ברוסית ערוץ 9 – אז בבעלותו של הטייקון הישראלי לב לבייב, שקבוצה בראשותו זכתה במכרז על התדר. ב-2013 מכר לבייב את הערוץ למפיק הרוסי אלכסנדר לוין, שעבד בעבר עם גוסינסקי. כיום לוין הוא הבעלים היחיד של הערוץ.

האוליגרך האחרון לעת עתה שנכנס לשוק התקשורת הישראלי בשפה הרוסית הוא ליאוניד נבזלין, שמחזיק גם ב-20% ממניות "הארץ" ומוציא לאור את המגזין "ליברל". בשנה שעברה הקים נבזלין את "דטאלי", אתר חדשות המתמקד בנעשה בישראל, ברוסיה, באוקראינה ובמדינות אחרות של ברית-המועצות לשעבר.

לצדם של האוליגרכים והטייקונים, מספר כלי תקשורת בשפה הרוסית מוחזקים גם על-ידי אנשי עסקים קטנים, או אף על-ידי העיתונאים עצמם. כך ערוץ הטלוויזיה המקוון Iton-TV הוקם על-ידי העיתונאים אלכסנדר רונקין ואלכסנדר גור-אריה, ואילו העיתונאי אלכסנדר גולצקר – המפיק הראשי של ערוץ 9 לשעבר והפרשן הצבאי שלו בהווה – הקים את האתר Data24. העיתונאי אמיל שליימוביץ', לשעבר בערוץ RTVi וכיום עורך האתר "דטאלי", הוא גם הבעלים של האתר הכלכלי NEP.