בזמן שכולנו היינו עסוקים בהקלטות יאיר נתניהו וצבענו את התנהגותו בשלל צבעים של גועל וביזוי, התפרסמה באתר "העין השביעית" הידיעה הזו על השר גלעד ארדן והמשרד לנושאים אסטרטגיים, שמבקשים להעביר סכום של למעלה מ-128 מיליון שקל לארגון חדש יחסית ובלתי מוכר בעליל בשם קלע-שלמה. התכלית: עמומה. הארגון הזה אמור לבצע עבור המשרד הממשלתי דבר מה שמכנים שם "פעילויות תודעת המונים".

קלע-שלמה נרשמה כחברה לתועלת הציבור בסוף שנת 2016. על-פי המשרד לנושאים אסטרטגיים, היא לא ממש עשתה משהו מאז: מדובר בגוף שהוקם במיוחד כדי לשמש כזרוע של הממשלה, ואנשיו מחכים בסבלנות עד שיגיע הכסף ויהיה אפשר להתחיל לעבוד. משמעות השם היא, אם תהיתם, שילוב בין כוח (קלע) למוח (המיוצג כאן על-ידי המלך שלמה, החכם באדם).

מייסד קלע-שלמה הוא יוסי קופרווסר. קופרווסר אינו זר למשרד לנושאים אסטרטגיים: עד לפני שלוש שנים הוא היה המנכ"ל. מנכ"ל קלע-שלמה הוא שגיא בלשה, מי שניהל עד לפני כשנתיים את המועצה הישראלית-האמריקאית (IAC), ארגון אמריקאי שהתורם המרכזי שלו הוא שלדון אדלסון, איל ההימורים האמריקאי. אדלסון הוא בעל העיתונים הישראליים "ישראל היום" ו"מקור ראשון" ומקורבו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. שמו צץ לא פעם בהקשרה של הרשת החשאית של מיזמים אזרחיים שפועלת בשיתוף פעולה עם ארדן ואנשיו, לצד שמותיהם של מיליארדרים אמריקאים אחרים דוגמת חיים סבן ורון לאודר.

מתוך טיוטת תקנון של ארגון קלע-שלמה. הסעיף המחוק נפסל על-ידי רשם העמותות

ההתקשרות של ממשלת ישראל עם קלע-שלמה מעניינת לא רק בגלל היקפה העצום או גלריית הדיפלומטים והקצינים הבכירים בדימוס שמעורבים בה – שנחשפה ב"הארץ" וכוללת שמות כמו דורי גולד, יעקב עמידרור, רון פרושאור ועמוס ידלין. חרף בכירותם של המעורבים ה"אזרחיים" ביוזמה, ממידע שהגיע לידי "העין השביעית" עולה שכשנוסד הארגון, מייסדיו רצו להכניס בתקנון שלו סעיף יוצא דופן: לפי הסעיף הזה, ניתן יהיה להסתיר מידע על השימוש בכספי קלע-שלמה אפילו מבעלי המניות וממנהלי הארגון. ברשם העמותות סירבו לכך – ומייסדי קלע-שלמה נאלצו להתקפל.

הצטלבויות הדרכים החשאיות בין גורמי ממשל לאילי הון חובבי השפעה מעלות חשש שמעבר לתכלית המוצהרת של המיזם הסודי, שיתוף הפעולה היקר הזה נועד גם לשמר ולפתח קשרי הון-שלטון

משום שמדובר בגוף צעיר, בן שנה וקצת, בשלב זה אין לקלע-שלמה אישור ניהול תקין. עבור הקוראים שאינם בקיאים בדיני עמותות נציין שאישור כזה ניתן רק לגופים שהציגו שנתיים של פעילות חשבונאית תקינה ובהתאם לחוק ולהנחיות רשם העמותות. במקרה הזה, המשרד הממשלתי ישלם עוד שישה מיליון שקלים לפירמת ראיית חשבון פרטית שתפקח על השימוש בתקציבי העתק.

החלטת ממשלה משנת 2001 קובעת כי משרדי ממשלה ירכשו ויעניקו תמיכות רק לארגונים שיש ברשותם אישור ניהול תקין. לקלע-שלמה, כאמור, עדיין אין אישור כזה. לכן פנה המשרד לעניינים אסטרטגיים ליועץ המשפטי לממשלה וביקש ממנו פטור מיוחד. לפי ארדן ואנשיו, קיים קושי במציאת גוף ייעודי מתאים לפעילות המתוכננת, שהוצאתה לפועל היא אינטרס ציבורי מובהק. במשרד היועץ המשפטי לממשלה השתכנעו: המקרה חריג, הודו שם במענה לפניית "העין השביעית", אך הנימוקים שהציג המשרד לנושאים אסטרטגיים עשו את עבודתם והכשירו את ההתקשרות היקרה – והכל בשם האינטרס הציבורי.

אלא שהציבור יודע מעט מאוד על הפעילות החשובה שהמשרד רוצה לקדם. השר ארדן פועל כבר תקופה ממושכת כדי להסתיר את פעילות המשרד הממשלתי מעין הציבור, בין היתר באמצעות מהלך חקיקה שנועד להחריג אותו מחוק חופש המידע. בכירי המשרד התייצבו בכנסת כדי להסביר מדוע חשיפת פעילותם תזיק למטרה הגדולה שבשמה הם פועלים. לדבריהם, הדבר דומה ללחימה בארגוני טרור, שהמדינה לא נוהגת להתקשר אליהם ולהודיע שהיא יוצאת לעוד מבצע צבאי.

אלא שמשרד ממשלתי אינו יחידה מיוחדת. כל עוד לא הוחלט אחרת, עליו לפעול בשקיפות, בנאמנות ולמען האינטרס הציבורי הרחב. והאינטרס הציבורי הרחב כולל, נכון להיום, גם את ערך השקיפות. אחת מתכליות חוק חופש המידע היא להגביר ולהעמיק את אמון הציבור במערכות השלטון, ולהשיב לידי הציבור את מה ששייך לו – המידע. כמו הכסף שארדן מחלק לגופים שאת שמותיהם הוא מסתיר בקפידה, גם המידע על פעולותיו בעורף האויב ובאינטרנט שייך לנו, הציבור.

השר גלעד ארדן (צילום: יונתן זינדל)

זכותנו לדעת ולהבין איך קורה שהמדינה מחליטה להקצות סכומים אדירים של כסף ציבורי לטובת הפצת תעמולה ממשלתית ברשתות החברתיות, תוך טשטוש טביעות האצבע הממשלתיות באמצעות גופים חוץ-ממשלתיים עלומים. זכותנו לדעת מי הם עשרת אילי ההון היהודיים שהבטיחו להקצות לאנשי קלע-שלמה עוד 128 מיליון שקל – שקל פרטי כנגד שקל ממשלתי. האם הובטח להם משהו בתמורה? אילו תנאים הציבו הם לשיתוף הפעולה החריג? והאם מדובר באותם מיליארדרים אמריקאים שנמנים עם חוגי המקורבים של בכירי הפוליטיקאים בישראל?

הצטלבויות דרכים חשאיות כאלה, בין גורמי ממשל לאילי הון חובבי השפעה, מעלות חשש שמעבר לתכלית המוצהרת של המיזם הסודי – שבמשרד מסרבים לפרט מה הוא בדיוק כולל – שיתוף הפעולה היקר הזה נועד גם לשמר ולפתח קשרי הון-שלטון. השלטון הנוכחי למד להעביר כספי ציבור לטובת פעילויות פוליטיות, ועל הדרך לסדר ג'ובים ותקציבים לארגונים ובעלי תפקידים מהמעגלים הקרובים להם – שחקנים "אזרחיים" שמקבלים מהממשלה כסף, כבוד וכוח השפעה כדי לחזק את הממשלה מבחוץ ולעשות דברים שהפוליטיקאים ופקידי הממשל לא רוצים לעשות בעצמם.

מיזמים אפלוליים, מסרים סמויים, אישי ציבור בכירים שחיים על התפר שבין מערכות השלטון למגזר הפרטי ולבעלי ההון – כל הדברים האלה מחזקים את התחושה שאנו חיים תחת הצל של מערכת שלטונית שמתנהלת לפי חוקים משל עצמה. החוקים האלה לא תמיד גלויים, והם בוודאי לא החוקים הכתובים שעליהם מתקוטטים בכנסת. אלו חוקים אחרים, שמבוססים על מערכות יחסים אישיות וקשרים ענפים שלעתים עוברים כמו ירושה מיד ליד, מבכיר אחד למשנהו.

כמו הכסף שארדן מחלק לגופים שאת שמותיהם הוא מסתיר בקפידה, גם המידע על פעולותיו בעורף האויב ובאינטרנט שייך לנו, הציבור

כמה שננסה ללמוד את חוקי המשחק, משהו בהם לא מסתדר עם ההיגיון הבריא. קשה לקבל מצב שבו ארגון קש, שאפילו לא עומד בדרישה הבסיסית להחזיק באישור ניהול תקין מרשם העמותות, יקבל מהמדינה 128 מיליון שקל – בתיווכם של אישים בכירים שעד לפני רגע שירתו את צמרת הממשל, אבל עכשיו עברו צד כדי לשרת את ההון.

הם רוצים שנאמין שהכל נעשה למען הציבור הישראלי, ויכול להיות שהם גם מאמינים לעצמם. אבל כל עוד גלעד ארדן והמשרד לנושאים אסטרטגיים טוענים שצריך להסתיר את הפעולות האלה, ושההסתרה הזאת היא בעצם לטובתנו, קשה לקנות את ההסברים האלה. במדינה כמו ישראל, שבה פרשה רודפת פרשה, התוצאה היא שאנו נותרים בחשיכה, עם המון סימני שאלה ועם שיטה די רקובה. כדי שהאמון הציבורי לא ייסדק עוד קצת, ולטובת האינטרס הציבורי האמיתי, עלינו לעצור את התהליכים הללו כשהם עוד באיבם.

רחלי אדרי היא עורכת-דין ומנחת הפרקטיקום לחופש המידע בבית-הספר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה