"ראש הממשלה על הקו" הוא פרויקט מתגלגל של "העין השביעית" המבוסס על רישומי השיחות שקיים בנימין נתניהו עם עמוס רגב ושלדון אדלסון כפי שנמסרו לידי רביב דרוקר

אחד הרגעים שעיצבו את דמותו של "ישראל היום" כשופר של בנימין נתניהו אירע מיד לאחר השקתו, בקיץ 2007. שבועיים וחצי אחרי צאת הגיליון הראשון של החינמון של שלדון אדלסון, ב-14 באוגוסט, חלו הפריימריז שסללו את דרכו של נתניהו בחזרה לראשות הממשלה. באותו בוקר, הכותרת הראשית הודיעה-ציוותה: "הליכודניקים נקראים היום אל הקלפיות", בצירוף תצלום של נתניהו אוחז בשפופרת טלפון ומביט אל המצלמה, אל הקוראים והמצביעים.

מאז, וכבר למעלה מעשור, "ישראל היום" הקפיד להעניק לראש הממשלה תקשורת אוהדת – אבל ברגעים קריטיים בקריירה הפוליטית שלו, צוות הכותבים והעורכים עשה מאמץ מיוחד. רישומי שיחות הטלפון שקיים נתניהו עם העורך לשעבר, עמוס רגב, ממחישים את ההירתמות הזאת. הם מציירים את רגב כחלק ממעגל ההשפעה המיידי של בכיר הפוליטיקאים בישראל – מעגל שבו היה חבר עוד לפני הקמת העיתון. רצף השיחות שקיימו בשבועות האחרונים של מערכת הבחירות של 2013 מדגים זאת.

לקראת סוף 2012, לאחר פיזור הכנסת והקדמת הבחירות, התגייסה מערכת "ישראל היום" לקידום הקמפיין של הליכוד וישראל-ביתנו: כתבי ועורכי החינמון הבליטו באופן מיוחד את המסרים של מטה הליכוד ושירתו את ראש הממשלה בקמפיין צדדי שניהלו נגד מפלגת הבית-היהודי ונפתלי בנט – באופן שהמחיש כי לא מדובר בעיתון בעל אג'נדה ימנית, אלא במכשיר פרסונלי שנועד להיטיב עם נתניהו. עם כניסת השנה החדשה, שלושה שבועות לפני יום הבחירות, ההתגייסות הרגילה הפכה לבליץ.

בשלושים הימים האחרונים של מערכת הבחירות, כ-52% מהכותרות הראשיות של "ישראל היום" כללו ציטוט ישיר של נתניהו או של גורמי ליכוד. באותה תקופה שוחח ראש הממשלה עם העורך הראשי 21 פעמים

על-פי רישום שיחות הטלפון שקיים נתניהו מהקו בלשכת ראש הממשלה, השיחות עם רגב התקיימו באופן כמעט סדיר לאורך כל מערכת הבחירות. בחלק גדול מהמקרים, בגיליון שראה אור למחרת השיחות רגב וצוותו שירתו באופן ישיר את קמפיין הבחירות של נתניהו (ועל כך בהמשך). אבל גם אלמלא היו עושים זאת, תדירות השיחות לבדה חושפת כי בישורת האחרונה של מערכת הבחירות – ככל שהתקרב יום הבחירות – הקשר האישי בין השניים נעשה יותר ויותר תכוף.

בשלושים הימים שבין 23 בנובמבר ל-22 בדצמבר, למשל, נרשמו רק חמש שיחות בין נתניהו לרגב. שלושים הימים שלאחר מכן היו שלושים הימים האחרונים של מערכת הבחירות. בחודש זה זינק מספר השיחות פי ארבעה: נתניהו ורגב שוחחו 21 פעם – יומיים כן ויום אחד לא. גם מספר השיחות של נתניהו עם אדלסון קפץ בפרק הזמן הזה: משלוש שיחות חודשיות לשבע. תוכן השיחות נותר עלום. עם זאת, קשה להאמין שהשניים לא שוחחו כלל על ענייני "ישראל היום", כפי שטען נתניהו בפני בית-המשפט בהליכים שניהל מול רביב דרוקר וערוץ 10 כדי למנוע את מסירת נתוני השיחות.

לבחוש ולערבב, לרקוח ולהתערב

במקביל לתכיפות הגוברת של השיחות בין נתניהו ורגב, מידת ההירתמות של "ישראל היום" לקמפיין הבחירות הלכה והקצינה. בדיקת "העין השביעית" מעלה כי בשלושים הימים האחרונים של מערכת הבחירות, כ-52% מהכותרות הראשיות של "ישראל היום" כללו ציטוט ישיר של נתניהו או של גורמי ליכוד. בכ-78% מהשערים נכלל ציטוט ישיר של נתניהו או אנשיו בכותרת שער כלשהי, ראשית או משנית. בכ-22% מהגליונות – שישה גליונות מתוך 27 – אמירה של נתניהו עצמו שימשה כותרת ראשית.

תופעה דומה נרשמה גם בבחירות 2015: בשבועות האחרונים של המירוץ, עמוס רגב הפך את "ישראל היום" לשופר שהנדל"ן המערכתי היקר ביותר שלו הוקצה בוקר אחר בוקר לדף המסרים של ראש הממשלה. הבוקר של 6 בינואר 2013 היה בוקר כזה: שבועיים ויומיים לפני הבחירות, הכותרת הראשית של החינמון הוקדשה למתקפה אנונימית על שמעון פרס. "הנשיא יעשה הכל כדי להטיל את הרכבת הממשלה על השמאל", טוען בה אדם אנונימי המכונה "גורמים בליכוד". יום קודם לכן שוחחו נתניהו ורגב שלוש פעמים – פעם אחת בחמש אחר-הצהריים, ועוד פעמיים לאחר השעה תשע בערב.

שבוע לפני הבחירות מתייצבים בלשכת נתניהו שני כתבי "ישראל היום" לראיון מיוחד. הם אינם נציגי העיתון היחידים שמשוחחים איתו באותו יום: ב-13:50 משוחח נתניהו עם העורך הראשי רגב, וב-22:53 הוא משוחח איתו שוב. למחרת, הראיון כובש את הכותרת הראשית

זו לא היתה הפעם הראשונה שהנשיא פרס הואשם ב"ישראל היום" בהתערבות פסולה בניהול המדינה. כחצי שנה לפני כן, למשל, הוא ספג ביקורת בעיתון משום שמתח ביקורת על האפשרות שישראל תתקוף באיראן ללא אישור אמריקאי – דעה שסתרה את זו של נתניהו וחיזקה את מחנה המתנגדים לתקיפה. כמה שעות לאחר שידור ההצהרה של פרס שוחחו נתניהו ורגב בטלפון, ובגיליון הבא ספג הנשיא עלבון בכותרת הראשית מפי אדם שזוהה כ"מקורבי ראש הממשלה".

כמו אז, גם הפעם מי שמביא לקוראים את דברי הביקורת האנונימיים על פרס הוא הכתב והפרשן הפוליטי מתי טוכפלד. עילת המתקפה הנוכחית היא ספקולציית בחירות קצרת ימים: ציפי לבני, שרצה בבחירות במסגרת רשימה עצמאית בשם "התנועה", ניסתה לייצר ציר חוסם נתניהו יחד עם העבודה ויש-עתיד. האם פרס קשור לתמרון? הנשיא הכחיש, ול"ישראל היום" יש ראיות נסיבתיות בלבד: "הנשיא נפגש לאחרונה עם שלושת ראשי המפלגות", נטען בדיווח.

הדבק העיקרי בין פרט זה למהלך המשולש הוא הטענה מהכותרת הראשית, זו שהשמיעו מקורבי נתניהו, ואמירה עמומה של לבני שלפיה "הנשיא התפכח" והגיע למסקנה ש"דברים צריכים להיראות אחרת". זה מספיק לטוכפלד כדי לקבוע בטור פרשנות כי "אחרי שהכתיר את אבו-מאזן לפרטנר וניסה להסיט את סדר היום נגד מדיניות הממשלה היוצאת, המנסה בימים אלה להיבחר שוב, דומה שפרס ממשיך בנסיונותיו לבחוש ולערבב, לרקוח ולהתערב". דן מרגלית, בטור אחר, שואל מושגים מהתחום הפלילי. "ההסכם שהציעה לבני ליחימוביץ' וללפיד הוא הסדר כובל, קרטל פוליטי", הוא כותב. "אילו נעשה במשק, היה בבחינת עבירה על החוק".

באותו גיליון מתגייסים אנשי "ישראל היום" גם לניגוח גורם אחר במחנה היריב – זה של לבני, העבודה ויאיר לפיד, או בקיצור מחנה "ידיעות אחרונות". ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין התראיין לגליון סוף השבוע של העיתון של משפחת מוזס ומתח ביקורת חריפה על נתניהו. "נתניהו פוחד, מזגזג. לא לוקח אחריות. האינטרס האישי בא לפני האינטרס הלאומי", נכתב בציטוט מפיו שכבש את הכותרת הראשית. התגובה של "ישראל היום" מהירה ובוטה. "נקרעה המסיכה מעל פניו של נוני מוזס", זועקת כותרת בולטת המשובצת בשער הגיליון. לצדה נדפסת הקריקטורה הקבועה של מוזס מושך בחוטיהן של בובות עץ.

גונן גינת, בטור המרכזי על דיסקין ו"ידיעות אחרונות", טוען שראש השב"כ לשעבר מתוסכל מכך שנתניהו לא מינה אותו לראשות המוסד – טענה שבה השתמשו כותבים ב"ישראל היום" גם ב-2012, במקרה קודם שבו מתח דיסקין ביקורת על נתניהו. גבי אביטל, בטור אחר, חוזר גם הוא על הטענה שדיסקין פועל מתוך תסכול על אי-מינויו לראש המוסד, ודן מרגלית ממשיך במוטיב הפלילי ומאשים את דיסקין ב"הפרת אמונים חמורה, ברוטאלית". באותו יום משוחחים רגב ונתניהו שוב שלוש פעמים.

הבחירות מתקרבות, הבליץ מתחיל

ב-16 בינואר, שבוע לפני הבחירות, מתייצבים בלשכת נתניהו שני כתבי "ישראל היום" ומקיימים עמו ראיון מיוחד. הכתבים אינם נציגי העיתון היחידים שהוא משוחח איתם באותו יום: ב-13:50 משוחח נתניהו עם העורך הראשי רגב, וב-22:53, לקראת סגירת הגיליון, הוא משוחח איתו שוב. למחרת, הראיון עם נתניהו כובש את הכותרת הראשית. "רה"מ עונה לאובאמה: 'אזרחי ישראל יחליטו'", נכתב בה.

"תנו לי את הכוח להנהיג", מצוטט נתניהו בשער, מתחת לתוצאות של סקר דעת קהל שמנבא כי הציבור אכן מתכוון לתת לו להנהיג, ובפער ניכר מיריביו. מתחת לכותרת הראשית נדפס תצלום של ראש הממשלה בפוזה קשוחה אך מחויכת עם שלוש חיילות וחייל. הם מביטים בו בארשת מעריצה. הראיון המלא, מובטח לקוראים, יתפרסם במהדורת סוף השבוע.

נתניהו כבר העניק ל"ישראל היום" ראיון גדול זמן לא רב לפני כן, בספטמבר 2012. גם אז פורסם הקדימון לראיון בכותרת הראשית – וגם אז קדמה לכך שיחת טלפון בין ראש הממשלה לעורך הראשי. הפעם, ב"ישראל היום" לא מסתפקים בכותרת הראשית ומעניקים לנתניהו גם דיווח על דבריו בסיור שבו פגש את חיילי צה"ל ("השקט בדרום נשמר – אך אנו לא משלים את עצמנו"), ואפילו ידיעה על כך שגורם אנונימי בליכוד דורש מבנט להתנצל בפני שרה נתניהו.

בנט אמר שהוא ושרה היו ב"קורס טרור" – עקיצה על התערערות יחסיהם בעת שעבד בלשכת נתניהו. עבור "ישראל היום" זהו תירוץ לשלוף שוב את קלף הקיצוניות, שבו נעשה שימוש מוקדם יותר במערכת הבחירות. "בנט, המתגורר ברעננה, מתהדר בתדמית הייטקית, אבל יש ברשימתו שישה מועמדים שנבחרו על-ידי הרבנים דב ליאור, זלמן מלמד וחיים שטיינר", אומר אדם המכונה "בכירים בליכוד".

בהמשך הידיעה צץ רגע קומי. הכתבים, מתי טוכפלד ואפרת פורשר, מוסרים כי "על-פי דיווחים בכלי התקשורת" אמור לעלות באותו יום קמפיין של הבית-היהודי שבו נראים בנט ונתניהו זה לצד זה – מהלך שהגורם האנונימי מהליכוד מגדיר כ"חשש להטעיית הציבור". בבית-היהודי מעוניינים לנגוס באלקטורט של הליכוד וליצור רושם שנתניהו כבר ניצח במירוץ לראשות הממשלה – וכך לעודד מצביעי ימין להעביר את קולם לרשימה הסקטוריאלית. שישה עמודים אחר-כך מתברר שהקמפיין כבר רץ, ומעל דפי "ישראל היום".

בכתבה הראשית של "ישראל היום" מתייחס ראש הממשלה לציטוט ביקורתי של נשיא ארצות-הברית שפורסם יום לפני כן. "ישראל לא יודעת מה הם האינטרסים החיוניים שלה", אמר אובמה לעיתונאי היהודי-אמריקאי ג'פרי גולדברג, שפרסם את הדברים בסוכנות הידיעות בלומברג. באיזה הקשר אמר זאת? זה לא משנה. ב"ישראל היום" לא מוסרים לקוראים רקע או הסבר להצהרה של אובמה (שהתכוון לבנייה הישראלית מעבר לקו הירוק). דברי הנשיא הם רק תירוץ לעוד כותרת ראשית שנמסרת לקמפיין הבחירות של נתניהו.

לחיזוק הרושם מגויסת למערכה גם תיאוריית קונספירציה. ידיעה חדשותית שלמה מוקדשת לטענה שמי שאחראי לאמירה הביקורתית של אובמה היא ציפי לבני. לבני והשמאל. מי שמעלה את הטענה הזאת, שוב, הוא גורם אנונימי מהליכוד. "בליכוד חושבים שיש קשר בין השמאל הישראלי לבין הפרסום של העיתונאי ג'פרי גולדברג, ומפנים אצבע מאשימה לעבר יו"ר התנועה ציפי לבני", כותבים הכתבים שלמה צזנה ומתי טוכפלד. האקדח המעשן שלהם חלש במיוחד: מתברר שבשנת 2011 העניקה לבני ראיון לאותו ג'פרי גולדברג, ובו אמרה שהלחץ האמריקאי מסייע לקידום התהליך המדיני.

ב-17 בינואר, בליל סגירת גליון סוף השבוע, נתניהו ורגב משוחחים פעמיים לעת ליל – פעם אחת בעשרים לחצות, ופעם נוספת אחרי 48 דקות. למחרת, כמובטח, מתפרסם הראיון המלא עם ראש הממשלה. חמישה ימים לפני הבחירות, ב"ישראל היום" דוחפים את נתניהו בכל הכוח: בנוסף לראיון, הכותרת הראשית של החינמון נמסרת ל"בכירים בליכוד" שמבטיחים שנתניהו יקים ממשלה ימנית, אך מזכירים שוב שלשם כך הוא יזדקק ל"ליכוד חזק".

על הדרך מובאת גם הכחשה לדיווח על כך שיועצו הבכיר של נתניהו, ארתור פינקלשטיין, פרש מהקמפיין – ובחינמון מדגישים גם את החלטת ועדת הבחירות המרכזית לאסור על בנט להשתמש במודעות שנושאות את דיוקנו של נתניהו. הידיעה עצמה זוכה לכותרת הארס-פואטית "הבליץ האחרון". הכתבים, טוכפלד וצזנה, מוסרים כי "המסר המרכזי שהעביר נתניהו לבני שיחו היה הצורך לחזק אותו – 'כדי לחזק את ישראל', כלשונו".

הראיון עם ראש הממשלה מקבל את שער המוסף הפוליטי. בסקירת העיתונות היומית של "העין השביעית" מגדיר אותו שוקי טאוסיג כמודעת קמפיין לכל דבר: ראש הממשלה יושב בלשכתו בתאורה דרמטית, מאחוריו דגל המדינה, והוא מישיר מבט קדימה. בשער המוסף ממחזרים את הציטוט שהופיע אתמול בשער: "תנו לי את הכוח להנהיג", הוא אומר למראייניו, צזנה וטוכפלד, ובקשתו נדפסת שוב בכותרת הראשית.

הראיון עצמו הוא מופע של ביטול עצמי מצד העיתונאים: אין בו גילויים חדשים, שאלות מאתגרות או ניסיון כלשהו לחרוג מהצרכים המיידיים של המרואיין. ראש הממשלה מנצל את ארבעת העמודים שניתנו לו כדי למנות את הישגיו ולבקש מהציבור להצביע עבורו – והעיתונאים, מצדם, אינם מנצלים את ההזדמנות כדי להקשות עליו או לנסות לסחוט פרטים על עניינים שהיו מעוררים בו אי-נוחות.

"תחשבו שאתה ואת, הבוחרים, התבקשתם לבחור אדם לתפקיד החשוב ביותר: של ניהול מדינה. אתם מראיינים את כל המועמדים ורואים את ההבדלים. בא אחד עם ניסיון של שבע שנים כראש ממשלה, עם הוכחות בתחום הבטחוני והכלכלי, הוא מבקש לקבל שוב את המנדט. אז למה להתבלבל בקבלת ההחלטות?", מבקש נתניהו, וב"ישראל היום" משבצים את פיץ' המכירות בפתיח.

"רבים רוצים לתמוך בי כראש ממשלה. אז אני אומר להם, תנו לי את הכוח להצליח, להנהיג. לאפשר לי לעמוד מול כל טלטלות הזמן. הכוח הזה יביא עתיד טוב יותר לילדינו" (בנימין נתניהו, "ישראל היום")

"רבים רוצים לתמוך בי כראש ממשלה. אז אני אומר להם, תנו לי את הכוח להצליח, להנהיג. לאפשר לי לעמוד מול כל טלטלות הזמן. הכוח הזה יביא עתיד טוב יותר לילדינו", הוא מוסיף, וכתבי "ישראל היום" מצטטים. "אין לי ספק שהליכוד היא המפלגה הטובה והמנוסה ביותר. הרשימה שלנו מרשימה מאוד", הוא מטעים, והדברים נדפסים בעיתון. "אנחנו עושים דברים שלא נעשו כאן עשרות שנים", הוא מוסיף, והעיתונאים רושמים ומפרסמים.

במקרים שבהם נתניהו אינו רוצה להרחיב, הם מניחים לו. ראש הממשלה מתחמק משאלה על התערבות אמריקאית אפשרית בבחירות, ומראייניו אינם מתעקשים על קבלת תשובה. הוא גם לא עונה ישירות לשאלה על קשר אפשרי בין "השמאל הישראלי" לפרסום של ג'פרי גולדברג, והמראיינים – שלכאורה שמעו על הקשר הזה במו אוזניהם מגורם בתוך הליכוד – שוב אינם מקשים.

נתניהו מתחמק גם מהשאלה "האם היה מצב שבו התכוונת לעשות פעולה מסוימת, וקצינים בכירים וארגונים עצרו אותך". "כל הדיון הזה הוא חסר אחריות, וגם אינו מדויק", הוא אומר, ומתפנה למנות שוב את הישגיו. המראיינים אינם עוצרים אותו. הם ממשיכים לרשום.

צאו והצביעו למחנה הנכון

למחרת פרסום הראיון, ביום שבת, משוחח נתניהו עם שלדון אדלסון שלוש פעמים – פעמיים אחר-הצהריים, ופעם נוספת בשעה 20:35 שעון ישראל. זמן קצר לאחר מכן, ב-21:00, נתניהו משוחח גם עם עמוס רגב. למחרת, יומיים לפני הבחירות, ממשיך "ישראל היום" לטווח את נפתלי בנט והבית-היהודי: נתניהו והליכוד מקבלים כותרת שער בולטת שמסייעת להם להמשיך למתג את המפלגה הדתית כארגון של קיצונים.

"בנט מגונן על מועמד מפלגתו שתומך בפיצוץ המסגד בהר הבית", נכתב באותיות לבנות על רקע אדום. לצד הכותרת נדפס תצלום של המועמד – פוליטיקאי אלמוני בשם ג'רמי גימפל שטען כי אמר את דבריו כבדיחה. בידיעה אחרת מעוות טוכפלד כתבה על בנט שפורסמה ב"טלגרף" הבריטי, וטוען כי מדובר ב"תחקיר" שקבע כי "האגו הגדול של בנט טירפד את עבודתו אצל נתניהו, האגו הוא שמנע ממנו להיות יד ימינו של הבוס". בניגוד לרושם שיצר הכתב, בעיתון הבריטי לא קבעו חד-משמעית שכך קרה – אלא ציינו שבישראל נפוצה שמועה ברוח זו, ובלי לציין מה מקורה או תוקפה.

חוץ מיריביו של נתניהו מימין, ב"ישראל היום" דואגים לטווח גם את היריבים משמאל. חיים שיין, בטור לסיכום מערכת הבחירות, יוצא נגד התקשורת העוינת ועולב בשמאל. הוא מבטיח ש"ביום שלישי אזרחי ישראל יוכיחו בענק – בנחישות, בגאון ובזקיפות קומה, כי רובם הגדול אוהבים את ארץ ישראל, רוצים את ירושלים מאוחדת לנצח, מחבקים את חיילי צה"ל, בזים לנבואות השקר של השלום, ובעיקר – שבכלל טוב לחיות במדינת ישראל".

דרור אידר מחרה מחזיק אחריו: "בוחרים יקרים, שבעי אוסלו וההתנתקות, אתם הנדהמים מול עזות המצח של תקשורתנים ופוליטיקאים לשווק סחורה משומשת ללא תכלית – אין לכם כמעט נציגים בתקשורת האלקטרונית; אתם המתפוצצים בכל ערב מול המונוליתיות הפוליטית הברורה במסווה של חדשות: צאו והצביעו למחנה הנכון".

"הטייקונים רוצים ממשלת שמאל כדי שימשיכו לקבל נכסי מדינה. דווקא התחרותיות שבה דגלה ממשלת נתניהו עזרה לציבור" (חזי שטרנליכט, העורך הכלכלי של "ישראל היום", יומיים לפני הבחירות)

בחירות 2013 הן הראשונות שנערכו בישראל אחרי מחאת יוקר המחיה של קיץ 2011. עורך המדור הכלכלי של "ישראל היום", חזי שטרנליכט, מנסה לפנות למי שחש הזדהות עם המחאה ולשכנע אותו שהמעשה הנכון יהיה להצביע לנתניהו. המחאה החברתית, הוא טוען, היתה מזימה קומוניסטית של שונאי ישראל. לטענתו, השמאל הפיץ סיסמה שקרית שלפיה "נתניהו וממשלתו משרתים בעצם את הטייקונים", ו"זה כבר גובל באבסורד". דבריו מתפרסמים בעיתונו של טייקון שעושרו גדול יותר מעושרו של כל טייקון ישראלי, עיתון שבא לעולם והפסיד הון עתק כדי לשרת את נתניהו ומקורביו.

לדברי העורך הכלכלי, השמאל יצר את הטייקונים, והטייקונים מצביעים באופן מסורתי לשמאל – "ובעיקר עושים כל שבכוחם הרב (הם הרי גם מחזיקים בחלק גדול מכלי התקשורת) להעלות את קרנו". ממשלת נתניהו, הוא טוען, דווקא נלחמה בטייקונים. "הטייקונים רוצים ממשלת שמאל כדי שימשיכו לקבל נכסי מדינה. דווקא התחרותיות שבה דגלה ממשלת נתניהו עזרה לציבור, ובסופו של יום תעזור גם לטייקונים על-ידי הנחלת כלכלה הוגנת וחופשית. אל תקנו סחורה משומשת ממי ששיקרו לכם במצח נחושה בקיץ 2011".

ספין בכותרת ראשית

ב-20 בינואר נרשמו שלוש שיחות ליליות בין נתניהו לבכירי "ישראל היום". בדומה לתבנית השיחות מהיום שלפני כן, הוא משוחח פעמיים עם אדלסון בסביבות השעה תשע – ולאחר מכן, בחמישה לעשר בלילה, משוחח גם עם עמוס רגב. שעות אחדות קודם לכן ביצע נתניהו מהלך מפתיע: הוא כינס מסיבת עיתונאים משותפת עם השר הפופולרי משה כחלון, שהודיע עוד קודם לכן כי לא ירוץ בבחירות הקרובות. השניים הודיעו שלאחר הבחירות ימונה כחלון לתפקיד יו"ר מועצת מינהל מקרקעי ישראל – ויטפל במחירי הדיור המאמירים. ההבטחה של שטרנליכט מאתמול קיבלה גוף ופנים.

למחרת, יום לפני הבחירות, ב"ישראל היום" שוב מוסרים לנתניהו את הכותרת הראשית. "כחלון יעשה מהפכה בדיור, כמו בסלולר", נכתב בה בגדול מפי נתניהו. המטרה, מבטיחים גורמים אנונימיים מהליכוד, היא "להפחית ב-30% את מחירי הדיור לכלל האזרחים, בדגש על זוגות צעירים וחיילים משוחררים". לימים יתברר שמדובר היה בספין: כחלון לא יתמנה לתפקיד, ואפילו יודה שנתניהו עשה עליו סיבוב.

ב"ישראל היום" מחזקים את הסיקור בשני טורי פרשנות. בטור אחד, הכלכלי, מכריז חזי שטרנליכט שמדובר ב"מהלך מבורך" ומשבח את חושיו הפוליטיים של ראש הממשלה. "נתניהו מכיר בכחלון כסוג של בולדוזר כלכלי חדש, וזהו איחוד כוחות שהציבור צריך כדי שהטיפול במחירי הדיור יהיה נכון ואחראי", הוא כותב. העורך הכלכלי לא שוכח לצאת נגד יריביו של נתניהו: תוכנית להוזלת מחירי הדיור שהציגה שלי יחימוביץ', למשל, מוכיחה שיו"ר העבודה דאז "רוצה לגמור את כלכלת ישראל".

"כחלון הוא האיש הנכון במקום הנכון", קובע טור הפרשנות השני, שעליו חתום מתי טוכפלד. הכתב הפוליטי של החינמון יוצא נגד החלטה שפגעה באימפקט של תמרון הבחירות של נתניהו: יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט אליקים רובינשטיין, החליט לאסור על שידור מסיבת העיתונאים שבה הוכרז על המינוי העתידי. "דווקא זו תעמולה אסורה?", הוא מתלונן בכותרת.

טוכפלד אמנם מעיר בטורו שהמינוי של כחלון ידרוש שינויי חקיקה, כלומר ייכנס לתוקף (אם בכלל) רק אחרי הקמת הממשלה – אבל בידיעה החדשותית, שעליה הוא חתום עם עוד שלושה כתבים, המידע הזה מתפוגג. ב"ישראל היום" מוסרים לקוראים שהמינוי ייכנס לתוקף עם כינונה של הממשלה הבאה. המסקנה המתבקשת: רוצים שמהפכת הדירות הזולות של כחלון תצא לפועל? תדאגו שהליכוד ירכיב את הממשלה גם הפעם.

הכתב הכלכלי זאב קליין, בטור צד, כבר יודע לפרט איזו רפורמה בדיוק יעביר כחלון לאחר כניסתו לתפקיד. למעשה, מדובר בשלוש רפורמות, ולא אחת. לטענתו, עצם ההכרזה על המינוי "עשויה להביא את חברות הבנייה והקבלנים להוריד את מחירי הקרקעות והדיור" – תחזית מופרכת שמעולם לא התממשה, בדיוק כמו המינוי של כחלון.

ובכל זאת, יש יוצא מן הכלל. "ישראל היום" הוא עיתון מונוליתי, אבל לפעמים יש חריקות. בעל הטור דן מרגלית סבור שיו"ר ועדת הבחירות דווקא צדק בהחלטתו למנוע את שידור מסיבת העיתונאים של נתניהו וכחלון. הוא אפילו מכנה את ההכרזה על המינוי "הודעה פגומה". הביקורת של מרגלית רפה, וכהרגלו היא לא מתרכזת באופי המעשה (מינוי כחלון) אלא בדרך ההכרזה עליו (רגע לפני יום הבחירות) – שעשויה להתפרש כפאניקה ולפגוע בקמפיין של הליכוד. ב"ישראל היום", די בכך כדי להגלות את בכיר הכותבים לעמוד 37, אל מדור הדעות האפרפר.

המטרה הושגה, השיחות נפסקות

למחרת גליון הספין של "ישראל היום" מגיע יום הבחירות. נתניהו ורגב לא מדברים בלילה שלפני כן, לפחות על-פי רישומי השיחות שנמסרו מלשכת ראש הממשלה. גליון יום הבחירות של החינמון הוא תצוגת תכלית של איזון מאולץ: כל התמרונים, הדברורים וההתקפות מהשבועות שלפני כן התחלפו בקריאה הממלכתית "לכו להצביע", בדיוק כמו שעושים באותו בוקר ב"ידיעות אחרונות".

ב"ישראל היום" הכותרת הזאת נדפסת בגדול לרוחב השער, מעל תשעת דיוקנותיהם של מנהיגי המפלגות הלא-ערביות. דיוקנו של נתניהו נדפס במרכז, והוא מובלט קמעה. בתוך הגיליון, בכפולה הפותחת, נמסר השטח המערכתי היקר לשמונה מנהיגי מפלגות – כל אלו שהצליחו להיכנס לכנסת, למעט יהדות-התורה והמפלגות הערביות. נוסח הטור של נתניהו, אגב, זהה כמעט לחלוטין למודעת תעמולה של הליכוד שפורסמה יום קודם לכן בחינמון.

"ברגע האמת, ידיהם של הליכודניקים ירעדו וימצאו מיד את פתק ה'מחל' להכניסו למעטפה" (מתי טוכפלד, "ישראל היום", יום הבחירות)

בהמשך הגיליון נותנים הכתבים פוש אחרון. "ב'ליכוד ביתנו' קוראים למצביעים: חזרו הביתה", מודיעה כותרת גדולה שמבוססת על דברים שאמר נתניהו. מתחתיה נדפס תצלום מחויך של ראש הממשלה עם השפן ששלף, משה כחלון.

מתי טוכפלד מחזק את דבריו של נתניהו בטור דעה שמכוון לקולות הצפים ממחנה הימין. "ברגע האמת, ידיהם של הליכודניקים ירעדו וימצאו מיד את פתק ה'מחל' להכניסו למעטפה", הוא כותב, וחוזר על הקביעה של נתניהו מהטור בחתימתו (וממודעת התעמולה, ומשלל הנאומים וההודעות לעיתונות) כי נתניהו זקוק למפלגה גדולה וחזקה כדי לשלוט בממשלה כמו שצריך.

במהלך יום הבחירות שב נתניהו ומשוחח עם עמוס רגב, בשעה 11:17. כמה שעות לאחר מכן הוא משוחח גם עם אדלסון. בשעות הלילה מתברר שהמטרה שקידמו יחד לאורך מערכת הבחירות הושגה: נתניהו ניצח, וקיבל את הזכות להרכיב ממשלה, גם אם לא הממשלה האידיאלית מבחינתו. כך או כך, המשימה הושלמה. לפי רישומי השיחות, בין לשכת העורך ללשכת ראש הממשלה משתררת כעת דממת אלחוט. יעבור כמעט חודש עד השיחה המתועדת הבאה.

המשך יבוא.

"ראש הממשלה על הקו" הוא פרויקט מתגלגל של "העין השביעית" המבוסס על רישומי השיחות שקיים בנימין נתניהו עם עמוס רגב ושלדון אדלסון כפי שנמסרו לידי רביב דרוקר. הרשימות שמסר נתניהו זמינות להורדה ולעיון בגנזך, מדור חופש המידע של "העין השביעית" ועמותת "הצלחה"