לאחרונה יצאה המועצה לענף הלול במהלך שיווקי רחב היקף לקידום צריכת בשר הודו. השף אביב משה נבחר להוביל את הקמפיין התקשורתי תחת הסיסמה היומרנית: "הודו – הכי טעים הכי בריא!". על טעם ועל ריח אין להתווכח, אבל בכל הקשור לבריאות, קביעות שניפקה מועצת הלול במסגרת הקמפיין שלה מתבררות כמוגזמות, מטעות ולפעמים מסולפות ממש.

כדי לספק את התוקף המדעי לקמפיין, במועצה, הפועלת תחת משרד החקלאות, לא הסתפקו בשף ושכרו פרזנטורית נוספת לעידוד אכילת תרנגולי הודו – ד"ר אולגה רז, תזונאית קלינית ויועצת לשעבר של מועצת הלול.

בעוד השף משה מדגמן מתכונים לקבב וקציצות, התזונאית רז אחראית על שכנוע הציבור בדבר יתרונותיו הבריאותיים של בשר תרנגול ההודו. הבשר הזה, קובעת רז במסגרת הקמפיין הפרסומי, ששוכפל באתרים ברשת, באתר החדשות "וואלה" ובאתר פרסומי ייעודי, מספק כמות גדולה של ויטמינים ומינרלים, ובפרט ברזל, ויטמין B12 וסלניום.

יחד עם המומחים של הפורום לתזונה בת-קיימא בדקנו את הקביעות שמספקת הפרזנטורית של מועצת הלול לגבי בשר תרנגול הודו. בשורה התחתונה – לא כדאי לכם לאכול את זה.

ד"ר אולגה רז על יתרונות בשר ההודו בכתבה ב"וואלה" (לחצו להגדלה)

על-פי החומר השיווקי של מועצת הלול, 100 גרם הודו מכילים "כמחצית התצרוכת היומית המומלצת של ויטמין B12 (כ-1.3–1.6 מיקרוגרם, כאשר ההמלצות לצריכה יומית למבוגרים היא 2.6–4 מיקרוגרם) הנחוץ ליצירת הדם, לתפקוד תקין של מערכת העצבים, לבנייה תקינה של העצם ומניעת אוסטאופורוזיס" (הניסוח הקלוקל במקור).

ויטמין B12 הוא באמת מאוד חשוב, והמספרים שמובאים בשמה של רז באמת נשמעים פנטסטיים, חבל רק שהם פשוט לא נכונים. לפי תוכנת צמרת, כלי הערכת התזונה הרשמי של משרד הבריאות, כמות הוויטמין בבשר הודו נמוכה לפחות פי שלושה מזו שמציינים במועצת הלול: בין 0.27 ל-0.37 מיקרוגרם ב-100 גרם בשר הודו מבושל, ו-0.41 מ"ק ל-100 גרם בשר הודו לא מבושל (בישול הורס חלק מהוויטמין).

לפי הנתונים שמביאים במועצת הלול בשמה של התזונאית רז, בשר הודו גם מכיל לא מעט ברזל. ב-100 גרם בשר הודו יש לפי הקמפיין של מועצת הלול ברזל בכמות של "כ-1.7 עד 3 מיליגרם, כאשר ההמלצות לצריכה יומית של מבוגרים היא 8 מ"ג ביום (יש לשים לב כי ההמלצה לאשה בגילאי הפוריות עומדת על 18 מ"ג ביום)". אלא שגם כאן מדובר במספרים מוגזמים. למעשה, על-פי נתוני תוכנת צמרת, ב-100 גרם בשר הודו יש בין 1.3 ל-1.7 מ"ג ברזל בלבד. כלומר, הרף העליון של ברזל שאפשר למצוא בבשר הודו על-פי משרד הבריאות הוא הרף התחתון של המספרים שמנפקת מועצת הלול.

ד"ר אולגה רז על יתרונות בשר ההודו בהודעה לעיתונות של קמפיין מועצת הלול בבלוג צרכנות (לחצו להגדלה)

אבל הפער האמיתי בנתוני הברזל כנראה גבוה עוד יותר. נתונים של משרד הבריאות מלמדים על כך שרמות הברזל בבשר הודו בישראל עשויות להיות נמוכות באופן קיצוני מאלו שמדווחות בצמרת. משרד הבריאות עורך דגימות תקופתיות, מעבר לבסיס הנתונים המשמש את צמרת. בבדיקה האחרונה, שנערכה בשנת 2012, נמצא כי בשר הודו מכיל 6.6 מ"ג ברזל לק"ג בממוצע, שהם 0.6 מ"ג ברזל בלבד ל-100 גרם. לאחר המלחה לכשרות כבר מדובר ב-0.5 מ"ג ברזל בממוצע ל-100 גרם. המדגם של משרד הבריאות היה אמנם קטן, 6 עופות בלבד, אך הממצאים דומים מאוד לאלו שמדווחים גם על-ידי משרד החקלאות האמריקאי. למעשה, גם בדגימה שהכילה הכי הרבה ברזל נמצא פחות מ-1 מ"ג ברזל ל-100 גרם.

במלים אחרות, הודו מכיל רמות נמוכות מאוד של ברזל. פחות מ-7 אחוז מהקצובה היומית המומלצת לגבר ו-3 אחוז מזו המומלצת לאשה בגילאי פוריות. רחוק מאוד מהנתונים הפנטסטיים שמועצת הלול מפרסמת בשמה של הד"ר לתזונה.

אגב, לפי אותם נתונים של משרד הבריאות, רמות הברזל בבשר הודו דומות למדי לאלו שקיימות בבשר תרנגולת, כאשר בשני המקרים מדובר על רמות נמוכות מאוד של כ-0.6 מ"ג ל-100 גרם בממוצע. מדובר בנתון מפתיע במיוחד, כי במשך שנים משווקים לנו הודו כאלטרנטיבה בריאה יותר לעוף, בין השאר משום שהיא מכילה הרבה יותר ברזל. את הנתונים האלה לא משווקים במסגרת הקמפיין של מועצת הלול.

בהודעה השיווקית של הקמפיין מסבירה רז גם ש"בנוסף, מחקרים מראים כי ברזל מן החי נספג טוב יותר מברזל מן הצומח". אלא שגם כאן מדובר בקביעה שהיא לכל הפחות שנויה במחלוקת ומתבססת על עמדה מדעית מיושנת, כפי שמסבירה הדיאטנית הקלינית טל חייקין, חברת הפורום לתזונה בת-קיימא. "הקונצנזוס המדעי עד לאחרונה היה שספיגה של ברזל מבשר גבוהה משמעותית מזו של ברזל ממקור צמחי, ולכן צמחונים הונחו לצרוך רמות ברזל הגבוהות ב-80% מאלו של אוכלי בשר. אלא שהשנה התפרסם נייר עמדה של האקדמיה האמריקאית לתזונה, שקובע כי המלצות אלו התבססו על נתונים מדעיים דלים ביותר, כגון מבחני ספיגה שגויים, למשל כאלו שבחנו ספיגה מארוחה אחת ולא עקבו אחר דפוסי ספיגה לאורך זמן".

"בנוסף", אומרת חייקין, "כיום אנחנו גם יודעים שהגוף יודע להסתגל לספיגה יעילה יותר של ברזל ממקור צמחי. לפי אותו נייר עמדה, בניגוד למה שהשתרש בציבור, רמות ההמוגלובין של צמחונים דומות לאלו של אוכלי בשר".

"בעקבות הנחיות משרד הבריאות: הודו בריא יותר", תוכנית הבוקר של רשת בערוץ 2 (צילום מסך)

המינרל האחרון שמזכירה רז כסיבה לצרוך הודו הוא הסלניום: "מרכיב נוסף חשוב מאוד שיש בהודו בכמות גדולה הוא הסלניום. 29–38 מיקרוגרם ב-100 גרם, לעומת 20–24 מיקרוגרם בעוף ו-30–35 מיקרוגרם בבקר, כאשר הצריכה המומלצת למבוגר הינה 55 מיקרוגרם ביום. לסלניום תפקיד חשוב לגוף האדם. הוא נחוץ בהגנה על DNA, משמש כאנטי-אוקסידנט, מסייע במניעת מחלות סרטן, במניעת מחלות לב וכלי דם, בשמירה על פעילות תקינה של בלוטת התריס והמוח", כך לפי הקמפיין של מועצת הלול.

בשר הודו באמת מכיל כמות גבוהה של סלניום, אלא שהטיעון הזה הוא 100 אחוז ספין שיווקי. רז אמנם אומרת שמדובר ב"מרכיב נוסף חשוב מאוד", אבל בפועל מדובר במרכיב שלא ידוע ככזה שחסר בתזונה שלנו. אין בנמצא נתונים על צריכת סלניום בישראל (נתונים כאלו נאספו במסגרת סקר מב"ת 2014–2016 שבוצע על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עבור משרד הבריאות, אך טרם עובדו על-ידי המשרד), אך על-פי נתוני המכונים הלאומיים לבריאות (סוכנות של הממשל האמריקאי), חֶסר בסלניום בארצות-הברית ובקנדה הוא "נדיר מאוד", והצריכה הממוצעת של סלניום ממזון בארצות-הברית לבני שנתיים ומעלה עומדת על 108 מיקרוגרם, כלומר פי שניים מהכמות הנדרשת למבוגר, כאשר ההמלצות לילדים נמוכות עוד יותר.

מתוך קמפיין "הודו הכי טעים הכי בריא" של המועצה לענף הלול (צילום מסך מאתר "וואלה")

אפשר להניח שבמועצת הלול יודעים שלציבור הרחב אין מושג מה זה סלניום וכמה אנחנו צורכים ממנו, אבל כשהתיאור מושמע מפי דיאטנית מפורסמת הוא נראה מאוד משכנע. מבחינת הציבור מדובר במינרל, וכולנו מודאגים מכך שאנחנו לא צורכים מספיק ויטמינים ומינרלים. באופן דומה הרי יכלו לספר לנו שהודו מכיל נתרן. הרי גם נתרן הוא מינרל חיוני שהגוף זקוק לו בכמויות מזעריות. סלניום, כמו נתרן, אף שהוא חיוני בכמויות מזעריות, מזיק כשצורכים יותר מדי ממנו. אם כי בניגוד לנתרן – כלומר מלח – רובנו לא צורכים כמויות לא בריאות של סלניום.

לאור יתרונותיו הבריאותיים הרבים של בשר ההודו פוסקת ד"ר אולגה רז באתר האינטרנט שלה ש"חשוב לשלב אותו בתפריט היומי". מועצת הלול לא הסתפקה בכך, ואף קיבלה אייטם בתכנית הבוקר של רשת ("בוקר חם") שנפתח במלים הבאות: "המלצות התזונה שיצאו בשבוע שעבר מדברות על ערכו התזונתי של בשר ההודו". האומנם זה מה שקבעו המלצות התזונה? לא באמת.

למעשה, המלצות התזונה הסופיות טרם פורסמו, אך בהודעה לעיתונות שפרסם משרד הבריאות נמסר כי המשרד ימליץ על תפריט ברוח עקרונות התזונה הים תיכונית, וכמו כן ימליץ להגביל את צריכת הבשר והמאכלים המעובדים ולהגביר את צריכת הירקות והקטניות. בהודעה לעיתונות גם מסר משרד הבריאות ש"ניתן לצרוך 2–3 מנות בשר עוף (לרבות הודו) בשבוע".

משרד הבריאות אומר, אם כן, את דברו – צרכו יותר קטניות, אל תאכלו בשר מעובד, הפחיתו מאוד בצריכת בשר בקר, ואל תגזימו גם עם העוף וההודו. נותר רק לקוות שגם מועצת הלול והפרזנטורית שלו, ד"ר אולגה רז, יישרו קו עם המלצות משרד הבריאות.

השף אביב משה בקמפיין של מועצת הלול לאכילת בשר הודו (צילום מסך מאתר "וואלה")

שאלנו את מועצת הלול מה תגובתם לדברים. על השאלות המפורטות בדבר הסתירות הקשות בערכים התזונתיים שהם טוענים שקיימים בבשר ההודו, הם בחרו לענות במשפט אחד: "הערכים התזונתיים שאותם מציגה ד"ר אולגה רז מסתמכים על ערך ממוצע של טבלאות התזונה האמריקאיות המקובלות ברוב מדינות העולם".

באשר להטעיה הבוטה באזכור הסלניום הגיבו במועצת הלול: "סלניום נחשב לאחד מהחומרים החשובים לגוף, כולל הגנה על ה-DNA, וכשמדברים על ערכים תזונתיים תמיד מודגשים הרכיבים המשמעותיים. אגב, בהרצאתה הראתה ד"ר רז גם מקורות צמחיים לסלניום. לגבי החסר בסלניום – עד כמה שידוע לא נעשה סקר על אודות רמתו באוכלוסייה".

על ספיגת הברזל הגיבו במועצת הלול: "על דעת רוב ספרי התזונה המקצועיים הידועים בעולם כיום – ברזל מן החי נספג טוב יותר מברזל מן הצומח. אמנם בשנים האחרונות הופיעו מאמרים הגורסים אחרת, אך מידע זה עדיין אינו מוכח חד-משמעית, ועד שיוכח אחרת טיעון זה הוא המקובל".

תגובה מעניינת היתה למועצת הלול גם בקשר לאופן שבו הוצגו המלצות התזונה. מתברר שבמועצה מודים שההמלצות אינן עולות בקנה אחד עם הקמפיין שלהם: "באשר להמלצות החדשות של משרד הבריאות, יצוין כי אלה פורסמו בעיתונות לאחר שידיעות בנושא ההודו יצאו כבר לתקשורת. עם זאת, אלה המלצות בלבד. ידוע שקיימות אוכלוסיות שצריכת חלבון מן החי חשובה להן במיוחד, כמו אנשים בגיל השלישי, אשר להם, לפי מחקרים אחרונים, מומלץ לצרוך 1.2 גר' חלבון לקילו משקל הגוף ליום (כלומר יותר מלאוכלוסייה הצעירה), וזאת בשל סרקופניה (תהליך התפרקות השריר), והמשמעות היא צריכת חלבון מן החי גבוהה יותר".

* * *

"אמת בפרסום" הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" והפורום לתזונה בת-קיימא ששם לו למטרה לבחון קמפיינים פרסומיים ופרסומים עיתונאיים בתחומי העיסוק של הפורום.

הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא (ע"ר) הוא גוף מקצועי המורכב ממדענים ואנשי מקצוע בתחומי תזונה, סביבה ובריאות הציבור, הפועל להעלאת המודעות לקשר בין תזונה, סביבה ובריאות האדם, ולייזום פעולות לקידום הביטחון התזונתי הלאומי.