בחודש ינואר האחרון, זמן קצר אחרי חשיפת המשא-ומתן המושחת שניהלו ארנון (נוני) מוזס ובנימין נתניהו, התפרסם במדור הדעות של "הארץ" מאמר חריף מאת ב. מיכאל. מיכאל, שהיה במשך שנים בעל טור ב"ידיעות אחרונות", נתן עדות מתוככי העיתון על שיטת הרשימות הלבנות והשחורות ועל עורך אחד שהוציא אותן לפועל – רון ירון, אז עורך "המוסף לשבת".

המאמר של ב. מיכאל נענה במאמר תגובה משתלח מאת כתב "ידיעות אחרונות" הוותיק שמעון שיפר, שבין השאר הטיח במיכאל שכשעבד בעיתון נהג לטוס לחו"ל על חשבון חברות רכב "תמורת כתבה בעיתון" – נוהג שהופסק "מטעמים אתיים" (למעשה, ב"ידיעות אחרונות" נוהגים עד היום לשלוח כתבים לחו"ל על חשבון גורמים מסחריים בתמורה לכתבות יחצניות).

מי שהצטרף לדבריו של שיפר וניסה למצוא דופי בעדותו של מיכאל היה הצייצן המפעיל את חשבון הטוויטר הרשמי של "ידיעות אחרונות". "עד עכשיו חשבנו שב. מיכאל הוא משרתם של שני אדונים ('הארץ' ו'גלובוס'). עכשיו מתברר שיש שלושה. העיקר שיש מי שמימן לו נסיעה לאנגליה", צייץ "ידיעות אחרונות" לעוקביו בצירוף תצלום של רשימה שפרסם ב. מיכאל ב"גלובס" (שגיאת הכתיב במקור).

בהמשך, בעקבות דברי ביקורת שהשמיעו צייצנים, הגיב הצייצן מ"ידיעות אחרונות": "ב. מיכאל תקף את 'ידיעות' בנושא אתיקה ועיתונות, ולכן חשוב היה לנו להבהיר שהוא לא האדם שיכול לעשות זאת". כלומר, הצייצן מ"ידיעות אחרונות" סבור שיש טעם לפגם בכך שעיתונאים טסים לחו"ל על חשבון מסוקריהם – והם מאבדים את זכותם למתוח ביקורת בענייני אתיקה עיתונאית.

חשבון הטוויטר של "ידיעות אחרונות", 2.2.17

בשבוע שעבר נחשף כאן כי מי שאחראי לציוצים תוקפניים הצצים מדי פעם בחשבון הטוויטר של "ידיעות אחרונות" הוא לא אחר מאשר רון ירון – היום העורך הראשי של "ידיעות אחרונות". אם כן, זו ההזדמנות להזכיר שירון, שסביר להניח שצייץ גם את הציוצים בגנות נסיעות לחו"ל על חשבון מסוקרים, נהג בעצמו לטוס לחו"ל במימון גורמים מסחריים כדי לכתוב עליהם בעיתון.

בשנת 1995, למשל, נשלח ירון לשיט על ספינת התענוגות "Ocean Majesty" במימון חברת סקאי-הכיכר. רון שט בספינה מיוון לאיטליה וחזר נפעם. "כשעולים על סיפון ה-'Ocean Majesty' המפוארת קשה שלא לשחרר שריקת התפעלות. "מהגודל (8 סיפונים), מהפאר (5 כוכבים), מהאווירה (ספינת האהבה)", כתב בטור ביקורת שנקרא כמו ברושור.

העורך הראשי לעתיד סיפר לקוראיו כי בספינה הושקעו 50 מיליון דולר, שהיא יכולה להכיל 621 אורחים ו-230 אנשי צוות, וש"לרשות האורחים עומדים 275 תאים מרווחים, רובם עם חלון פנורמי גדול, המשקיף אל הים. תענוג לקום בבוקר, לפתוח את הווילון ולצפות בגלים שמתנפצים לך ממש מתחת לחלון".

כמה שנים לאחר מכן, ב-1999, פרסם ירון כתבה על העיר שיקגו. "שיקגו, אחת הערים הגדולות והיפות בארה"ב, לא היתה מעולם יעד תיירותי מובהק עבור הישראלים", כתב בפסקה הפותחת. "שמענו עליה משהו (אל קפונה, מייקל ג'ורדן), אבל נסענו שוב לניו-יורק או ללוס-אנג'לס. נכון, היא לא תוססת כמו התפוח הגדול, ואולי גם לא זוהרת כמו עיר המלאכים, לוס-אנג'לס, אבל יש בה, בעיר הרוחות (Windy City) איזה קסם מיוחד שבהחלט שווה קפיצה".

"כאן, בניגוד לקליניקה, תפתחו את הפה רק כשמגישים אוכל. וגם הוא במחלקה הזו משופר. אפילו לחם 'ארז' מוגש לנוסעים טרי וחם. תשכחו גם מהצפיפות באזור הרגליים. אוקיינוס של מקום מפריד בין כיסא לכיסא"

"הכותב היה אורח חברת אל-על", נכתב בתחתית הכתבה. קצת מעל זה פירט ירון כמה טיסות שבועיות מפעילה אל-על לעיר, ולסיום הפציר בקוראיו: "מנמל התעופה של העיר (אוהרה) אפשר לטוס לכל יעד באמריקה או בעולם. רק תבחרו. אבל לפני שממשיכים הלאה, תעצרו בעיר, לפחות לשלושה ימים". לפי הגילוי הנאות, ירון לא היה רק "אורח חברת אל-על", אלא גם "של העיר שיקגו".

בכתבה אחרת, שפורסמה ב-2002, שוב טס ירון על חשבון אל-על – הפעם להונג-קונג. כבר בפתח הכתבה פירט בפני קוראיו כמה טיסות מפעילה אל-על להונג-קונג, וציין כי המטוס שבו נעשה שימוש בקו הוא מטוס חדיש שגולת הכותרת בו היא "השדרוג שעברה מחלקת העסקים, או בשמה החדש, 'פלטינום'", כדבריו.

"הטיסה הארוכה (כ-12 שעות) עוברת לה בנעימים כאשר שוקעים בכורסאות המרווחות", כתב ירון. "זה מזכיר כיסא של רופא שיניים עם כפתורים חשמליים להרמת הרגליים, הזזת הראש או כל תנוחה אחרת שתחפצו להעביר בה את הזמן. אלא שכאן, בניגוד לקליניקה, תפתחו את הפה רק כשמגישים אוכל. וגם הוא במחלקה הזו משופר. אפילו לחם 'ארז' מוגש לנוסעים טרי וחם. תשכחו גם מהצפיפות באזור הרגליים. אוקיינוס של מקום מפריד בין כיסא לכיסא".

בתחתית הכתבה מצוין כי ירון לא היה סתם אורח של חברת אל-על, אלא אורח של "מחלקת הפלטינום של חברת אל-על". "מחלקת 'פלטינום', אגב, יש גם במטוסי 747-400 וב-767 – בטיסות לניו-יורק, טורונטו, לוס-אנג'לס ובנגקוק", ציין רון ירון ברשימתו, ורק אז התפנה להסביר לקוראים מה אפשר לעשות בהונג-קונג. כעבור עשור וחצי, ברשת חברתית שאז עוד לא נולדה, יטען צייצן אלמוני כי כתבות כמו אלו הופכות את כותבן לסוג של חרפה עיתונאית.

עורך "ידיעות אחרונות": מדובר בכתבות ישנות

רון ירון, עורך "ידיעות אחרונות", מסר בתגובה: "הכתבות שאתם מזכירים נכתבו באוקטובר 1995, בינואר 1999 וביולי 2002. כלומר לפני כ-20 שנה. יש להניח שגם קוראי 'העין השביעית' מבינים שלא ניתן להתייחס ברצינות לאייטם שמתבסס על כתבות משלהי המאה העשרים".

* * *

לעיון בכתבותיו של רון ירון