לפני יותר משנה מתה חברתי, ד"ר ויקי שירן. מצאנו עצמנו, בעלה חיים שירן ועוד חברים, מתלבטים מהן הדרכים להנציח אשה שעיקר חייה הוקדש למאבק למען שוויון וצדק חברתי – מגדרי, אתני, לאומי, מעמדי. חיים הציע לפתוח קורס תקשורת לאוכלוסייה המוחלשת והמודרת ביותר בחברה בכלל: יוצאי אתיופיה; אוכלוסייה מוחלשת ומודרת באופן בולט בעיקר בתקשורת.
כמאה אלף יוצאי אתיופיה חיים היום בישראל, ובתקשורת דוברת העברית יש להם נציג אחד, דני אבבה, פרילנסר ב"ידיעות אחרונות". בעבר עבדה הכתבת רוני מלקאי בחדשות "הוט" בדרום, אבל במסגרת הצטמצמות החדשות המקומיות נסגרה התחנה ומלקאי, כמו אחרים, פוטרה. גם כתבת יוצאת אתיופיה בערוץ 10 לא שרדה במקצוע.
ליוצאי אתיופיה, כמו לשאר הקבוצות האתניות־לאומיות, יש תקשורת "גטו": "דרך העיניים שלנו" של הטלוויזיה החינוכית, שמשודרת בערוץ 2 בימי שישי בצהריים ובשידורים חוזרים בערוץ 23. זוהי תוכנית באמהרית, עם תקציב קטן, שלא מצליחה לענות על צורכי הקהילה. "ידיעות אחרונות" מוציא עיתון קטן, חציו בעברית חציו באמהרית. קיימים גם שידורי קול־ישראל באמהרית, שהלכו וקוצצו במשך השנים.
חשבנו שקורס תקשורת ליוצאי אתיופיה יאפשר להם להשתלב בתקשורת העברית הכללית. לקחתי על עצמי את הניהול ובניית התוכן שלו (יחד עם אילנה שמאי). בחרנו לקורס 22 משתתפים – כולם בעלי תואר ראשון, כולם אנשים עובדים.
משתתפי הקורס, כולם באמצע שנות העשרים לחייהם, מאפיינים במידה רבה את יוצאי אתיופיה. אף אחד מהם לא נולד בארץ, אבל כולם גדלו כאן, התחנכו כאן, למדו כאן. כולם רכשו השכלה במוסדות אקדמיים בישראל, אך כמעט איש מהם לא הצליח להשתלב בעבודה מחוץ לקהילה האתיופית. ממחקרים מתברר שיותר מתשעים אחוזים מיוצאי אתיופיה עובדים בפרויקטים שקשורים לקהילה. נכון שכדאי שבקהילה יטפלו אנשים מתוכה, ולא רק מהחברה הקולטת, כדי שלא לשדר פטרונות, אבל אלה שרוצים להשתלב במקצועם בחברה הכללית נתקלים במחסום שאין דרך לתאר אותו חוץ מאשר גזענות.
נדמה לי ששילובם בתקשורת העברית בכלל ובטלוויזיה בפרט יכול להוות מנוף לשאר יוצאי אתיופיה. שאלתי את אחת המועמדות לקורס מדוע היא רוצה ללמוד תקשורת. היא סיפרה לי שערב אחד ישבה מול מסך הטלוויזיה וראתה את יונית לוי מראיינת את בנימין נתניהו, שר האוצר וראש הממשלה לשעבר. "חשבתי לעצמי", סיפרה, "יונית בחורה אקדמאית כמוני, בגילי, אז למה גם אני לא יכולה לשבת ולראיין את נתניהו?". לא היתה לי תשובה אינטליגנטית למישהי שנראית לא פחות טוב מיונית, רהוטה כמוה, משכילה וחכמה. אבל, בניגוד אליה, יונית לוי (שאיני מטילה ספק בכישוריה) זכתה לצאת מבית־הגידול של גלי־צה"ל. אין כמו התחנה הצבאית להעניק את התשתית, ובעיקר את רשת הקשרים הדרושה לעיתונאים. חשבתי, ואני עדיין חושבת, שפרצוף שחור בטלוויזיה יכול לעשות הבדל עצום. גם ליוצאי אתיופיה וגם לנו, החברה הקולטת.
הקורס יימשך שנה, הוא מתקיים פעמיים בשבוע ואינו כרוך בתשלום. כל המשתתפים מגלים מחויבות גבוהה למסגרתו. הרשות השנייה נרתמה ומממנת את סדנת הטלוויזיה של הקורס. עוד כספים מגיעים מהקרן לעידוד אמנים עולים ומהקרן לידידות. שלום קיטל, מנכ"ל חדשות ערוץ 2, שמח לתת חסות לקורס, והוחלט שהמשתתפים יעשו את תקופת ההכשרה המעשית בחדשות ערוץ 2 ובערוץ הכנסת.
לפני חודשים אחדים ערכנו מיון נוסף, ובחרנו בתריסר משתתפים המתאימים ביותר להיות עיתונאים טובים. המשתתפים מקבלים קורסים מובְנים, דומים לאלה שמקבלים הסטודנטים לתקשורת ב"כותרת" ובמכללה למינהל: קורס בסיסי בעיתונות, קורס בטלוויזיה וקורס בעברית לעיתונאים. בנוסף לכך ניתנות הרצאות אורח בהתנדבות של הבכירים בעיתונאי ישראל. המשתתפים לומדים עריכת תחקירים, עבודה עם מקורות, בדיקת אינטרסים של מקורות, הגדרת הסיפור העיתונאי, ניסוח כותרות ועוד. הלימוד נעשה גם תוך צפייה בסרטים דוקומנטריים, בכתבות טלוויזיה, בהרצאות וגם בהצגות (תרומת הבימה והקאמרי) ועוד.
עכשיו, זמן קצר לפני תום הקורס (שיסתיים בדצמבר), הלחץ גדול. זו הפעם הראשונה שקורס מקצועי מסוג זה נערך ליוצאי אתיופיה. לדעתי אפשר יהיה לסמן הצלחה רק אם נראה השתלבות של בוגרי הקורס בתקשורת העברית. 12 איש זה לא הרבה, גם בתקשורת מצטמצמת, גם בתקופות פיטורים.
לא מדובר בצדקה; מדובר בפתיחות ובאחריות. אחריות חברתית רחבה, של כולנו, של המעצמה השביעית, של מגזר שתפקידו העיקרי ביקורת חברתית, פוליטית, מדינית. אבל עלינו גם להסתכל פנימה לתוך הבית (כל כלי תקשורת לעצמו) ולשאול איפה אנחנו בסיפור הזה שהכותרת שלו גזענות.
עיקרה של הרשימה הזאת הוא קריאה לעמיתי בתקשורת הכתובה, המצולמת והמשודרת: לפתוח את השורות, להסתכל הצדה גם למי שאין להם הקשרים, התשתית החברתית ומי שידבר עבורם, ימליץ עליהם וידחוף אותם. לכן, בפעם הבאה שאתם בוחרים לעבוד עם תחקירן, כתבת או כל תפקיד עיתונאי אחר, צאו קצת מהקיבעון המחשבתי, התבוננו מסביב, תנו הזדמנות. העיתונאים האתיופים החדשים טובים כמו הילדים שלנו ושל החברים שלנו שסיימו עכשיו תיכון, או צבא, אבל אבא שלהם לא יכול להרים טלפון. הם טובים כמו מי שסיימו עכשיו שירות צבאי בגלי־צה"ל או בדובר צה"ל. זו נבחרת רצינית, שיש לה מה להציע, שיכולה להצליח בכל דבר, וכבר הוכיחה את עצמה במקומות אחרים. רק צריך לתת הזדמנות והם יכולים להשתלב בכל אחד מהתפקידים הקיימים בתקשורת. מי שייקח אותם, ייצא נשכר.
ענת סרגוסטי היא כתבת חדשות ערוץ 2 ורכזת הקורס לתקשורת ליוצאי אתיופיה
גיליון 58, ספטמבר 2005