כתבת השער של אחד משני מוספי החג של "ידיעות אחרונות" היא ראיון עם אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות, אחד האנשים החזקים במשק ומי שבשנה שעברה רכש בכסף (של ההסתדרות) ראיון מערכתי עם כתב של העיתון ושלל כתבות. הראיון של היום הוא מה שנהוג לכנות "ראיון בנעלי בית": על השער נדפס בגדול תצלום של המרואיין עם רעייתו. העיניים שלו עצומות. הוא צוחק. האשה, בפרופיל, שמה לו יד על הכתף ומחייכת. לבושם חגיגי, אבל לא מנקר עיניים: הוא בג'ינס כהה, חגורת עור וחולצה מכופתרת, היא בשמלה אפרפרה. בגדים לארוחת חג משפחתית, לא לקוקטייל הון-שלטון. ברקע צמחייה. יו"ר ההסתדרות, לאורך חלק ניכר מהטקסט, מכונה פשוט "אבי".
בחודש הבא, לראשונה בקריירה, יעמוד אבי לבחירה. ב"ידיעות אחרונות" כבר נתנו לו ראיון אחד לרגל המאורע, לפני חצי שנה, שבו נשאל שאלות כגון "הובלת את החוק לאנשים עם מוגבלויות, שקובע חובת העסקה שלהם, בין היתר כי זה קרוב ללבך". בראיון ההוא, כיאה לפוליטיקאי, חשף ניסנקורן שהנושא אכן קרוב ללבו, שכן יש לו ילד אוטיסט. בראיון של היום לוחץ יו"ר ההסתדרות על הגז ומגלה עוד פרטים בעניין, ולמעשה מציג את עצמו כמי שמשתמש בלקות של בנו כדי לגייס אהדה ובוחרים.
עורכי "ידיעות אחרונות", כיאה למי שלוקחים חלק פעיל במערכת הבחירות, מבליטים את הסיפור המשפחתי – אך מטשטשים את השימוש שעושה בו ניסנקורן כחלק מהקמפיין שלו. "לא ההסכם למען עובדי הקבלן. לא הדיונים מול האוצר או הוועדים הגדולים. אפילו לא הקרב הלוהט מול יחימוביץ'. המאבק האמיתי של אבי ניסנקורן מתנהל יום-יום בבית, על העתיד של רון (16), הסובל מאפילפסיה קשה הגורמת לפיגור התפתחותי עמוק ולאוטיזם", נטען בכותרת המשנה.
אבי ניסנקורן ורעייתו דיאנה בשער מוסף החג של "ידיעות אחרונות" (לחצו להגדלה)
"גם בישיבות שמתגלגלות לעתים ימים על ימים בלשכתו, גם במרתוני הדיונים האינטנסיביים ביותר, תמיד מגיע הרגע הזה, בסביבות השעה 6:00 לפנות בוקר, שבו יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן טופח לפתע בידו על השולחן ואומר: 'זהו חבר'ה, אני יוצא'", כותבת המראיינת, אמירה לם, בפסקת הפתיחה של הכתבה. "לא חשוב עד כמה הדיון מתלהט, עד כמה הקפה בספלים מתקרר, הוא נוטש לשעה, נכנס לאוטו ונוסע הביתה להוד-השרון כדי להעלות את בנו רון בן ה-16, הלוקה באפילפסיה קשה המלווה בפיגור התפתחותי גדול, להסעה אל המסגרת החינוכית המיוחדת שבה הוא לומד", מסבירה הכתבת.
"יש זיקה גדולה בין הסיפור האישי שניסנקורן מביא איתו מהבית לבין התפיסה שלו את תפקיד יו"ר ההסתדרות", מוסבר לקוראים. במה זה מתבטא? כשהגיע לדיונים במשרד האוצר, למשל, הבחין ניסנקורן בשומר ותיק שלפי הכתבה הועסק דרך חברה קבלנית במשך שני עשורים. "לפני כשנה, בשתיים בלילה, רגע לפני שנחתם הסכם מסגרת של 10 מיליארד שקל במסגרת מאבק עובדי הקבלן, הודיע ניסנקורן לכחלון: 'אני לא סוגר איתך עד שאתה לא קולט את הבחור הזה להעסקה ישירה'. והוא נקלט", כותבת לם.
אחרי שני עמודים שבהם משוחחת כתבת "ידיעות אחרונות" עם בני הזוג על בנם ועל הקשיים וההתלבטויות שנלוו לאבחונו ולגידולו, היא מאפשרת ליו"ר ההסתדרות להעביר לקוראים את מסרי הקמפיין: על היריבה שלי יחימוביץ' ("הכל אצלה זה ספינים, הכפשות חסרות בסיס ואינטרסים", "היא כבר ארבע שנים רק מפסידה"), על בעל בריתה הנוכחי איתן כבל ("לא הייתי מודע להקלטות"), על קודמו וממליכו עופר עיני ("כל העניין סביב המעורבות של עיני זה קמפיין של שלי ו'דה-מרקר' וזה בולשיט אחד גדול. מהיום שעופר הפסיק להיות יו"ר ההסתדרות הוא לא מתערב באיגוד המקצועי, הוא לא מתערב בניהול") ועוד.
"מוזמנים לקרוא את הראיון עמי שפורסם הבוקר ב'ידיעות אחרונות' בנושא הבחירות וההישגים למען העתיד שלכם – העובדות והעובדים". אבי ניסנקורן, פייסבוק (צילום מסך, לחצו להגדלה)
הציטוט החותם את הראיון הוא הקשר שמוצא המרואיין בין קיצור שבוע העבודה ("נושא שניסנקורן נאבק למענו מהיום הראשון בתפקיד") ובין נסיונו האישי מהבית. "אני לא אוותר", מבטיח אבי, "אני הרי יודע טוב מאוד כמה חשוב שיהיו גם שעות להקדיש לבית, למשפחה".
יו"ר ההסתדרות אינו מרואיין קל להשגה. ראיון עמו הוא מה שעורך "ידיעות אחרונות" בשנים האחרונות, רון ירון, נוהג לכנות "ראיון הישגי". הראיון שמתפרסם היום במוסף החג של העיתון הוא אכן ראיון הישגי, אבל ההישג העיקרי בו שייך למרואיין, ולא לעיתון: ניסנקורן הצליח להשיג ראיון גדול, מובלט, רך, מלטף ומתחנף בעיתון הנמכר במדינה, המשווה לו תדמית של איש משפחה למופת, מנהל אנושי, מנהיג עובדים נקי כפיים ואפילו "לא בובה של עיני", כפי שמסכמת אחת מכותרות הביניים. הפעם, הוא (יש להניח) אפילו לא היה צריך לשלם על זה.