המחזור השלישי בליגת האלופות בכדורגל, אי שם באוקטובר, הפגיש את ברצלונה עם ליון הצרפתית. התוצאה בסיום היתה 0:2 לבארסה, אבל את התוצאה אף אחד לא יזכור. עוד משחק אחד בשלב המוקדם של ליגת האלופות, מה זה חשוב. לעומת זאת, כל חובב כדורגל שראה את המשחק הזה לא ישכח זמן רב ­ אתם יודעים מה, בואו נהיה בומבסטיים: לא ישכח כל חייו ­ אירוע שדווקא לא נכנס לסטטיסטיקה.

בדקה השלישית החזיר מגן צרפתי כדור ארוך לשוער שלו, גרגורי קופה, שבאותו רגע ניצב הרחק מקו השער. נראה היה כי הכדור הקשתי יעבור אותו ויחדור לשערו, מה גם שחוקי המשחק אוסרים על שוער לעצור בידיו כדור שהוחזר אליו על-ידי שחקן קבוצתו. תוך ריצה עם הפנים לכיוון השער זינק קופה בווירטואוזיות והצליח לנגוח ברגע האחרון את הכדור, שפגע במשקוף. מהמשקוף ניתז הכדור היישר לראשו של ריבאלדו, שנגח משישה מטרים לפינה - אבל קופה, שהיה שרוע על הדשא בתוך השער, הצליח איכשהו להוציא גם את זה!

גם אם במשך שנתיים מהיום אדע שבכל יום, בשעה יעודה, משודר הילוך חוזר של ההצלה המופלאה הזו, אפעיל את הטלוויזיה במיוחד כדי לראותה שוב. יש דברים שהמוח האנושי - במקרה הספציפי שלי, מוח פרימיטיבי של אוהד כדורגל - מסרב לעכל. גם כשהעיניים מעבירות לו את התמונה, המוח מסרב להאמין. וכך ניתן לחזור ולראות תמונה ולהתפלא בכל פעם מחדש.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, כאלה היו התמונות המזעזעות, מזוויות שונות, של מטוסי הטרור הנכנסים לתוך מגדלי התאומים. בימים שאחרי הפיגוע נצמדתי לסי.אן.אן כמעט 24 שעות ביממה, כאשר בכל פעם ששודרו התמונות נדרכתי מחדש על הספה, מחדד את כל חושי בניסיון לפענח את התמונה המטורפת: מטוס נוסעים ענק נכנס לתוך בניין, וכמו בסרט מצויר משאיר בו חור בצורתו. המוח מסרב לקלוט, מתרוצץ לכיוונים שונים: מה עבר בראש הנוסעים בטיסה? מה עבר בראשו של מי שהציץ מחלון המשרד וראה את המטוס מתקרב? איך הבניין הענק לא זז אפילו ברגע הפגיעה, רק עומד שם, פגוע, נעלב, מעלה עשן. הגירוי לראות שוב רק מתחזק.

אלא שאחרי משהו כמו שבוע נעלמו התמונות האלה מהמסכים. מאלה של סי.אן.אן, מאלה של סקאי, וגם מאלה של הערוצים הישראליים. החליפו אותן תמונות של ההריסות העשנות, תמונות סטילס של רגע הפגיעה במגדל הדרומי, של המגדלים מעלי העשן.

לא ברור מה גרם לקברניטי הערוצים לגנוז את הסרטים. מאז שג'ון ברד המציא ב-1926 את הקופסה, דומה שלא ראינו רגע טלוויזיוני חזק ומזעזע כל-כך. שום דבר אפילו לא מתקרב.

אם כבר התקשורת האמריקאית מתגייסת להצדיק את המלחמה שהכריז הממשל, למה דווקא אז מורידים את התמונות המחרידות האלה, הלקוחות כאילו מעולם אחר, אשר מטלטלות את הצופה בכסאו וממחישות לו יותר מכל תמונה אחרת, שהעולם באמת אינו מה שהיה אתמול.

גיליון 35, נובמבר 2001