בשלב זה עוד לא ברור האם יצליח גדעון סער להיבחר לראשות הליכוד, או לחלופין לשחזר את הישגו ולזכות במקום הראשון בפריימריז של מפלגתו; אבל הישג אחד כבר הצליח השר וחבר-הכנסת לשעבר לרשום לזכותו: להתל בתקשורת (ואולי גם בציבור).
שלשום הודיע סער על חזרתו לחיים הפוליטיים. "תם פסק הזמן", הכריז בסניף הליכוד בעכו. בערוצים 2 ו-10 העבירו את נאומו של סער בשידור ישיר (עד שנוכחו לשמוע שמדובר בנאום פוליטי שגרתי, עתיר קלישאות, ושבו לשידור הרגיל).
בערוצים 1 ו-10 הודעתו של סער פתחה את המהדורות המרכזית. במהדורה של חדשות ערוץ 2 היתה הידיעה על סער שנייה רק לדיווח על ההתפתחויות בחקירותיו של ראש הממשלה. גם הפיגוע בסנט-פטרסבורג – שהתחולל לאחר שהידיעה על שובו של סער לפוליטיקה פורסמה – לא הצליח לדחוק את העיסוק התקשורתי בפוליטיקה המקומית. גם במרבית העיתונים הגיע הדיווח על סער לעמוד השער. עוד לפני כן, במרבית אתרי החדשות המרכזיים, ההתפתחות הפוליטית היתה לכותרת הראשית.
מאז הודיע סער בספטמבר 2014 על לקיחת פסק זמן מהחיים הפוליטיים, הוא הוסיף להשתתף בכנסים פוליטיים של מפלגתו, התראיין בתקשורת והביע את עמדותיו בענייני השעה ברשתות החברתיות. סער עשה זאת גם לפני שהכריז אמש "פייר, התגעגעתי". ממילא, הודעתו לא היתה ראויה להיקף הדיווחים שלהם זכתה. מלה אחת שנעדרה מהדיווחים המרובים (ככל שאני שמעתי וקראתי) ודווקא ראויה היתה להופיע בהם היא "ספין" (או בעברית: סחריר). התקשורת הסתחררה מהודעתו של סער והתקשתה למלא את תפקידה – למשל, על-ידי התייחסות מסויגת יותר למאורע.
וא-פרופו ספינים: כשפרש הסביר זאת סער בנסיבות משפחתיות. "בקרוב דוד מתחיל ללכת", אמר בהתייחס לבנו הפעוט, "ואני רוצה להיות לידו כשהוא מתחיל ללכת. יד ביד", הוסיף. והנה לפני מספר חודשים נולדה לסער בת, שירה. וגם היא, כך הדעת נותנת, עתידה להתחיל ללכת בקרוב. בהנחה שסער לא עושה איפה ואיפה בין ילדיו, לא נותר אלא להכריע בין שתי אפשרויות: סער הבין שללכת יד ביד עם ילדו זה לא כזה גליק גדול; או לחלופין לא ההתפתחות המוטורית של בנו היתה זו שהביאה להתפטרותו.
גדעון סער וגאולה אבן, 19.4.13 (צילום: יונתן זינדל)
ועוד תהייה: בחודש שעבר, לרגל יום האשה הבינלאומי, פרסם סער מכתב שכתב זאב ז'בוטינסקי, ובו סירוב של מנהיג הציונות הרוויזיוניסטית להשתתף בהוצאות ועד העיר, משום שמקומן של נשים נפקד מההנהלה. סער, כמובן, שיבח את ז'בוטינסקי. זה לא צריך להפתיע. סער היה הגבר היחיד בתולדות הכנסת שעמד בראש הוועדה לקידום מעמד האשה (כיום: הוועדה לקידום האשה ולשוויון מגדרי).
על רקע זה מעניינת בחירה אחרת שעשה סער. לאחר שנים בעין הציבור החליטה לאחרונה אשתו, העיתונאית גאולה אבן, לשנות את שמה לאבן-סער. בשינוי השם הודיעה אבן לחברה על השינוי שהתחולל בה: אינני אותו אדם שהייתי קודם לאותו "קשר עז ואישי", כלשונה, שקשרה עם בחיר לבה. סער, שהצטייר בשנותיו בפוליטיקה כפמיניסט, ביכר דווקא לדבוק בשם נעוריו ולא הצטרף למהלך של אשתו.
על רקע הדיון בעבודתה העיתונאית של אבן-סער אפשר לראות בצעד זה של סער ושל אבן-סער אינדיקציה לשאלה מי מהשניים ייאלץ לוותר על הקריירה במקרה שעשייתו הפוליטית ועשייתה העיתונאית יתנגשו.
אלעד הרלב הוא מאסטרנט ומתרגל בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב