ביוני האחרון אירח אולם העצרת הכללית של האו"ם בניו-יורק את הכינוס הבינלאומי הגדול ביותר למאבק בתנועת החרם נגד ישראל. "ה-BDS היא האנטישמיות המודרנית, ועלינו להתאחד כגוף אחד בכדי לחשוף את פניה האמיתיות ולשים לה סוף", הצהיר שגריר ישראל באו"ם, דני דנון. "לא ניתן לכוחות השנאה לעשות דמוניזציה לישראל. ביחד נתגבר על תנועת ה-BDS".

כמה חודשים לפני כן, בירושלים, החליט להצטרף ליוזמה הממשלתית גם גוף מהמגזר הפרטי: קבוצת "ידיעות אחרונות", ששכרה את בנייני-האומה לצורך כנס רב-משתתפים ונותני חסות שנועד – כך על-פי הצהרת מארגניו – להיאבק בחרם על ישראל.

הטיפול של "ידיעות אחרונות" ואתר האינטרנט של הקבוצה, ynet, לא הסתכם בכינוס כנס. כתבי העיתון והאתר גם סיקרו את הקמפיין באופן מתמשך. הדרך שבה עשו זאת נבחנה בעבודה אקדמית שערכתי בחודשים האחרונים, שאת מסקנותיה אציג כאן בקווים כלליים.

כל טורי הדעה שפורסמו ב-ynet בפרק הזמן שנבדק, ללא יוצא מן הכלל, היו מגויסים לגמרי לקו המערכתי שהוביל האתר – למען הקמפיין למאבק בחרם

הבדיקה שערכתי התבססה על השוואה בין סיקור תנועת החרם בשני אתרים: ynet ו"הארץ". ההשוואה, שנערכה במחצית הראשונה של שנת 2016 והקיפה למעלה ממאה כתבות וטורים, יכולה ללמד אותנו כמה דברים על שני גופי התקשורת שנכללו בה. למשל, העיסוק של ynet בחרם היה נרחב יותר מ"הארץ", ובאופן ניכר.

ואולם, ניתוח נסיבות הסיקור מעלה כי הסיבה לכך אינה בהכרח דאגה כנה למוניטין של ישראל בעולם, אלא אולי גם הרצון לייחצן את הוועידה שיזמו אנשי "ידיעות אחרונות": למעלה מ-50% מהסיקור באתר הוקדש באופן ספציפי לאירוע.

ההבדל בין התוצרים העיתונאיים של שני האתרים היה בולט. דוגמה אחת הממחישה את השוני ביניהם ניתן למצוא בסיקור החלטת ממשלת בריטניה לאסור על גופים ציבוריים להטיל חרם כלכלי על ישראל. ב-ynet דיווחו על כך תחת הכותרת "שר בריטי: 'אפליה נגד ישראל היא בלתי חוקית וחייבת להיפסק'". מימין לכותרת, במלבן אדום, שובצה קביעה פרשנית: "בריטניה לצדנו".

כתב ynet אטילה שומפלבי בכנס המאבק בחרם של קבוצת "ידיעות אחרונות". ירושלים, 28.3.16 (צילום: איתמר ב"ז)

ב"הארץ", לעומת זאת, נתנו לדיווח כותרת אינפורמטיבית: "ממשלת בריטניה אסרה על גופים ציבוריים להטיל חרם כלכלי על ישראל". הדיווח ב-ynet היה קצר, שטחי, חד-צדדי; הכתבה ב"הארץ" הציגה דיווח מגוון ומעמיק יותר, שהציג את הסוגיה לא רק מנקודת המבט הישראלית, אלא גם מנקודות המבט הבריטית והפלסטינית. ב-ynet מיהרו לפרש עבור הקורא את ההחלטה הבריטית כחיזוק למאבק בחרם ולעשות שימוש בידיעה לטובת הקמפיין שלהם, ואילו ב"הארץ" נמנעו מלהכתיב פרשנות – גם לא "אנטי-ישראלית", כפי שחלק מהגולשים אולי היו מצפים.

עוד מאפיין בולט בסיקור של ynet, במיוחד לעומת "הארץ", הוא היעדר כמעט מוחלט של ביקורת. בפרסומים של "הארץ" התחלקה הביקורת לשני סוגים: ביקורת על היעדר אופק מדיני ועל ההתנהלות הישראלית מול הפלסטינים באופן כללי, וביקורת על התנהלות הממשלה במאבק בתנועת החרם באופן ספציפי. ביקורת זו באה לידי ביטוי בכותרות כמו "ראש ממשלת בריטניה: 'הבנייה במזרח ירושלים מזעזעת'" (ברק רביד, 25.2.16) ו"ראש הפדרציה היהודית בלוס-אנג'לס: צעדי הממשלה נגד ה-BDS גורמים יותר נזק מתועלת" (ג'ודי מלץ, 14.3.16).

ערן טיפנברון, עורך ynet ברבעון הראשון של 2016 (צילום: אורן פרסיקו)

בדיווחים של ynet ניתן אמנם לזהות פה ושם דברי ביקורת על הממשלה, אך אלו הופיעו הרבה פחות מב"הארץ", ובפריזמה צרה יותר, המתייחסת לחרם בלבד. הכתבה הביקורתית ביותר שנמצאה ב-ynet בפרק הזמן שנבדק נשאה את הכותרת "מדינת חלם נלחמת בחרם: אגו, חשדנות, פיזור סמכויות ואינטרסים פוליטיים צרים" (איתמר אייכנר, 23.2.16). הכתבה אמנם עסקה באופן ביקורתי בדרך שבה מתמודדת הממשלה עם החרם, אך בסופה צוינו הישגי הממשלה עד כה, באופן שמיתן מאוד את הביקורת. הרוח הכללית שלה לא איתגרה את מדיניות הממשלה, אלא גרסה כי הממשלה לא מקדמת את המדיניות הזאת באופן יעיל מספיק.

העיסוק של ynet בקמפיין הדה-לגיטימציה של ישראל הגיע לשיאו לקראת ובמהלך הוועידה בירושלים. אופי הסיקור לא השתנה. במשך כמה ימים סיפק האתר סיקור חד-צדדי ומוטה, כזה שלא כלל כמעט שום אלמנט של ביקורת כלפי הפוליטיקאים ומדיניות הממשלה. יתרה מכך, האתר שימש שופר לדברי הפוליטיקאים שלקחו חלק באירוע – וגם לדבריהם של נותני החסות.

נאומיהם של נשיא הקונגרס היהודי העולמי רון לאודר ומנכ"ל סודה-סטרים דניאל בירנבאום, שניים מהתורמים של הוועידה, זכו לכתבות מפרגנות באתר. כתבי האתר והעיתון, שהנחו פאנלים ולאחר מכן גם סיקרו אותם, זכו לכבוד המפוקפק של לקיחת חלק בהפקת התעמולה, ולאחר מכן גם בייחצונה.

הספונסר רון לאודר נואם בכנס המאבק בחרם של "ידיעות אחרונות" ו-ynet. ירושלים, 28.3.16 (צילום: הדס פרוש)

המגמה הזאת חזרה על עצמה גם בשדה הדעות. כל טורי הדעה שפורסמו ב-ynet בפרק הזמן שנבדק, ללא יוצא מן הכלל, היו מגויסים לגמרי לקו המערכתי שהוביל האתר – כלומר למען הקמפיין למאבק בחרם. ב"הארץ", לעומת זאת, ניתן היה להבחין במגוון דעות.

"הארץ" הוא כלי תקשורת הפועל לפי אג'נדה פוליטית-ערכית מוצהרת, שמאלית במובהק, הקושרת בין טובת מדינת ישראל לטובת הפלסטינים. אף על-פי כן, בפרק הזמן שנבדק ניתן היה להיחשף שם למחלוקת עקרונית בין שניים מבכירי בעלי התפקידים בעיתון: המו"ל עמוס שוקן, שפרסם מאמר ובו צידד בהגברת הלחץ הבינלאומי על ישראל – ומנגד העורך הראשי אלוף בן, שפרסם מאמר שבו גרס כי חרם אינו התשובה.

אתר ynet ממוצב ככלי תקשורת כלל-ישראלי. הוא לא מזוהה עם אג'נדה ערכית ברורה, אלא מונחה על-ידי חתירה למיינסטרים, בחיפוש אחר המכנה המשותף הרחב של קהל הצרכנים. אף על-פי כן, בסוגיית החרם הוצגה שם חזית אחידה: סיקור חד-צדדי במובהק, שנבע מההתגייסות הטוטאלית לקידום הוועידה ועמדותיהם של משתתפיה. בניגוד למה שניתן היה לצפות מכלי תקשורת בעל קו כלל-ישראלי, ב-ynet לא התקיים פולמוס, ולא הוצג מנעד רחב של עמדות ופרשנויות. האתר כשל בתפקידו הבסיסי להביא לציבור מידע מקיף, להציג עמדות מגוונות ולעורר דיון וביקורת.

מדוע זה קרה? המסקנה המתבקשת היא שב-ynet השיקולים הכלכליים גברו על השיקולים העיתונאיים. המעורבות הישירה של האתר בקמפיין הממשלתי, באמצעות קיום הוועידה וסיקורה, הורידה מהשולחן את האפשרות לספק סיקור חסר פניות וביקורתי של הסוגיה האקטואלית, וזאת מפני שהעיתון הוא למעשה צד בה. באתר של המדינה, סיקור המאבק בחרם לא רק הזכיר באופן מטריד תעמולה ממשלתית – בחלק גדול מהמקרים פרסומיו העיתונאיים היו תעמולה של ממש.

בימים אלה נחשפנו לעסקה שנידונה בין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון מוזס, שבמסגרתה התחייב מוזס "לעשות הכל" כדי שנתניהו יוכל להמשיך להיות ראש ממשלה כמה זמן שירצה, כולל סיקור חיובי ומינוי עיתונאים שיבחר – בתמורה לכך שנתניהו יפגע כלכלית במתחרה "ישראל היום".

עורך "ידיעות אחרונות", רון ירון, כתב בהודעה ששלח לעמיתיו כי "כל מה שמתפרסם ב'ידיעות אחרונות' עומד בכללים עיתונאיים – ונובע משיקולים מקצועיים. כך היה תמיד, וכך יהיה גם בעתיד". מסיקור תנועת ה-BDS בעיתון, ובוודאי לאחר הגילויים האחרונים, קשה לומר שהוא דיבר ביושר.

אלכסנדרה לויקר היא סטודנטית לתואר שני בתקשורת באוניברסיטה העברית