פחות משנתיים לפני הבחירות, ראשי הרשויות מתחילים לחמם מנועים לקראת ה-30 באוקטובר 2018 (כ"א לחודש חשון התשע"ט). חלקם עושים זאת באמצעות הקצאות תקציביות וייזום פרויקטים מרהיבים שיסתיימו "במקרה" לפני הבחירות, חלקם באמצעות טפטוף (ולעתים מקלחת) של הודעות חיוביות בעיתונות המקומית, בפייסבוק ובאתר האינטרנט של הרשות. אחרים מדפיסים את שמם על שלטים עירוניים באמתלה של איחולים לחג ומועד או ברכה לרגל קבלת פרס.

ב"יומן בחירות", קבוצת פייסבוק שנועדה לשמש במה לפרסומים ועדכונים הנוגעים לבחירות לרשויות המקומיות, עלתה לא פעם השאלה מהו הגבול שבין שימוש לגיטימי במדיה ובמשאבי הרשות לבין ניצולם לצרכי תעמולה ושיווק עצמי של ראש הרשות. שאלה זו גם הגיעה לאחרונה לדיון משפטי בוועדת בחירות אזורית, ועל אף שהסתיימה במחיקה, לא נדחתה בלא כלום.

מועצה אזורית באר-טוביה ועיריית קריית-מלאכי החלו לאחרונה לפרסם ביטאון מטעם הרשות, בעלות נטענת של מאות אלפי שקלים מכספי הציבור. הפרסום, שנראה כעיתון מקומי לכל דבר, מספק עיתונות נוחה מאוד לראשי שתי הרשויות. בנוסף, מועצת באר-טוביה החלה להפיץ ביטאון דומה גם כשנה לפני בחירות 2013, וגנזה אותו בסמיכות לסיום הבחירות. עובדות אלו הובילו לעתירה לוועדת הבחירות האזורית בטענה שמדובר בתעמולה פוליטית הממומנת מכספי הציבור, האסורה על-פי סעיף 2א' לחוק הבחירות (דרכי תעמולה).

"בעיר ובכפר", שער הגיליון הראשון

יו"ר ועדת הבחירות, השופט אליהו ביתן, אישר לשתי הרשויות המקומיות להמשיך ולהפיץ את הביטאון, אך מתח ביקורת על התכנים וקבע כי הגליונות הבאים יועברו לפני הפרסום לעיונו של היועץ המשפטי של המועצה, שיוודא שאין בהם עבירה על חוק הבחירות. השופט הבהיר כי דרכם של העותרים פתוחה בעתיד לעתור שוב אם הוראותיו לא ימולאו.

העתירה נגד באר-טוביה, אף שלא מנעה את המשך הפצת הביטאון, היא ציון דרך בכל הנוגע לשימוש במשאבי הציבור לטובת תעמולה אסורה: ראשית, החלטת השופט להגביל את הפרסום באישורו של היועץ המשפטי של הרשות מאותתת לרשויות המקומיות כי מגבלת "חצי שנה לפני הבחירות" לאיסור תעמולה בערוצי המדיה של הרשות אינה באמת קיימת. שנית, יש פה איתות חיובי לעתירות עתידיות מסוג זה, המעיד כי אוזנם של יושבי הראש של ועדות הבחירות קשובה לטענות כאלו.

נוהל בחירות

אבל בעיית הפרסומים מטעם אינה מסתכמת רק בהוצאתם לאור של חינמונים מקומיים. אתר העירייה ועמוד הפייסבוק שלה הפכו להיות ערוצי פרסום חשובים עבור הרשויות המקומיות, גם בזכות היותם נגישים וזולים ביחס לפרסומים בעיתונות. עם זאת, לעתים יש לחלק מהתושבים (לא תמיד מהאופוזיציה) תחושה שעמוד העירייה לא ממש מאוזן או שעמוד הפייסבוק הוא עוד שופר של ראש הרשות.

ומה בנוגע לפוסטים ממומנים? האם העירייה צריכה לדחוף (Push) את הפרסומים לתושבים על-ידי פרסום ממומן, או להניח לתושבים לצרוך את הפרסומים במשיכה (Pull)? ואם לגיטימי להשתמש בכספי ציבור לקידום פוסטים, האם מדובר בכל פרסום או רק בכאלו שפורסמו גם במדיות אחרות, קרי פרסום "הכרחי" שהרשות ראתה לנכון לפרסם גם במחיר גבוה באופן ניכר ממחיר הפרסום בפייסבוק?

קשה להשיב על שאלת הקו שבין פרסום תעמולה פוליטית במדיה של הרשות ובין פרסום אינפורמטיבי לגיטימי. קשה משום שהדיון מועד להפוך לדיון פוליטי; קשה כי האחראים לפרסום הם אנשי הדוברות של הרשות המקומית – עובדי ציבור שמקבלים את שכרם מהתושבים אך כפופים לראש הרשות – ולכן נדרשים לאזן בין הצורך הציבורי לקבל מידע איכותי שבהכרח נוגע בפעולות שראש הרשות מעורב בהן ובין הצורך לתת מענה לצורך של ראש הרשות לפרסם את פועלו למען התושבים; קשה משום ש"נוהל בחירות" – האופן שבו משתנה אופי הפרסומים הדוברותיים במדיה של הרשות חצי שנה לפני הבחירות הוא גזירה לא ברורה מאליה.

יכול להיות שככל שיתקרב מועד הבחירות יתווספו עוד מקרים שבהם תושבים, פוליטיקאים או פעילים יפנו להכרעת ועדת הבחירות בנושאים מסוג זה – ייתכן ורק פסיקות של ועדת הבחירות יאפשרו שרטוט ברור יותר של גבולות הגזרה. אולי באותה הזדמנות גם יענו סוף-סוף על השאלה מי מממן את עמוד הפייסבוק של ראש הרשות, והאם מותר לחסום תושבים בעמוד של ראש הרשות (או כל נבחר ציבור) ובעמוד של העירייה?

יוגב שרביט הוא פעיל חברתי הפועל בתחום המוניציפלי