מכרז ערוץ 2 יצא לדרך: חמש קבוצות יתמודדו בלהט רב על שני הזכיונות, שמשמעותם שליטה בערוץ הפופולרי ביותר בישראל וגם רווחים כספיים של מיליוני דולרים בשנים הקרובות. ספר המכרז, אותה חוברת עבת כרס ומרובת סעיפים, מכתיב לכאורה את כללי המכרז ואת התנאים לזכייה בו. אולם לכל המתמודדים וגם למועצת הרשות השנייה, אשר קבעה את תנאי המכרז ותקבע גם את הזוכים בו, ברור כי למעשה יתנהל פה מחזה אחר של חיזור, פיתוי, חנופה והולכת שולל. על לבה של הכלה, מועצת הרשות השנייה, יתמודדו מועמדים לנישואים רווחיים מאוד. יתר על כן, משפחות החתנים המיועדים אינן אוהבות להפסיד, כי מה יגידו בשכונה העסקית שלהם על כישלון, במיוחד כאשר לפחות אחד המפסידים הוא מי שהיה עד כה בעל זכיון בערוץ 2.

מה עושים כדי לזכות בלבה של כלה עם נדוניה משתלמת כל–כך? לומדים את ספר המכרז כדי להתאים לתנאיו, אבל עוד יותר מכך לומדים על משפחת הכלה. 13 חברי המועצה הם למעשה הדודים והדודות של הכלה והם יקבעו למי תיתן את ידה שבה מונח הזכיון. לכל דוד ודודה יש סדר–יום משלו, עדיפויות ומאוויים. לכן יושבים עתה "צוותים אסטרטגיים" של הקבוצות המתמודדות ולומדים מקרוב על משפחת הכלה. כיוון שהייתי חבר במועצת הרשות השנייה עד ליציאתי לשבתון בחו"ל, התקשרו אלי לאחרונה מקבוצות המתמודדים וביקשו ללמוד ממני על כל אחד ואחת מחברי המועצה "כדי שנדע להתאים את עצמנו". התרשמתי שהם יודעים יותר ממני על משפחת הכלה והשיחה איתי, שלא הניבה שיתוף פעולה מצדי, היתה מיועדת רק לאימות הפרטים.

כבר במכרזים קודמים של הרשות השנייה שבהם השתתפתי "מצד הכלה" (מכרזי ערוץ 10, רדיו אזורי, רדיו בערבית) התרשמתי מיכולתם של המתמודדים לנסות ולהתאים את המצגות שלהם לחברי המועצה, להשקפותיהם הדתיות או החברתיות, למגזרים שהם באים מהם ולהעדפותיהם. כל המתמודדים יבטיחו, אני סמוך ובטוח, עידוד ההפקה המקורית, טיפוח היצירה הישראלית, ייצוג הפריפריה, קידום מסורת ישראל, ביטוי לערכי דת ישראל והוגנות רבה יותר בייצוג נשים, מיעוטים, דתיים, תושבי ערי פיתוח, מתנחלים, עולים חדשים ועוד. בהצעותיהם תמצאו בכל עמוד לפחות פעם אחת את המלים פריפריה, מסורת ישראל, ערכי הדת היהודית וטיפוח יוצרים ישראלים.

אך החיזור העדין מתמקד גם ברמת הפרט: לכל חבר/ת מועצה מוקדשת תשומת–לב מיוחדת ומשפטים מחושבים רבים משולבים בהצעות כדי להחניף להם באופן אישי. יש חבר מועצה ערבי? נמצא הרבה הבטחות ל"ייצוג היצירה הערבית המקורית", "קידום יוצרים ערבים צעירים" וכדומה. מחצית ממשפחת הכלה הם דתיים, ועובדה זו ידועה היטב למתמודדים: הם ישננו היטב פסוקי מקרא, יבקרו בלהיטות בבתי–כנסת (רצוי שיהיו אלה של חברי המועצה), ינהיגו מטבח כשר למהדרין בביתם, יניחו תפילין ויבטיחו כמובן לוח משדרים רווי ב"טיפוח מסורת ישראל", "ביטוי הולם לחגי ישראל", "אווירת חג במועדי עם ישראל", "תוכניות דת" ו"פלפולי משנה". יש נשים במועצה, ולכן יקפידו המתמודדים להציג קידום לסקטור הנשי, לתכנים נשיים, ליצירה נשית ולתוכניות העוסקות בנושאים "נשיים". וכך אחד לאחד, דרוזי, יהודי או ערבי, עולה חדש או משורר, איש חינוך או מתנחל, אמן או פרופסור - יקבלו כל דוד ודודה את ההבטחות המיוחדות רק להם. וכדי שיהיה ברור, בהצגת הצעותיהם הם יקפידו להסתכל היטב לעיניו של כל חבר מועצה כאשר יציגו את ההבטחה שהותאמה רק "בשבילו".

ריקוד החיזור העדין אינו חף מערמומיות של שיווק כוזב, אך גם משפחת הכלה יודעת זאת. חברי המועצה מוחנפים מאוד, מתבשמים מתשומת–הלב התקשורתית המורעפת עליהם ומהיותם כה חשובים, ולו רק לאותם ימי החלטה ובחירה. זוהי שעתם הגדולה של הדודים והדודות של הכלה והם מחוזרים על–ידי אילי התקשורת בישראל, מוצפים בהזמנות לאירועים ולראיונות ונהנים ממפגשים עם מובילי דעת קהל. אבל גם הם יודעים כי הם שותפים לריקוד מושחת למדי, לחיזור חנפני וכוזב ולחוסר יכולת אמיתית למלא את כל ההבטחות. יום אחרי ההחלטה על הזוכים במכרז, תתעורר הכלה ובמיטתה שני זכיינים נרגנים, מתמקחים, נסוגים מהבטחותיהם, חלקלקים ובוגדנים. ביום שאחרי החופה יירד האיפור, תיעלם החנופה, יפסיקו הפיזוזים והקריצות ותחל ההתמקחות על תיקונים והתאמות, נסיגות מההבטחות וויכוחים על עומק הנסיגה. הכלה, בבוקר שאחרי, תמצא כמה פרצות וקווי נסיגה השאירו לעצמם המתמודדים על לבה ותראה כיצד ההבטחות הקוסמות מתפוררות מול "אילוצי המצב", "הצורך בהתאמות" ו"התעדכנות תמידית".

יש הטוענים כי הגיעה העת לעצור את הריקוד הזה, להפסיק את מנגינת המכרזים ולהעניק רשיונות קבועים. איני חושב כך למרות שראיתי מכרזים כאלה, על כל הראוותנות המנופחת והלחצים הקשים המופעלים על חברי המועצה מכל כיוון אפשרי. ראיתי גם את כל ההבטחות שלא הוגשמו, את כל ההצהרות הנבובות וכל היומרות הכוזבות. ועם כל זאת, יש חשיבות רבה בקיום המכרז: זוהי למעשה ההזדמנות היחידה לאפשר לקבוצות חדשות להיכנס לשוק התקשורת, למנוע היווצרות מונופולים קבועים וגם להניף מעל ראשי הזכיינים שוט של ענישה או גמול. ללא תחרות על מכרזים וזכיונות יוכלו הזכיינים באמת לעשות ככל העולה על רוחם. שיניו החדות של הפיקוח הציבורי גלומות בידיעת הזכיינים כי יבוא יומם להתמודד על חידוש זכיונות מול מתמודדים חדשים.

כדי למנוע מחברי המועצה את ההסתנוורות מהפירוטכניקה של המחזרים המתוחכמים יש לצייד אותם במנות גדושות של ספקנות, בלקחי העבר (למשל ההבטחות המפוארות של המתמודדים על ערוץ 10) ובנסיונם של אלה שכבר היו מחוזרים במכרזי עבר ומצאו עצמם בבוקר עם חתנים מאכזבים בביצועיהם. בתהליך הבדיקה של המכרזים עומדות לרשות חברי המועצה חוות–הדעת של יועצים מקצועיים (בתחומים שונים - החל מתוכן וכלה בהערכת ההיתכנות הכלכלית). מוטב שייעזרו בחוות–דעת אלה ולא יוקסמו מפיתויי המחזרים הלהוטים. זהו אמנם חיזור מתוק, חנפני ומתוחכם אך הוא גם חיזור גורלי לעתידה של הטלוויזיה הישראלית והתרבות הישראלית בעשור הבא.

פרופ' גבי וימן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה היה חבר מועצת הרשות השנייה

גיליון 53, נובמבר 2004