את תמליל השידור הזה יש לקרוא בקפידה, מלה במלה, אחרת מועד הקורא (כמו גם מי שמאזין לשידור) ללכת לאיבוד ולא להבחין בין עובדות להשערות, בין דברים כהווייתם לפרשנויות מתלהמות.

הסקירה שלהלן מנסה להציג את תוכנו, רוחו ומסריו של ראיון ששודר אתמול (א') בשעה 11:00 בתוכניתו של אראל סג"ל בגלי-צה"ל, בהשתתפותו של המגיש האורח שמעון ריקלין. אורחם של שני השדרים היה עו"ד עודד סבוראי, שהציג את עצמו כפרקליטו לשעבר וכידידו כיום של תא"ל עופר וינטר, מי שהיה בעבר מח"ט גבעתי וכיום ממלא את תפקיד ראש מטה פיקוד מרכז.

סבוראי בחר בתוכניתו של סג"ל כדי להביא לידיעת הציבור את גרסתו של וינטר על מה שהפרקליט-החבר הגדיר כניסיון לבצע "סיכול ממוקד" בווינטר. הניסיון בוצע, לדבריו, לפני ארבע שנים על-ידי העיתונאי רביב דרוקר, באמצעות תוכניתו "המקור" בערוץ 10, והוא נועד למנוע בזמנו את מינויו של וינטר למח"ט גבעתי.

האייטם ארך 17:26 דקות, ובמהלכו הצטרף סג"ל בפה מלא (ובעקבותיו, בחצי פה, גם ריקלין) לגרסתו של סבוראי, שלפיה התנהלותו של דרוקר במקרה הנדון נבעה ממניעים פסולים שתכליתם היתה לנסות להדיח את וינטר להתנהג באופן לא ראוי, שאכן ימנע ממנו לקבל את התפקיד הנשאף. להלן סיכום מהלך השידור, בצירוף הערות מאת הח"מ.

השידור מתחיל בהודעה של אראל סג"ל ולפיה מדובר בסיפור חסר תקדים, שהוא אינו זוכר כמוהו. סג"ל מציג למאזינים את עו"ד סבוראי, המגדיר עצמו כמי שהיה בעבר פרקליטו של תא"ל עופר וינטר, כאשר זה התגונן מפני טענות שלפיהן חיפה על סא"ל לירן חג'בי (שהיה מג"ד בחטיבתו), שהואשם על-ידי קצינה בהטרדה מינית.

לשידור הזה עולה סבוראי כידידו של וינטר. הוא מסביר כי הוא עולה לשידור כי הוא "פשוט אינו יכול להבליג" על סיפור ששמע לפני ארבע שנים, ושאירע לפני ארבע שנים, שבמהלכן לא שיתף את הציבור בייסורי ההבלגה שקיבל על עצמו.

עו"ד עודד סבוראי (צילום: מרים אלסטר)

הסיפור: חייל מילואים של וינטר ביקש להיפגש איתו כדי לדון עמו באירוע ישן מתקופת שירותו הצבאי, בהיותו פקוד של וינטר, שבו הוא, החייל, היה מעורב יחד עם וינטר בהרג נטול הצדקה של נער פלסטיני. החייל טוען שהמקרה רודף אותו ומדיר שינה מעיניו. וינטר מזמין אותו לפגישה. בפגישה שואל אותו וינטר לנסיבות המקרה, והחייל מפרט אותן ומשרבב בשיחה את הקביעה שהוא, וינטר, נתן לו את הפקודה להרוג את הנער.

אראל סג"ל שואל את סבוראי מדוע, לדעתו של וינטר, קשר אותו החייל למקרה, והפרקליט משיב: לדעת וינטר, החייל ניסה לדובב אותו כך שיודה במעשה או – "מה שיותר סביר" – לגרום לווינטר להפציר בו (בחייל) לרדת מהעניין, כלומר לטייח את המקרה. וינטר אמר לחייל שהאירוע אינו זכור לו, והציע לו לקבל סיוע פסיכיאטרי.

בעודם משוחחים, אמר סבוראי, נכנסה הרל"שית של וינטר ללשכה, מסרה לו פתק, וכתוצאה מכך התפתח בינו ובין החייל דין ודברים שבו שאל וינטר את החייל אם הוא נושא על גופו מכשירי הקלטה. התברר כי הרל"שית חשדה בחייל שהוא מתחזה, פשפשה במכשיר הטלפון הנייד שהפקיד בידיה (לפי נוהל האוסר על חיילים להיכנס עם טלפונים סלולריים לשיחות כאלו) ולמדה מחיטוטיה (האם החדירה לפרטיותו של החייל תקינה?) שהדברים אינם כפשוטם.

על גופו של החייל נחשפו ארבעה מכשירי הקלטה (בהמשך השידור תיקן סג"ל את המספר לשני מכשירים בלבד); לדברי סבוראי, החייל "הודה" שנשלח כדי לדובב את המח"ט.

- "על-ידי מי?", שואל סג"ל.

- "אתה רוצה את השם?", שואל סבוראי.

- "כן", משיב סג"ל בתקיפות.

- "על-ידי רביב דרוקר", אומר סבוראי, כאילו כל הדרמה הזו אינה מתוזמנת מראש (והא ראיה שבהמשך מצהיר סג"ל שחודשיים לפני השידור שאל את דרוקר על כל העניין הזה).

עופר וינטר במהלך תרגיל צבאי (צילום: דובר צה"ל)

למה שלח דרוקר את החייל לדובב את וינטר? כי "החלטנו שלא תהיה מח"ט גבעתי", מצטט סבוראי את החייל, כפי ששמע מווינטר. זאת, על רקע החלטת הרמטכ"ל למנות את וינטר לתפקיד זה עם סיום תפקידו כמפקד החטיבה הצפונית ברצועה.

"וואו", אומר סג"ל בשידור, אך אינו מביא ראיה כלשהי לאמיתות הציטוט מפיו של החייל. המאזין אינו יודע מי הוא זה שאמר, אם אכן אמר, "החלטנו שלא תהיה מח"ט גבעתי". האם זה החייל? האם זה דרוקר? האם זו מערכת "המקור"? האם הציטוט מדויק? האם משמעותו היא זדונית – כוונה לסכל את המינוי – או סוג של שוויץ של תחקירן שנסחף במשימתו? סג"ל מדגיש בהמשך השידור כי אימת את גרסת וינטר עם "גורמים בלשכתו", אך אינו משמיע למאזינים את הקלטת השיחה שבין המח"ט לחייל, שבה לכאורה נאמר המשפט המרשיע.

סבוראי ממשיך ומתאר את תגובתו של וינטר: הוא פנה למשטרה ולממונים על אבטחת מידע בפיקוד, תיאר את השתלשלות העניינים וביקש מהם לבדוק שמכשירי ההקלטה שהיו על גופו של החייל לא הקליטו שום רחש חסוי שאולי נשמע בלשכה בעת השיחה בין השניים.

סבוראי מוסיף כי מאז המקרה "וינטר לא נרגע ממה שנראה כסיכול ממוקד או כניסיון של סיכול ממוקד כדי שהוא לא יהיה מח"ט". לב המאזין יוצא לווינטר, שבמשך ארבע שנים תמימות אינו מצליח להירגע מהניסיון שנעשה לבצע בו סיכול ממוקד – ניסיון, אגב, שנכשל.

"החומרה שאני רואה במקרה הזה", אומר סבוראי, "היא שעיתונאי שולח תחקירן כאילו כדי להדיח מח"ט. כאילו לטייח". שמעון ריקלין, בן זוגו של סג"ל לשידור, מעיר: "לא להדיח, אלא למנוע את המינוי. לא כי יש לו מידע על משהו לא בסדר, אלא כי הוא רוצה לייצר אירוע".

סג"ל מספר למאזינים כי מקור שלו פגש את דרוקר "לפני כחודשיים" ליד פאב ושאל אותו למה הוא עשה את זה, ודרוקר השיב שאין לו שום דבר נגד וינטר. סג"ל מדגיש כי לא היה כל אירוע שבו נהרג נער פלסטיני בלתי מעורב, כפי שתיאר החייל, כי אילו היה מקרה כזה, הרי שהחייל היה מפליל את עצמו כשאמר (וגם הוקלט) שהוא ירה והרג נער פלסטיני בלתי מעורב.

ללא בדל ראיה

סג"ל מביא במלואה את תגובת ערוץ 10, הקובעת כי הקלטות חשאיות וצילומי סתר הם כלי עבודה מקובלים ולגיטימיים במלאכת התחקיר העיתונאי, וכי השימוש בהם נועד להפריך או לאשש מידע ראשוני. תחקירים משודרים ב"המקור" רק לאחר שעברו אימות קפדני.

בהמשך שואל סג"ל את סבוראי האם החלטתו להעלות עכשיו את הסיפור הזה אינה קשורה לעובדה שבעוד יומיים (כלומר, מחר) תשודר ב"המקור" כתבת תחקיר על וינטר ועל חג'בי, ועל התלונות שהועלו בזמנו על הטרדות מיניות מצדו של חג'בי והטענות שווינטר ואלוף פיקוד הדרום דאז, סמי תורג'מן, לא טיפלו בהן כיאות. סבוראי מאשר שזה אכן המניע שלו והוא תוהה מדוע דרוקר חוזר לעסוק בסוגיה הזו – אחרי שחג'בי הודח מתפקידו ובהתנהלותו של וינטר לא נפל פגם (וינטר ספג הערה ממפקד פיקוד דרום על האופן שבו טיפל בתלונות נגד חג'בי). מה פתאום הוא חוזר לזה?

והוא משיב: "אני אגיד, עופר וינטר היה קצין בסיירת מטכ"ל, סיירת מגלן, מפקד גדס"ר גבעתי, דובדבן, מח"ט גבעתי, החטיבה תפקדה באופן ראוי להערכה במבצע 'צוק איתן', והשאלה למה מנסים לקפד ראשו" – כאילו לא היו עוררים על תפקודו במבצע הזה, כאילו הפעלת נוהל חניבעל לא עוררה השגות. כאילו לא היו מפקדים מהוללים שנתפסו בהפעלת אלימות יתר כלפי פלסטינים, ואף בהרג לא מוצדק. כאילו אין זו חובתו האלמנטרית של עיתונאי לבדוק סיפור מהסוג שעליו קובלים סבוראי וסג"ל בשידור. כאילו לא שודרה בינואר השנה כתבת תחקיר ב"עובדה" – שהתבססה אף היא על התחזות ועל הקלטות סתר – שחשפה התנהלות חמורה של פעיל השמאל עזרא נאווי, שעליה מחה בחריפות מחנה השמאל, בתוכו עיתונאים ידועים, בעוד שהימין לעג למחאותיהם.

סג"ל מביע את דעתו כי מטרת הפגישה של החייל עם וינטר היתה לגרור את המח"ט לשכנע את החייל לשכוח מהמקרה, ובכך לטייח אותו. סבוראי מסכים, ומוסיף כי וינטר עמד במבחן שהציב לו החייל (בשליחות דרוקר), שכן הוא לא ניסה לטייח אלא להפך – עירב גורמים חיצוניים בפרשה.

השניים אינם מציגים בדל ראיה לסברה הזו; היא יציר מוחם החשדני בלבד. גם אם החייל אכן אמר "החלטנו שלא תהיה מח"ט גבעתי", וגם אם אמירה כזו משקפת את הרוח ששררה במערכת "המקור", אין בה ולו שמץ של ראיה לכך שהמניע להלך הרוח הזה הוא הסתייגותם של העיתונאים הנוגעים בדבר מהיותו של וינטר אדם דתי. הטחת ההאשמה הזו בשידור בגלי-צה"ל היא, ברגע זה, עלילה מוחלטת.

סג"ל מוסיף: "מדובר פה באתיקה עיתונאית. עוד לא היה סיפור כזה ששולחים אדם כדי להפיל מח"ט – סיפור שאין לו רגליים. נדמה לי שזה ניסיון לסיכול על רקע אידיאולוגי, ניסיון לסיכול של תת-אלוף בצה"ל לפני כניסתו לתפקיד של מח"ט בצה"ל. לא עושים דברים כאלה. זה לא ראוי. זה לא הגון כלפי אנשים שמקדישים את כל חייהם למדינת ישראל". הוא מדגיש פעם נוספת כי הדברים שהוא מביא מגובים ואינם מסתמכים רק על וינטר וסבוראי, וקורא שוב את תגובת ערוץ 10.

שמעון ריקלין (צילום: אמיר לוי)

שמעון ריקלין מעיר: אם היה פה סיפור ממשי של הרג פלסטיני חף מפשע, זה מזמן היה נחקר. אבל לא היה כלל סיפור כזה. כך שאין מנוס ממחשבה שזה היה ניסיון להפיל את המח"ט. סבוראי: "ושוב – לא על דברים שהוא עשה, אלא על דברים שרצו להדיח אותו שיעשה" (על סמך מה אומר סבוראי את הדברים האלה? איך אפשר להדיח את וינטר לעשות מעשה שהוא לא עשה?).

סג"ל מסכם ומסביר כי הואיל ולא היה בפועל שום מקרה של הרג פלסטיני חף מפשע תוך מעורבות של וינטר, הרי שיוזמת הפגישה איתו מצד החייל נועדה לסבך אותו בניסיון טיוח כדי למנוע את מינויו למח"ט גבעתי. המאזין תוהה: מדוע סג"ל מניח שדרוקר ומערכת "המקור" סברו שווינטר היה מועמד מתאים לקנוניה כזו? מה הם ידעו עליו שיוצר את ההסתברות הזו? מה סג"ל וריקלין יודעים על וינטר שיוצר את ההסתברות הזו? מה וינטר ו/או סבוראי יודעים שיוצר את ההסתברות הזו? מדוע מזימה כזו אינה מכוונת אל עבר קצין בכיר אחר?

סג"ל שוב מזכיר את התחקיר הצפוי ביום שלישי, ומציין כי מן הסתם זו המוטיבציה של סבוראי להעלות את הסיפור, וזה אומר: "אני לא מסתיר, זו המוטיבציה. ולא משום שאנחנו חוששים מהתחקיר, שהרי הוא ישודר לאחר שהתנהלותו של וינטר נחקרה ולא נמצא בה רבב. מה שמטריד זו הרדיפה השיטתית של גורמים בעלי אג'נדה משלהם אחרי קצין בצה"ל, קצין מצוין, קצין קרבי, קצין שההישגים שלו תחת אש מוכחים. איש טוב וישר שנאלץ להתמודד עם פוליטיקה חיצונית במקום רק עם הפוליטיקה הפנימית בצבא. זה חבל".

וסג"ל מפטיר: "שימו לב מה נעשה פה. זה מעשה נבלה". כשהוא אומר זאת, הוא נשמע משוכנע לחלוטין בפרשנות שהוא עצמו נותן להתרחשות מבלי שיספק לה בשידור ראיה כלשהי לבד מאישור על עצם ההתרחשות שהיתה בלשכה.

אז מה היה לנו? אירוע שהעובדות עליו מוסכמות: פגישה שהתקיימה לפני ארבע שנים בין וינטר לחייל, שנסבה על טענת החייל שבפקודת וינטר ובנוכחותו היה מעורב בהרג ללא הצדקה של נער פלסטיני. שני השדרנים, אראל סג"ל ושמעון ריקלין, מקבלים לחלוטין את גרסת וינטר וידידו, עו"ד עודד סבוראי, ולפיה מטרת הפגישה היתה להפיל את וינטר בפח ולהדיח אותו לפתות את החייל לחבור אליו כדי לטייח את המקרה.

גרסת דרוקר ו"המקור" שונה: זה היה ניסיון לגיטימי לברר את תקפותו של מידע גולמי שהגיע למערכת, ניסיון שבמהלכו נעשה שימוש בהקלטות סתר כפי שמקובל לא פעם בתחקירים עיתונאיים.

ומה המוטיבציה לשידור הראיון ולעיתויו? על כך מסכימים שני הצדדים: מחר עומדת מערכת "המקור" לשדר תחקיר ביקורתי של דרוקר ואור הלר על התנהלותו של וינטר כמפקד חטיבת גבעתי, בין השאר על הדרך שבה טיפל בתלונה על הטרדה מינית של המג"ד לירן חג'בי כלפי פקודה שלו. גם דרוקר וגם סבוראי (בגיבוי סג"ל וריקלין) מאשרים שמטרת השידור בגלי-צה"ל היתה להקדים תרופה למכה ולהניף מעל התחקיר של "המקור" עננה כדי שתסיח ממנה את דעת הבריות.

המאמץ הזה מביא לתוצאות, כפי שמעידות תגובותיהם המשתלחות של ראש הממשלה ושל שר החינוך, וכפי שמוכיח השיח הער ברשת ובתקשורת המסורתית. האזרחים מן השורה יצפו מחר ב"המקור" ויחליטו גרסתו של מי משכנעת אותם.

*   *   *

להאזנה לראיון של עו"ד סבוראי בגלי צה"ל

להאזנה לראיון התגובה של רביב דרוקר בגלי צה"ל