בתחילת החודש צייץ כתב המדיה של "דה-מרקר", נתי טוקר, הודעה למועצה לשידורי כבלים ולוויין. הציוץ כלל צילום מסך של ממצאי סקר דעת קהל שנערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל (ללא חרדים וערבים), אשר נשלח לכתבי המדיה. לצדו כתב טוקר: "היי מועצת הכבלים, אתם מועצה של כוווולם, גם של ערבים וגם של חרדים. איו שום סיבה להדיר קהלים מסקרים. כמובן שלא ניתן במה לאף סקר אפרטהייד".
זו עמדה ראויה לכל שבח. כשדי עיתונאים יסרבו לפרסם ממצאי סקרים שעורכים גופים שונים תוך אפליה של מגזרים, הגופים הללו יבינו כי אם ברצונם לקבל פרסום עליהם להשקיע עוד מעט מתקציבם ולערוך סקר שייצג באופן מלא את האוכלוסייה בישראל. או שסוקרים את כולם, או שלא סוקרים בכלל.
הבוקר, לעומת זאת, "דה-מרקר" חוטא חטא כפול ומשולש. לא רק שהעיתון מפרסם סקר אפרטהייד, זהו סקר שהעיתון הזמין; לא רק שהסקר מפלה, הוא כולל שאלות שרלבנטיות לכלל האוכלוסייה בישראל (בסקר של המועצה לשידורי כבלים ולוויין ניתן עוד היה לטעון כי הוא אינו רלבנטי לחרדים, שאינם צופים בטלוויזיה, ולערבים, שאינם מחוברים ברובם לתשתית של HOT – בגין אפליה נטענת – ולצלחות של yes); בנוסף על כך, הדיווח על ממצאי הסקר מטעה וגורם לקורא לחשוב כי הממצאים מייצגים את עמדות הציבור הישראלי כולו.
הסקר מתפרסם בפתח מוסף שמחת תורה של "דה-מרקר", בעריכת דפנה מאור. המוסף מורכב בעיקרו מתרגומים של כתבות נבחרות מהעיתונות העולמית, שעוסקות בפערי הכנסה. הכפולה הפותחת, שעליה חתומה העורכת מאור, מתמקדת בישראל.
דפנה מאור, (צילום מסך)
שלוש שאלות נכללו בסקר שהזמין העיתון באמצעות פאנל המשיבים האינטרנטי panel4all של מכון פאנלס. "האם אתם סבורים שיש לכם מספיק כסף כדי לכלכל את משפחתכם?", "מהו לדעתך מספר הילדים האידיאלי במשפחה?", ו"כמה ילדים אתם מתכננים להביא לעולם?". בגוף הידיעה מוזכר פעמיים כי נערך בקרב 301 אנשים בני 25 ומעלה שהם מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל.
אך מדוע, בעצם, הסקר נערך בקרב יהודים בלבד? האוכלוסייה הערבית, כחמישית מאוכלוסיית המדינה, נתונה באופן מובהק במצוקה כלכלית חריפה יותר מהאוכלוסייה היהודית, וגם שיעורי הילודה בה שונים. במלים אחרות, השאלות על התפיסה העצמית של מצבם הכלכלי של ערבים החיים בישראל, ועל המספר האידיאלי של צאצאים לעומת המספר המתוכנן, הן שאלות רלבנטיות ביותר לאוכלוסייה זו. הפניית השאלות למדגם מייצג של כלל האוכלוסייה בישראל היתה מאפשרת ניתוח מעמיק ומעניין יותר של מצב החברה בישראל. כרגיל, האפליה וההדרה אינן רק מחדל אתי, אלא גם חרפה מקצועית. התוצאה שמקבלים קוראי "דה-מרקר" לא רק מפלה, היא גם פגומה.
אם לא די בכך, העיתון אינו מבליט את העובדה כי הסקר נערך בקרב יהודים בלבד. נכון, הנתון מוזכר פעמיים בגוף הידיעה, אולם אין לו זכר בכותרת, כותרת המשנה, כיתובי התצלומים או האינפוגרפיקה. זאת ועוד, פעם אחר פעם מוצגות התוצאות כאילו הן מייצגות את כלל הישראלים. החל מניסוח בגוף ראשון רבים ("מה אנחנו צריכים כדי להרגיש שיש לנו מספיק?", נכתב בפתח כותרת המשנה) ועד להטעיות ממש: "שאלנו אנשים בישראל את השאלה הזאת", "המבוגרים בחברה הישראלית נוטים יותר", "מה חושבים הישראלים על מצבם המשפחתי", "מהו מספר הזהב בישראל?", ואפילו "מספר הילדים הנחשב אידיאלי למשפחה ישראלית הוא 3.5", כש"משפחה ישראלית" במקרה הזה היא בפועל "משפחה יהודית-ישראלית" בלבד.
סקר אפרטהייד נוסף מתפרסם הבוקר בפתח מוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות". המקרה של הסקר הזה, שערכו מינה צמח ומנו גבע ממכון מדגם, חריג יחסית. הסקר הניב שורה ארוכה של כותרות ("רק 13% מהנשים מרוצות מגופן", "1 מכל 4 נשים בישראל עושה התערבות אסתטית", "40% מהנשים שוקלות לעשות התערבות אסתטית בעתיד"), אבל נראה שכדי להגיע לממצאים הללו החליטו עורכיו להתעלם מחמישית האוכלוסייה שאינה יהודית.
בתחתית הכפולה שבה הוא מוצג נכתב כי "ממצאי הסקר מבוססים על תשובותיהם של 501 אנשים, מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל", ולכך נוספה ההערה הבאה:
ראוי לציין כי במקור תוכנן מדגם שכולל גם ערבים, אולם בבדיקה מוקדמת נמצא כי רק אחוז מועט מהערבים דיווחו על ביצוע התערבות אסתטית. לפיכך הנתונים להלן מתייחסים ליהודים בלבד"
נראה כי צמח, שהתחייבה בעבר בפני "העין השביעית" לא לערוך עוד עבור כלי התקשורת סקרים ליהודים בלבד כשנושא הסקר נוגע לכלל אזרחי ישראל, תכננה לעמוד במילתה. אולם אז הגיעו תוצאות הבדיקה המוקדמת, שבה נמצא כי התשובות של הנסקרים הערבים שונות במידה מהותית מאלו של הנסקרים היהודים.
בשלב זה ניתן היה ללכת באחת משתי דרכים: להמשיך כמתוכנן ולהציג את ממצאי הסקר המלאים, או לוותר על סקירת כחמישית מאוכלוסיית המדינה ולהתמקד ביהודים בלבד. קשה להעלות על הדעת סיבה מקצועית לבחירה בדרך השנייה. האם יעלה על הדעת ביטול סקר בנושא כלשהו בקרב 20% מאוכלוסיית המטרה משום שבאוכלוסייה זו המשיבים סיפקו תשובות שונות בתכלית מאלו של יתר אוכלוסיית הנסקרים? כשהסוגיה הנבדקת נוגעת לכלל האוכלוסייה אין ברירה – או שסוקרים את כולם, או שלא סוקרים בכלל.
נכון, סקר בלתי מפלה על הפופולריות של הטיפולים האסתטיים בישראל לא היה מאפשר לעורכי "זמנים בריאים" להדפיס בגופן גדול כותרות על השיעור העצום של נשים שאינן מרוצות מגופן ועוברות התערבות אסתטית, אולם הוא היה מקצועי והוגן יותר, וגם מעמיק יותר, כולל נתונים מפורטים על הפערים בין האוכלוסייה היהודית והערבית בסוגיה זו. ההחלטה לוותר על סקירת ערבים, למרות הכוונה המקורית לעשות זאת, מעידה על ליקוי מודע בשיקול הדעת.