יותר מעשרים שנה הכרתי את מיכל רוזנטל, עורכת, מתרגמת, בעלת טורים בעיתון הירושלמי "כל העיר". למדנו בחוג לבלשנות כללית באוניברסיטה העברית, שהיה אז מקום לימוד ומפגש מיוחד במינו. מיכל למדה יוונית מודרנית, במסירות ובשקיקה, נוסף ללימוד מגוון רחב של שפות עתיקות ומודרניות, מלטינית ועד טורקית. אולם מעל לכל אלה, אהבתה הגדולה היתה לעברית המודרנית, לעברית הישראלית החיה, התוססת, בעלת האופי האנרכי והמבנים המרתקים.

מאוחר יותר הצטלבו דרכינו כשמיכל פיתחה קריירה כעורכת תרגום, בעיקר בהוצאת כרמל בירושלים. מיכל ערכה לא מעט מן התרגומים שלי בכרמל ובמקומות אחרים. פסגת עבודתנו המשותפת היתה "ספר האי-נחת" של פרננדו פסואה, שאני תירגמתי מפורטוגזית ומיכל ערכה, כשותפה מסורה, רצינית, מכבדת ומעמיקה בהבאת התרגום לפרסום בהוצאת בבל, שבה היא גם תירגמה מצרפתית. מיכל בלטה כעורכת בהוצאת כרמל, שם ערכה תרגומים ליצירות של רוסו, סרוואנטס, אליאדה, קאמי, הוגו ועוד רשימה ארוכה של גדולי הספרות העולמית.

מיכל רוזנטל היתה עורכת הלשון של "העין השביעית" במשך 11 שנה, עד שכתב-העת עבר מנייר לפרסום מקוון. היא בלטה במסירותה לעבודה, בקפדנותה ובעינה החדה והרגישה.

תקופה מסוימת עברה על מיכל רוזנטל ב"כל העיר", כעורכת לשון. שם גם כתבה ביקורת מסעדות בטור משותף עם רחל פרץ (עורכת הלשון של "העין השביעית" דהיום), שלא פעם היה מתובל ועסיסי יותר מהמאכלים שהשתיים טעמו במקומות השונים. לאזכור מיוחד ראוי הטור המעולה של מיכל ב"כל העיר" שעסק בעברית החיה, שם בלטו תפיסתה הבלשנית המגובשת, ערכיה האנושיים ומבטה על חיינו בארץ הזאת, יחד עם שכנינו הערבים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעברית שבפינו ובערבית שבפיהם. עם מותה, אבדה עורכת שעבדה מתוך חדווה, ואבדה גם אוהבת עברית רגישה שידעה לקלוט את המציאות הלשונית החיה וגם לבטא אותה בכתיבה ובעריכה.

יורם מלצר הוא סופר, מתרגם ומבקר ספרות