פיסת הקאלט התורנית של דורון בן-דור, כתב one, בסיום גמר גביע המדינה לפני כחודש, היתה כה בוטה, שאין מנוס למבקר התקשורת – היגע מלהוכיח שוב בפעם המי יודע כמה כיצד אתר הספורט הדלוח מתייחס לערכים המקצועיים הבסיסיים ביותר – מלהתייחס שוב ליקום החלופי של one.

כיצד קורה שכתבי האתר הזה מפגינים שוב ושוב ירידה לתחתיות ההתנהגויות העיתונאיות, תחת שרביטה של אופירה אסייג, וכל הביקורות, הטוקבקים הזועמים והבוז הקולגיאלי עוברים גבוה מעל לראשיהם?

המסקנה שהגענו אליה, החוטאת בנימה סוציו-פילוסופית, תתנסח בהמשך. ובינתיים נעבור לתיאור הפיאסקו האחרון מבית-היוצר של שכונת one.

בגמר האחרון של גביע המדינה בכדורגל (24.5) הפתיעה מכבי חיפה את מכבי תל-אביב וזכתה בגביע. בשידור הישיר ברדיו חיפה נשמע בן-דור משתנק באקסטזה:

יש, יש אלוהים, יש אלוהים, ואללה הצדק ניצח, איציק תתרגש, לקחנו גביע, אמא, אמא, את שומעת אותי? הבאנו גביע. אמא הבאנו גביע. אני לא יכול לנשום. אני לא יכול לנשום, חבר'ה, אני לא יכול להירגע, אלוהים, יש גביע, אני לא מאמין, אלוהים, אני לא מאמין, גביע. וואו, הלב שלי... (שר עם הקהל: 'כולם כולם לקפוץ'). יש גביע, אמא, תסתכל מה שהולך פה".

בטקס הנפת הגביע המשיך בן-דור לאבד שליטה:

לא יאומן כי יסופר... מצצו לי את הדם... זה מגיע גם למי שרצה את רוני לוי, זה מגיע כל הכבוד לרוני לוי שיניף גביע בניגוד לכל אותם...' (שר: 'הנה זה מגיע, תנו ליוסי להניף את הגביע')".

זמן קצר לאחר מכן, כששחקני מכבי חיפה רצו לעבר האוהדים עם הגביע, הצטרף אליהם בן-דור כשהוא צמוד למאמן רוני לוי. אם נדמה שהוא בסך-הכל ביקש לסקר את ההתרחשויות מקרוב (אף שנוהלי ההתאחדות אוסרים עליו לרדת לדשא), באו התמונות שהראו אותו צוהל, חוגג ומניף ידיים לאות ניצחון, כאילו היה אחד מהקבוצה ויש לו חלק בהצלחה. ראו בתצלום המתפרסם כאן למעלה ובתצלום שהתפרסם באתר ערוץ הספורט (התמונה השנייה בכתבה, בן-דור מימין מניף יד).

האזינו להקלטה

עיתונאים שמסקרים את הקבוצה שהם אוהדים אינם חריגים בתקשורת הספורט, אלא שבן-דור לקח את זה כמה צעדים קדימה. נראה שהוא מעורב בענייני הקבוצה כאילו אינו עיתונאי, כך לפחות מתייחסים אליו הקולגות. הוא שילוב של אוהד, עיתונאי ויועץ. באחת מתוכניות הספורט בעבר ברדיו תל-אביב גילה כי המליץ למאמן ראובן עטר לבצע צעדים כאלה ואחרים כדי לצאת מהמשבר המקצועי. על כך ספג נזיפות מאייל ברקוביץ' וזוהיר בהלול, בעוד שהמגישה והמנהלת שלו באתר אופירה אסייג גוננה עליו.

במהלך העונה כולה, ולא רק בה, הפגין בן-דור יחס חנפני למאמן רוני לוי. הוא קידם את מינויו לפני שנה ("רוני לוי הוא הכי מתאים לעשות סדר"), חגג את החתמתו ("אפשר לברך על המוגמר"), החניף לו במהלך העונה חרף הכישלון המקצועי בליגה ("במועדון מרוצים מאוד מעבודתו"), התרעם על כך שהקבוצה לא מחתימה אותו הלאה ("ללוי יש קרדיט רב במגמת ההבראה של המועדון") ולא היה מאושר ממנו כשזה קרה ("כפי שפורסם לראשונה ב-one").

היותו היחצן והלוביסט של רוני לוי ידועה, והיא הפכה מושא לדאחקות על חשבונו ברדיו חיפה, שם הוא עולה מדי פעם לשיחה בענייני הקבוצה שהוא מסקר. בעזרתו של איתי, אוהד מכבי חיפה שסייע באיסוף החומר, הקשבנו לכמה הקלטות: "הנה ראש מערך ההסברה", מצחקקים השדרים. במקרה אחר זרקו לו שהוא מבלה עם רוני לוי יותר משהוא מתרועע עם בתו. בן-דור זרם עם ההערה כאילו כלום. כשמגישי התוכנית הסתלבטו, "הוא עכשיו מלווה את רוני לאוטו", הגיב בן-דור: "רוני יהיה המנצח הגדול של העונה הזו, אבל צריך עוד חזון למועד".

אחרי הניצחון של מכבי חיפה בחצי גמר הגביע אמר בן-דור: "התומך הכי גדול של רוני לוי זה אסף בן-דב, המנכ"ל החדש שנכנס לתפקידו". המגישים תיקנו אותו: "הוא התומך השני הכי גדול, אתה הראשון, התומך הראשון הוא בן-דור, התומך השני הוא בן-דב".

לפני חודש, לאחר החתמתו של המאמן לעונה הבאה, אמר בן-דור ברדיו: "איזו שמחה כאן, רוני לוי ממש עובר קרוב אלינו, רוני לוי ממשיך בעונה הבאה. ממה שאני שומע בחדרי חדרים, שחר קיבל החלטה שרוני לוי ממשיך. רוני לוי עשה עבודה מצוינת במחזורים האחרונים".

לא פלא שלאחר הזכייה בגביע התבטא בן-דור בתוכנית הרדיו ש"מצצו לי את הדם", כשהכוונה לאוהדים שדרשו לפטר את המאמן והתבטאו נגד כתב החצר. כך לא מתבטא עיתונאי, גם לא עיתונאי-אוהד. כך מדבר מי שהפך את עצמו למזוהה עם מי שהוא מסקר עד אובדן עצמיות גמור.

במחשבה שנייה, כתב כזה מתאים מצוין לקו של one. נדמה לי שאחד כמוהו לא יכול היה לשרוד בשום כלי תקשורת אחר, אפילו לא בערוץ הספורט, שפה ושם מגלה נטיות להידמות לצהובון הספורט המתחרה.

בניגוד לכל העיתונים והאתרים האחרים, ב-one לא מדובר במעידה נדירה, בעשב שוטה או בזליגה מקומית ונסלחת מהמקצוענות השגרתית. ב-one מדובר בתפיסת עולם, עולם תקשורת מקביל עם חוקי משחק משלו. מרחב אפור של טשטוש גבולות בין מקצועיות למקורבות, היכן שאינטרסים הם חלק בלתי נפרד מהמשחק. היחס למעטפת הרשמית, "תקשורת הספורט", הוא בעיקר אינסטרומנטלי.

ערכים שעיתונאים תופסים כעקרוניים, או לפחות כאלה שיש לשאוף לשמר – כמו דיווח אובייקטיבי וחסר פניות ככל האפשר, הפרדה בריאה בין מסקרים למסוקרים, הישמרות מהבעת זיקה גלויה לקבוצה, למאמן או לפונקציונר אחר, דיווח ענייני ומכבד ומאוזן ושאר ירקות – באתר one נחשבים כנראה ללא רלבנטיים. אולי לכן מה שבכל אתר אחר היה יכול להיחשב כנפילה מקצועית חמורה, ב-one הוא בשר מבשרה של האג'נדה: לא שמענו שנוזפים בכתב שסרח או מניידים אותו לסקר קבוצה אחרת. הם שועטים הלאה ולמטה, מותירים מאחוריהם את האינטגריטי העיתונאי כסמרטוט חסר שימוש.

יאשימו אותם שמניעיהם זרים? שהם מבזים את המקצוע? הם לא ימצמצו. זה המשחק שלהם, ומי שלא נאה לו, שיירד מהמגרש.

טועים לפני כולם

ב"וואלה" הזדרזו מאוד לקבוע מסמרות בנוגע לערן זהבי בערב הדרמטי שעבר (26.6.16), ופסקו: "נשאר במכבי תל-אביב". דווקא בגלל שהעניינים סביב השחקן היו נזילים מאוד, היה עליהם להיזהר כפליים בניסוח הכותרת הראשית החד-משמעית, במיוחד כשכותרת המשנה הסתייגה. תוך שעה-שעתיים יצא האוויר מהכותרת שניסתה להקדים את כולם, וסופה שיצרה סדקים באמינותו של האתר.

"ערן זהבי נשאר במכבי תל-אביב", כותרת ראשית ב"וואלה"

ועוד בענייני ערן זהבי: "ידיעות אחרונות" הכניסו את היד לכיס ושלחו לסין את הכתב הבכיר שלהם, נדב צנציפר, כדי שיהיה צמוד לכוכב מכבי תל-אביב בכל מהלך הדרמה. מרוב שעפו על עצמם עם שליח בלעדי לגוואנגז'ו חטאו לאמת כשהכתירו ב-ynet כחשיפה את מתווה החוזה שהציעה מכבי תל-אביב לשחקן. אם היו מדפדפים ב"מעריב" יום קודם היו יכולים לקרוא את אותם פרטים בכתבה של רון עמיקם.

ערכי הפקה

רמי וייץ ואברם גרנט ביורו בערוץ 2 (צילום מסך)

הרבה כסף נכנס לערוץ 2 ממקבצי הפרסומות והחסויות כאורך הגלות לפני, באמצע ובסיום משחקי היורו. מצד שני, הרייטינג לא בשמיים, מה שיכול אולי להסביר מדוע הפתיח של רמי וייץ ואברם גרנט לפני שידור משחקים נראה כאילו צולם בסלולרי דור 2.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il