המדור "הכר את המומחה" מתפרסם במסגרת פרויקט "מדד הייצוג - ערבים בתקשורת העברית", בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי וקרן ברל כצנלסון. התקשורת המשודרת ממעטת לראיין ערבים בשל מומחיותם ונסיונם, מטרת המדור היא להציג ולהכיר מומחים בתחומים שונים מן החברה הערבית בישראל ולייצר מעין "ספר הפקה" חי.

בשבוע שעבר הושבתו הלימודים בבית-ספר בהרצליה אחרי שתלמיד כיתה א' טען כי תלמידים גדולים ממנו התעללו בו מינית. השבתת בית-הספר היתה יוזמה של הורים מודאגים, אשר דרשו את השעיית התלמידים החשודים במעשה.

פרופ' מונא ח'ורי-כסאברי, מרצה בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, חקרה בעבר את סוגיית האלימות בבתי הספר. לדבריה, באופן כללי ולאו דווקא בהתייחסות למקרה שאירע בהרצליה, השעיה מיידית אינה הפתרון הנכון ובוודאי שלא המלא.

"יש למשרד החינוך נוהל די ברור לגבי מה שצריך לעשות בכל מקרה של אלימות וצריך לנהוג לפיו. אי אפשר שכל בית-ספר ינהג לפי מה שהוא רוצה. עולה השאלה אם מדובר במקרה ראשון, ואם לא - האם היתה קודם לכן אזהרה, האם זימנו את ההורים של הילדים האלה בעבר בעקבות מקרה דומה. צריך לבדוק את כל ההיסטוריה לפני שמגיעים להחלטה להשעות ילד. השעיה היא הפתרון האחרון בשרשרת עונשים שאפשר לתת לילד. זה תלוי גם כמובן בחומרת המעשה ועוד שלל גורמים.

"קשה לי להתווכח עם הורה של ילד שרוצה שישעו את הילד שפגע בו, זה האינסטינקט של ההורים, אבל אני יכולה לדבר ממקום אחר, מהמקום ששואל מה זה ייתן אם באמת נשעה את הילד. האם אנחנו מטפלים בבעיה? השעינו את הילד, הוא מסתובב ברחוב וחזר יום למחרת. מה עשינו בזה? כלום. השאלה היא אם ההשעיה היא חלק מפתרון כולל שגם מלווה בטיפול בבעיה ובילד הבעייתי. כי אם הטיפול הוא ההשעיה אז זה לא עוזר, ואת זה אנחנו יודעים ממחקרים שנעשו בעולם".

פרופ' מונא ח'ורי כסאברי (צילום: יחסי ציבור)

אם כך מה הטיפול הנכון?

"קודם כל גם אם בוחרים בהשעיה יש צורות שונות של השעיה. אפשר להשעות את הילד אבל לבקש ממנו להכין עבודה או שיילך לטיפול, או להפנות אותו לגורם מקצועי. או, למשל, שההשעיה לא תהיה מחוץ לבית-הספר אלא במסגרת בית-הספר, להעביר אותו לכיתה אחרת. אי אפשר רק לשלוח את הילד הביתה, מה גם שבדרך כלל ההורים של הילדים האלה לא נמצאים בבית כך שגם הפיקוח על הילד לא קיים. צריך להיות מערך טיפול בתוך בית הספר".

בשנים האחרונות פרופ' ח'ורי-כסאברי העבירה את מוקד מחקריה מאלימות בבתי-ספר אל עבריינות בני-נוער באופן כללי. ערבים ויהודים, עולים חדשים וותיקים. היא בודקת את השפעות הדת על אלימות בני-נוער, השפעות הקהילה הסובבת את בני-הנוער ומאפייני האישיות של הנערים המועדים לעבריינות. בין המחקרים האחרונים שלה גם כזה שהוקדש לחקר האלימות הפוליטית של בני-נוער במזרח העיר ירושלים, עוד בטרם החל עידן הסכינאות הנוכחי.

עד כמה הגורם הדתי משפיע על הנטייה לאלימות, לפי המחקר שביצעת בנוגע לצעירים במזרח-ירושלים?

"לפי המחקר שלנו הגורם הדתי הוא מנבא הפוך לעבריינות. ככל שהילדים היו יותר דתיים הם פחות נטו לעבריינות".

למרות שהמחקר שלך הסתיים לפני גל הסכינאות האחרון, איך את מפרשת אותו?

"האמת שאני חושבת שהוא די דומה לדברים הקודמים שבדקנו. לפחות מהראיונות שראיתי עם הילדים, הם אמרו את מה שגם מצאנו במחקר. אלה ילדים שיש להם פיקוח הורי חלש יחסית, ילדים שאם ההורים שלהם היו יודעים מה הם עושים היו עוצרים אותם. ילדים מתוסכלים בסך הכל, במצב סוציו-אקונומי נמוך, וכאלה שהיו יכולים לבצע גם התפרעויות אחרות שלא קשורות רק לסכינאות על רקע לאומני".

מה זאת אומרת התפרעויות אחרות? פריצה לרכבים?

"כן, ילד עבריין. מה שאנחנו ראינו הוא שאלה כמעט אותם ילדים. אלה שהיו מעורבים בזריקת אבנים ובמכות ובהפגנות היו אותם ילדים שהיו מעורבים בסוגים אחרים של עבריינות. זו לא קבוצה מיוחדת, איזו אליטה שיש לה איזשהו משהו שונה מכל השאר".

ואילו מאפיינים נמצאים בקרב עבריינים צעירים מכל קבוצות המחקר, יהודים וערבים, עולים וותיקים?

"תפיסת כבוד גברית חזקה מאוד, דתיות נמוכה, פיקוח הורי חלש מאוד ומעורבות ומחויבות בית-ספרית נמוכה. אלה המאפיינים שחזרו על עצמם. את הדתיות לא בדקתי בכל המחקרים, אבל בהחלט המקום של ההורים, של מחויבות לימודית בבית-ספר והרצון להצליח, ותפיסת הכבוד החזקה. נערים שיש להם את תפיסת הגבריות הזו, המטופחת לכיוון הבעייתי, יש להם נטייה להיות יותר עבריינים. מנגד עשינו גם מחקר על עבריינות בנות וראינו שחלק גדול מהבנות דיווחו על פגיעה מינית בהן, וזה גם היה קשור לעיסוק שלהן בזנות".

כלומר, למסגרת החינוך בבית יש את ההשפעה המכרעת על ההתנהגות של הילד?

"יש השפעה גם לבית, גם למאפייני הילד אבל אי אפשר להתעלם מכך שגם לבית-הספר יש תפקיד. לבית-הספר יש גם יכולת למתן התנהגויות של ילדים, גם אם הם באים מסביבות קשות. לכולם יש תפקיד, אני חושבת שאי אפשר לזרוק את האחריות מאחד לשני".