קבוצה שמכנה את עצמה "יהודה ושומרון – מינהלת ההסברה" השיקה לאחרונה קמפיין פרסומי ברדיו ובאינטרנט שנועד "להעמיק את הזיקה של עם ישראל לשניים מהמחוזות המרכזיים ביותר בארצו". הקמפיין מבצע מהלך אינטלקטואלי נועז, שמצביע על הקשר בין אירועים ידועים מהתנ"ך ובין יהודה ושומרון, וממיר את המיתוס התיאולוגי בממשות היסטורית שאפשר לבקר בה, חמש דקות מכפר-סבא.

כך למשל מספר הקמפיין על אחיו של יוסף שהשליכו אותו לבור בדותן שבשומרון, ועל ישיבתו של דוד המלך בחברון לאחר מותו של שאול. אמנם במהלך מאתיים השנים האחרונות פעלו כמה ארכיאולוגים מקראיים שהיו מטילים בכך ספק, מהסיבה הפשוטה שאין הוכחות חותכות לקיומן של מלכויות דוד ושאול, אבל ניחא, אשרי המאמין.

העומדים מאחורי הקמפיין מנפנפים בשירותם הצבאי (כולל מילואים, אלא מה?), וכפי הנראה "עדיין לא יצאו מהצבא": כמו טירונים ממושמעים הם מכנים את עצמם "ציונים א-מפלגתיים", שלא לומר א-פוליטיים. לדבריהם, "יהודה ושומרון אינה מוקד הבעיה הפלסטינית, אלא מוקד ההוויה הישראלית". לא צריך את מישל פוקו כדי להבין שהמכבסה הלשונית ה"א-פוליטית" הזו היא הכי פוליטית שיש.

לצד השרשת השילוש הקדוש של העם, הארץ ושפת התנ"ך (מדינת ישראל אינה מופיעה בעלון הא-פוליטי), המבקרים ביהודה ושומרון עשויים לחוש דיסוננס מסוים בין הפרסומת שנוטפת שמן זית זך ודביק ובין הדבר האמיתי: הכבישים הנפרדים, הפרת זכויות האדם והימצאותם של כמה ילידים באזור, כאלה שלא ידעו את יוסף, שאול או דוד, אך עדיין מרגישים קשר היסטורי משלהם לאותו חבל ארץ.

הילידים יוכלו לספר למבקרים סיפורי היסטוריה משלהם, מהשנים האחרונות אמנם, שעלולים להעיב על הקשר המתקתק והפסטורלי בין היהודים ליהודה ושומרון. נוכח ההיתממות של יוזמי התשדיר (ושל מי שאישר אותו), אין זה מיותר להזכיר ששטחים אלה מעולם לא סופחו למדינת ישראל מצד אחד, לא בדיוק הוחזרו לידיה של מדינה פלסטינית מצד אחר, וחלק מהציבור בארץ רואה בהם שטחי אפרטהייד.

התשדירים של הקמפיין מופיעים זה זמן כבאנרים באינטרנט, ולאחרונה בתדירות גבוהה גם ברשת ב' ברדיו. אלא שרק לפני חודש פסל מנכ"ל רשות השידור מרדכי שקלאר תשדיר שתומך במתן אפשרות לסטודנטים פלסטינים מעזה לצאת לחו"ל, למרות הסגר על רצועת עזה.

מכאן עולה חשש למוסר כפול באשר למה שנפסל ומה שמאושר בשידור הציבורי, ונראה כי הפלס הצנזוריאלי של שקלאר נוטה ימינה – לרעת הילידים והשמאל ולטובת המתנחלים והימין. לפי כתבה של אסף כרמל ב"הארץ", המגמה הזו נמשכת זה זמן מה.

לפני כשנה פסל שקלאר תשדיר שקרא להכיר בכפרים הבדואיים הלא-מוכרים בנגב, ומומן על-ידי עמותת במקום – מתכננים למען זכויות בתכנון, והמרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי. זמן קצר לאחר מכן נפסל תשדיר של יוזמת ז'נבה והמִפקד הלאומי שקרא לחלוקת ירושלים (תשדיר זה נדחה גם על-ידי בג"ץ). לפני כשנתיים פסל שקלאר תשדיר שקרא להקים ועדת חקירה ממלכתית בעקבות מלחמת לבנון השנייה (לאחר עתירה של התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ, התשדיר אושר).

עלה התאנה של שקלאר הוא תשדיר שקרא להתנגד למגעים בין אולמרט לאבו-מאזן, שגם אותו פסל.

יוסי שריד הופיע בתשדיר התומך בסטודנטים מעזה, שנפסל. בתגובה לאישור התשדיר של יהודה ושומרון הוא אומר כך: "אני כבר מזמן נואשתי מהם. אין שם שום אמת מידה, אין להם מושג מה זו איפה, רק מה זה איפה ואיפה, כל פעם שמישהו שמזוהה לא עם המחנה של מנכ"ל רשות השידור, זה לא משודר. לעומת זאת מי שבא מההתנחלויות, נותנים לו לשדר".

מרשות השידור נמסר בתגובה כי "להבדיל מהתשדיר של יוזמת ז'נבה וכדומה, במקרה זה לא מדובר בתשדיר פוליטי שיש לפסול את שידורו בקול-ישראל. הקריאה לאזרחים הכלולה בתשדיר, לבקר באתרים היסטוריים לעם היהודי, היא לגיטימית. מדובר באתרים שאין כל מחלוקת באשר לקשר העמוק שלהם למורשת היהודית (בית-אל, בית-לחם, חברון וכדומה), והתשדיר אינו כולל התייחסות למחלוקת הפוליטית באשר לשטחי יהודה ושומרון".