מועצת העיתונות וארגון העיתונאים הגישו בימים האחרונים לבית-המשפט המחוזי את עמדותיהם בעניין הרחבת החיסיון העיתונאי והחלתו גם על חומר הגלם שאוסף עיתונאי במהלך עבודתו.

העמדות הוגשו במסגרת הליך שבו מערערת מדינת ישראל על פסיקת בית-משפט השלום. בית-המשפט ביטל צו שחייב את חברת החדשות של ערוץ 2 להעביר לידי משטרת ישראל חומרי גלם מראיון שערך הכתב לענייני משפט, גיא פלג, עם עינת הראל, שכיום מואשמת בסרסות והלבנת הון. שני הארגונים ביקשו וקיבלו אישור להצטרף להליך במעמד "ידידי בית-המשפט", וכעת העבירו את עמדותיהם המנומקות.

מועצת העיתונות, באמצעות עורכות-הדין ארנה לין ותמר הלוי, הבהירה כי לפי עמדתה, "חיסיון עיתונאי חל גם על כל מידע (לרבות צילומים, הקלטות וכל מדיה אחרת) שנמסר לעיתונאי על-ידי מקור או שהושג באמצעות מקור, ועל כל מידע שהגיע לעיתונאי אף אם ביגיעתו האישית והמקצועית בלבד, מבלי שנמסר לו על-ידי מקור כלשהו ועל כל אנליזה של מידע שכזה שנעשתה על-ידי העיתונאי".

מועצת העיתונות הצטרפה לעמדת חברת החדשות של ערוץ 2, וטענה כי אין להסכים לכך שעיתונאים יהפכו ל"קבלני משנה" או ל"זרוע הארוכה" של רשויות החקירה. מצב שכזה, נטען, יגרום ל"אפקט מצנן" שירתיע מקורות מהעברת חומרים לעיתונאים.

בעוד ששופט בית-משפט השלום ירון גת קבע בהחלטתו כי יש להחיל את החיסיון העיתונאי על חומרי גלם, אך בעוצמה מופחתת ביחס לחיסיון על זהות המקור, המועצה טוענת כי "ראוי שעוצמת ההגנה של החיסיון העיתונאי על מידע תהא זהה לעוצמת ההגנה הניתנת לחסיון המקור, שכן הפגיעה הקשה בעצמאות העיתונות וביחסי האמון שבין עיתונאי למקור, הטמונה בהסרת החיסיון העיתונאי, על שני סוגיו, ו'האפקט המצנן' הנגרם בעקבות זאת – זהים".

ארגון העיתונאים, באמצעות עורכי-הדין ד"ר מורן סבוראי ואמיר בשה, תומך אף הוא בהחלת החיסיון העיתונאי על כל המידע שאוסף עיתונאי במסגרת עבודתו. בנוסף, הארגון מדגיש כי הוא מתנגד לאבחנה שעשה שופט בית-המשפט השלום בין החיסיון שיש להטיל על חומרים שעלולים לחשוף זהותו של מקור לבין חומרים אחרים.

אבחנה כזו, טוען הארגון, "אינה קיימת במציאות היומיומית של העיתונאי ודינה של אבחנה זו בטלות". לפי הארגון, "במקום זאת, ראוי לראות בכל מידע, חומר, מכל סוג, שבו מחזיק עיתונאי, ככזה שיש בו פוטנציאל לחשיפת מקורות ולפיכך הוא ראוי להגנה במסגרת החיסיון העיתונאי".

הארגון מסביר את עמדתו זו בכך שבפועל אין אפשרות להבחין בביטחון גבוה בין חומרים שעלולים להביא לחשיפת מקור לבין חומרים אחרים. "ראשיתה של בניית כתבה מתחילה במסד של בדל סיפור וגישוש העיתונאי בערפל של חוסר ודאות וידיעה תוך שהוא אמון להגיע לחקר האמת בעבודה יסודית", נכתב בטיעוני ארגון העיתונאים. "[...] בשים לב לתמונה המשתנה של הסיפור המתהווה במהלך עבודת ההכנה, עד תום מלאכתו על אותה כתבה, העיתונאי אינו יודע את מלוא התמונה ולעתים הוא אף לא יודע כמה הוא לא יודע.

"[...] בשלבים הראשונים וגם לאחריהם של עבודה על כתבה עיתונאית, העיתונאי לא תמיד יכול לדעת איך נראית מלוא התמונה, ואף אינו יכול לדעת איזה מן החומרים המונח בפניו הוא 'האקדח המעשן', והוא אף אינו יכול לדעת או להעריך מה מן החומרים שבידיו יכול להביא לחשיפת מקור או מקורות אחרים שהוא עומד איתם בקשר ואינם המקור לחומר המסוים. לפיכך, על העיתונאי להתייחס לכל חומר שנמסר לו ככזה שיש בו כדי להעמיד מקור לכדי סיכון, ככל שיגיע לידיים לא נכונות".

בנוסף מזכיר הארגון בהקשר זה כי המציאות הדיגיטלית העכשווית מביאה לכך שיש יותר ויותר עקבות דיגיטליות בחומרים שהעיתונאי מקבל, אשר לא תמיד הוא מודע להן. עקבות אלו עלולות גם הן להביא לחשיפת מקורות.

נימוק נפרד שמעלה ארגון העיתונאים להחלת החיסיון על כלל החומר שאוסף עיתונאי נוגע ליחסי האמון שבונה עיתונאי עם מקורותיו. "על-פי רוב, היחסים בין עיתונאי למקורותיו נבנים בהדרגה, לאורך שבועות, חודשים וגם שנים", נכתב בטענות הארגון.

"הבסיס ליחסים אלו הוא אמון בין-אישי שהולך ומעמיק עם הזמן. [...] כחלק מכך, פעמים רבות יעבירו מקורות לעיתונאים חומרים שאין בהם סיכון גבוה מבחינתם כחלק מתהליך בניית היחסים ביניהם וגם כ'בלוני ניסוי' למקצועיותו של העיתונאי ומידת האמון שניתן לתת בו. במציאות שבה יוכלו רשויות החקירה לחייב עיתונאים למסור חומרים שלכאורה אין בהם כל סיכון לחשיפת המקור, מרקם היחסים העדין הזה, החיוני לתפקודה של עיתונות עצמאית וחופשית, ייפגם באופן אנוש".

בשבוע הבא צפוי להתקיים דיון ראשון בהליך בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו.

47724-01-16

להורדת הקובץ (PDF, 2.91MB)

להורדת הקובץ (PDF, 641KB)