ביום שלישי שעבר פירסם "ידיעות אחרונות" בעמודו הראשון תחקיר. התחקיר, שהכנתו הצריכה נסיעה לא קצרה, הוא עדות לנכונותם של עיתונאי הדפוס להשקיע זמן ומשאבים בכתבות לטובת הציבור, אפילו תוך סיכון חייהם. לא לחינם היכה התחקיר גלים וגרם למהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 לצאת מגדרה ולשדר, באופן נדיר, פולו-אפ לסיפור בלעדי של גוף תקשורת אחר.

נושא התחקיר של יאיר שגיא, כפי שהוצג בהפניה בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות", הוא "צוללת אישית באילת". מי שמדפדף אל הכפולה המרכזית של עמודי החדשות, אחת מפיסות הנדל"ן החשובות והנחשקות של העיתון, מגלה על פני עמוד וחצי כתבה שכותרתה המיליטריסטית היא: "האיש שבצוללת ינצח". כותרת הגג של הכתבה היא: "כתבנו באילת נשלח למשימה הכי רטובה שיש בה וחזר בשלום לדווח" (כך במקור).

המדובר באטרקציה תיירותית חדשה בעיר אילת, כלי רכב שנראה כמו וספה צהובה שאליה מחוברת קסדה של דארת ויידר מ"מלחמת הכוכבים". הווספה מורדת אל מתחת לפני הים, והרוכב יכול לשוטט במרחב התת-ימי באמצעות סוג של הגה, כשהוא קשור בכבל אל היבשה ומדריך צלילה מלווה אותו כל העת. זאת, תמורת סכום מגונה של כסף.

אילת, כעיר תיירות, משופעת באטרקציות כאלו. מה מיוחד דווקא באטרקציה הזו שגורם ל"עיתון של המדינה" להקדיש לה חלק לא מבוטל מעמודו הראשון ואת רוב הכפולה האמצעית? לא ברור. מה שברור הוא שיחסי-ציבור כאלה, כמו שאומרים, לא ניתן לקנות בכסף.

אבי ביטון, מי שייבא את האטרקציה מרוסיה, מספר עליה לכתב "ידיעות אחרונות", אך זה אינו מסתפק בדיווח יבשושי אלא מפשיל שרוולים, נכנס אל הווספה, צולל איתה אל המעמקים ואף מנציח זאת בתצלום. הצילום, שבו נראה הכתב מחייך דרך הקסדה, נמרח על פני כמעט חצי עמוד עיתון, כאילו שגיא הוא בן דודו האבוד של רון בן ישי המצטלם ליד תמונה של אסד בגיחה סודית אל סוריה. "זו כנראה תהיה האטרקציה של הקיץ הבא. מי שזוכר מסרטי ג'יימס בונד את הצוללות הקטנות – ובכן, זה ממש זה", הוא קובע.

שגיא אינו מסתפק בכך ומדווח בגוף ראשון על חוויותיו מחזית יחסי-הציבור. "מהר מאוד אני מוצא את עצמי בעומק של כמה מטרים", הוא מספר. "הפכתי לאטרקציה תיירותית בפני עצמי", הוא מוסיף, "אין מה לומר, זו חוויה מענגת. אתה מרגיש על הצוללת כמו בסרט בדיוני", ומסכם: "אבל העיקר ששבתי הביתה בשלום". אוחחח זה היה מסוכן.

בחדשות ערוץ 10 התקנאו בהישג של "ידיעות אחרונות". אחרי הכל, לא כל יום עיתון מגייס את כל משאביו לטובת יבואן של וספות תת-ימיות. לכן שלחה מערכת החדשות של הערוץ, זה שהצהיר פעם שהוא מתעתד להקדיש את עצמו לתחקירים ותעודה, צוות צילום לאילת.

הכתבה של חדשות ערוץ 10, שמקריין אביב פרנקל, ממשיכה היכן ששגיא עצר. היא נפתחת, איך לא, בסצינות מתוך סרט מסדרת ג'יימס בונד. למעשה אני חושד שזו הסיבה המרכזית שבגללה שני גופי החדשות האלה החליטו להירתם למאמצי השיווק של אבי ביטון. הם יכולים לכתוב או לומר את המלים המפורשות "בונד. ג'יימס בונד". היתרון של ערוץ 10 על "ידיעות אחרונות" ברור: פה לא רק קוראים את השם "אבי ביטון", אלא אף רואים ושומעים את האיש שהצליח באמצעי פשוט – הבטחה לסיבוב על הווספה – להזנות שני גופי תקשורת. ביטון עושה עבודתו נאמנה, ובתוך דקות המצלמה נכנסת מתחת למים. נו, תגידו, לא תחקיר?

איך אני יודע שזה תחקיר? הנה שיעור ראשון בעיתונות: כאשר מי שנראה כמו מדריך הצלילה שמלווה את צוללני הווספה, יוצא מן המים ואומר למצלמה: "הכל בסדר, כל בן-אדם יכול לעשות מגיל 15", אני יודע שמדובר בתחקיר.

מצד אחד אפשר לומר שלא צריך להתרגש יתר על המידה: בסך-הכל אייטם חמוד, שחותם את המהדורה. אני מבקש לדחות את הטענה בנימוס. בעוד שאפשר לומר לזכות "ידיעות אחרונות" שהוא היה הראשון לחשוף את הצעצוע תוך שהוא מגייס את משאביו לטובת מסע יחסי-ציבור בוטה, בחדשות ערוץ 10 נכנסים לתוך האייטם כשהם יודעים שהוא הופיע בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות". הם גם אוכלים את הדגים המסריחים (מספקים אייטם שהוא כולו יחסי-ציבור) וגם מגורשים מהעיר (עושים את זה אחרי שהאייטם התפרסם בעמודו הראשון של "ידיעות אחרונות"). כלומר, לא רק יצאתם לוזרים, יצאתם אהבלים.

לא ברור לאן נעלם הכבוד המקצועי של גופי התקשורת הישראליים. כן, אני מעז להזכיר את המלה הזו: "כבוד". לאן נעלם המרכיב החשוב שבפעם היה טבוע בדי.אן.איי של גוף תקשורת, והיה מביא אותו לומר ליחצן (או לאבי ביטון): "אני לא עובד אצלך. אני עובד אצל הקוראים שלי או הצופים שלי".

ומלה לכלכליסטים

ביום חמישי דיווח "כלכליסט" בהתרגשות על צאתו לאור של המוסף החדש שלו. הרבה ברכות ושיהיה בהצלחה. את המוסף עורכים אנשים רציניים ומוכשרים, ויהיה מרתק לעקוב אחריו. בעמוד הראשון של "כלכליסט" כתבו יואל אסתרון, מו"ל העיתון, וגלית חמי, העורכת הראשית שלו: "'כלכליסט' איננו רק עיתון של האלפיון, ולא רק של החשודים המיידיים בשוק ההון. מאות אלפי בני-אדם קוראים 'כלכליסט' יום-יום".

כבר הזכרנו בעבר את הנטייה של גופי תקשורת לפזר מספרים מפוצצים המרמזים על עוצמתם והיקף תפוצתם, מספרים שהקשר בינם ובין המציאות הוא במקרה הטוב מעניין. גם ל"כלכליסט" מותר. זה המקום לברך את קוראי אתר "העין השביעית" בשנה אזרחית טובה ופורייה. נכון, הברכה באה באיחור מה, אבל זה מפני שלקח לנו זמן לאסוף את הכתובות של 50 מיליון הקוראים שלנו.