פרשת סילבן שלום קידמה את מעמד התקשורת בצעד משמעותי נוסף לעבר מעמדם של המשטרה ובתי-המשפט. זה מתחיל במתלוננות שמעדיפות היום את ערוץ 2, ערוץ 10, "הארץ", הדס שטייף ועוד ככתובת בלעדית להגשת התלונה. זה מאפשר להן במידה רבה את החיסיון של הטוקבקיסטים: להסתתר מאחורי מסך ולשגר משם את כתב האישום כלפי שלום.
הנימוק המרכזי להעדפת דרך פעולה זו הוא החיסכון בהשפלות שמזומנות בפנייה למערכת המשפט – החובה להתעמת עם גרסת השר, עם לחצי מקורביו ועם הנרטיב ההפוך שיציגו פרקליטיו; גם בחקירת המשטרה, גם מול גורמי הפרקליטות, ובוודאי במשפט, אם וכאשר יוגש כתב אישום. המחיר הזה הוא כבד ומעוול, והמסלול התקשורתי-ציבורי נוח יותר במידת החיסיון שהוא מבטיח ובהתמודדות עם סיטואציות פחות נוחות למתלוננות. בפרשת קצב ראינו, פחות או יותר, את כל התרחישים האלה בפעולה.
כל זה נכון אם סיפורן של המתלוננות אכן אמיתי. אחת המתלוננות ציינה למשל את ההדלפות לתקשורת כסיבה שלא לפנות למשטרה – זאת כאשר היא זו שפונה ביוזמתה לתקשורת. בצורה כזו היא מכתיבה את השיח. המשטרה, לעומת זאת, עלולה להדליף גם עדויות שאינן עולות בקנה אחד עם גרסתה ולחשוף אותה לאי-נעימות.
חקירת משטרה יכולה להיפתח גם ללא תלונה רשמית. אבל ללא נכונות של המתלוננות להעיד, לא יהיה תיק. וכאן מציעה התקשורת את מסלול השיפוט האלטרנטיבי: משפט הציבור שיפעיל את הלחץ על שלום לעוף. אם לא לכלא, אז לפחות מהחיים הציבוריים, כמו ינון מגל. המשפט הפלילי, בגלל הסנקציות הכבדות שצפויות לנאשם, דורש להעביר את המתלוננות "אונס משני", כפי שקוראים לזה בחוגי המקצוע – חשיפה ובירור נוקבים שגובלים לעתים בטראומה קשה.
"אולפן שישי", חדשות ערוץ 2, 18.12.15
וכך קיבלנו שני מסלולים: המסלול הקל, התקשורתי-ציבורי, ש"מסתפק" בהרחקת החשוד מהחיים הציבוריים, ומולו המסלול הכבד, הפלילי-משפטי, שעלול להסתיים בהרשעה פלילית ואפילו עונש מאסר.
גזר דין אחד משותף לשני המסלולים, והוא הקלון. גם אם נישאר במסלול התקשורתי, את הקלון הזה יישא שלום מעתה לשארית חייו. והוא יישא עוד משהו: את השכנוע הציבורי בעובדה ששש או שבע מתלוננות זה בטון יצוק. ראיה מכרעת להיותו עבריין מין. משה קצב ולא חיים רמון.
עם הכתם הזה נדמה שהקיץ הקץ על הקריירה הציבורית של כבוד השר. השאלה שראוי לעסוק בה היא מידת הלגיטימיות של הפרקטיקה הזו, שבה נגזר דינו של אדם לקלון, ואולי לחיסול קריירה, במשפט שמתנהל באולפני החדשות. צריך להודות שמדובר בפרקטיקה מגונה, תחרות בין כלי תקשורת שמלבה כתב אישום נורא בחסות מתלוננות שבוחרות את העיתונאי ולא את תחנת המשטרה. אי-אפשר שלא להבין את מתלוננות האמת שחוששות מאותו "אונס משני" בחסות ההליך המשפטי.
סילבן שלום יכול להתמודד עם הדילמה הזו. להתייצב בעצמו – לא באמצעות יחצן, פרקליט או הטוויטר של ג'ודי – להישיר מבט לציבור ולומר את האמת שלו. לומר שלא היו דברים מעולם, ושיהיה מוכן להתמודד עם כל טענה שתופנה כלפיו. בתנאי שתוגש למשטרה.