מפכ"ל

"הארץ", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מקדישים את כותרותיהם הראשיות לניסיון נוסף של השר לבטחון פנים גלעד ארדן וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו למנות מפקד כללי למשטרת ישראל. "ארדן החליט למנות את סגן ראש השב"כ לתפקיד מפכ"ל המשטרה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "תחילה דחה בכיר השב"כ את הצעת ארדן, אך נענה לה לאחר שיחה עם נתניהו. וינשטיין: אין מניעה למינוי", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של יניב קובוביץ, רויטל חובל ועמוס הראל.

מה הבהיר נתניהו לר' שגרם לו לשנות את דעתו ולקבל את התפקיד? "כפי שדווח בשבוע שעבר ב'הארץ', ארדן פנה באחרונה לר' והציע לו להתמנות למפכ"ל, אך הוא דחה את ההצעה כיוון שראה עצמו מועמד מוביל לראשות השב"כ. עם זאת, לאחר שיחות שבהן הבהיר לו ראש הממשלה שיעדיף לראותו מפכ"ל, נענה להצעת ארדן", נכתב בידיעה. בטור הפרשנות, תחת הכותרת "למה לו?", מוסיף הראל: "באופן שבו מתנהל מינוי בכירים בימי נתניהו, אולי העדיף מינוי בטוח במשטרה על המתנה מתוחה בשב"כ". ב"ידיעות אחרונות" מעלים את האפשרות שר' הסכים למינוי שלא חפץ בו משום שנתניהו הבהיר לו שלא יקבל את המינוי שכן חפץ בו, ומותירים אותה בצריך עיון.

בידיעה הראשית של "ישראל היום" יש רק גרסה אחת, גרסת נתניהו. כותרת הגג לראשית קובעת: "רה"מ: ר' הסכים לתפקיד המפכ"ל – כי זו משימה לאומית'". בטור הפרשנות של יואב לימור מוזכר כי יש אופציה אחרת: מינוי חיצוני לראשות השב"כ. כך או כך, הכותרת הראשית של העיתון, "שבחים מקיר לקיר: 'ר' – האיש שהמשטרה זקוקה לו עכשיו'", וכותרת הידיעה הראשית, "המועמד למפכ"ל – 'תותח ועילוי'", חושפת טפח, או עשרה, נוספים, על עמדתו של נתניהו ביחס למינוי. כזכור, גל הירש לא זכה לקבלת פנים חמה כזו בעיתונו של נתניהו.

בידיעה הראשית עצמה, הכתבים אינם מתייחסים למינוי, אלא ל"מינוי האיכותי". הידיעה מורכבת רובה ככולה מדברי הלל על ר' מאת דוברים שונים. כותרות ידיעה נוספת וטור פרשנות בעמוד הן: "נחוש וחסר פשרות – יחולל במשטרה מהפכה" ו"יש לו הכלים להצליח" (בזה האחרון כותב לימור כי "ר' נחשב איש ימין"). "אם מישהו חושב שר' יסיר ממנו [מנתניהו] איומים של העמדה לדין, הוא עלול לגלות שטעה בגדול. הביוגרפיה של המפכ"ל החדש מרמזת שיש לו חוט שדרה", מייחל שמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות".

ב"ידיעות אחרונות" מדגישים אלמנט תדמיתי של המינוי המיועד: "מהצללים למדים הכחולים" היא הכותרת הראשית של העיתון, המתייחסת לעובדה שזהותו של ר' היתה חסויה וכעת היא עתידה להיות גלויה. בעיתון נטען כי "כך יצא שסיקור מינויו של המפכ"ל הבא נתון תחת מגבלות צנזוריאליות", הגם שהמגבלה החוקית היחידה לפי הסיקור היום בעיתון היא פרסום שמו ותמונתו – ולא תחקיר נוקב בעניינו.

גם ב"הארץ" מופיעה הכותרת "לצאת מהצללים", לטור הפרשנות של יניב קובוביץ, אך הוא מטעין אותה במשמעות: "משטרת ישראל לא פועלת ברחובות הצרים של מחנה הפליטים בלאטה, לא חוקרת חשודים ללא צו ולא יכולה לעצור במעצר מינהלי גם את הגרוע שבעבריינים. המשטרה, בניגוד לשב"כ, גם נבחנת ומצולמת בכל שנייה".

סימן ההיכר: מתמקדים בטפל

יוסי יהושוע, הכותב את טור הפרשנות הראשי של "ידיעות אחרונות" לדיווח על המינוי, מציין בפתחו כי כינויו של ר' הוא "אבו-כארפתה", "בזכות סימן ההיכר שלו: העניבה הנצחית". זוהי גם כותרת הטור: "אבו-כארפתה יוצא לאור" ("מכונה בין היתר 'השועל' בשל ערמומיותו, 'אבו-עניבה' ו'בר-מצווה', בשל מראה הילד הטוב בעל הכיפה והעניבה", מוסיפים איתמר אייכנר ומאיר תורג'מן בעמוד הבא).

מוטי קירשנבאום

"המעמד שלו בתקשורת הישראלית היה יוצא דופן", כותב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" על מוטי קירשנבאום, שנפטר ביום שישי. "עיתונאים מצטיינים בדרך כלל בתחום אחד: יש מי שמצליח ככתב שטח, יש מי שמצליח ככתב מגזין, דוקומנטריסט, יש שמצליח כמגיש בתוכניות אירוח; יש מי שמצליח כעורך, יש מי שמצליח כמפיק, יש מי שמצליח כמנהיג, כמנהל. אלה שמנסים להיות גם וגם וגם מתגלגלים בדרך כלל לבינוניות. קירשנבאום עשה את כל התפקידים האלה, ולכל אחד מהם הביא משהו מיוחד משלו, שהפך את העבודה שלו לציון דרך.

"בנוסף הוא היה במאי מחונן, שהביא את הסאטירה הפוליטית לטלוויזיה והפך אותה לספינת דגל נשכנית, ומגלה כשרונות גדול. האנשים שלימד וגידל מילאו וממלאים עד היום את ערוצי השידור. והעיקר, הוא הביא לכלל אמנות את המרכיב החשוב ביותר בעיתונות – היכולת לספר סיפור. קירשנבאום ידע לספר". בהמשך מצטט ברנע מראיון שערך עם קירשנבאום ל"העין השביעית".

בהמשך הגיליון מתוודה סימה קדמון: "הייתי מעיזה לומר שקירשנבאום היה העיתונאי שאנחנו, העיתונאים, רצינו להיות. אמיץ, נבון, חד, שנון, סקרן, אמין. כל מה שרבים מאיתנו קיוו להיות לפני שהפכו לציניים".

כותרת טורו של רז שכניק על קירשנבאום ב"ידיעות אחרונות" היא "ידע איך זה ייגמר". כולנו יודעים, רז.

כאן באתר "העין השביעית" כתבו עליו רפי מן, יובל דרור, ענת באלינט ורוני ערמון. ב"הארץ" כותב עליו רביב דרוקר.

"כשאמרתי לו שאני רוצה לעבור לערוץ השני, שהוקם באותם ימים, הוא הפציר: 'מאיפה תרצה שההלוויה שלך תצא, מרוממה או מקוקה-קולה?'", כותב חיים יבין בסוף הטור הקצר על קירשנבאום במוסף "ידיעות אחרונות".

כמה מהמספידים היום בעיתונים מתייחסים לכך שקירשנבאום, אם היה חי, היה מתייחס בביטול וזלזול להספדיו ומספידיו.

הערה

המרכיב החשוב ביותר בעיתונות אינו היכולת לספר סיפור. זהו המרכיב החשוב ביותר בפסטיבל מספרי סיפורים.

טרור

"המעגל נסגר: נלכדו רוצחיו של אלכסנדר לבלוביץ'", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות". זאת, על אף שהמעגל של משפחת לבלוביץ' נותר פתוח ולעולם לא ייסגר, ושהסכסוך הישראלי-פלסטיני נסגר לכדי מעגל הרבה לפני שהחשודים ביידוי האבן על לבלוביץ' נלכדו, ו"ידיעות אחרונות" כבר שפט והרשיע.

חשודים ורוצחים. מימין: כותרת על שער "הפלס", משמאל: הכותרת הראשית של "המודיע"

חשודים ורוצחים. מימין: כותרת על שער "הפלס", משמאל: הכותרת הראשית של "המודיע"

השבת

"גופי ההון הגדולים במשק, החולשים על יותר מאלף מיליארד שקל, חתמו על 'אמנת השבת'", נכתב בכותרת בראש שער "המודיע" החרדי. "הצעד מבטיח שכל ההשקעות בפנסיה ובקרנות גמל והשתלמות – יושקעו במקומות שומרי שבת בלבד", מבטיחה כותרת המשנה. בידיעה פנימה (ב' גלבוע) מתברר כי מדובר בצעד מתון הרבה יותר: חברות ביטוח ובתי-השקעות יציעו למבוטחים מסלולי השקעה "כשרים". על אף שמדובר בצעד שיווקי שלא ברור מדוע חברות הביטוח לא חשבו עליו קודם, העיתון ממתג את הידיעה כך: "מדובר בהצלחה חסרת תקדים, הנובעת מכוח האחדות ומהעובדה שכולם סרים למשמעתם של מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א, מועצת גדולי התורה".

"העבודות ברכבת יימשכו בשבת", נכתב בכותרת ידיעה של עופר פטרסבורג ב"ידיעות אחרונות". הידיעה עצמה מבשרת כי העבודות ברכבת בשבת – לא יימשכו. העילה: ויכוח בין שר הכלכלה אריה דרעי (המנסה לצבור הון תדמיתי בעיני בוחריו ולהתנער מקשר לחילול שבת) לשר התחבורה ישראל כץ (שאינו מוכן לקחת על עצמו את האחריות להתיר העבודות בשבת).

הגיוס

"הפלס", יומון החרדים הקנאים, מקדם כנס "לנשים אמיצות הרוח". לאחר הידיעה בעמודי המערכת מגיעות כמה מודעות. וכך נפתחת הראשונה: "מספר הבהרות והודעות נחוצות: 1. החלק הראשון של הכינוס, שיתקיים בעז"ה באולמי 'היכלי מלכות' למעלה, פתוח אך ורק לאמהות לבחורים ולנשות אברכים שאינם מתייצבים בלשכות הגיוס. לא תינתן אפשרות כניסה לאחיות או לנשים נוספות!" (ההדגשה במקור).

ערספואטיקה

"הארץ" מדגים היום בעמודים עוקבים במוסף החג מערך תגובה פוסט-טראומטי לשאלה המזרחית.

מוסף החג של "גלריה" נפתח בתסריט הזוכה בתחרות התסריט הקצר החדשה של "הארץ", בשיתוף בית-הספר לקולנוע סם שפיגל וקרן גשר. הזוכה הוא התסריטאי והבמאי שלומי אלקבץ, והתסריט מתאר טיול של ארבעה (ממוצא עיראקי, ממוצא כורדי וממוצא טריפוליטאי, ש"היו יכולים להיות ברזילאים ממוצא אפריקאי, אבל הם ישראלים") לחוף הכינרת בקיבוץ עין-גב.

התסריט, שבוחר לוותר על כל סבטקסט או מראית עין של מורכבות (או בלשון שופטי התחרות: "תסריט נועז ונוקב שעושה שימוש בסטריאוטיפים הישראליים ומעלה אל פני השטח את המתח הבין-עדתי והבין-מעמדי הפועם מתחת למציאות החברתית הטמפרמנטית"), הוא המפגש בין החבורה לבין תושבי המקום, הקיבוצניקים האשכנזים, המאופיינים כמתנשאים, קמצנים, רעי לב, צרי עין וקפוצי תחת – ומסתיים בכך שהחבורה אוכלת מנגו ממטע הקיבוץ מעל לגופתו של אחד המקומיים שאותו היממה קודם האשה המזרחית כשהיא חשופת חזה ("הוא גדול", מציין התסריט), על-ידי הטלת מנגו לא בשל על ראשו.

העיסוק של "הארץ" במתח הבין-עדתי בישראל נמשך גם בעמוד הבא, בראיון של דורון קורן עם המשורר מאיר ויזלטיר, שכתב סטטוס ביקורתי על המשורר רועי חסן (חסן: "אני שם עליו זין"). "לא בטוח שזו עילה מוצלחת" הן חמש המלים שפותחות את הראיון. "החלטתי שהגיע הזמן להגיד על התופעה הזאת כמה מלים, קראתי כמה שירים שלו", אומר ויזלטיר לקורן, "כתבתי שזה בכלל לא משנה למי אדם או משורר מתחנף – אם הוא מתחנף לשלטונות או לקהל או לעורך שלו . כתבתי שאני מוצא שהתכונה העיקרית בשירה הזאת היא חנופה. זה מה שכתבתי, שלוש שורות" ("חנופה בשירה שלו או בשירה המזרחית בכלל?", שואל קורן, ונענה: "בשירה שלו. מה פתאום להפליל את כולם?").

"ואז הוא כתב, 'שמישהו יגיד לחטייאר שאני לא שם זין'. אחר-כך ציטטו את זה ב'הארץ'. אותי לא ציטטו, ציטטו את ה'לא שם זין'", מוסיף עוד ויזלטיר.

מסימני החג

לקוראים ניתנת הזדמנות לקרוא ראיון עם המשורר מאיר ויזלטיר בשני עיתונים ("הארץ" ו"מעריב").

נושא חופש הביטוי

"ישראל היום" מפרסם היום ידיעת מעקב לסקופ שמצא דניאל סיריוטי באתר "0404", שציטט פוסט שכתבה נערה בפייסבוק ובו האשימה את מורתה שאמרה בכיתה כי חיילי צה"ל הם רוצחים. ביום שישי דיווח סיריוטי כי גורמים בכירים במשרד החינוך ובעיריית חיפה מסרו לו שמדובר "על פניו במקרה חמור" והבטיחו לטפל בו ולקיים "בירור מעמיק" (הפוסט צוטט באריכות, תגובת המורה זכתה למשפט בודד). היום מעדכן סיריוטי כי המורה תוזמן לשימוע וכי משרד החינוך הודיע כי "נציגי הפיקוח של משרד החינוך הגיעו לבית-הספר". בסופו של הדיווח נכתב כי "בעקבות האירוע הקדישה הנהלת בית-הספר שיחות ושיעורים מיוחדים עם התלמידים בנושא חופש הביטוי".

עכשיו כשגורמי הפיקוח נמצאים בבית-הספר, עם המורה הסוררת נערך בירור והיא תזומן לשימוע, אפשר לסמן וי על בית-הספר החיפאי המרדן. אך מה באשר לשאר אלפי בתי-הספר והגנים בישראל? כתב אזורי אחד שקורא את "0404" לא יכול לשמור לבדו על הנושא של חופש הביטוי.

מלא ערבים

פרס הקידום העצמי התמוה של השנה

מודעה לאתר nrg של "ישראל היום" ב"ישראל היום", 27.9.15

מודעה לאתר nrg של "ישראל היום" ב"ישראל היום", 27.9.15

ענייני תקשורת

עיתונות זרה. "חיילים תקפו צלמים זרים", נכתב בכותרת ידיעה של אליאור לוי בתחתית עמ' 9 של "ידיעות אחרונות". "צה"ל: מבדיקה ראשונית עולה שהכוח לא פעל כמצופה ממנו ויטופל משמעתית", נכתב בכותרת המשנה. לפי הידיעה עצמה, חיילים מיחידה ששמה אינו מצוין ניפצו ציוד צילום ותקפו שני צלמים מסוכנות הידיעות AFP.

הון וז'יטון. "ידיעות אחרונות" ממשיך לסקר את כוונתו של נתניהו לבחון הקמת קזינו באילת. הידיעה, של דני שדה ויאיר שגיא, ממוסגרת בביקורתיות: "לוין: קזינו עלול להפוך את אילת למוקד פשיעה" היא הכותרת, ואת הידיעה מלווה לוגו שבו נתניהו נראה עם הכיתוב "שלטון וז'יטון". זהו הרמז היחיד למה שב"ידיעות אחרונות" אין מעיזים אפילו להזכיר: ששלדון אדלסון, בעליו של העיתון המתחרה ומקורבו של ראש הממשלה, הוא איל קזינו שניסה בעבר להקים קזינו בישראל. על היוזמה ההיא דווח אז, לפני שבע שנים, ב"ידיעות אחרונות" (הכתב, למרבה האירוניה, היה מוטי גילת, מעלי התאנה של "ישראל היום").

עושים לביתם. המוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות" שוב יוצא במימון רשות הטבע והגנים.

חג שמח. "המודיע"

חג שמח. "המודיע"

חוזר לזירת הפשע. מדור הרכילות העסקית של "מעריב" מדווח שטל רז יצא לטיול עם בנו בגלפגוס. מעניין אם הכתבת והעורכים מודעים לכך שזה היה האיש שתחת ניהולו הישיר פשט "מעריב" את הרגל.

פרסום ושיווק. אחרי ש"המבשר" מכר את לוח מודעות האירוסין לאיקאה ולבנק לאומי, ב"המודיע" מוכרים את זמני כניסת ויציאת החג ליבואן של גפילטע-פיש.

לא מהותי. יעל לרנר, כתבת התיירות של "ישראל היום" והעוזרת האישית של העורך הראשי עמוס רגב, משיקה שוב מדור הצעות לבילויים עם ילדים במהלך חול-המועד. המדור נפתח בהמלצה לבקר ב"מרכז מהותי". המלים "שרי אריסון" אינן מוזכרות, או כל דבר מהותי אחר ביחס למקום. בניגוד למדור מחופשת הפסח, הפעם לרנר אינה זוכה לקידום אגרסיבי מעמוד השער.