הצפון

"נתניהו ופוטין סיכמו על מנגנון תיאום בין צה"ל לכוח הרוסי", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ", שכמו כותרותיהם הראשיות של "מעריב" ו"ישראל היום", מוקדשת היום להשלכותיה האפשריות של ההתגייסות הרוסית לעזרתו של שליט סוריה בשאר אסד. "טוב שיש חיוג ישיר לקרמלין", משבח את ראש הממשלה בועז ביסמוט, המקדיש לכך מאמר בעמודי החדשות של "ישראל היום".

"בימי ברית-המועצות לא היה לנו איתם דיבור, היום אנחנו נהנים מחיוג ישיר", מפרט ביסמוט. לחיזוק המסר החיובי מודגש בפני הקוראים כי נתניהו קיבל גם בונוס: "בנוסף למנגנון למניעת עימותים צבאיים בסוריה, חזר רה"מ ממוסקבה עם בשורה לעולים הוותיקים מרוסיה: פוטין ישחרר כספי הפנסיות", מודיעה כותרת הגג של הפניית השער. "הסדרת הפנסיה: בשורה לכ-200 אלף ישראלים", מודגש בכותרת המשנה.

כתבי "ישראל היום" המדווחים על המהלך הדיפלומטי, שלמה צזנה ולילך שובל, פותחים את הדיווח הקצר שלהם בהבלטה של המסר המרכזי שיצא אתמול מלשכת ראש הממשלה. "בתום ביקור הבזק במוסקבה אמר אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו כי מטרתו הושגה: מניעת התנגשות בין צה"ל לבין הצבא הרוסי, לנוכח המעורבות הגוברת של רוסיה בסוריה", הם כותבים.

"נתניהו אמר בשיחה עם הכתבים המדיניים כי סיכם עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, על הקמת מעין 'טלפון אדום' – מנגנון שימנע התנגשות בין צה"ל לכוחות הרוסיים הפועלים בסוריה ובלבנון", הם מוסיפים.

בטור פרשנות סקפטי המתפרסם ב"הארץ" מתייחס עמוס הראל להצהרת ראש הממשלה בחשדנות. "נתניהו לא פירט, כך שקשה להבין מדבריו אם בהכרח יוצב טלפון אדום שיחבר בין הבור של חיל האוויר במטכ"ל לבין הקרמלין", הוא כותב. "הצדדים סיכמו על הקמת ועדה משותפת בראשות סגני הרמטכ"לים משני הצבאות, שתתאם את הפעילות במרחב הימי, האווירי והאלקטרו-מגנטי בזירה הסורית כדי להימנע מהתנגשויות".

אל מול הבשורה של ביסמוט על שיתוף הפעולה הפורה שצפוי בין המעצמה הכוחנית לבין הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון מתעכב הראל על הסוגיות שבהן עשויה לצוץ מחלוקת. "מאז ינואר 2013 דיווחה התקשורת הבינלאומית על יותר מעשר תקיפות אוויריות של ישראל שכוונו כנגד שיירות נשק שהיו בדרכן מסוריה ללבנון ועמדו להעביר אמצעי לחימה מתקדמים לידי חיזבאללה", הוא כותב.

"כמה תקיפות נעשו סביב לטקייה, באזור העלאווי בצפון המדינה, וכוונו לפי אותם דיווחים כנגד מחסני נשק או שיירות, ובהם טילי חוף-ים ארוכי טווח מדגם יאחונט. זה בדיוק האזור שבו מקימים כעת הרוסים בסיס אווירי, לצד הנמל הימי שהם מחזיקים בטרטוס. מרגע שמוסקבה קבעה עובדות בשטח, קשה לדמיין תקיפה אווירית ישראלית בסמיכות למטוסי הקרב ומערכות הנ"מ הרוסיות שבוודאי ייפרסו להגנת הבסיס".

הכותרת הראשית של "מעריב", שעליה חתום היום בן כספית, מוקדשת גם היא לטענות הסותרות את ההצהרות על הישג ישראלי במוסקבה. "בצה"ל חוששים: המעורבות של רוסיה בסוריה תחזק את איראן", נכתב בה, בהתבסס על שיחה שערך כספית עם אדם שהוא מכנה "גורם צבאי בכיר".

"התלכדות של איראן, סוריה, חיזבאללה ורוסיה מייצרת סיכונים רבים", מצטט כספית את המרואיין האנונימי, ובשם עצמו מעיר: "חשוב לציין כי הדברים לא נאמרים על-ידי אישיות פוליטית בסביבתו של ראש הממשלה, אלא על-ידי אישיות צבאית בכירה מאוד, והם מבוססים על ראייה מקצועית ונתונים".

בטור פרשנות המתפרסם גם הוא ב"מעריב" ממשיך יוסי מלמן את הקו הסקפטי שהתווה הראל ב"הארץ". "מהקרמלין לא נמסר אישור לדברי נתניהו, ואין גם דיווחים על כך בתקשורת הרוסית. אך גם אם אכן יושג תיאום מפורט שימנע את הסכנה שטייסים מישראל ומרוסיה ימצאו עצמם בקרבות אוויר מעל שטח סוריה, עדיין אין לראות בכך הישג לישראל. אולי להפך", הוא כותב.

"במשך שנים, עוד לפני מלחמת האזרחים בסוריה, פעלו מטוסי חיל האוויר על-פי פרסומים זרים כמעט באין מפריע בשמי סוריה. בעשור האחרון תקף חיל האוויר בגלוי יעדי טרור, היו דיווחים על מעופי 'באז' של מטוסי החיל מעל ארמונו בדמשק של נשיא סוריה בשאר אסד, ולשיאם הגיעו הדברים בהשמדת הכור הגרעיני שם.

"מאז פרוץ מלחמת האזרחים, על-פי דיווחים זרים, התרבו התקיפות של חיל האוויר בסוריה ונרשמו לפחות עשר תקיפות נגד שיירות נשק לחיזבאללה. הפעולות המיוחסות לחיל האוויר בשמי סוריה נעשו עד כה כל אימת שהיה לישראל מידע מודיעיני והיתכנות מבצעית, בלי צורך לתאם אותן עם שום גורם. מעתה תצטרך ישראל לתאם מבעוד מועד את מבצעיה האוויריים עם רוסיה. בעצם הצורך הזה, חופש הפעולה הישראלי הוגבל".

ב"ישראל היום" ובלשכת ראש הממשלה הכינו לכך תשובה מבעוד מועד. "נקבע מנגנון למניעת חיכוך בין צה"ל לרוסים", קובעת כעובדה כותרתו של הדיווח בחינמון הלשכתי. "הבהרתי שלא נסבול את ההתארגנות וההתחמשות שאיראן מובילה נגדנו, שננקוט בכל הפעולות שנקטנו עד היום, וגם בפעולות אחרות", מצטטים צזנה ושובל את הצהרת נתניהו.

הגרעין האיראני

"הערכת הסיכון האיראני לא מבוססת או קשורה לאיום הגרעין", מעיר בן כספית בשולי דיווחו הקצר על דבריו של הגורם הצבאי האנונימי. "דווקא בתחום זה, בצמרת צה"ל מעריכים כי הסכם הגרעין בין איראן למעצמות מקפיא ומנטרל לתקופה של 10 עד 15 שנים את הגרעין האיראני, ומהבחינה הזו מדובר בהסכם סביר".

כחלון

כפי שהובטח לקוראי "ידיעות אחרונות" בימים האחרונים, היום מוגש להם ראיון שערכה סימה קדמון עם שר האוצר משה כחלון. "התפקיד שלי הוא לא להיות המאמי של המדינה", נכתב בגדול בשער מוסף החג שבו מתפרסם הראיון. "אגב, למי שהמשפט הזה מוכר, זה לא במקרה", כותבת קדמון, ומציינת כי אדם אחר עשה בו שימוש, בראיון שהעניק לאותו עיתון חודשים אחדים לאחר שמונה בעצמו לתפקיד שר האוצר. מדובר כמובן ביאיר לפיד, שגם הוא הפסיק להיות המאמי של המדינה, אך נותר המאמי של העיתון של המדינה.

"אמנם לפי סקרים שנעשו לאחרונה שומר כחלון על תמיכה ציבורית גבוהה, אבל התקשורת, בעיקר הכלכלית, חובטת בו ללא רחם", כותבת קדמון, ומוסיפה כי "בארבעת החודשים מאז שנכנס למשרד האוצר עדיין לא רואים הישגים בשלושת היעדים שהוא עצמו הציב לעצמו: הורדת יוקר המחיה, פתרון בעיית הדיור ופירוק המונופולים וקבוצות הריכוז".

כחלון, שזוכה בשבועות האחרונים לחיבוק מאתרג מהעיתון של המדינה, סיפק את אחת הסחורות שב"ידיעות אחרונות" ציפו להן ‒ אם כי כפי הנראה לא באופן שאיפשר לצטט אותן. "כחלון רווי אכזבות מנתניהו", טוענת קדמון. "אין לו ציפיות ממנו בשום תחום, אבל הוא גם לא הולך ליפול למלכודת המפתה של תלונות והשמצות על ראש הממשלה". טענה אחרת, הזוכה להבלטה בכותרת המשנה, גורסת כי "את נתניהו הוא לא מתכוון להחליף, אבל גם לא מתחייב שלא יחבור לאחרים. למשל לגדעון סער".

"שאלתי, האם יסכים לחזור לליכוד אם סער יעמוד בראשו", מציינת קדמון. "כחלון לא השיב מיד", היא כותבת, אך ממהרת לטעון: "לראש הממשלה המודאג נתניהו אני יכולה רק להגיד שיש לו סיבות לדאגה, ושהתשובה שהגיעה בסוף לא אמורה להרגיע אותו". מהי אותה תשובה? לפי קדמון, התשובה הזאת היא "אני בכולנו, ואני נשאר שם".

לדברי קדמון, במהלך הראיון היה נושא אחד בלבד שגרם למרואיין לצאת משלוותו: הסוגיה שהיא מכנה "הכתם השחור של חודשי כהונתו הראשונים – עסקת הגז". כפי שפורסם אתמול בתקציר הראיון, כחלון טוען כי לפני הבחירות, כשהבטיח שיעסוק במונופול הגז, לא ידע שחברו קובי מימון קשור לשותפות העסקית ששולטת בקידוחים.

"זו הפעם הראשונה והאחרונה שכחלון לא נינוח. ברור שהוא לא לוקח את הסיפור הזה בקלות", מציינת קדמון. אם שאלה אותו מהו טיב החברות שלו ושל מימון, ומה בדיוק הקשר בין מימון למונופול הגז – קשר שהטייקון החמקמק מכחיש בעקביות – הקוראים אינם זוכים ללמוד על כך דבר. נראה שדווקא בסוגיה הרגישה ביותר מבחינת המרואיין, זו שגם לפי עדות המראיינת עוררה אצלו אי-נוחות, ב"ידיעות אחרונות" בחרו שלא לחתור למגע.

פירון

פוליטיקאי ותיק יותר בקאדר המועדפים של "ידיעות אחרונות", הרב שי פירון, מפרסם הבוקר מאמר חגיגי בכפולה הפותחת של היומון. בתקופתו כשר חינוך הזרים פירון ל"ידיעות אחרונות" מיליוני שקלים עבור קמפיינים שכללו תשלום עבור פרסום ידיעות חיוביות על מיזמיו. לאחרונה פרש מהכנסת, וכעת הוא מקדיש מאמר שלם לניסוח רשימת חטאים שביצע לטענתו הציבור הישראלי, המתבקש לקום ולבקש סליחה קולקטיבית.

"זה לא רק אני, זו אווירה חברתית ותרבות קלוקלת, תרבית חיידקית שהתפתחה על מצע חולה", מנמק פירון. "כשדמעות זולגות מעיני אני מונה את חטאי, מתחנן לעצמי ולאלוהי על החטאים שהיו, מבקש שיסורו ממני, שילכו להם, שיטבעו במצולות הים", הוא כותב, אך אינו מפרט אילו חטאים בדיוק ביצע, או מדוע.

כל שאר המאמר מוקדש להטחת האשמות בציבור הישראלי, באופן שמפעם לפעם עולה לכדי אבסורד. הפוליטיקאי, שכהונתו הקצרה התברכה בהצהרות רבות ובקמפיינים תקשורתיים, מאיץ בציבור להתנצל על "מכבסת המלים" ("על מה? לפעמים על לא כלום"). כאחד מהחברים המייסדים והבכירים במפלגת מרכז שמנהיגה הצהיר כי לא ישתף פעולה עם ערבים, הוא מוצא לנכון לנזוף בציבור על "גזענות".

בחלק אחר, שנראה כמו תגובה מאוחרת להצהרה מתוקשרת של מחליפו, הוא מוצא לנכון לקונן על כך ש"שכחנו שהאחר הוא אני". כמי שספג ביקורת רבה הוא מאשים אותנו ב"ביקורתיות מוגזמת" ובאימוץ של הלך רוח שהפך את הביקורת ל"חלק מהותי מחיינו" – אך בד בבד מייחס לנו גם "זהירות יתר", שבגללה העדפנו "לא לומר, לא להתריע, לא להגיב".

אין פסול בלימוד קטיגוריה על כלל הציבור (או על קבוצות מסוימות בו), אך כשהדבר נעשה מפיו של אדם שעד לאחרונה היה ציר מרכזי במנגנון שקבע את המדיניות שהציבור נדרש ליישם – יש בכך מימד קומי. ההקפדה היחצנית של פירון שלא להודות בטעויות אישיות בפני הציבור הרחב גם כעת, כשהוא כבר אינו מכהן בתפקיד ממשלתי או פרלמנטרי כלשהו, מטעינה את הסיטואציה במנה נוספת של נלעגות.

לו היה פירון יותר מסך כל סיסמאותיו, היה מנצל את המאורע הדתי החשוב בעיניו כדי למנות עוונות קונקרטיים של בני-אדם קונקרטיים (ואולי גם של עצמו), שאותם ניתן לשנות באמצעים קונקרטיים, ולא ערימה של קלישאות אווריריות המכוונות אל הזולת. אם הוא סבור שהחברה הישראלית גזענית, יתכבד ויצביע על האחראים. אם דרוש מתריע בשער – מי מתאים יותר מפוליטיקאי בכיר ואיש רוח שראה איך הכל עובד מבפנים ושרד כדי לספר?

שר החינוך לשעבר, כך מסתמן הבוקר שוב מבין שורות מאמרו, אינו מתקן עולם, כי אם אדם שתכלית קיומו היא ניסיון מתמיד להתחבב על העולם. באופן טבעי, הרשימה אינה מסתיימת בדרישה כלשהי מציבור הקוראים או מקובעי המדיניות, אלא בבקשה המופנית לישות אמורפית.

מסמך

אחת הכתבות המעניינות היחידות בשלל מוספי יום-כיפור, הכוללים השנה שיעור גבוה של קלישאות חג ושאריות אפרוריות שלא נמצא להן מקום בגליונות חשובים יותר, היא זו שמגישה לקוראי "ידיעות אחרונות" אריאלה שטרנבך. שטרנבך, שבתחילת הקיץ היתה חתומה (יחד עם יהודה שוחט) על תחקיר שחשף כי רבנים רבים דוגלים בטיוח עבירות מין, הצליחה להסתנן אל תוך קבוצה של נשות טליבאן בירושלים.

בכתבתה, המתפרסמת במוסף החג של העיתון, היא מתארת כיצד הצליחה, באמצעות שיחה ראשונית עם ילדות קטנות, להתחזות לצעירה מבולבלת התרה אחר התחזקות רוחנית, וכך להשתלב לזמן מה באחת מקבוצות הנשים הקיצוניות, הדוגלות בהתנהלות כה גרוטסקית שהן מוקעות אף על-ידי הציבור החרדי, שממנו צמחו.

"במשך שבועות ליוויתי אותן מקרוב", היא כותבת. "הן פתחו בפני את הדלת ואת הלב כאשר הצגתי את עצמי כנערה שרק רוצה להתחזק, ובכך נתנו לי כרטיס כניסה לאורח חיים אפל ומבולבל, לעוני מחפיר, להתנהגות קיצוניות על גבול הטורדניות ולילדים שילדותם נגרסת באגרסיביות".

בהמשך מובא הפירוט. "ביתה של מרים, קרובת משפחתה של רבקי, קטן ומלוכלך. לראשו של תינוקה מחוברת כיפה באמצעות גומייה שנכרכת סביב הסנטר כדי להחזיק אותה. במקור היא היתה לבנה, היום היא כמעט שחורה מלכלוך. בבית חדר קטן שמשמש כסלון ומטבח, שמשמש גם כחדר שינה. על השולחן שאריות מזון רבות ועל הרצפה מתגוללים ירקות שונים. בפינת החדר מונחת מיטה ועליה סדינים מוכתמים, והמראה הכללי זועק הזנחה", היא כותבת.

"בכלל, אני מתרשמת שיש יחס הפוך בין מידת ההשקעה של הנשים הללו בצניעותן לבין מידת ההשקעה שלהן בהיגיינה ובבריאות הילדים", היא מוסיפה.

בחלק אחר של הכתבה מתארת שטרנבך כיצד אשה המזוהה כ"רבנית מזל" (גם שאר הנשים בכתבה מוזכרות ללא שמות המשפחה שלהן) מכנסת את הנשים כדי לבצע "תקשור שנעשה באמצעות ילד אוטיסט", טקס דתי מיסטי שהיא מתארת כך: "הסצינה מוזרה וארוכה. הילד, שנמצא בצד הקיצוני יותר של הספקטרום האוטיסטי, מעביר באמצעות הרבנית את כל האקטואליה היומית מזווית רוחנית, והנשים גומעות את הדברים כתורה מסיני.

"הבעיות הכלכליות ביוון, משבר החובות. הכל הגיוני, הכל כתוב בתורה, והתקשור מתובל בנבואות: 'לא יהיה חשמל, אנשים ימותו, יתרחשו מגפות'. בשלב הזה חלק מהנשים גועות בבכי, אחרות זועקות זעקות שבר. רק לקראת סיום הקטע מגיעה התקווה – בדמות השורה התחתונה: 'מי שיציל את העולם ויזכה למשיח אלה הנשים הצדקניות שלא הכשילו גברים".

"תדעי לך שהשואה לא היתה מתרחשת לולא שינו הנשים את לבושן", אומרת לשטרנבך אשה המזוהה בשם בתיה. "ליהודים שהתגוררו במדינות כמו מרוקו ותוניסיה לא התרחשה שואה מכיוון שלשם לא חדרה ההשכלה והנשים המשיכו להתלבש לפי המסורת היהודית", היא מצטטת הסבר שהושמע באוזניה.

הכתבה מסתיימת בתקרית שעימה היא נפתחת: מפגש דתי שבמהלכו קרס סיפור הכיסוי של העיתונאית. "השעה כבר מאוחרת וראשי כואב מהצעקות, מהחום ומהתפילה הארוכה. בדרך ניגשת אלי אחת הנשים ומבקשת לשוחח. אנחנו ניגשות לפינת החדר והיא מצווה עלי: 'תורידי את המשקפיים'", כותבת שטרנבך.

"לפני שאני מספיקה לענות היא תולשת אותם מפרצופי וצועקת: 'זו מצלמה! מסתננת! היא צילמה את כולנו'. תוך שניות הן מסתערות עלי. צעקות, דחיפות. הרבנית באמוק, מתקשרת למישהו לשאול מה עושים. אני מנסה להיחלץ, אבל הן סוגרות עלי. אחרי ההתייעצות ביניהן, חלקן מחליטות להכות אותי. ומבצעות. אני מחייגת מתוך התיק למשטרה וצועקת את הכתובת כדי שיבואו לחלץ אותי".

אלימות והטיפול בה

"המשטרה הקפיאה ירי צלפים ברובה רוגר על מיידי אבנים", מודיעה כותרת בעיתון "הארץ". "השימוש ברובה יופסק עד שיוכשרו כראוי כל הקלעים", מוסבר בכותרת המשנה. הכתבים יניב קובוביץ וג'קי חורי מעדכנים את הקוראים בדבר תגובתם של אישי ציבור בדואים לכותרת הראשית מאתמול, שלפיה המשטרה תתיר ירי צלפים לא רק בהתקוממויות אלימות של פלסטינים, אלא גם על מיידי אבנים בדואים: "אנחנו רואים בזאת הכרזת מלחמה על הקהילה והן על זכותנו הבסיסית למחאה".

עולם הפוך

חיים שיין, בעל טור בבטאון תעמולה, מעריץ מוצהר של ראש הממשלה ומי שרק לפני שנתיים התמודד על תפקיד רשמי במנגנון הפנימי של מפלגת השלטון (תפקיד שבו נשא בעבר), עושה היום שימוש במלה "פוליטרוקים" לתיאור פעילי שמאל שעם עמדותיהם הוא אינו מסכים.

סימנייה

ב"הארץ" מגולל עופר אדרת את סיפור חייו של הצלם אברהם ורד, שתיעד במשך עשרות שנים מלחמות ומבצעים צבאיים וכעת, בגיל 92, נלחם על חייו. את הכתבה מומלץ לקרוא בגרסתה המקוונת.

לא הרוצח

אתמול דיווחו העיתונים על הארכת מעצרו המינהלי של פעיל הימין הקיצוני מאיר אטינגר. הדיווח של "מעריב" (ושל חינמון הרפאים "ישראל פוסט"), שהתפרסם בחתימת קרני אלדד, כלל טענה עובדתית שלפיה "אטינגר (24) נעצר בחודש שעבר לאחר שהצית באמצעות בקבוק תבערה את בית משפחת דוואבשה בכפר דומא, וגרם למותם של פעוט בן שנה וחצי ושני הוריו".

בשיחה עם "העין השביעית" אומרת קרני אלדד כי הקביעה חסרת היסוד על אטינגר באה לעולם כתוצאה מתיקון לשוני שהשתבש. "לא אני ולא העורך כתבנו את המשפט הזה", מסרה. "זו היתה טעות של איזה מגיה. היתה איזו טעות לשונית שהוא תיקן – ולכן זה יצא ככה". הבוקר מתקנים ב"מעריב" את הקביעה הלא נכונה מאתמול, אך דואגים להסתירה היטב מפני הקוראים. "בתוך כך, בניגוד למה שפורסם אתמול ב'מעריב-השבוע', מאיר אטינגר אינו חשוד בהצתת הבית בדומא", נכתב בלקוניות בפסקה האחרונה של ידיעה העוסקת בכלל במחלוקת שהתגלעה בין פוליטיקאים.

דלתיים סגורות

"המדינה מבקשת דיון בדלתיים סגורות בתביעה נגד קצא"א", מודיעה כותרת הנדפסת בתחתית שער "הארץ". כתב איכות הסביבה של העיתון, צפריר רינת, מציין כי ההליך הנדון הוא תביעה ייצוגית שהגישו אזרחים ופעילי סביבה בעקבות דליפת הנפט הגדולה שאירעה בערבה בשנה שעברה.

"בתגובה שהועברה לבית-המשפט טענו עורכי-הדין המייצגים את התושבים שאין לאשר את בקשת המדינה, וציינו כי אין כל הצדקה להחיל את צו החיסיון על אירוע של פגיעה בסביבה", הוא כותב.

"על-פי המדינה, למרות שהתביעה מתיימרת לעסוק רק בנושאי סביבה, בפועל היא עוסקת בשאלות נוספות החורגות מאירוע דליפת הנפט, ובהן הזיקה בין המדינה לבין קצא"א ומידע על הכנסות החברה", מוסיף רינת, ומעיר: "בכל המסמכים שהגישה מקפידה המדינה לא לחשוף מה היא מהות הזיקה בינה לבין קצא"א".

חברת קו צינור אילת-אשקלון (קצא"א) היא תאגיד נפט יוצא דופן הנמצא בבעלות ממשלת ישראל וממשלת איראן, שמחזיקות בו באמצעות חברות קש. השותפות ההיסטורית בין המדינות החמיצה זה מכבר, וכיום עצם הניסיון לדווח על הליכי הפישור המשפטיים ביניהן מוגדר על-ידי מדינת ישראל כפגיעה בבטחונה.

גוונים של צהוב

"ביוגרפיה חדשה על ראש הממשלה הבריטי דייוויד קמרון, שפורסמה אתמול, מעוררת סערה אדירה. כשהיה קמרון סטודנט צעיר באוניברסיטת אוקספורד הוא ביצע אקט מיני בחזיר מת כחלק מטקס קבלה למועדון סטודנטים יוקרתי", כותב חיים איסרוביץ' בידיעה קצרה המתפרסמת במדור חדשות החוץ של "מעריב".

"בספר נטען כי קמרון הכניס 'חלק צנוע מהאנטומיה שלו' לתוך פה של חזיר מת שהיה בחיקו של אחד מחברי המועדון", מציין איסרוביץ'. ב"ידיעות אחרונות", שם תופסת הידיעה על קמרון והחזיר שטח נרחב בעמ' 7, חוגגים את הטענות המסעירות, שהחתומים עליהן הם "המיליארדר מייקל אשקרופט, שהיה בעבר בכיר במפלגה השמרנית והסתכסך בשנים האחרונות עם קמרון, יחד עם הכתבת הפוליטית המוערכת של ה'סאנדיי טיימס'", איזבל אוקשוט. כותרת הידיעה היא "העבר הלא כשר של קמרון", ונלווה לה תצלום של המדינאי הבכיר אוחז בחזרזיר.

בצהובון של משפחת מוזס לא הולכים סחור-סחור: את המונח "חלק צנוע" מהסיקור של "מעריב" מחליפים העורכים במונח מדויק יותר ומכובס פחות. לפי "סוכנויות הידיעות" (כלומר, לפי דיאטת הקריאה של אחד מעורכי דסק החוץ של הטבלואיד), קמרון נדרש – ונעתר – "להכניס את איבר מינו לפיו של חזיר מת".

ב"ישראל היום" נוקטים גישה שמרנית יותר, ומקפידים לנכש מהכותרות כל רמז למעשה בעל אופי מיני. "התסבוכת של דייוויד קמרון: 'סמים קשים, הבטחות סרק – וחזיר", נכתב בכותרתה של הידיעה, שעליה חתום אלי לאון ("וסוכנויות הידיעות"). דיווחו של לאון, שאינו כולל תצלום של קמרון עם חזיר, מסתפק ברמיזה שלפיה כותבי הביוגרפיה החדשה מייחסים לראש ממשלת בריטניה "מעשה מיני עם חזיר מת".

במהדורת הדפוס של "הארץ" נמנעים מלדווח על הטענות המסעירות. עורכי אתר "הארץ", לעומת זאת, מצאו דרך להכשירן לפרסום: "סערה ברשת עקב טענות ליחסים בין ראש ממשלת בריטניה לחזיר", מודיעה הפניה ששובצה בדף הבית, לצד תצלומו של הפוליטיקאי המחויך אוחז בבעל חיים שעיר, שמנמן ושאנן.

גמר חתימה טובה.