שלושים השניות שבהן הופיע מיקי בוגנים בפרסומת לחנות מנורות העירו את כל אניני הטעם מרבצם. לכאורה, כולם הזדעזעו עד עמקי נפשם מהגסות ומהבוטות ומההידרדרות לרמיזות מיניות, ואצו להגן על נפשו הרכה של הצופה. לרגע כמעט האמנתי להם. לרגע כמעט שכחתי שרמזים מיניים בוטים ממלאים את המסכים שלנו השכם והערב - למן התוכניות עצמן ועד לפרסומות, הזרות והמקומיות. באמת, כמעט שכחתי את מירי בוהדנה מפרסמת בעירום כמעט מלא מוצרים של חנות למוצרי בית (כל המוצרים, אגב, היו משום־מה ארוכים וקשים). כמעט פרח לגמרי מזכרוני שפעם, כשאגם רודברג היתה בקושי בת 18, ראיתי אותה יושבת עם גופייה ותחתונים בפוזה מפתה, מלחששת מול בחור צעיר שרק סרט אדום מכסה את איבריו האינטימיים. אה כן, וכמעט שכחתי את כל סדרת הפרסומות של יהודה לוי ואת יעל בר־זוהר בתקופה הסוערת שלהם. ראוי להזכיר, אגב, שכל הגברים בפרסומת של מיקי בוגנים לבושים מכף רגל ועד ראש.

ואז בא חיים זיסוביץ' ב"תיק תקשורת" (22.11), ולימד אותי בדיוק מה ההבדל בין כל אלה לפרסומת החצופה של בוגנים. ההתחלה היתה מבטיחה. זיסוביץ' הפנה שאלה לאיש משרד הפרסום שהפיק את הפרסומת: "מה בעצם היתה המטרה - לפרסם את מוצרי החברה או את טעמו המשובח של מיקי בוגנים בגברים חטובים?". אחר־כך עבר המנחה, כביכול, לצד השני של המתרס והתריס לעבר איש האקדמיה שהשתתף בתוכנית: "השימוש במין כדי למכור מוצרים אינו חדש. האם העובדה שמדובר במין בין גברים היא שמרגיזה אותך?".

אבל נדרשו רק עוד כמה שניות, והמרצע יצא מהשק. "יש ודאי צופים", העריך זיסוביץ', "שנפגעים מכך שהפרסומת הופכת יחסים בין גברים, שהם שנויים במחלוקת, לדבר לגיטימי - כמו יחסים בין גבר לאשה". ואז נפל לי סוף־סוף האסימון: הנה הבעיה. זה מה שעושה מיקי בוגנים, ועל זה יצא קצפו של מגיש "תיק תקשורת": הפרסומת מעזה להפוך את היחסים בין גברים, שהיו עד כה לשיטתו "שנויים במחלוקת", לדבר לגיטימי! ואם לרגע חשבתי שזיסוביץ' רק מתאר "תמונת מצב", שעל־פיה למרבה הצער בישראל של 2007 יחסים הומוסקסואליים הם "שנויים במחלוקת", באה ההערה הבאה: "אלה לא היחסים היחידים שהם שנויים במחלוקת. גם יחסים עם ילדים הם שנויים במחלוקת". יותר הומופובי וחשוך מזה לא יכול להיות: יחסי מין הומוסקסואליים, אליבא דחיים זיסוביץ', פסולים ובלתי לגיטימיים ממש כמו יחסים פדופיליים. לא פחות ולא יותר. את המסמר האחרון בארון תקע המנחה הנאור, כששאל את איש הפרסום: "איפה עובר הקו האדום שלך? מותר להראות גם רמיזות ליחסים עם בעלי־חיים?".

אז זו אולי התרומה החשובה ביותר שתרמה בחודש האחרון הפרסומת הבוטה והחצופה בכיכוב בוגנים: היא הוציאה מהארון של אנשי התקשורת ה"נאורים" (שזיסוביץ' הוא רק מייצגם הקיצוני) את שלד ההומופוביה שהוסתר שם.

יובל גנור הוא עורך חדשות בקול־ישראל ומתנדב בארגון חוש"ן

גיליון 70, ינואר 2008