טרור

חדשות כלכליות ודיווחים על מזג האוויר והשלכותיו דוחקים מכותרותיהם הראשיות של רוב העיתונים את ההתפתחויות האחרונות בחקירת הצתת בית משפחת דוואבשה בכפר הפלסטיני דומא, כמו גם את זנב סיקור פיגוע הדקירה במצעד הגאווה הירושלמי.

אחרי ההלם הראשוני מתוצאות הפיגועים והטענות לפגמים בתפקודן של רשויות החקירה והאכיפה – שנכשלו באבטחת המצעד ובמניעה ופענוח של טרור יהודי בשטחים – הבוקר יכולים אנשי החוק והסדר לנשום לרווחה. למעט צקצוקים שוליים, סדר היום החדשותי מתיישר סוף-סוף לפי צורכיהם.

"עצור מינהלי ראשון", מודיעה כותרת בינונית הנדפסת בראש שער "ידיעות אחרונות", המוגשת לקוראים בצירוף הסטמפה "שנאה בוערת", שנועדה להכשיר בעיני הקוראים את ההליך הלא-דמוקרטי שנחגג בכותרת.

"שר הביטחון חתם על צו מעצר נגד מרדכי מאייר (18) ממעלה-אדומים", נמסר בכותרת המשנה הלקונית. מעצרו, מובהר באחת הכותרות המשובצות בכפולת העמודים הפותחת, מעיד כי "המאבק בטרור היהודי עולה מדרגה". בכותרת נכתב בגדול כך: "אסיר בטחוני יהודי". המלה "יהודי" נכתבה בגופן גדול במיוחד, נצבעה באדום וזכתה גם לקו תחתון מעוצב המדמה שריטה מדממת.

רק מי שיצלול אל תוך הידיעה עצמה יוכל להבחין כי חרף המסגור הנחרץ, כלל לא ברור אם לעצור יש חלק כלשהו ברצח התינוק הפלסטיני ופציעת בני משפחתו. מהידיעה עולה עוד כי אף שהצעיר נעצר לאחר כמה אירועי הצתה דומים, הוא לא הואשם או הורשע בביצועם, רק נחשד ונחקר. לפי הודעה שהפיץ אתמול שר הביטחון משה יעלון, מוסבר בידיעה הראשית של "הארץ", "לא נאספו ראיות שאיפשרו את מעצרו באמצעים רגילים, ולכן הוחלט על מעצר מינהלי". עוד מציינים כתבי "הארץ" כי על פרטי החקירה הוטל צו איסור פרסום.

הפגנה ביפו, אתמול (צילום: פלאש 90)

בחלק אחר של הדיווח ב"ידיעות אחרונות", שעליו חתומים הכתבים איתי בלומנטל, טובה צימוקי וישראל מושקוביץ, מתואר מה שנראה כמו התנהלות חסרת אונים של חוקרי השב"כ. במהלך מפגש עם היועץ המשפטי לממשלה, המשנה לעניינים פליליים ופרקליט המדינה, נכתב בידיעה, "הציגו אנשי השב"כ כמה תיקים של צעירים הנחשבים לפעילי 'תג מחיר', ואשר קיים מידע שלפיו הם היו מעורבים בפעולות טרור ויכולים למסור מידע שיוביל למבצעי פעולות טרור נוספים".

"המטרה של מהלך זה היא לנסות להוציא מידע ממאייר ומאחרים הנחשבים לראשי ההתארגנות היהודית, אך שומרים על שתיקה בחקירתם", מסבירים כתבי "ידיעות אחרונות" בהמשך. בחלק אחר של הידיעה מדווח גם על מעצרו של פעיל ימין אחר, אביתר סלונים, ועל הארכת מעצרו של מאיר אטינגר, מהלך הראווה הראשון של חוקרי הפיגוע היהודי; גם בנוגע לאטינגר לא נטען כי הוא חשוד במעורבות ישירה בהצתה הקטלנית.

"בינתיים, חקירת ההצתה בכפר דומא תקועה", מוסבר לקוראים בכותרת המשנה של הכתבה. "נראה כי חקירת הפיגוע היהודי ורצח התינוק עלי דוואבשה ניצבת בפני מבוי סתום – וההוכחה הטובה ביותר לכך היא ככל הנראה פנייתו של מחוז ש"י של המשטרה אל הציבור בבקשה לסיוע", נכתב בידיעה.

"המשטרה, שספגה מכה קשה בעקבות המחדל המודיעיני וחוסר יכולתה למנוע את הרצח של שירה בנקי ז"ל במצעד הגאווה בירושלים, חשפה למעשה כי בכל הנוגע למודיעין על הנעשה במחוז ש"י, כוחה דליל אף יותר", כותב כתב הפלילים אלי סניור בטור פרשנות המתפרסם תחת הכותרת "משטרת הרחמים".

"היא מנסה כעת בעיקר לכבות שריפות ולשנות את דעת הקהל, כי היא מבינה שיש עליה לחץ למצוא את האחראים למעשה המזוויע בצורה מהירה – אבל מצד שני היא לא יכולה לנפק לציבור הצלחה בעניין. אין לה את הכלים". לדבריו, צו איסור הפרסום שדרשה (וקיבלה) המשטרה נועד להשגת שקט שימנע מהתקשורת לעסוק בכשלונותיה, כלשונו.

המסקנה העגומה בנוגע לחקירת הפיגוע היא הבוקר הסבטקסט של הכותרות החוגגות את השימוש בהליך החריג (כלפי יהודים) ואת מעצרם של פעילי הימין הקיצוני.

האפשרות הסבירה שמעצר הפעילים הוא במקרה הטוב ניסיון לדוג מידע מאנשים שאולי יודעים משהו (ואולי לא) ובמקרה הגרוע תרגיל יחצני (כפי שטוענים עורכי-דינם) זוכה לביטוי משני בלבד ב"ידיעות אחרונות", ונחסכת כמעט לחלוטין מקוראיהם של שאר העיתונים: ב"ישראל היום" וב"מעריב" זוכה החקירה לדיווחים קצרים בעמודים הפנימיים. ב"הארץ", שאתמול הדגיש בכותרתו הראשית כישלון אחר של השב"כ (כולל טור ספקני ומלגלג מאת אמיר אורן), ממשיכים לעסוק בחקירת הפיגוע בדומא בכותרת הראשית גם היום, אם כי מתמקדים בעצם האישור להרחיב את השימוש במעצרים מינהליים.

עניין מינהלי

ניר חסון ב"הארץ" ויורי ילון ב"ישראל היום" מביאים את תגובתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לטענת השב"כ שלפיה העצורים ועמיתיהם חותרים להפלת השלטון והחלפתו בדיקטטורה שתישען על פרשנות קיצונית לכללי ההלכה היהודית. "אני שמעתי משולי החברה שלנו שיש כאלה שאומרים שיש חוק עליון, מעל חוקי המדינה", אמר נתניהו. "אני מבקש להבהיר: אין חוק מעל חוקי המדינה. מי שידגול בפשעי שנאה, מי שיפעיל אלימות וטרור, נפעיל מולו את כל כובד החוק, לרבות מעצרים מינהליים".

"מעצר מינהלי הוא הלכה למעשה מעצר ללא משפט, שניתן לבצעו בהוראת שר הביטחון, באישור נשיא של בית-משפט מחוזי", מסבירים בלומנטל, צימוקי ומושקוביץ ב"ידיעות אחרונות". "תוקפו של מעצר זה הוא למשך חצי שנה, אולם גם בסיומה של תקופה זו יכול השר לחתום על הארכתה. מדובר בהליך נפוץ במסגרת המאבק של מערכת הביטחון נגד ארגוני הטרור הפלסטיניים, אולם השימוש בו נגד יהודים הוא נדיר מאוד – ומופעל רק אחת לכמה שנים".

"אף שמעצרים מינהליים בישראל מתבצעים בפיקוח של בתי-משפט, הנתונים מראים כי קשה מאוד לבתי-המשפט לפקח עליהם באופן אפקטיבי", מרחיב עמיר פוקס במדור הדעות של "הארץ", במאמר שבו הוא קורא לצמצום השימוש במעצרים מינהליים.

"פרקליטו של העצור אינו יכול לטעון כנגד הראיות שמציגים המדינה ובית-המשפט, משום שהן חסויות. בית-המשפט אינו יכול להגן על העצור כפי שיכול לעשות עורך-דין הנפגש עימו ביחידות, ולכן הוא אינו זוכה להגנה נאותה. זאת ועוד, השופטים אינם משוחררים בהחלטתם, משום שאם יכריעו בניגוד לעמדת גורמי הביטחון, קיימת אפשרות, ולו קלושה, שיביאו לשחרורו של עציר שעלול להוות סיכון בטחוני".

במשמרת של דנינו זה לא היה קורה

בחינמון של שלדון אדלסון ממשיכים גם היום את מגמת ההתרחקות ממשטרת ישראל, בעידן שלאחר מפכ"לותו של יוחנן דנינו, יקיר העיתון. "יודעים משהו על הרצח בדומא? התקשרו למשטרה (אבל בין 08:00 ל-22:00)", לועגת כותרת הנדפסת בתחתית השער, המפנה את הקוראים לדיווח קצרצר על קו ההלשנות שפתחה המשטרה ולמאמר מאת דן מרגלית.

"רק בין 08:00 ל-22:00?!", זועקת כותרתו המגושמת של הטור. "משטרה ללא גאווה", עולבת כותרת הגג. "לקרוא ולא להאמין", כותב מרגלית במאמרו. "ומה אם הגיע המידע ב-22:15? ומה אם דווקא בחצות נתקף הרוצח בייסורי מצפון ומבקש להודיע היכן הוא מסתתר כדי שיבואו לאזוק אותו? יתכבד נא וימתין בציפייה דרוכה עד לבוקר שלמחרת". המשטרה, הוא מוסיף בהמשך, נראית לו כאובדת עצות.

ובכל זאת, ב"ישראל היום" לא איבדו לגמרי את היראה כלפי כחולי המדים. בתחתית מאמרו של מרגלית נדפסת באופן חריג לטור דעה תגובת משטרת מחוז ש"י, הכוללת גם הצהרה שלפיה "הפנייה לציבור אינה חלק מחקירה שלא מתקדמת או מחוסר אונים". פריט מידע אחר הנכלל בתגובה מגחיך את הלעג של "ישראל היום" ומעמיד את הטיעון של מרגלית במערומיו: בשעות שבהן מוקד המידע סגור, האזרחים והרוצחים שביניהם עדיין יכולים לפנות למוקד 100.

הכותרות הראשיות

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לתוכנית להוזלת דמי הנסיעה בתחבורה הציבורית. "מהפכת התעריפים של משרדי התחבורה והאוצר יוצאת לדרך: בתוך שבועות יוזלו כרטיסים משולבים לאוטובוס ולרכבת בעשרות אחוזים. גם על נסיעה בודדת תשלמו הרבה פחות", מוסבר בשער המוסף הכלכלי "ממון", המוקדש גם הוא לסוגיה. המונח "מהפכה" חוזר על עצמו גם בשער העיתון, לצד הערכה שלפיה "החיסכון למשפחה" יהיה "עד 10,000 שקל בשנה" (את השימוש שנעשה במונח "עד" בהקשרים מסוג זה פירק כאן בעבר יקי מנשנפרוינד).

אבי בר-אלי, הכותב על הרפורמה ב"דה-מרקר", מציין שני פריטי מידע שאינם כלולים בדיווח של "ידיעות אחרונות": לפי דיווחו, ההוזלות לא יחולו על נסיעות בין-עירוניות מסוגים מסוימים, ובערים מסוימות עלות הנסיעה עתידה דווקא להתייקר.

בנימין נתניהו וברק אובמה בבית-הלבן, 3.3.14 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

הכותרת הראשית של "ישראל היום" עוסקת היום במותו של טוראי בצה"ל שביקר עם עמיתיו בירושלים ומת ממכת חום (בחירה דומה ביצעו עורכי "מעריב"). כותרת הנדפסת מעליה מוקדשת לקמפיין הנוכחי שמקיים ראש הממשלה נתניהו בניסיון לגרום לנבחרי ציבור אמריקאים להכשיל את מימוש הסכם הגרעין עם איראן.

"נתניהו: זה הזמן להתנגד להסכם", מעדכן העיתון שלעולם אינו מפספס הזדמנות לצטט את ראש הממשלה בעמוד השער. בידיעה עצמה הכותרת היא "העסקה הזאת תביא למלחמה", ציטוט נוסף מפי נתניהו. הכתבים, יוני הרש ושלמה צזנה, מסבירים לקוראים כי נתניהו קרא "לבטל את העסקה ודחה על הסף את הטענה כאילו החלופה היחידה לה היא מלחמה".

"הטענה שאנו רוצים במלחמה פשוט שקרית", מצטטים כתבי "ישראל היום" את נתניהו. "הרי אנו אלה שבחזית. לא רק שהטיעון הזה אינו נכון, הוא שערורייתי. אני מתנגד לעסקה הזו כי אני רוצה למנוע מלחמה, הטענה שאני לא הייתי תומך בשום עסקה אינה נכונה".

על טור הפרשנות לידיעה המבולבלת משהו של "ישראל היום" חתום בועז ביסמוט, אדם המקיים "יחסי אמון מלאים" עם נתניהו, כפי שהצהיר בעבר נציג של ראש הממשלה. "נתניהו נבחר כדי להיאבק בגרעין – לא למחוא כפיים לאובאמה", חורצת הכותרת.

ביסמוט מסביר לקוראי "ישראל היום" שנתניהו לא טעה כשהתעקש להתייצב בקונגרס ולשאת נאום נחרץ נגד הסכם הגרעין; ביסמוט מסביר שהנאום ההוא לא היה חלק מתעמולת הבחירות של נתניהו – להפך, אלו שמתחו עליו ביקורת עשו זאת כחלק מתעמולת הבחירות שלהם עצמם – וכי התנהלותו של ראש הממשלה לא פגעה ביחסי ארצות-הברית וישראל, ובטח שלא סיכנה את בטחון ישראל.

ביסמוט מדגיש גם כי נתניהו לא הצהיר אתמול ("וגם לא שלשום") ש"מלחמה היא אופציה עדיפה על פני הסכם רע", ומוסיף כי "הפייט שנותן נתניהו להסכם הגרעין מחייב את אובאמה להתגונן". מי שיקרא את מאמרו של ביסמוט, כמו גם את הדיווח החדשותי בעיתונו, יתרשם כי לא רק נשיא ארצות-הברית שרוי בעיצומה של מלחמת מגננה.

לצד הדיווח והפרשנות, ובהתאם לאחד מעקרונות היסוד המוצהרים של "ישראל היום", "להיות הוגנים ומאוזנים", מוגש לקוראים גם מאמר המציג פן אחר של העסקה עם איראן. אל מול טורו של ביסמוט, הגורס כי הסכם הגרעין "מעצים את הטרור", "מעצים את מירוץ החימוש הגרעיני" ובעיקר "מעצים את משטר האייתוללות", מדפיסים עורכי "ישראל היום" טור אחר, מאת חוקר ג'יהאד, הנושא כותרת כדלקמן: "השפלות המוסרית שבחתימת הסכם הגרעין".

חופש הביטוי

ראש עיריית חיפה, יונה יהב (צילום: שי לוי)

"איגוד התסריטאים ליונה יהב: אפשר הקרנת סרטי הנכבה במוסדות התרבות בחיפה", קוראת כותרת המתפרסמת ב"גלריה", מוסף התרבות של "הארץ". הכתבת, נירית אנדרמן, מצטטת ממכתב ששלח איגוד התסריטאים לראש עיריית חיפה ולבעלי תפקידים במוסדות תרבות עירוניים, ובו מואשמים יהב ועמיתיו בהצטרפות ל"מגמה רחבה ומדאיגה של הרס עקרון חופש הביטוי במדינתנו". ראשי האיגוד מאיימים כי אם לא תיענה קריאתם, יקראו לתסריטאים להחרים את פסטיבל הקולנוע העירוני.

מאמר המערכת של "הארץ" מוקדש לאותה סוגיה. "יונה יהב מתקרנף", גורסת כותרתו. "עיריית חיפה והעומד בראשה, יונה יהב, מרבים להתנאות בדו-קיום בעיר, שהוא בגדר 'מגדלור באפלה' במציאות הסכסוך. ואולם עתה מתברר שעיריית חיפה היא מנושאות הדגל במלחמת ההשתקה והצנזורה התרבותית שהוכרזה על יוצרים בישראל", נכתב שם.

זהו המקום להזכיר כי בקיץ שעבר, בעיצומו של מבצע "צוק איתן", התנגד יהב לקיומן של הפגנות נגד המלחמה בעירו, בטענה הלא נכונה שלפיה הן אינן משקפות את רצונותיהם של תושבי חיפה. כזכור, ובניגוד לטענתו של יהב, רבים ממשתתפי ההפגנות היו תושבי חיפה, ובכללם גם אחד מסגניו בעירייה, שהוכה, כמו גם בנו, על-ידי פעילי ימין.

קו המשווה

ביבי. כל העיתונים מדווחים על חקירתו באזהרה של אבי פחימה, "החשמלאי של נתניהו" ("ידיעות אחרונות"), בגין עבודות שביצע במעונו הפרטי של ראש הממשלה. הידיעה הקצרה והיבשה מכולן מתפרסמת, באופן טבעי, ב"ישראל היום". הכתב החתום עליה, איציק סבן, מציין כי המשטרה מייחסת לפחימה קבלת דבר במרמה, אם כי לא מציין מיהו זה אשר על-פי החשד נתן לו את הדבר במרמה.

בכל העיתונים שאינם "ישראל היום" מודגש כי עזרא סיידוף, איש אמונו של נתניהו ומנהל בכיר במשרד ראש הממשלה, הוא דמות מפתח בפרשה. ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות" נכתב כי בימים הקרובים ייחקר סיידוף באזהרה.

נובל. "דה-מרקר", "כלכליסט" ואתר "גלובס" מדווחים על הדו"ח הרבעוני האחרון של חברת נובל-אנרג'י האמריקאית, השותפה הבכירה במונופול הגז, שפורסם אתמול. הסיקור ב"כלכליסט", המחלץ מתוך הדו"ח בעיקר מידע על מאגר תמר הישראלי, הוא היחיד שאינו כולל את הנתונים בנוגע לתוצאות הפיננסיות הגרועות של החברה: ירידה של כ-47% בהכנסות והפסד נקי של 109 מיליון דולר, מול רווח נקי של 192 מיליון דולר בתקופה המקבילה אשתקד.

צילום מסך מתוך סרטון פרסומי של חברת נובל-אנרג'י

"בשיחת אנליסטים לא נותר לדייוויד סטובר, נשיא ומנכ"ל נובל-אנרג'י, אלא לציין לשבח את תרומתו של הגז הטבעי הישראלי לביצועיה הפיננסיים של החברה", כותב יעקב צלאל ב"גלובס".

"סטובר, שנשאל על-ידי אחד האנליסטים על איכות תיק הגידור של החברה (נוכח קריסת מחירי הנפט והגז בשנה האחרונה), אמר שהחברה בודקת באופן סדיר את אפשרויותיה בתחום והוסיף: 'זה גם הרגע שבו אנחנו משקיפים ומזכירים לעצמנו עד כמה אנחנו מעריכים את התרומה שיש לנו מהגז שלנו בישראל, זהו גם סוג של גידור טבעי (natural hedge), גידור נוסף, אם תרצו'.

"פירוש דבריו של סטובר: בישראל מחיר הגז הטבעי היה גבוה, גבוה כיום ויהיה גבוה גם בעתיד. כלומר, אף שנובל לא מוציאה בישראל סנט אחד על פעולת גידור, מחירו הגבוה של הגז הטבעי כאן מגדר את הסיכונים שלה באתרים אחרים בעולם, החשופים לתנודות המחירים בשוק".

פישמן. כל עיתוני הכלכלה מדווחים בעמודי שוק ההון שלהם על הודעה שפירסמה אתמול חברת הנדל"ן מירלנד מקבוצת אליעזר פישמן, ולפיה "40% מההון העצמי צפויים להימחק ברבעון השני" (כפי שדווח ב"גלובס", עיתונו של פישמן). הדיווח ב"גלובס", שעליו חתום עומרי כהן, אינו חוסך מהקוראים את שלל הנתונים העגומים מבחינת פישמן ומירלנד, ונחתם בגילוי נאות בנוגע לקשר שבין המסוקר לעיתון.

עושים לביתם

על המאמר הארוך ביותר שמתפרסם היום ב"ידיעות אחרונות", כ-700 מלה אורכו, חתום סגן מנהל אגף המחקר והפיתוח של חברת המזון הישראלית-סינית תנובה. האורך החריג של המאמר הוא, מן הסתם, פועל יוצא של ההסכם המסחרי שבמסגרתו פורסם: בניגוד לכל מאמר אחר בעיתון, שלמעט מקרים מיוחדים היה עובר קיצור לשם התאמתו לסף הסיבולת המשוער של הקוראים, מאמר הפרסומת של מנהל הפיתוח ("שמתם לב שהגבינה הלבנה פחות מלוחה?") לא עבר את מכבש העריכה האגרסיבי של "ידיעות אחרונות", שהיה מנכש חלק ניכר מתוכנו והופך אותו לקריא יותר ואולי גם לקצת פחות שיווקי.

כותב המאמר, הוד ינובר, מקבל הזדמנות לציין לטובה שורה של מוצרים מתוצרת תנובה, ומסביר בפירוט כיצד הונדסו כך שיהיו בריאים יותר – ועדיין טעימים. מוטיב הבריאות חוזר על עצמו בשלושה טקסטים נוספים הנדפסים לצד המאמר, התופסים ביחד כפולה שלמה במוסף "24 שעות": בכולם מומלץ לקוראים לאכול סנדביצ'ים עם גבינות מהסוג שמשווקת תנובה.

"אנחנו, כמובילי תעשיית המזון, מחויבים כל הזמן לשפר את המוצרים שלנו מהבחינה הבריאותית", כותב המנהל בפסקת הסיכום של מאמרו. "זה איננו תהליך קל או מובן מאליו, אבל אם נתמיד בו – כולנו נרוויח".

ענייני תקשורת

השידור הציבורי. "מי ראה את חוות הדעת שבגללה האוצר לא מממן את רשות השידור?", קוראת כותרתו של דיווח מאת לי-אור אברבך המתפרסם ב"גלובס". הכתב מציין כי בדיון שנערך שלשום בכנסת תהתה היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, עו"ד אתי בנדלר, אם מדובר בהתנהלות חוקית, ומוסיף כי גם ברשות השידור ובמשרד התקשורת לא נחשפו לחוות הדעת.

"משרד האוצר לא הגיב לבקשת 'גלובס' להעביר לידיו את חוות הדעת המדוברת, ולא הבהיר מי חיבר אותה", מציין אברבך בסוף הידיעה.

ענקיות האינטרנט. "ערוצי הטלוויזיה מכריזים מלחמה על גוגל ופייסבוק: 'פוגעות בשוק היצירה ולא משלמות מסים'", מדווח נתי טוקר ב"דה-מרקר". "קשת, רשת וערוץ 10 פנו במכתב למשרד התקשורת ולרשות השנייה, שבו הם מאשימים את הגופים הבינלאומיים הפועלים בתחום הווידיאו בישראל ב'פעילות אגרסיבית' שתביא לקריסת שוק הטלוויזיה", נכתב בכותרת המשנה.

לפי דיווחו, שלושת מנכ"לי חברות הטלוויזיה – אבי ניר, אבי צבי ויוסי ורשבסקי – מעוניינים למנוע זליגה של תקציבי פרסום מערוציהם לפלטפורמות מקוונות שמפעילים גופים בינלאומיים.

יחצנים. "משרתם של שני אדונים: רונן צור מייעץ לחקלאים – וגם לשר החקלאות", מודיעה כותרת של ידיעה קצרה מאת אורה קורן וצבי זרחיה, המתפרסמת ב"דה-מרקר". "צור אישר כי הוא מייעץ לשני הצדדים, ואמר כי אין בכך ניגוד אינטרסים, וכל צד יודע על הייצוג של האחר", מציינים הכתבים, ומוסיפים כי טענתו בנוגע להעדר ניגוד עניינים אינה נכונה.

התגובה שקיבלו משר החקלאות, אורי אריאל, מעוררת עניין: "הוא לא יועץ שלי", אמר השר על צור, "אנחנו מתייעצים מעת לעת על דברים מסוימים".