הממשלה ה-34
"בכירי המחנה-הציוני במסר להרצוג: אסור להצטרף לממשלה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "הצעת החוק להרחבת הממשלה מגיעה לבג"ץ", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות" ההפניה לדיווחים על הפרק הנוכחי בהרכבת הממשלה בראשותו של נתניהו נדחקת מהכותרת הראשית לטובת התפתחות בפרשת השחיתות של רונאל פישר ורות דוד. באופן לאו דווקא שכיח, ההפניות שכן מתפרסמות בשערי העיתונים הצהובים (זה לזה) דומות למדי ומדווחות שתיהן על המכשולים העכשוויים בדרכו של נתניהו ("קשיים בהרחבה" ב"ידיעות" ו"השבעת הממשלה עלולה להידחות" ב"ישראל היום").
בפנים העיתונים, בכפולות הפותחות של "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", הנארטיבים נפרדים. בעוד שב"ישראל היום" שני טורי הפרשנות (דן מרגלית וגבי אביטל) מגויסים להכשרת מהלך הרחבת הממשלה, ב"ידיעות אחרונות" העתירה של מפלגתו של יאיר לפיד נגד המהלך הזה עצמו מגיעה לכותרת המשנה ולכותרת הגג. "בקואליציה ובאופוזיציה נערכים היום לקרב פוליטי מתיש, שיעמיד במבחן ראשון את מנהיגותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו – תיקון לחוק-יסוד הממשלה, המגביל את מספר השרים וסגני השרים", נפתחת הידיעה בחתימת יובל קרני, איתמר אייכנר ועקיבא נוביק. "עבור הקואליציה מדובר במבחן דרמטי שיסמן כיצד היא תוכל לעבוד במסגרת צרה של 61 ח"כים בלבד".
ואולם, בניגוד לשיאי ההתגייסות הבוטה נגד נתניהו בתקופה שקדמה לבחירות, ובהתאם ללקחי התבוסה בקלפיות ובלבבות, הפעם נדפסת בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" לא תמונה מחמיאה אחת של נתניהו, אלא שתיים (ועוד אחת קטנטנה בלוגו שבראש העמוד). אחת מהן מלווה בתצלום של שטייניץ, עד לאחרונה נזק היקפי אגבי במסגרת המלחמה בנתניהו. התמונה השנייה, בעמ' 2, היא ידיעת כיתוב תמונה מתלקקת מאירוע הפרידה ממנכ"ל משרד ראש הממשלה (האם איתמר אייכנר יזכה כעת לעדנה בדיווחי העיתון מהפרלמנט?).
"ש"ס תקבל כספים קואליציוניים בסך 140 מיליון שקל בשנה", כותב צבי זרחיה ב"דה-מרקר". הכספים יחולקו בתור הקצאה של 20 מיליון שקל לכל חבר-כנסת מטעם המפלגה, שיחולקו "ליעדים ומיזמים בתחום החינוך והרווחה". לפי זרחיה, סעיף דומה קיים גם בהסכמים עם הבית-היהודי ויהדות-התורה. "לאחר שקיצץ את תקציבי החרדים כשר האוצר ב-2013, ב-2015 הוחזרו חלק מהקיצוצים לבסיס התקציב מבלי שלפיד דיווח על כך", כותב עוד זרחיה בהמשך הגיליון.
"מינוי בנט מאיים על התוכנית לתקצוב תלמידים חלשים", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". לפי שאול אמסטרדמסקי, "רפורמת התקצוב הדיפרנציאלי שהשיק שר החינוך הקודם שי פירון מעבירה מיליארד שקל מתלמידים ברשויות חזקות לתלמידים ברשויות חלשות, בעיקר במגזר הערבי. כעת עולה חשש שמינוי נפתלי בנט יבלום את התוכנית, כדי לא לפגוע בתקציבי החינוך הממלכתי-דתי. בהסכם הקואליציוני כבר נקבע שתקציב הממלכתי-דתי לא יפחת מזה שהיה ערב הרפורמה". "הממשלה החדשה עולה כמו שלוש הקודמות יחדיו", נכתב בכותרת כתבה נוספת של אמסטרדמסקי בגיליון.
לפי מירב ארלוזורוב ("הערכות"), היועץ המשפטי לא יתערב בהסכמים הקואליציוניים למעט בסוגיית החטיבה להתיישבות, שהמשנה ליועץ, דינה זילבר, אסרה על הממשלה לתקצב אותה כבר השנה. בידיעה קצרה באותו עניין ב"כלכליסט" כותב משה גורלי ש"ההסכמים הקואליציוניים לא סופרים" את המלצתה של זילבר לפירוק החטיבה להתיישבות, שהעבירה אתמול מכתב המתריע על כך בפני בכירי המערכת.
מונופול הגז
"שלי יחימוביץ': הכניעה למונופול הגז מגמדת את הרפורמה בבנקים", נכתב בכותרת דיווח של אבי בר-אלי ב"דה-מרקר". "חברת-הכנסת הגיבה לגיבוש המתווה המרוכך לפירוק מונופול הגז: 'מצפה מכחלון, דרעי וגפני להודיע לנתניהו כי הם דוחים את הכניעה'. התנועה לאיכות השלטון לדייוויד גילה: 'הכרז מיידית על הסדר כובל בשוק הגז'", נכתב בכותרת המשנה.
שכר
"מנכ"ל הביטוח-הלאומי: 'להוסיף לקצבת הזקנה 1,000 שקל בחודש'", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". כותרת המשנה ממשיכה לצטט את שלמה מור-יוסף: "'הממשלה מתעלמת מכך שהפנסיות הצוברות עומדות ליצור זקנים עניים'. כדי לממן תוספת לקצבת הזקנה, הוא קורא להעלות את גיל הפרישה ולהשוותו בין נשים לגברים: 'אי-אפשר להתמודד עם זה שאנשים יפרשו בגיל 62 ויחיו עד גיל 95. זה יקרוס'". זו אינה הפעם הראשונה שמירב ארלוזורוב כותבת בעד העלאת גיל הפרישה לנשים.
"למרות סימנים לעלייה בשכר, ועל אף הסיסמאות שמפזרים פוליטיקאים מארה"ב, בריטניה ויפן על 'האדם העובד', שכירים ברוב מדינות המערב עדיין סובלים משחיקה או מקיפאון בשכר", נכתב בכותרת המשנה של כתבה מתורגמת מה"אקונומיסט" ב"דה-מרקר" (שכמובן ממשיכה בהצהרה ש"בעיית השכר לא צריכה להיפתר באמצעות פגיעה בגמישות של שוקי העבודה").
"גלובס" נגד כחלון
משה כחלון (צילום: פלאש 90)
עיתון העסקים "גלובס" ממשיך בגישתו הלעומתית מול שר האוצר המיועד והרפורמטור המוצהר משה כחלון, אם כי היום היא רכה יחסית ומכוונת לסביבת העבודה של כחלון ולא אליו ישירות. הכותרת הראשית של העיתון היא "נתניהו הבטיח, כחלון ישלם". אבי טמקין מנתח כי ההתחייבויות הקואליציוניות של ראש הממשלה יקשו על כחלון לממש את תוכניותיו. כותרת הטור עצמו, בעמוד הפותח של העיתון, היא "מה יישאר מכל התוכניות הגדולות של משה כחלון?".
מתחת לאותו מאמר נדפס ניתוח נוסף, של משה ליכטמן, התוקף את אחת התוכניות של כחלון מכיוון אחר: הפרדת קק"ל מרשות המקרקעין בנושא שיווק הקרקעות תביא, לדבריו, לאפליה עדתית. גם עורך הנדל"ן של העיתון, דרור מרמור, מקדיש במדור הדעות של "גלובס" טור למניית הסיבות לכשלונו הצפוי של כחלון בטיפול ביוקר הדיור. רק נדב פרי, בטור אחר באותו מדור, מוכן לכתוב בסוף הטור כי "כשמדובר בכחלון, אסור להמעיט בתחזיות" (ומתכוון לכך שאסור להמעיט בערכו בתחזיות).
שרה נתניהו
אתמול העידה שרה נתניהו במשפט המתנהל בעקבות תביעתו של מני נפתלי, אב-הבית במעון ראש הממשלה, בבית-הדין לעבודה. אם לשפוט לפי הסיקור ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות", הרי שנתניהו יכולה לקבוע בסיפוק שהעדות היתה מוצלחת: בעוד שב"ישראל היום" ההפניה לדיווח על העדות תופסת חלק גדול מהשער, ב"ידיעות אחרונות" היא נדחקת לרצועה צרה בתחתיתו (גם באתר הקבוצה, ynet, מצניעים את הדיווח). הציטוט של נתניהו הנמרח על שער החינמון מסביר את ההצנעה ב"ידיעות": "מני נפתלי רצה להפיל את רה"מ – בסיוע גורם תקשורתי חזק מאוד".
הציטוט הזה, ואחרים דומים לו שאמרה וחזרה ואמרה נתניהו במהלך עדותה, אינם מופיעים בכותרת, בכותרת הגג, בכותרת המשנה או בפתח הידיעה החתומה על-ידי תלם יהב, שלה מוקדש עמ' 8 בעיתון. ואולם, באופן מעניין ויוצא דופן, העיתון אינו מתעלם מהם כליל, אלא מקדיש להם את הפסקה האחרונה בדיווח: "בעדותה בבית-המשפט תקפה נתניהו את התקשורת כשהיא מכוונת בעיקר ל'ידיעות אחרונות'. יש לציין כי פרשת מני נפתלי נחשפה ופורסמה לראשונה בחדשות ערוץ 2 ורק לאחר מכן ב'ידיעות אחרונות', כמו גם בכל אמצעי התקשורת בישראל. יש גם לציין עוד, כי במשך השנים שרה ובנימין נתניהו לא הגישו תביעת דיבה ישירה לבית-המשפט כנגד 'ידיעות אחרונות' (למעט תלונה למועצת העיתונות בעניין ליליאן פרץ). זאת, למרות שהגישו מספר תביעות דיבה כנגד אמצעי תקשורת אחרים".
הפסקה הקצרה הזו היא התפתחות חשובה בתהליך דעיכתו וקריסתו של מונופול התקשורת הכוחני והדורסני שהוא "ידיעות אחרונות" – שמנהליו ובעליו ראו עצמם ברגיל כמי שאינם חייבים דין-וחשבון למאן דהו.
שרה נתניהו מאיימת בירידה מהארץ, כותרת ב"ידיעות אחרונות", 5.9.2002
"אם המדינה לא היתה חשובה לי, לא הייתי פה", שער "ידיעות אחרונות", 11.5.15
אגב, הציטוט שבחרו ב"ידיעות אחרונות" להפניה הלא בולטת בשער העיתון ("שופכים את דמי. אם המדינה לא היתה חשובה לי, לא הייתי פה") מזכיר ציטוט חצי-מפורסם אחר של הגברת בשער אותו עיתון (המובא כאן למעלה).
דיווח על הדיון, שכלל עדויות רבות נוספות נוסף לזו של נתניהו, אפשר לקרוא אצל רויטל חובל באתר "הארץ". שיר על ההתרחשות אפשר לקרוא בטורו של אמיר אורן באותו מקום.
אגב
בדיווח של מיכאל פרל ב"כלכליסט" על תכתובות מייל בין האחראים על האירוח בקרמלין שנחשפו ברשת, מובא ציטוט של דברים שאמר כביכול פוטין לברלוסקוני: "אני לא קורא חדשות אף פעם. זה פוגע בשיקול הדעת. מנהיג מדינה צריך להחליט לבד".
פרשת פישר
"הולכים ומסתבכים" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המוקדשת לפרשה שבעיתון מן הסתם אוהבים לסקר: מככבים בה, בתור הרעים והמפסידים, טאלנט של הזכיינית השנואה קשת, שהוא במקרה גם עיתונאי לשעבר בעיתון (שהיה) המתחרה הגדול; המו"ל לשעבר של אותו עיתון ומי שהיה במלחמה חזיתית עם "ידיעות" והמו"ל מוזס; ובעיקר – בכירה לשעבר במערכת המשפט, שהעיתון אויב באופן מסורתי, וביתר שאת בתקופתו של העורך האחראי הנוכחי. ברם, אהבה אינה חייבת להיות קשורה לעניין: גם "ישראל היום" מעלה את הפרשה אל ראש שמחתו ואל הכותרת הראשית – במקום להקדיש אותה לייסורי הקואליציה של פטרונו.
רות דוד, לשעבר פרקליטת מחוז תל-אביב וכעת חשודה בשחיתות, בכניסה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, 10.5.15 (צילום: הדס פרוש)
"חשד חדש נגד פרקליטת מחוז תל-אביב לשעבר: עו"ד רות דוד הציעה ג'וב לתובע נסים מרום כדי שיפרוש מהתיק נגד הקבלן יאיר ביטון. החשד: ביטון, שחשוד בהלבנת הון, שילם דרך עו"ד רונאל פישר שוחד בתמורה למידע מהמשטרה", נכתב בכותרת המשנה, המובילה לדיווח של ירון דורון. "רמזים מוקדמים?", שואלת כותרת הגג לטקסט של גור מגידו ב"גלובס", ולפיו "עו"ד רות דוד-בלום התנגדה להעמדתו של ראש עיריית רמת-השרון רוכברגר לדין; פרקליטו של רוכברגר היה פישר".
נוחי דנקנר
"דנקנר מתקרב להסדר על חובותיו האישיים; הבנקים עלולים למחוק לפחות 300 מיליון שקל. קרוב להסדר שבו יחזיר לבנקים 180 מיליון שקל מתוך חוב של 480 מיליון שקל", מדווח ב"דה-מרקר".
"1. שימו לב לידיעה השערורייתית של היום הזה (חוץ מפרשת רונאל פישר כמובן): ציון קינן ורקפת רוסק עומדים למחוק לנוחי דנקנר מאות מיליוני שקלים מחובותיו הפרטיים. הם קרובים לסגור הסדר חוב עם נוחי דנקנר שבו הוא יחזיר 300 מיליון שקל מהכנסות עתידיות (מסכום מסוים)", כותבת שרון שפורר, כתבת "דה-מרקר", בדף הפייסבוק שלה. "אני אתרגם: מהכנסות שיהיו לו בעתיד. או שלא יהיו לו בעתיד. ואז הוא לא יחזיר. 2. אף בנק לא הגיב לידיעה הזו. יודעים למה? גם אני לא יודעת בוודאות, אבל אני משערת: כי כל בנק יודע שאם יגיב, הוא יחטוף את עיקר האש, ולמודי ביקורת ציבורית, רקפת רוסק וציון קינן ביחד עם יחצניהם ויועציהם ודובריהם ולוביסטיהם ועורכידיניהם (וגם יתר הבנקאים) למדו שעדיף להם לשתוק. 3. גם ניר חפץ בשם נוחי דנקנר סירב להגיב".
האח הגדול
חילופי זוגות במדורי ביקורת הטלוויזיה בשני העיתונים הנפוצים: ב"ישראל היום", שזכיינית ערוץ 2 קשת היתה לו בת-ברית אסטרטגית לנוכח החרם שהיא סופגת לסירוגין מקבוצת "ידיעות אחרונות", מתפרסמת היום ביקורת קטלנית על אחד מרגעי השיא התקופתיים של הזכיינית – פתיחת עונה של תוכנית הריאליטי "האח הגדול". "משהו חורק בממלכה של קשת", כותבת שיר זיו בטור ביקורת הטלוויזיה בחינמון. "[...] פחות באזז מקדים, פחות היסטריה, פחות דפיקות לב. [...] בלי הפתעות של ממש [...] העונה החדשה עומדת בסימן עוד מאותם הבלים [...] כל חדש הופך לישן, ואין פורמט שאין לו תחליף. רק שניים ממשיכים לשחק את המשחק, מעמידים פנים שהשטיח האדום והטוקסידו משכנעים. [...] הלחץ ניכר על פניו של טל [...] מקסימום מלפפון קיץ חסר טעם [...] אחד מנותני החסויות של העונה הוא תאגיד מחזור, ואם זו לא מטפורה לכל העונה, אני לא יודעת מה כן".
מנגד, ב"ידיעות אחרונות", היכן שבאופן מדהים נאמר למבקר טלוויזיה ש"אצלנו לא כותבים על קשת" (חברת הטלוויזיה הגדולה והפופולרית בישראל), מתפרסם טור חלבי ביחסו לתוכנית המשוקצת. "זה לא אומר שלא יהיה מה לראות", כותב עינב שיף אחרי שהוא מנתח אלמנט מסוים בכוחניות ובדורסנות, כהגדרתו, של הפורמט. "תמהיל הטיפוסים שהתאספו שם עושה רושם מבדר למדי. יש לו את הפוטנציאל להפוך את החודש הקרוב ללא פחות משעשע ממאבקי הקואליציה הטרייה – וכולנו יודעים כמה זה מורכב כשהיא תלויה באורן חזן".
העיתונאית והמבקרת אריאנה מלמד בפרק הפתיחה של תוכנית הבידור "האח הגדול", 10.5.15 (צילום מסך)
בשולי הביקורות מופיעה התייחסות לאחת המשתתפות בעונה זו של תוכנית הבידור: העיתונאית אריאנה מלמד, שכתבה בין השאר טור ביקורת טלוויזיה באתר ynet. "הדיירת השלישית, אריאנה מלמד, רוצה לראות איך המכונה עובדת מבפנים. ניצחון בנוק-אאוט של קשת על מבקרת הטלוויזיה ששנאה אותם כל-כך", כותבת שני ליטמן בטור ביקורת הטלוויזיה בעמוד האחורי של "הארץ". "'אני רוצה לראות את המכונה עובדת מבפנים', מסרה אריאנה מלמד את גרסתה לכניסה לעונת ה-VIP (להלן: שקרים שמבקרי טלוויזיה אומרים לעצמם)", כותבת זיו ב"ישראל היום" (ובהמשך מכנה את מלמד "מבקרת טלוויזיה נכה").
"ברור שהמתמודדת שהסבה הכי הרבה עונג להפקה היא אריאנה מלמד", כותב שיף ב"ידיעות אחרונות". "עזר וטל חזרו שוב ושוב על היותה 'מבקרת טלוויזיה' והדגישו את הטקסטים הביקורתיים שכתבה עליהם ועל התוכנית שמפרנסת אותם. הם חגגו בזחיחות דוחה – וצפויה למדי – את מט הסנדלרים שהכסף עשה לתרבות. רק אצבע משולשת היתה חסרה שם. באופן אישי, כמי שאוחז במשלח ידה של מלמד, זה היה מחזה עצוב. לא בכל יום יוצא לך לראות איך נראה הצד האפל של העתיד".
צרות של העולם הראשון
"הרבה אי-נעימויות נקשרו בשאלה הרגישה מתי למחוא כפיים בקונצרט, שהתעוררה למשל במופע במוזיאון תל-אביב שהורכב מיצירות קצרות של סיבליוס. לאחרונה נוטים מוזיקאים לשחרר את העניבה ולאפשר תשואות ביניים", לשון כותרת המשנה לטור הקבוע של נעם בן-זאב ב"גלריה", "תיבת תהודה".
ענייני תקשורת
ענקיות האינטרנט. "חברות אינטרנט רב-לאומיות מנסות לעכב את יישום הצעת רשות המסים לשנות את הסדרי המס מולן, כפי שנקבע בחוזר כלכלה דיגיטלית שפירסמה הרשות לפני כחודש – כך עולה מתשובה שהעביר פורום המסים בלשכת עורכי-הדין בסוף-השבוע לרשות המסים", כותבת אורה קורן ב"דה-מרקר".
"אפשר לראות בהססנות השיפוטית בעולם הדיגיטלי גישה מכוונת שמבקשת להותיר למרחב הסייבר האזרחי חופש רב יותר, חופש ביטוי אנונימי למשל", כותב עידו באום בהקשר אחר באותו הגיליון. "זו היתה גישת בית-המשפט העליון, שקבע כי לא ניתן לחייב ספקיות אינטרנט למסור פרטים שעשויים להוביל לגילוי זהותו של טוקבקיסט אנונימי, גם אם הוציא דיבה. אבל אפילו אם ההססנות מכוונת, יש בעיה. בתחומים שבהם החופש פועל לטובת האזרח – הזהירות עדיפה. לעומת זאת, במרחב נטול רגולציה לא נכון להניח שכולם נהנים מחופש. במרחב שאין בו דין – החזק שולט. בלי התערבות שיפוטית, חברות אינטרנט דומיננטיות קובעות את הכללים".
השידור הציבורי. "מתפרקת מנכסיה" היא כותרת מוסף "הערב" של "גלובס". "רשות השידור קורסת", קובעת כותרת המשנה המפנה לכתבה של לי-אור אברבך. "לא גובה אגרה, האוצר לא משחרר תקציבים, ולא ברור מה רוצה הדרג הפוליטי – במיוחד אחרי הבחירות. זה היה התרחיש שממנו חששו העובדים הוותיקים: שהרשות הישנה תקרוס לפני שזו החדשה תקום. הנה זה קורה".
עידן פלוס. אופיר דור כותב ב"כלכליסט" על ההתנהלות הלקויה בשירותי הטלוויזיה החינמית עידן-פלוס. "כך לא מייצרים תחרות בטלוויזיה", נכתב בכותרת המשנה לכתבה.
ערוץ 10. אמיר טייג ונתי טוקר כותבים ב"דה-מרקר" על מאבק השליטה/הישרדות בערוץ 10. הערוץ, השרוי בחובות גדולים, הוא בבעלותם של יוסי מימן וארנון מילצ'ן. הקונים הפוטנציאליים הם קבוצת RGE של האוליגרך לן בלווטניק ואביב גלעדי, ומולה איש הפרסום לשעבר אילן שילוח ושותפים אחרים.
פומביות הדיון. "עדותה של שרה נתניהו העניקה עוד חיזוק – מי יודע לעוד כמה נזדקק – לכך שישנו צורך בהכנסת מצלמות לבית-המשפט, ודאי במקרים עם פרופיל ציבורי גבוה", כותב עינב שיף בסוף טור ביקורת הטלוויזיה שלו ב"ידיעות אחרונות".
צחי קומה (צילום מסך)
העלוקה. אתמול העיר כאן אורן פרסיקו כי מדור הרכילות היומי של "ידיעות אחרונות" שם על הכוונת את יאיר נתניהו, במה שנראה כמו המשך המלחמה המכוערת של המו"ל מוזס בנתניהו האב. זו אינה ההערה היחידה שספג הרכילאי צחי קומה: "מי שאישר את הפסקה הדוחה הזאת שהופיעה הבוקר ב'ידיעות אחרונות' צריך להתבייש. נשבר כבר מההערות הסקסיסטיות והמיזוגניות על איילת שקד ועל המראה החיצוני שלה", כתבה אתמול בדף הפייסבוק שלה יו"ר מרצ זהבה גלאון על האייטם הפותח את מדור "העלוקה", שעסק בשרת המשפטים המיועדת איילת שקד והסתיים במשפט "נראתה בבריכה, אבל לאכזבת הנופשים האחרים הקפידה להישאר בבגדים".
"זה לא סתם טעם רע. מי שמפרסם בעיתון מרכזי ש'הנופשים התאכזבו שהיא הקפידה להישאר בבגדים', מי שאומר שעדיף לנצל את יופייה לשיפור יחסי החוץ או שהיא יכולה לככב בלוח שנה, שולח לנשים ולילדות מסר לפיו לא משנה כמה הן יצליחו ויתקדמו – אפילו אם הן ימונו לשרות בכירות בממשלה – ישפטו אותן קודם כל לפי המראה החיצוני שלהן. האמירות האלה משמרות, לא בטעות ולא במקרה, מציאות שבה נשים בכל מקום מצומצמות למראה שלהן ולמה שגברים חושבים עליו", כתבה, בין היתר, גלאון.