בספטמבר 2012, עם נטישתה של חברת האחזקות דסק"ש ואיש העסקים נוחי דנקנר את "מעריב" הגוסס, פורסם כאן באתר "העין השביעית" התחקיר הראשון על ההשחתה שעברה המערכת בתקופת השליטה של דנקנר ושל העורך הראשי ניר חפץ. כעת, שורה של מסמכים ותכתובות פנימיות שהגיעו לידי "העין השביעית" חושפים פרטים חדשים על האופן בו שלט איש העסקים נוחי דנקנר ב"מעריב" בשנים 2011-2012. בחלק זה של הכתבה נעסוק בתהליך ההתפוררות שהוביל אל הקריסה הסופית.

ב-19.6.12, כשהנהלת "מעריב" החדשה עמדה בפני עוד תוכנית התייעלות כואבת וכבר הבינה כי העיתון אינו צפוי להפוך לסיפור הצלחה, שלח יו"ר הדירקטוריון דני יעקובי למנהלת המחלקה הכלכלית בעיתון, דליה קצמן, מצגת שקיבל בדיוק שנה אחת קודם לכן, עם כניסתו לעיתון. "אין חדש תחת השמש, אולי היא תעזור לך", כתב יעקובי לקצמן והפנה את תשומת לבה לשקף 28 במצגת. "מדוע לא הלכנו בכיוונים האלה", תהה יעקובי והוסיף: "שאלה להיסטוריונים".

המצגת שקיבל יעקובי עם הגעתו לעיתון נושאת את הכותרת "'מעריב' – דיון אסטרטגיית העיתון היומי, יולי 2010", והיא הוכנה זמן קצר לאחר כניסת איש העסקים זקי רכיב לעיתון. המצגת מתארת את המצב הקשה של "מעריב" בפרט ושוק העיתונות המודפסת בכלל, ומציעה כמה חלופות לפתרון. ראשית נשקלה האפשרות להפוך את "מעריב" מעיתון הפונה להמונים לעיתון הפונה לנישה צרה יותר, אולם חלופה זו נפסלה.

במסגרת האפשרות של עיתון הפונה להמונים נבחנו שתי חלופות: השארת המודל הכלכלי הנוכחי על כנו, ואפשרות נוספת, זו שתוארה בשקף 28 במצגת – הפיכת "מעריב" לחינמון. ההחלטה שהתקבלה תחת רכיב, כך לפי המצגת, היתה להישאר במודל הנוכחי ולעבות את הפצת העיתון.

"מצגת מצוינת", השיבה קצמן ליעקובי. "כמו שעופר נמרודי אמר, הכל היה ידוע, רק לא היה אומץ לקבל את ההחלטות".

המנכ"ל גולדשטיין ליו"ר יעקובי: "מצ"ב לינק לכתבה שפורסמה ב'אייס'. אחד מהמנהלים שישבו היום בחדר מעביר און-ליין ל'אייס' את מה שנאמר. האם אתה מאשר לי לבקש מכל הפורום שהיה בישיבה להיבדק בפוליגרף?"

שנה קודם לכן, עם כניסתו ל"מעריב", התוודע יעקובי מקרוב למצבו הגרוע של העיתון. דנקנר ואנשיו קיבלו את "מעריב" אחרי שהמשקיע האחרון, רכיב, הציץ, נפגע וברח. התחזית המעודכנת שהגישו אנשי הכספים בחברה ליעקובי העריכה כי 2011 תהיה עוד שנה של הפסדים, בסדר גודל של 100 מיליון שקל ואף יותר.

במאי 2011, עוד לפני השלמת רכישת "מעריב" על-ידי דסק"ש, קיבל דני יעקובי מידע ממוקד על מצבה של החברה מאודי שניג, סמנכ"ל הכספים דאז. הבעלים הקודם זקי רכיב הנהיג מהלך של הרחבת חבילת סוף-השבוע של "מעריב" (שם קוד: "עונג שבת"), אולם לדברי שניג, המהלך גרר הפסדים גדולים.

"מימון הרחבת סוף-השבוע היה אמור להיות מצמצום עיתון יום חול", כתב שניג ליעקובי. "בפועל בוצעה רק הרחבת סוף-השבוע ללא צמצום יום החול, כאשר המהלך העמיק את ההפסדים והיה כרוך בהקטנה דרסטית של הכנסות ממנויים והפצה, ללא תרגום הולם של הגידול בתפוצה להכנסות ממודעות".

אם לא די במצב הכלכלי הרעוע, גם יחסי האנוש בקרב הנהלת החברה היו בשפל המדרגה. הדיווח של שניג ליעקבי על כשלון מהלך הרחבת גליון סוף-השבוע הביא את סמנכ"ל הכספים ואת המנכ"ל דאז ישראל גולדשטיין לעימות חריף. שניג העביר ליעקובי מכתב ששיגר, לדבריו, קודם לכן לגולדשטיין, ובו התלונן על האיומים והקללות שספג ממנו.

מנכ"ל "מעריב" לשעבר ישראל גולדשטיין (צילום: "העין השביעית")

אי-האמון בין חברי הנהלת "מעריב" הגיע לכדי כך שבתחילת יוני 2011, אחרי שאלכסנדר כץ פירסם באתר "אייס" ידיעה תחת הכותרת "נוחי דנקנר לא מבזבז זמן ב'מעריב': דני יעקובי מונה ל'מנהל-העל' של העיתון?", שיגר המנכ"ל גולדשטיין מייל ליעקובי בזו הלשון: "מצ"ב לינק לכתבה שפורסמה ב'אייס'. אחד מהמנהלים שישבו היום בחדר מעביר און-ליין ל'אייס' את מה שנאמר. זאת לא הפעם הראשונה. דני, אמנם הפעם זה זוטות, אבל בלתי סביר שמה שנאמר בין מנהלי 'מעריב' ייצא החוצה. האם אתה מאשר לי לבקש מכל הפורום שהיה בישיבה להיבדק בפוליגרף?". "האם ייתכן שזה יצא מהמערכת?", שאל יעקובי, וגולדשטיין השיב: "לא, אבי ויואב לא השתתפו בישיבה של המנהלים. וזה היה לקוח מתוך ישיבת המנהלים. זה אחד מהמנהלים שישבו בחדר".

גם היו"ר יעקובי לא חש אמון מול עובדיו. ביולי 2011, שבועות אחדים לאחר שהושלמה רכישת "מעריב" על-ידי דסק"ש, קיבל יעקובי מייל מאריאל שקרצי, סמנכ"ל טכנולוגיות ב"מעריב". שקרצי שלח ליעקובי נוסח של מכתב שהתעתד להפיץ לכלל עובדי העיתון: "כחלק ממדיניות אבטחת המידע בחברה, הצורך לשמור על זליגת חומרים ולהגן על עמדות העבודה ברשת 'מעריב', החל מהיום, לא יהיה ניתן לחבר למחשבי החברה התקנים חיצוניים כגון: Disk On key, כוננים חיצוניים, פלאפונים ניידים, התקני Bluetooth וכדומה".

האם הנוסח הזה מקובל עליך, שאל סמנכ"ל הטכנולוגיות את יו"ר הדירקטוריון. יעקובי השיב: "בסדר, אבל חסום לפני שאתה שולח את המייל, שאנשים לא ירוצו להוריד חומר. אני מניח שיהיו אנשים שיבקשו להתחבר להוריד חומר אישי נורא חשוב. תבקש מהם שישלחו את החומר למחלקת IT ואתם תורידו על DVD. בוא נראה מה מבקשים להוריד".

עם כניסתו ל"מעריב" החל יעקובי לקבל שלל עצות ורעיונות שביקשו לנצל את הנכונות של דנקנר ודסק"ש להזרים כספים לעיתון. נמרוד ניר, בנה של ג'ודי ניר-מוזס-שלום, הציע להקים אתר בשם "שחרית", שיתאים את תוכני "מעריב" לקהל חרדי (אחת האפשרויות שעלו היתה כי האתר יפעל בשיתוף רשת המרכולים הכשרים למהדרין "יש", אז בשליטת נוחי דנקנר).

ביום שבו יואב צור הודיע על התפטרותו מתפקיד מנכ"ל חברת מעריב-החזקות, הוא הספיק להציע ליעקובי לרכוש את האתר הסאטירי "לאטמה"; סמנכ"לית השיווק דאז רונית לוי הציעה להקים מגזין פרימיום לנשים, שאף קיבל בשלב מסוים את השם הזמני "מוזה"; מיילן טנזר הציע להקים כלי תקשורת מקוון באנגלית שיתבסס על תוכני "מעריב" ויכלול מהדורות חדשות טלוויזיוניות, למטרות הסברה של העמדה הישראלית בעולם.

יו"ר "מעריב" דני יעקובי (מימין) ומנכ"ל "מעריב" טל רז (ברקע: העורך ניר חפץ), בדיון בכנסת על מצבו הקשה של העיתון, ספטמבר 2012 (צילום: אמיל סלמן)

במקביל לסינון ההצעות ניסה יעקובי להשתלט על החברה המקרטעת. "טיפול נכון בבעיות ושינוי מהותי בדרכי העבודה, לא עוד קיצוצים, אלא שינוי מן היסוד בצורת הניהול שיביא להתייעלות ואפקטיביות יותר גדולה ישפרו את ביצועי החברה", כתב יעקובי במסגרת תוכנית עבודה שהכין לקראת המחצית השנייה של 2011. "בשינוי יסודי בדרכי הניהול הכוונה לקבוע נוהלי עבודה (שכמעט אינם קיימים בעיתון, ואם קיימים, לא נאכפים) נכונים לכל המחלקות ואכיפתם ביד ברזל. שינוי התרבות הארגונית המשלימה עם בינוניות לתרבות ארגונית השואפת להצטיינות, ללא פשרות".

יעקובי הציב שורה של יעדים לטווח הקצר, כמו גידול מספר המנויים ב-15 אלף עד סוף 2011, אולם בה בעת הבהיר כי החודשים הקרובים יוקדשו קודם כל ל"שיקום התשתיות וייצוב התפקוד השוטף". היעדים לטווח ארוך, הוסיף, יוגדרו בתוכנית העבודה לשנת 2012. על תוכנית זו, ציין, יחלו לעבוד כבר חמישה חודשים לפני תום השנה.

באוגוסט 2011, לקראת ישיבה של ההנהלה המורחבת, הכין יעקובי נאום קצר. בין היתר הסביר כי התוכנית השאפתנית לצמוח ב-30 אלף מנויים נזנחה, "לא בגלל שהתוכנית הקודמת לא היתה בת-השגה", אלא משום שהסביבה העסקית השתנתה. הסיכוי לאינתיפאדה שלישית גבר, וכן "המחאה משפיעה, משרדי הפרסום נערכים לקיטון בתקציבי הפרסום". בכל זאת דרש מחברי ההנהלה לשאוף לצמיחה.

"יותר מדי מנהלים מסבירים לי לגבי יותר מדי נושאים למה קשה לשנות, לשפר, להצליח", התלונן. "אנחנו חייבים להגדיל הכנסות, לא ב-30%, בואו נתחיל ב-5% עד 10% על-ידי כך שנגבה יותר על עמוד, ונביא יותר עמודים. בואו נגדיל את כמות המנויים ב-5% עד 10% לפני שנתייאש מהגעה ליעד של עוד 30,000 מנויים. [...] במקביל בואו נחסוך בדברים הקטנים, נקנה ב-5 עד 10% יותר זול, לפני שנחסוך מיליונים בפרויקטים שייקח 6, 7 חודשים לממש אותם.

"ההבדל בין חברה מצליחה ויעילה לחברה כושלת ומפסידה מתחיל ביכולת של הנהלה ובגישה שלה. הנהלה עם רוח שפלה, של 'אכלו לי', 'שתו לי', לא מביאה הצלחות. הנהלה שחושבת 'וינריות' מביאה לשינויים. מי שמתכוון להמשיך ולהסביר לי מדוע אי-אפשר להגדיל הכנסות או לפעול יעיל יותר שילך למקום אחר, מקומו לא בהנהלה הזאת".

גולדן הוזמן לשאת דברים בכנס איגוד השיווק, אולם ב"מעריב" חששו שהכנס קשור ל"דה-מרקר". המנכ"ל רז כתב לעורך חפץ: "תחליף מלה עם נוחי ליתר ביטחון"

אחד הגורמים למתח בהנהלת "מעריב" היה סיקור הנעשה בעיתון על-ידי כלי תקשורת אחרים. בדצמבר 2011, כשעורך אתר זה, שוקי טאוסיג, פנה לקבלת תגובה לקראת פרסום רשימה שעסקה בטיהורים בעיתון, התלבטו בכירי "מעריב" כיצד להגיב. "זו הכתבה השלישית שהוא מפרסם עלינו בשבועיים", העיר סגן העורך שי גולדן. "האיש אובססיבי ל'מעריב' ולניר, צריכים להתחיל להרתיע אותו. לא נחזור על טעות 'דה-מרקר', שהתעללו בנוחי שנתיים ועמדנו מהצד". גולדן, יש להזכיר, כתב ב"דה-מרקר" טור שבועי בשנתיים שקדמו לגיוסו על-ידי דנקנר ל"מעריב".

לא במקרה הזכיר גולדן את "דה-מרקר". יותר מכל כלי תקשורת אחר, היה העיתון הכלכלי מבית "הארץ" סדין אדום עבור דנקנר ועבור הבכירים שמונו ב"מעריב" בתקופה ששלט בעיתון. "דה-מרקר" סיקר בביקורתיות ובהתמדה את עסקיו של נוחי דנקנר והוביל קמפיין בלתי מתפשר בעד טיפול בריכוזיות במשק הישראלי, תופעה שדנקנר היה מייצגה הבולט ביותר. "דה-מרקר" התמיד גם בסיקור הדימום הכלכלי התדיר ב"מעריב" והאשראי שקיבל מהבנקים, הן בתקופת נמרודי והן בתקופת דנקנר. חודש לאחר שגולדן התריע "לא לחזור על טעות 'דה-מרקר'", כתב המנכ"ל רז ליו"ר יעקובי: "'דה-מרקר' יושבים לנו חזק על הזנב, יש פה הדלפות חוזרות ונשנות על כל מה שזז".

שער "המגזין", 13.9.12, עמוס שוקן ו"קשיים קיומיים"

נראה כי מטרה מרכזית של דנקנר ברכישת "מעריב" היתה פגיעה ב"דה-מרקר", בעורך גיא רולניק, בעיתון-האם "הארץ" ובבעלים עמוס שוקן. ההנהלה החדשה גיבשה תוכנית להקמת מוסף כלכלי חדש ומורחב שהיה אמור להתחרות ראש בראש בעיתון הכלכלי מרחוב שוקן. תחילה היה המוסף של "מעריב" אמור להיות בן 48 עמודים. בהמשך, בשל בעיות תקציביות, הוחלט ראשית לכל להגדיל בתריסר עמודים את המוסף "עסקים". באוקטובר 2011 קיבלו בכירי העיתון נוסח מעודכן להצעה להקמת מוסף כלכלי חדש. הפעם היעד היה 32 עמודים, מהם לפחות 24 עמודי תוכן, תוך הגדלה משמעותית של כוח האדם בדסק הכלכלי של "מעריב", וזאת בהשקעה של 750 אלף שקל בחודש. המוסף החדש היה אמור להיות מושק בפברואר 2012. ב"מעריב" מעולם לא הצליחו לממש את התוכנית.

בינואר 2012 נועד סגן עורך "מעריב" שי גולדן לשאת הרצאה בכנס איגוד השיווק. "תגידי, הכנס בחסות 'דה-מרקר'? יש ל'מרקר' איזו זיקה אליו?", שאל גולדן את מפיקת הכנס, וזו השיבה בשלילה. לדבריה, ב"דה-מרקר" מתפרסמות מודעות לכנס כחלק מעסקת בארטר, לא מעבר לכך. גולדן העביר את המידע לחפץ ואמר לו, "תחליט אתה". חפץ העביר את השאלה הלאה, למנכ"ל העיתון. "טל, זה הכנס ששי מופיע בו, לדבריו זה לא 'דה-מרקר'", כתב חפץ לרז. "אין לו בעיה לא ללכת לשם. בזמנו ישראל גולדשטיין הוא זה שפנה אליו וביקש שילך לשם. מה אתה אומר?". המנכ"ל השיב: "היי ניר. תחליף מלה עם נוחי ליתר ביטחון". מתיעוד הכנס עולה כי גולדן לא השתתף בו.

"פארודיה על מקצוע העיתונות"

לאורך כל הדרך פעלה החברה בחוסר תיאום ניכר. בדצמבר 2011, למשל, לקראת ההכנות האחרונות להרחבת מוסף "עסקים" ל-24 עמודים, התברר שלא כולם עודכנו. "ניר שלום", כתב סמנכ"ל התפעול יעקב דורי לעורך הראשי ניר חפץ. "את הרעיון לעבור ל-24 עמודים ב'עסקים' נדרש לתקף מחדש במודל כלכלי מסודר. בזמנו, לאחר ששוחחתי איתך בנושא, יואב גולן נפגש עם ישראל גולדשטיין לבחינת המהלך. בדקתי היום שוב עם ישראל. הוא לא אישר להתקדם עקב העדר הכנסות ממודעות לתוספת העמודים".

"המהלך בלתי הפיך", השיב העורך לסמנכ"ל התפעול. "אם חל שינוי, היית צריך להודיע לי. מצד אחד אתה דורש שנעבוד מסודר, ומצד שני לא מודיע. הופעלה מערכת של כעשרה כתבי דסק חדשות ועוד שורה של עובדי הכלכלה לטובת ההגדלה ביום א', וזו כבר עובדה מוגמרת, שהתבססה על יוזמתך".

שער המוסף "עסקים", 16.5.12, למחרת התרסקות מניות חברות הסלולר הוותיקות

"ניר", השיב דורי. "בין בחינה ראשונית של יוזמה או הצגת רעיון עד הוצאה לפועל קיימת דרך לבחינת היתכנות טכנית מסחרית כלכלית. אחרי השיחה איתך שלחת את יואב גולן לבחון הנושא עם ישראל גולדשטיין. שניהם הגיעו למסקנה שבלי איזון מסחרי הנושא לא כדאי. מאז לא נעשתה כל עבודה לבחינה מחדש. אחרי חודשיים של שקט בנושא אני מקבל הודעה שהנושא יוצא לפועל ללא כל בדיקה והכנה מקדימה. אני ממליץ לעצור התהליך עד סיום בחינה מקיפה מערכתית ואשרור מנכ"ל".

דני יעקובי, שכותב גם הוא לחליפת המכתבים, התערב: "ניר. ההחלטה הזאת לא עברה שום דרג ניהולי. מסתבר שישראל לא אישר ואף אחד לא דיבר איתי. אני מבקש להרחיב ל-24 עמ' בהתאם למס' המודעות שיש מדי יום. [...] בינתיים ליום א' תעשו 24 עמ' למרות שיש רק 4 עמודי פרסום, שאינם מצדיקים 20 עמ'".

"טוב", השיב חפץ.

במקרים אחרים היתה זו המחלקה המסחרית שעוררה את זעמו של חפץ. פעם אחר פעם התלונן על כך שלא קיבל הודעה מראש שמוסף פרסומי זה או אחר צפוי להיות מצורף לעיתון, ולכן לא נתן לו הפניה משער "מעריב". בפעם אחרת זעם אחרי שהתברר כי במחלקה המסחרית לא היו מוכנים לכך שלכבוד גליון יום-העצמאות באותה שנה ייצא מוסף חג ומוסף מיוחד של "ז'ורנל".

העורך חפץ ליו"ר יעקובי: "זה פשוט לא ייאמן, שכאן המערכת צריכה ליידע את סמנכ"ל הסחר, ששבוע לפני יום-העצמאות אפילו לא חש בחסרון מוסף לחג, לא יוזם, לא פונה למערכת או למנכ"ל, ובסוף מתלונן שלא יידעו אותו. דני, זו פארודיה על מקצוע העיתונות"

מוקדם יותר באותו היום יידע חפץ את הבכירים ב"מעריב" על פירוט התוכנית לגליון החג. בתשובה כתב רוני זילברברג, סמנכ"ל הסחר בעיתון, כך: "רק חבל שהמחלקה המסחרית לא יודעת על מוסף החג". "מה בדיוק חשב כבודו שייצא לאור ביום-העצמאות, שאינו נופל על יום שישי, אחרי כל השנים שאתה עובד בפרינט???????????????", שאל בתגובה חפץ. "אולי כדאי שאדוני יבדוק מה עושים 'ידיעות' ו'מעריב' כבר עשרים שנים במקרים כאלה?". "אחרי כל-כך הרבה שנים בפרינט כבודו חשב שאפשר ליידע בדיוק כפי שעובדים ב'ידיעות', ועבדו בעבר ב'מעריב'", הגיב זילברברג, וחפץ השיב: "בעשרים ומשהו שנותי בקבוצת 'ידיעות' תמיד המחלקה המסחרית יזמה מוספי חג, תמיד פנתה למערכת, תמיד התעניינה. זו פעם ראשונה שסמנכ"ל סחר לא תוהה אפילו מה קורה לגבי מוסף חג, ולבסוף מתלונן שלא יידעו אותו, אבל כנראה שבאמת יש לי עוד הרבה מה ללמוד מכבודו.....". זילברברג לא נשאר חייב. "תפתח את העיתון ותיחשף למוספי החג שיזמה המחלקה המסחרית (בערב החג)", כתב.

"חבר'ה", כתב דני יעקובי, יו"ר דירקטוריון "מעריב". "ראשית, אני מזכיר לכם שכולנו עמלים לאותה מטרה: הצלחתו של 'מעריב'. שנית, עדיף עודף תיאום על העדר תיאום, דאגו לדבר ביניכם ללא תיווך". חפץ לא נרגע והוסיף במייל אישי ליעקובי ולמנכ"ל טל רז כך:

"איזה מזל שלפחות בצד של המערכת מישהו חשב על זה שבחג צריך להיות מוסף חג. ב'ידיעות' זה תמיד, אבל תמיד, בא מהצד המסחרי שיוזם ופונה אל המערכת לגבי מוספי החג, כי הרי הם צריכים בסופו של דבר למכור את זה והם קובעים את גודל המוסף. זה פשוט לא ייאמן, שכאן המערכת צריכה ליידע את סמנכ"ל הסחר, ששבוע לפני יום-העצמאות אפילו לא חש בחסרון מוסף לחג, לא יוזם, לא פונה למערכת או למנכ"ל, ובסוף מתלונן שלא יידעו אותו. דני, זו פארודיה על מקצוע העיתונות".

בתחקיר של שלמה מן על "מעריב" בימי דנקנר וחפץ, שהתפרסם ב-2012 ב"העין השביעית", דווח כי איחורים חוזרים ונשנים בשעות ההורדה לדפוס של העיתון, בגלל הכנסת שינויים של הרגע האחרון בכתבות וידיעות, הסבו נזקים כלכליים מצטברים. תכתובת פנימית בין בכירי "מעריב" מאששת את הקביעה. בשלהי 2011 התלונן טל רז על איחורים בזמני ההורדה לדפוס. רז דרש הסברים לאיחורים החוזרים וניסוח דרך פעולה מכאן והלאה כדי למנוע את הישנות המקרים. "תבורך", כתב לו דני יעקובי, והוסיף: "ממליץ שתכניס ללופ את ניר. בדרך כלל המערכת היא הסיבה. לא פעם הערתי לניר". נראה כי ההערות לא הועילו. פעם אחר פעם התריעו סמנכ"ל התפעול בעיתון ואחרים על התופעה. בין היתר היתה תלונה על "איחורים כרוניים בסגירת כותרת", הגורמים ל"פגיעה קשה במכירות העיתון".

נוחי דנקנר בבית-המשפט בתל-אביב, יולי 2013. מאחור: יועצו ועורך "מעריב" לשעבר, ניר חפץ (צילום: פלאש 90)

מנגד, העורך הראשי ניסה להגדיל את ההכנסות של "מעריב", גם על-ידי קידום פרסום סמוי ועסקאות מסחריות. "אהלן דני", כתב חפץ ליעקובי בתחילת 2012. "דוברת בנק הפועלים, שהיתה אצלי, סיפרה לי שיש הרבה מאוד משאבים בשת"פ המערכתי-מסחרי המשולב שעושה הבנק עם 'ידיעות אחרונות'. פניתי לציון קינן והוא אישר לעשות אותו הדבר איתנו. כעת הכדור במגרש של מושיק תאומים, שמנהל זאת מטעם הבנק".

בהמשך המייל הבהיר העורך הראשי ליו"ר הדירקטוריון כי כבר החליט מי מאנשי המערכת יטפלו במיזם. "אצלי יובילו את זה איתן מרקוביץ' ויהודה שרוני מול דוברת הבנק עפרה פרויס ומושיק תאומים", כתב חפץ ליעקובי. "צריך להיות ליווי של הצד המסחרי, כי הפוטנציאל הכלכלי גדול. לשיקולך. אל תעשה פורוורד על האימייל הזה, הוא לעיניך בלבד".

כמה ימים לאחר מכן עידכנה סמנכ"לית השיווק החדשה יפעת קרני את המנכ"ל הטרי רז על תוצאות פגישתה עם חפץ. "אתמול נפגשתי עם ניר חפץ לפגישת היכרות", כתבה. "הוא העלה שהוא סיכם באופן אישי עם ציון קינן מבנק הפועלים ועם אפי שטנצלר מקק"ל שהם ישקיעו כסף בשיתוף פעולה איתנו (כל אחד בנפרד כמובן). האם אתה מאשר לי ליצור שם קשר ולהתחיל לעבוד על זה?".

סמנכ"לית השיווק יפעת קרני למנכ"ל העיתון: "אתמול נפגשתי עם ניר חפץ לפגישת היכרות. הוא העלה שהוא סיכם באופן אישי עם ציון קינן מבנק הפועלים ועם אפי שטנצלר מקק"ל שהם ישקיעו כסף בשיתוף פעולה איתנו"

בהמשך השנה שלח חפץ לתאומים הצעה להקמת מדור חדשנות בשם "מה חדש". "מדי שבוע יפרסם 'מעריב' כפולה (שני עמודים) בנושאי חדשנות, יזמות, קדמה ועתידנות – שהם הקטרים של המשק, החברה והתרבות בישראל", תיאר חפץ את חזונו. "מטרת הכפולה תהיה לייצר סיקור עיתונאי חכם, מעניין ונגיש לכל קורא/ת – בתחומים החשובים, היפים והמרתקים הנ"ל בישראל, שאינם זוכים לחשיפה מספקת בתקשורת ההמונים". עוד כמה שבועות חלפו, וחפץ העביר רעיון נוסף לתאומים – הקמת מדור "להעצמה וצמיחה כלכלית של נשים בישראל" בשם "כן, אנו יכולות".

סמנכ"לית השיווק, יפעת קרני, הכינה מסמך המסכם את האפשרות לשיתוף הפעולה עם הבנק מזווית הראייה שלה, אולם לאחר שהפיצה אותו לבכירים בחברה, זעם חפץ. "הנייר שכתבה יפעת לא מקובל ולא יקום ולא יהיה", כתב. "המערכת אינה מוכרת תכנים בתמורה לכלום!!!!!!!!".

קרני, בתגובה, נסוגה והבהירה: "חלה אי-הבנה מהותית שלי בקשר לפרויקט מאחר והשתתפתי רק בחלק קטן מהישיבות והפגישות. כעת, לאחר שהתברר לי כי בסך-הכל דובר על התעניינות של בנק הפועלים באפשרות של מתן חסות למדור מערכתי המתוכנן לעלות ב'מעריב' בנושא העצמת נשים, אני מבקשת לראות את הנייר שכתבתי כבטל ומבוטל. כמו כן, התברר לי שלכל אורך הדרך הבהירה מערכת 'מעריב' כי פרסום המדור בעיתון אינו קשור ואינו תלוי בשום אופן בשאלה האם תהיה או לא תהיה חסות מסחרית וכי שיקולי המערכת הם עצמאיים ובלתי תלויים ונגזרים אך ורק מצורכי הקוראים והקוראות".

ככל הידוע, שיתוף הפעולה עם הבנק, או מתן החסות למדור המערכתי העצמאי, לא התממש. כך גם המדור.

תגובות

מנוחי דנקנר, דני יעקובי וניר חפץ לא התקבלה תגובה.

רוני זילברברג ויפעת קרני סירבו להגיב.

ישראל גולדשטיין לא מסר תגובה ל"העין השביעית", אך בתגובה לשאלה בנושא מאת אבנר הופשטיין מ"מבט שני", הכחיש כי הציע לשלוח את חברי ההנהלה לבדיקת פוליגרף.