במלאות יובל וחצי שנים לעיתון "ידיעות אחרונות", פירסם העורך הראשי, רון ירון, טור חגיגי בשער גליון סוף-השבוע. "תודה", קראה הכותרת, שכוונה לקוראים הנאמנים. "ב-11 בדצמבר 1939 התפרסם הגיליון הראשון של 'ידיעות אחרונות'. מאז, במשך 75 שנים, אנחנו משתדלים לעשות את מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב: עיתונות אמיתית", כתב העיתונאי הוותיק לקוראיו, והפליג בשבחי המוצר היוצא תחת ידיו ובאלו של הגורמים לו להיות כל-כך איכותי.

"גם בשנים הבאות נמשיך לעשות עבורכם את העיתון הטוב ביותר – את 'ידיעות אחרונות', העיתון של המדינה" (רון ירון, עורך ראשי)

על פני כמה מאות מלים הודה העורך הבכיר לשורה של בעלי מקצוע העושים במלאכה והחמיא לקוראים – לקהל הלקוחות – על בחירתם התרבותית. "ידיעות אחרונות", בניגוד לעיתונים אחרים, הצליח לשמור על תמהיל מנצח של פופולריות ואיכות, גרס ירון. "גם בשנים הבאות נמשיך לעשות עבורכם את העיתון הטוב ביותר – את 'ידיעות אחרונות', העיתון של המדינה", חתם. זה היה זה מלל ריק.

הטור ההוא היה רק פסאדה של דו-שיח. אם העורך הבכיר היה רוצה באמת לקיים דיאלוג עם קוראיו, הוא לא היה מגיש להם את המלל השיווקי החלול שעליו הוחתם. הוא היה יכול, כמו קברניטי עיתונים אחרים בשנים האחרונות, כל אחד בדרכו הייחודית, להסביר להם מהי השקפת עולמו המקצועית ומהם הקשיים העומדים בפני מימושה. הוא יכול היה להסביר להם, למשל, שאחד הקשיים הללו – הקושי הכלכלי, מן הסתם – דורש ממנו להתפשר על אופיו של המוצר העיתונאי שהוא מגיש להם. להפקיע חלקים ממנו לטובת קידום אינטרסים שהוא אישית אולי לא היה בוחר לשרת.

"75 שנה של עיתונות אמיתית ואיכותית". מתוך סרטון של "ידיעות אחרונות" (צילום מסך)

לו היה רון ירון כן עם לקוחותיו, היה עליו להודות בפניהם כי חלקים ניכרים מהתוכן המוגש להם משמשים למעשה תעמולה בתשלום עבור גופים ממשלתיים, חברות מסחריות וארגוני מגזר שלישי שונים ולעתים גם משונים. שורה של גורמים חיצוניים רכשו בכספם לא רק עמודי מודעות, כי אם גם טורים וכתבות פרי עטם של חברי המערכת העיתונאית של "ידיעות אחרונות" והאתר-הבן ynet; כמה מהם התגייסו בשמחה למאמץ, ואחרים עשו זאת בחירוק שיניים או הצליחו להתחמק.

מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס (צילום: רוני שיצר)

לו באמת חשב על קוראיו, היה על העורך הראשי להבהיר להם איזו דייסה בדיוק הוא מגיש להם מדי בוקר, ומה צפוי לקרות להם אם יתייחסו למידע הממומן כאילו הוא שווה בערכו למידע המובא בחלקי העיתון שטרם נכבשו על-ידי התופעה הפסולה. אלא שאז, כמובן, לא היה יכול להמשיך לטעון כי הוא עדיין מגיש להם את העיתון הטוב ביותר, האיכותי ביותר, שניתן לרכוש בכסף.

מי שמשוחחים עם ירון על התופעה שאת חדירתה העצים במהלך שנותיו כעורך ראשי מעידים על אדם השרוי, לפחות כלפי חוץ, בהדחקה. ב"ידיעות אחרונות", הוא טוען שוב ושוב, לא ניתן לשלם עבור פיסות תוכן מערכתיות הנתפרות על-פי צרכיו של המשלם. אין דבר כזה. מי שאומר דברים כאלה, הוא גורס, מוציא דיבתו רעה. "שיתופי הפעולה", הוא מסביר, נעשים תמיד כך שיהיה בהם עניין לציבור וכפוף לשיקולי המערכת. מי שטוען אחרת מפריח טענות ללא ביסוס. וחוץ מזה, כולם עושים את זה.

אלא שהוא אינו מדייק. בשנתיים האחרונות, שורה של גופים שרכשו מ"ידיעות אחרונות" את השירותים המוכחשים האלה גרסו אחרת. מסמכים חשבונאיים, עדויות רשמיות ואף תכתובות שבהן נחשף כי אנשי "ידיעות אחרונות" הם אלה שמציעים למכירה תוכן בעיתון ובאתר האינטרנט שלו צפו אל מעל פני השטח. המידע הזה, שנחשף בקושי רב משום שיש מי שפועל במרץ כדי להסתירו, מוכיח שוב ושוב כי ירון ועמיתיו בצמרת קבוצת התקשורת רבת-הזרועות אינם מוסרים אמת לבני-שיחם הקרובים ולעיתונאים האמונים על סיקור התנהלותם המקצועית – אך בעיקר אינם מוסרים אמת לקוראיהם.

הטור שהיה צריך להיכתב

לו היה העורך הראשי של "ידיעות אחרונות" בעל מקצוע הגון, הוא היה כותב את טור היובל-וחצי לגמרי אחרת. "תודה", היה כותב בכותרת. "כבר 75 שנים שאנחנו איתכם, בזמנים קשים ולשמחתנו גם קשים קצת פחות", היה מציין בפתיח. "בשנים האחרונות, לצערנו, נקלע העיתון למצוקת הכנסות הנובעת מגורמים שרובם אינם בשליטתנו. מכורח זה, נאלצנו להגיש לכם מוצר פחות טוב, פחות עצמאי, הקשוב הרבה יותר לרצונם של אלה הניאותים להזרים אליו כספים", היה מוסיף.

"ייתכן שלא שמתם לב", היה כותב בהמשך, "שורה של קמפיינים ומוספים מיוחדים שהגשנו לכם לאחרונה באו לעולם רק משום שהיה מי שישלם עבור עיסוק מסוג מאוד מסוים, ממוקד מטרה, בנושאים וסוגיות שביקש לקדם. כדי לגרום לכם לקרוא את החומרים האלה ולהפנים את המסרים, הסווינו אותם כמיטב יכולתנו כך שתקבלו רושם שמדובר במידע רגיל, ראוי. אם היו שואלים אותנו, היינו עושים עיתון אחר. אלא שלא שאלו אותנו.

"עשינו לכם עוול. סיפקנו לכם, לעתים קרובות, עיתונות מוטה שנועדה לקדם אינטרסים חיצוניים, שלו היו שואלים אותנו – כנראה לא היינו מקדמים. הפרסומים הללו באו על חשבון פרסומים אחרים, עצמאיים, מהסוג שהיינו רוצים להגיש לכם. צר לנו שנגררנו לכך, אבל אנא הבינו אותנו. בלי זה, אנחנו מאמינים, לא היינו יכולים להביא לכם את כל היתר. את העיתונות האיכותית והמעניינת שבגללה הכנסתם אותנו לבתיכם. על כן אנחנו אומרים לכם עכשיו שוב תודה. תודה על שאתם נשארים איתנו. תודה וסליחה".