האם ב-ynet מנצלים את המערכת העיתונאית כדי להטריד עיתונאים וכלי תקשורת שאינם נושאים חן בעיני עורכי האתר? האם הוקם לשם כך, בין היתר, ערוץ ייעודי באתר הפופולרי, שעורכיו החליטו, באופן יוצא דופן עבור קבוצת "ידיעות אחרונות", להקדיש פתאום תשומת לב עיתונאית לכאורה לתחום התקשורת? שאלות אלו ואחרות עולות בעקבות מסכת שהחלה מיד לאחר פרסום הפרויקט "דירוג הפרסום הסמוי ברשת" בתחילת שבוע זה באתר "העין השביעית". הפרויקט, שהכינו ענת באלינט, אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז, ציין את ynet כאתר הנגוע ביותר בפרסום סמוי מבין אתרי החדשות המרכזיים ברשת העברית.

יממה לאחר פרסום הפרויקט כאן באתר, התפרסמה ב-ynet ידיעה בחתימת יעל ולצר שעסקה, לכאורה, בכך שבדיווח על הפרויקט של "העין השביעית" בחדשות ערוץ 2 לא הוזכר כי גם האתר "מאקו", השייך לזכיינית ערוץ 2 קשת, קיבל ציון גרוע כאתר הנגוע גם הוא בפרסום סמוי, אם כי במידה פחותה. "מאקו" נמצא בתחרות ישירה עם ynet, ולקבוצת "ידיעות אחרונות" יריבות ארוכת שנים עם הזכיינית קשת, אלא שהידיעה לא התמקדה רק בהתנהלות של אנשי ערוץ 2. ולצר ניסתה, באורח מגושם, לשים ללעג את המרואיינת, ענת באלינט, עיתונאית ותיקה, מרצה וחוקרת תקשורת, שאף פירסמה ספר על הפרסום הסמוי בעיתונות.

מתוך הידיעה של יעל ולצר בערוץ המדיה ב-ynet

יומיים לאחר מכן, ביום רביעי, 21.1.15, נשלחה לעורכי ynet ו"ידיעות אחרונות" בקשת תגובה לפני פרסום ידיעה נוספת, אחת מני רבות, של איתמר ב"ז על חדירת הפרסום הסמוי לקבוצת "ידיעות אחרונות". הידיעה נשענה על נתונים שנחשפו לפי חוק חופש המידע והעידו על כך שמשרד ממשלתי רוכש תוכן עיתונאי בעיתון "ידיעות אחרונות" ובאתר ynet. באותו יום (אמש), מעט לפני חצות הלילה, הגיע לתיבת המייל הכללית של "העין השביעית" המסר הבא:

שלום רב, אני פונה אליכם, כגוף שעוסק רבות בשקיפות, ופועל לקדמה. נשמח לקבל תשובות לשאלות הבאות: א. מה היה תקציב העין השביעית בשנת 2014. ב. מה היה שכר העובדים בעין השביעית בשנת 2014, בחתך לפי שם, תפקיד, ועלות שכר. ג. מה הייתה התפוקה של כל אחד מהעובדים בעין השביעית. בתודה יעל ולצר, כתבת המדיה ynet".

אנו באתר "העין השביעית" אכן מאמינים בשקיפות, ואין לנו מה להסתיר. תקציב הפעילות השנתית השוטפת של "העין השביעית" עומד על כמיליון שקל, שרובם מוקדשים לתוכן ומיעוטם להוצאות שוטפות. באתר שלושה מקבלי משכורת, כשהמשכורת הגבוהה מביניהן היא של הח"מ ועומדת על ברוטו של כ-15 אלף שקל. נוסף לכך ומחוץ לתקציב הנ"ל, חנוך מרמרי, המועסק במכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל "העין השביעית") בנושאי דמוקרטיה ותקשורת, משמש עורך אחראי של "העין השביעית" בשכר ברוטו של 30 אלף שקל. אין מעבר למשכורות  הללו כל הטבה נלווית.

באשר לתפוקת מצבת העובדים השכירים של "העין השביעית", הרי היא חשופה לכל מאן דבעי באתר עצמו, ואנו גאים בה מאוד. בין השאר, למשל, במעקב השוטף אחר פרקטיקות עיתונאיות פסולות ב-ynet. כעת נותר להמתין ולראות אם גם ב-ynet מאמינים בשקיפות, ומתכוונים לחשוף את תקציב האתר, כמה ממנו מגיע מהכנסות בשל פרסום סמוי, מה הן משכורות בכיריו, כמה מרוויחים עובדיו הזוטרים הנדרשים לשלוח "בקשות תגובה" באישון ליל, ומה היא תפוקתם מעבר לכך.

בקשת תגובה או הטרדה?

מובן שגם מי שאינו עוסק במקצוע העיתונאות יבחין ודאי כי אין מדובר ב"בקשת תגובה" כלשונה. המסר נטול הקשר, לוקה בהגיונו הפנימי, ואינו מציין מהי הטענה העובדתית שעליה נדרש הנמען להגיב. למעשה אין מדובר בבקשת תגובה כלל וכלל, אלא בדרישה לקבלת נתונים פנימיים שהמבקשת אינה מסבירה מדוע הם נחוצים לאתר ynet. אתר ynet גם לא הקדיש בעבר תשומת לב עיתונאית לאתר "העין השביעית", זאת על אף שכלי תקשורת אחרים נוהגים להדהד את הדיווחים והמאמרים המתפרסמים בו.

אתר ynet עצמו, למותר לציין, שומר לעצמו את הנתונים הפנימיים בדבר תקציביו, שכר עובדיו ו"תפוקתם", זאת חרף העובדה שהשפעתו על הציבוריות הישראלית גדולה יותר מזו של אתר "העין השביעית". לכן, ככל שיש בנתונים מסוג זה עניין לציבור ואין מניעה חוקית לפרסמם – הרי שב-ynet, שעיתונאיו ודאי אמונים גם הם על חשיבותה של השקיפות, היו צריכים להתנדב ראשונים ולפרסמם. במציאות, "ידיעות אחרונות" אינו מפרסם את רשימת האינטרסים העסקיים של בעליו, זאת על אף שהוא מחויב לכך על-פי תקנון האתיקה העיתונאית.

בשל זאת ועוד, נראה כי מטרתו של המסר בשעת לילה מאוחרת מאתר ynet לאתר "העין השביעית" לא היתה קיומה של פרקטיקה אתית של בקשת תגובה, אלא נסיון הטרדה של אנשי האתר. יש בכך ניצול לרעה של הבימה העיתונאית, ובכך יש כדי להציע כי ynet אינו אתר עיתונאי במשמעות המקובלת של המושג, ואף להטיל צל על כל שאר הפרסומים באתר.

לוגו ערוץ ymedia באתר ynet

ואכן, התהייה בדבר אופיו של המסר שנשלח מ-ynet מתחדדת כשבוחנים את הערוץ באתר שבמסגרתו פועלת הכתבת יעל ולצר. ערוץ המדיה של ynet הוקם רק לאחרונה, בשלהי 2014. זאת הגם שבאתר, כמו גם בעיתון-האם "ידיעות אחרונות", נמנעים באופן מסורתי מלסקר באופן קבוע ומתמשך את תחום התקשורת. ואכן, עיון בידיעות המופיעות בשעת כתיבת דברים אלו בערוץ מעלה כי מסורת זו נמשכת: הערוץ כמעט שאינו עוסק בתחום התקשורת, ונושאים מרכזיים הזוכים לטיפול שוטף בכל המדורים המקבילים באתרים המתחרים אינם מוזכרים בו.

כך למשל בשעת כתיבת שורות אלה, הכתבה הראשית בערוץ היא ראיון עם "פרסומאי שמוכר יצירות אמנות באלפי דולרים"; שיעור ניכר מהכתבות האחרות בדף הבית של הערוץ עוסקות גם הן בתחום הפרסום, ולמעשה הערוץ מכיל רק שני תתי-ערוצים: "חדשות המדיה" ו"שיווק ופרסום". בערוץ ה"חדשות", מלבד עיסוק בנתוני הרייטינג והדהוד של הודעות לעיתונות, הידיעות היחידות כמעט בעלות בשר הן הידיעה המכוונת כנגד "מאקו" ו"העין השביעית"; ידיעה המכוונת כנגד דף הפייסבוק "סטטוסים מצייצים" – מתחרה ישיר של אתר ynet; וראיון מפרגן עם פרנק מלול, מקורבו של בעל השליטה בהוט, שלה היסטוריה של קרבה לקבוצת "ידיעות אחרונות" ותכניה מתפרסמים ב-ynet.

דף הבית של ערוץ המדיה של ynet, ב-22.1

בזמן המועט שהערוץ פועל, הוא כבר הספיק לרשום עיוות משמעותי כשהתברר שלידיעה שפירסמה ולצר נגד נפתלי בנט לא היה בסיס, ובנט אף האשים בעקבותיה את האתר כי הוא "משקר". "קצפו של השר יצא על דיווח של יעל ולצר שקשר בין תמיכתו המוצהרת של המגיש חיים הכט במפלגת הבית-היהודי לבין שכירתו כפרזנטור על-ידי משרד הכלכלה בראשות בנט. אלא שהכט, כפי שהסביר בנט, נשכר לפני כניסתו של בנט לתפקיד", כתב איתמר ב"ז בסקירת העיתונות ב-23.12.14.

"על פניו, נראה שיש ממש בטענה של שר הכלכלה", המשיך ב"ז. "'קמפיין זכויות העובדים שהוביל הכט החל אצל השר פואד בן-אליעזר והמשיך לאחר מכן אצל נפתלי בנט', ציינה ולצר בידיעה, שבכותרת המשנה שלה בכל זאת קשרו העורכים בין הצהרת התמיכה של הכט מ-2009 לבין גיוסו כפרזנטור למשרד בראשות בנט. ב-ynet חטאו פעמיים: לצד הסילוף המסתמן של נסיבות שכירתו של הכט, באתר גם מוצאים לנכון לחבוט במשרד הכלכלה על 'מיליוני השקלים' (15 מיליון במצטבר) שהוציא בשנתיים האחרונות לשם 'פרסומי הסברה ומידע, בעיקר כדי לחזק את תדמית המשרד'. העובדה שאתר ynet הוא אחד הנהנים מאותם כספים, ששולמו לו בין היתר לשם הטעיית הקוראים, אינה מוזכרת".

בנט, כידוע, הפך לפני כמה חודשים, בד בבד עם פירוקה הסופי של שותפותו הפוליטית עם איש "ידיעות אחרונות" לשעבר יאיר לפיד, מחביב קבוצת התקשורת של "ידיעות אחרונות" למי שסופג ממנה פרסומים ביקורתיים חוזרים.

ייתכן, כמובן, כי מדובר בצירופי מקרים.